אחרי הקריסה הסופית של נרמול היחסים בין ישראל לטורקיה, עם פרוץ המלחמה, היחסים בין המדינות הולכים ומידרדרים, גם למישור הכלכלי – יחסי המסחר בין המדינות.
כתגובה מתבקשת לניסיונות של ארדואן למתן לגיטימציה לחמאס כ-"ארגון לוחמי החופש", למדינת ישראל לא נותרה ברירה אלא להחזיר להתייעצות את השגרירה באנקרה, אירית ליליאן. בתוך מספר ימים אנקרה הגיבה בהדדיות והשיבה גם את שגריר מישראל. בכך נראה שחזרנו לנקודת השפל של ימי המשט "מאווי מרמרה", שנחשב עד לאחרונה כתקופה הגרועה ביותר ביחסי ישראל-טורקיה. כעת נראה שהמדינות צוללות לשפל חדש.
למרות כל האמור לעיל, בצל המתיחות הדיפלומטית בזמן המלחמה, בדומה לעשור האחרון שתי המדינות גם ידעו לשתף פעולה זו עם זו במיוחד בתחום אספקת סיוע הומניטרי לעזה. כך ישראל אפשרה לטורקיה לשלוח סיוע הומניטרי מהים לנמל אל-אריש שבמצריים, ומשם לעזה. מדובר בתכולה עצומה בגודל של 43.3 טונות. אלא שהסתבר שגם המחווה הישראלית הזו לא הייתה מספיקה לטורקיה. בנוסף לסיוע מהים אנקרה גם דרשה מירושלים לספק סיוע הומניטרי מהאוויר באמצעות הצנחה של מטוסי חיל האוויר הטורקי. אולם, לפי התקשורת הטורקית, הבקשה הזאת נדחתה על ידי ירושלים. כך השיגה אנקרה את התירוץ הנדרש להחרפה נוספת של היחסים עם ישראל.
מאווי מרמרה החדשה נותרה ללא מדינה
אחרי התוצאות הקשות של הבחירות לרשויות המקומיות שם ב-31 במרץ, למעשה ארדואן היה זקוק לזכות מחדש באהדת הציבור הטורקי. זאת אחרי שתוצאות הבחירות הוכיחו לו שאי נאמנותן של המפלגות האסלאמיסטיות הקטנות, שדרשו ממנו לנתק את כל קשרי המסחר עם ישראל, עלתה לו ביוקר. גם מקורביו של ארדואן היו מעוניינים להוסיף אש למדורה. שר החוץ הטורקי האקאן פידאן שהואשם בעבר על ידי שר הביטחון לשעבר אהוד ברק כדמות פרו-איראנית, הוביל ויזם מהלך מדיני נגד ישראל. ככל הנראה, שוב משיקולים של זכייה מחודשת באהדת הציבור המקומי. הוא חש מחויב לכך כמי ששואף להחליף את ארדואן בעתיד ולכן פידאן לא מהסס לדרדר את היחסים באופן מכוון ובעקביות.
כך על רקע האמור, ב-9 באפריל, שר החוץ הטורקי יצא מול המצלמות ובאופן חסר תקדים הכריז על הטלת עיצומים חלקיים במסחר עם מדינת ישראל. ברשימה שהורכבה אז על ידי משרד המסחר הטורקי הוכרז כי היצוא של 54 מוצרים שונים – רובם הגדול חומרי גלם לתעשייה, כגון מלט, אלומיניום ופלדה – נעצר עד שישראל תסכים להפסקת אש מתמשכת ולזרימת סיוע הומניטרי ללא הגבלה.
במקביל להכרזת שר החוץ ובאותה הרוח, מארגני המשט מאווי מרמרה, דהיינו הארגון IHH – אשר שהוכרז על ידי ישראל כארגון טרור – הצהיר על כוונתו לשגר משט חדש לעזה. במסגרת המיזם שהיה מיועד לעורר הסתה ופגיעה בתדמיתה של מדינת ישראל, הארגון רכש שלוש ספינות גדולות בשמות "אנטוליה", "ים התיכון" ו-"מצפון". על מנת להתחמק מאחריות משפטית בינלאומית הארגון דאג להשתמש בדגל של גינאה ביסאו – מדינה מערב אפריקאית. אך דומה כי בשל לחצים שהפעילה ישראל על המדינה אפריקאית, ב-26 באפריל גינאה ביסאו התקפלה והכריזה כי היא לא מאפשרת ל-IHH להשתמש בדגלה בהפלגה לעזה.
