במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2024 הצליחה ישראל להנחית על חזבאללה סדרה של מהלומות קשות, שהחלישו מאוד את הארגון. כעבור כחודש, ב-27 בנובמבר, נכנסה לתוקפה הפסקת האש בצפון, וברוח הבנות הצד עם ארה"ב מקפידה ישראל לפעול בהתמדה ובנחישות לסיכול מאמצי חזבאללה לבנות את עצמו מחדש ולהתעצם, ולעיצוב כללי משחק חדשים שתכליתם כפולה.
התכלית האחת היא לשכלל ולשפר את העליונות המודיעינית ואת היכולות המבצעיות כדי לסכל את מאמצי השיקום של חזבאללה ולעצב מציאות ביטחונית שתנטרל את האיום מצדו במאפיינים המסוכנים שהכרנו עד לשלהי 2024. התכלית השנייה היא לשבש את יכולתה של איראן להתיש את ישראל באמצעות זרועה הארוכה בלבנון, זאת על ידי החלשה שיטתית ומתמשכת של הארגון.
לישראל שתי שותפות למאמץ, כל אחת מסיבותיה: הראשונה היא לבנון, שבה מעוניינים הנשיא והממשלה בפירוק חזבאללה מנשקו ובהחלשתו הפוליטית בזירה המקומית. השנייה היא סוריה, הפועלת נגדו באמצעות סיכול שיטתי של שאריות תשתיות הארגון בגבולותיה, סיכול ניסיונות הברחת נשק מסוריה ללבנון ואף בתקיפת כוחות חזבאללה בגבול שבין שתי המדינות. בדמשק מזהים בחזבאללה ובפטרונו בטהרן איום, ופועלים למנוע כל השפעה איראנית וכל ניסיון לסייע לאיראן לבסס יכולות ותשתיות נגד ישראל משטח סוריה.
למרות הפגיעה הקשה שהסבה ישראל לתשתיות הארגון וליכולותיו, כמו גם לשרשרת הפיקוד הצבאי והפוליטי שלו, חזבאללה נותר עם יכולת לפגוע בה הן משטח לבנון והן במטרות ישראליות ויהודיות בחו"ל.
את מקומו של חסן נסראללה בהנהגה תפס נעים קאסם – אדם חיוור, נטול כריזמה ובעיקר ניסיון דוגמת אלו שהיו לקודמו בתפקיד. אבל גם אם הוא מתקשה להיכנס לנעליו של נסראללה, ועל אף שרבים ממפקדיו הבכירים והמוכשרים של הארגון חוסלו על ידי ישראל והוא נותר חדור מבחינה מודיעינית, כמעט שקוף, הרי שחזבאללה, מושפל וחדור נקמה, לא איבד מנחישותו ואיראן אף היא לא איבדה תקווה שתוכל לשוב ולהפעילו כבעבר.
הסיכוי האחרון של איראן
מאז הפסקת האש מנסה חזבאללה לשקם את יכולותיו, לבנות מחדש את מערכי הפיקוד והשליטה, לאתר את כל הפרצות המודיעיניות ולפייס את האוכלוסייה השיעית בלבנון, מקור כוחו במדינה, שנפגעה קשות במלחמה ורבים ממנה איבדו את ביתם, נעקרו ממנו וחיים כעקורים. הארגון מנסה גם לשקם את מעמדו הפוליטי במדינה ולהיאבק במאמצי הנשיא וראש הממשלה שלצדו להחלישו. איראן, מצדה, ממשיכה במאמציה לחזק את חזבאללה ולחדש את ימיו כקדם.
לאחר שאיבדה את חמאס ואת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, לאחר הפגיעות הקשות שהסבה ישראל לחות׳'ם בתימן ובעיקר לאחר הפגיעה באיראן עצמה במבצע "עם כלביא", נותר חזבאללה הסיכוי האחרון עבור איראן לשקם את מעמדה האזורי ולבנות מחדש את ההרתעה כלפי ישראל, כמו גם להגדיל את כוח ההיזק במקרה שתותקף על ידה או שתחליט ביוזמתה לתקוף.
אלא שמאמציה של איראן לסייע בתהליך השיקום נתקלים בקשיים לא מבוטלים. יכולתה להבריח נשק ורכיבים לייצור טילים ונשק מדויק אחר ללבנון דרך סוריה, נפגעה קשות בשל השינוי שחל לאחר נפילת משטר אסד ועל רקע מאמצי הסיכול של המשטר החדש בהנהגת אחמד א-שארע. במקביל, פועלת ישראל גם היא לסיכול מאמצים אלו הן בשטח סוריה והן בלבנון. במהלך אוקטובר האחרון הפציץ חיל האוויר הישראלי מתקן מבוצר שנחפר בתוך הר בבקעת הלבנון והוכשר על ידי האיראנים כבסיס סודי ומוגן לאיחסון טילים ולשיגורם. גם מאמציה של איראן להשתמש במטוסים אזרחיים לצורך הברחת נשק וכסף עבור חזבאללה לא עולים יפה, ורבים מהניסיונות מסוכלים על ידי לבנון, כשסביר להניח שחלק מהמודיעין המסייע בכך מגיע מישראל – בין אם ישירות ובין אם באמצעות האמריקאים.