בכך המארגנים שלא העזו להפליג עם דגל טורקי לא מצאו פתרון חלופי לעניין זהותם והקפיאו את המיזם עד להודעה חדשה. כזכור במשט הקודם, הראשון, המאווי מרמרה השתמש בדגל של איי קומורו, שגם היא ככל הנראה לא הייתה מעוניינת לחזור שנית על החוויה הזו.
טורקיה מתקרבת להאג
ראוי לציין, כי גם ארה"ב לא נותרה אדישה לזמם של מאווי מרמרה. לצד הלחצים הישראלים, היא ככל הנראה שיחקה תפקיד משמעותי בסיכול המזימה. ביום בו הוכרז על ביטול המשט התקשורת הטורקית דיווחה גם על ביטול הביקור המתוכנן של הנשיא ארדואן בארה"ב – ביקור שהיה מתוכנן ל-7 במאי. בדיעבד ניתן להבין, כי ארה"ב הענישה את טורקיה על הטלת העיצומים החלקיים על ישראל ועל התמיכה הגלויה בארגון הטרור חמאס תוך מתן מתן אפשרות להוציא לפועל משט נוסף.
כמצופה, אנקרה לא נשארה חייבת והתגובה הטורקית לא איחרה לבוא. במקום להגיב ישירות לארה"ב, אנקרה העדיפה להגיב למה שהיא תופסת כ-"סניף ארה"ב במזרח התיכון", קרי לישראל. באותו היום שהוכרז על ביטול ביקורו של הנישא ארדואן, שר החוץ פידאן הכריז באופן רשמי כי טורקיה תצטרף לתביעת "רצח העם" של דרום אפריקה בהאג.
ארדואן ממשיך להקריב את הכלכלה המקומית
אם לא די בכל האירועים הללו, באותו היום שפידאן הכריז על האיום שלו, איש דת טורקי שביקר בירושלים במסגרת משלחת של הרשות לענייני הדת הטורקית – שלף סכין ודקר שוטר ישראלי בעיר העתיקה בירושלים. המחבל נורה למוות במקום. ברור שמדובר בתקרית שהיא תולדה ישירה של ההסתה הטורקית המתמשכת נגד ישראל. חשוב לציין כי על אף העובדה שהמתקפה הזו היא אירוע ראשון מסוגו בתוך גבולות ישראל, הרי שכבר ב-22 בנובמבר אשתקד צה"ל חיסל שני מחבלים טורקים בלבנון. כך שייתכן בהחלט שמדובר בתופעה מדאיגה.
מאז אירועים אלה טורקיה המשיכה להתמיד בצעדים להריסת גשרים נוספים של קשר עם ישראל, כשבחרה באופן חד צדדי לשים קץ לכל קשרי המסחר עם ישראל. הנשיא ארדואן הודה עם ההכרזה על ביטול הסחר עם ישראל, שמדובר במסחר ער שהגיע להיקף לא מבוטל של 9.5 מיליארד דולר. מיותר לציין שמאזן התשלומים בין המדינות עמד לטובתה של טורקיה באופן מובהק – יותר משלושה רבעים של הסחר הוא מכירות של טורקיה לישראל. אך אפילו העובדה הזו לא הצליחה לעצור את הנשיא הטורקי מקבלת ההחלטה שפוגעת בתעשייה והמסחר בטורקיה, שגם כך הכלכלה שלה רעועה מאוד: עם אינפלציה של 68.5% (לפי הנתונים הרשמיים שלא מקשפים את המציאות) וריבית בין-בנקאית בלתי נסבלת של 50%.
ארדואן ניסה אף להצדיק את החלטתו כשהדגיש כי כמוסלמי הוא לא יכול היה להישאר אדיש למתרחש בעזה. במילים אחרות, מול המצלמות ארדואן הודה מפורשות כי החלטתו נבעה משיקולים אידאולוגיים, מבלי לשקול משמעויות כלכליות באופן רציונאלי. למרות ההפסד העצום שנגרם לכלכלת טורקיה השברירית, בתקשורת הממוסדת לא היה אף גורם שמתח ביקורת על ההחלטה הזו. נהפוך הוא, העיתון הוררייט שנחשב פעם ככלב השמירה של החילוניות והמערביות יצא בכותרת הראשית: "אנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה". כצפוי, גם שופרי השלטון תמכו בהחלטה מקיר לקיר. כך על מנת לשדר מסר של "עסקים כרגיל" עיתון יני שאפאק אף הצהיר כי טורקיה כבר מצאה את שווקים החדשים שיחליפו את ישראל: כך למשל, בתחום הפלדה טורקיה נאמר שגרמניה, ארה"ב ועיראק (כורדיסטאן העיראקית) ימלאו את מקומה של ישראל. חשוב להדגיש כי עד ההחלטה הזאת ישראל הייתה ממוקמת במקום השני ברשימת המדינות שטורקיה מייצאת להן פלדה. הסבר דומה סופק לקוראי העיתון גם לחקלאות. לפיכך הקטניות יימכרו לסוריה, גרמניה, לוב וונצואלה והפירות והירקות לאוקראינה, פולין ובולגריה. הקורא הביקורתי יכול להבין לבד שמרבית השווקים הללו לא ישלמו את המחיר ששילמה ישראל.
מנגד, הייצוא הישראלי לטורקיה מהווה רק 1% מכלל הייבוא הטורקי, כך שעצירת המכירות של ישראל, שהן בעיקרן כימיקלים לחקלאות, לא תזעזע את הכלכלה הטורקית.
ישראל הגיבה בחריפות לצעד של ארדואן, לא בשל פגיעה משמעותית בכלכלה שלה, אלא בשל הצעד התקדימי, האסור על פי אמנת ארגון הסחר העולמי WTO. שר הכלכלה ניר ברקת כבר הגיש תלונה רשמית בארגון OECD, בו חברות טורקיה וישראל, בטענה כי טורקיה הפרה על הסכמים בינלאומיים בתחום המסחר. בנוסף לכך שר החוץ ישראל כ"ץ אף הודיע כי ישראל תפעל בארה"ב כדי להטיל סנקציות כלכליות על טורקיה. השר הוסיף, כי באמצעות ההחלטה טורקיה לא רק פוגעת בכלכלתה אלא גם לא תצליח לספק מוצר כלשהו לרשות הפלסטינית. האיום הזה משמעותי מאוד לטורקיה המשקיעה באזור התעשייה בג'נין.
יש עוד לאן להידרדר
למרות הכל חשוב גם להדגיש כי כשטורקיה הכריזה על העיצומים אנקרה דאגה גם להשאיר דלת פתוחה. לפיכך אם וכאשר ישראל תסכים להפסקת אש קבועה וגם תאפשר זרימת אספקת סיוע הומניטרי לעזה, לא רק דרך הים והיבשה, כנראה שאנקרה תהיה מוכנה לחדש את הסחר עם ישראל, אם כי קשה לדעת כעת עד כמה ניתן יהיה לשקם את המסחר בהיקף אליו הגיעו המדינות.
בינתיים לישראל לא תהיה ברירה אלא להחליף את טורקיה בספקיות אחרות – תוך מתן דגש על גיוון הספקים וחיזוק התעשייה המקומית. ישראל בוודאי תסיק מסקנות גם בעניין פיתוח תלות בספקיות חוץ, כמו במקרה של המלט – חומר גלם בסיסי לענפי מפתח בכלכלה, שישראל פיתחה תלות בטורקיה כשרכשה ממנה 30% מהצריכה. ככל הנראה החלופות שיימצאו הן הגדלת היקף הייצור המקומי וייבוא מיוון. במקביל, נכון יהיה להטיל מס גבוה מאוד, של 100%, על ייבוא מטורקיה.
הנשיא ארדואן בהחלט חושש מתגובה ישראלית. לאחרונה בישיבה שקיים עם אנשי עסקים שמרניים באיסטנבול, הוא הצהיר כי הוא מצפה ל-"מתקפה כלכלית מערבית" נגד טורקיה. כזכור גם בעבר ארדואן ניסה להשתמש במשברים בינלאומיים, במיוחד עם ארה"ב, הולנד וגרמניה, כדי להפוך את עצמו לקורבן ולגיבור לאומי שלא היסס להתעמת עם המעצמות. בכך הוא אכן זכה לא פעם לאהדת הציבור, למרות הכישלון המהדהד שלו בתחום הכלכלי.
במקביל, ארדואן, באמצעות התקשורת המגויסת בטורקיה, אף מעצים כל נתון כהצלחה כבירה. כך היה ב-3 במאי האחרון, כשסוכנות דירוג האשראי סטנדרד-אנד-פורס Standart & Poors העלתה את דירוג האשראי של טורקיה מ-B ל-B+.
בשורה התחתונה, בעקבות הטלת העיצומים האחרונים בתחום המסחר, ניתן לקבוע כי בהיעדר טיסות ישירות, תיירות ומגע בין שני העמים היחסים הבילטרליים עם טורקיה התרוקנו מתוכן. כעת חוץ מההכרה ההדדית בשתי המדינות, יש נתק מוחלט בין המדינות שהגיעו לסחר חליפין לא מבוטל בניהן. על רקע זה ולאור המבצע המתפתח ברפיח, על מקבלי ההחלטות בירושלים להיערך להסלמה חסרת תקדים מול אנקרה, שעלולה להסתיים אף בהצהרת עויינות גלויה נגד מדינת היהודים.