חופש פעולה מול כל הרמת ראש
כאמור לישראל, לסוריה וללבנון אינטרס משותף בהחלשת חזבאללה עד כדי פירוקו מיכולותיו. אלא שניסיונה של רוסיה לשוב לסוריה כגורם משפיע, לצד מאמציה הבלתי נלאים של איראן לשקם את יכולותיה, בעיקר באמצעות העמקת שיתוף הפעולה עם המיליציות השיעיות בעיראק וביסוס נוכחותה ויכולותיה שם, עלולים לשבש את מאמצי ישראל ושותפותיה. לעת עתה, מוצאות שלושתן את הדרך לפעול בתיאום למען אותה מטרה ושיתוף הפעולה הזה גם נתמך וזוכה לעידוד מארה"ב, שהפכה למשענת חשובה, יחד עם צרפת וערב הסעודית, עבור נשיא לבנון וממשלתו.
את ההתבטאויות הביקורתיות של נשיאי לבנון וסוריה כלפי ישראל בשל פעולותיה בשטחם יש להבין כסוג של מס שפתיים, מאחר ומדובר בפעולות המשרתות בהכרח אינטרסים חיוניים עד כדי הישרדותיים של אותן מדינות. ואכן, שיתוף הפעולה הזה מניח בתורו את התשתית החיונית להעמקת הקשר בין סוריה, לבנון וישראל ומאפשר תנאים נוחים יותר להצטרפותן להסכמי אברהם בעתיד לבוא, ברוח חזונו של הנשיא טראמפ – גם אם זה לא יקרה במהלך אחד, אלא באופן הדרגתי ואולי גם ממושך יחסית.
לאור לקחי 7 באוקטובר, ברור לישראל שמה שהיה בלבנון לא יכול להימשך יותר. כללי המשחק השתנו, ישראל אינה נכונה להכיל עוד את מאמצי ההתעצמות של חזבאללה ומתייחסת ברצינות רבה לכוונותיו כמו גם להצהרותיו, גם כאשר הארגון נתון בחולשתו. ואכן, בשנה האחרונה, מאז נכנסה לתוקפה הפסקת האש, שומר צה"ל על נוכחות צבאית בדרום לבנון בחמישה מוצבים לאורך הגבול, כשלישראל חופש פעולה מבצעי מלא מול כל ניסיון התעצמות של חזבאללה שאותו היא מזהה כהפרה של ההסכם שנחתם. ישראל מקפידה לשמור את אזור דרום לבנון במרחב הסמוך לגבול ריק מתושבים, הכפרים והעיירות השיעיות נותרים שוממים והתושבים אינם מורשים לחזור לשם.
לבסס את מודל הנחישות מול חזבאללה גם בעזה
בראיית ישראל, מודל הפעולה המתעצב ומתקבע בלבנון צריך להפוך למודל רעיוני ועקרוני שייושם בכל זירת עימות עכשווית ועתידית, כשהעיניים נשואות, בראש ובראשונה, לרצועת עזה.
מאחר וחזבאללה אינו משלים עם המציאות שנותרה וכך גם פטרוניתו איראן, ומכיוון שהארגון הושפל עד עפר לאחר שספג מהלומות כבדות ומכאיבות ומצא עצמו חשוף וחדור לחלוטין למודיעין הישראלי, הנחת העבודה המתחייבת היא שאנשיו יבקשו להשיב את מעמדו ואת כבודו ושפטרוניתו תעשה את כל אשר לאל ידה כדי לסייע לו.
המשמעות מבחינת ישראל היא נחישות, התמדה וערנות. היא אכן נערכת להסלמה ולחידוש הלחימה נגד חזבאללה, אלא שאם כך יקרה והארגון יתפתה להאמין שיש ביכולתו לשנות את המשוואה החדשה שנוצרה, הוא ימצא מולו צבא מאומן, מנוסה, מצויד ובעיקר ערוך ומשוחרר ממאמצים מקבילים בהיקף רחב כפי שהיה ברצועת עזה.
נדמה שישראל של היום מעדיפה להמשיך בעיצוב המציאות הביטחונית החדשה באופן מדוד ועקבי ללא הסלמות חריפות, אך אם תיכפה עליה מציאות כזו, סביר שמטרת המלחמה הראשונה שתוגדר תהיה השמדת חזבאללה. אפשר להניח שגם תמצא שותפים למטרה הזו, שיראו בכך הזדמנות לסיים תהליך של שינוי רצוי והכרחי מבחינתם. את אותו היגיון ואת אותן הנחות עבודה יש להחיל גם לגבי חמאס ברצועת עזה, ומכאן ההכרח בהקפדה ישראלית על כללי המשחק החדשים וביסוס ההבנות עם ארה"ב לגביהם.
