ב-19 בפברואר 2026 התכנסה בוושינגטון ישיבתה הראשונה של "מועצת השלום" בראשותו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. זאת, לקראת תחילת מימושו של השלב השני בתכניתו של הנשיא האמריקאי לייצוב ולשיקום רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה. בנאומו בפני המשתתפים בכינוס, הכריז הנשיא האמריקאי, בין היתר, על גיוס של יותר מ-7 מיליארד דולר המיועדים למטרה זאת. במהלך הכינוס גם הוצגה תכנית שאפתנית על ידי יזם ההייטק לירן טנקמן, אחד מיועציו של ג'ארד קושנר, בעניין חיבור כלכלי ודיגיטלי של עזה לעולם ועל ביסוס כלכלתה על טכנולוגיית AI. עוד הוצג בפני המשתתפים סרטון, שהוכן על ידי "מועצת השלום", המציג חזון AI מפואר, יומרני ועוצר נשימה שבו מופיע "שער אברהם", שאמור לחבר את עזה בתוך שלוש שנים לשכנותיה ולמדינות נוספות באזור, ובהן ישראל, ובעוד עשר שנים להפוך אותה לישות שתנוהל עצמאית ותהיה משולבת לחלוטין באזור. זאת, מבלי להידרש לשאלה אם תהיה עד אז חלק ממדינה פלסטינית, או מה יהיה מעמדה.
הנציג העליון של "מועצת השלום", ניקולאי מלדנוב, שנאם אף הוא בכינוס, ציין כי המועצה החלה לגייס שוטרים פלסטינים שיאומנו במצרים לכוח שיפעל ברצועת עזה, שלטענתו, יאפשר לפרק את חמאס מנשקו. הוא הוסיף ש"אין אפשרות אחרת מלבד פירוז מוחלט ומסירה של כל הנשק בעזה כדי ששיקום הרצועה יתחיל". עלי שעת', ראש הוועדה הטכנוקרטית-פלסטינית, שהופקדה כאחראית לניהול חיי היומיום ברצועה במגוון התחומים האזרחיים, ציין מצדו, כי כוח השיטור הפלסטיני ימנה 5,000 איש ויחל לפעול בשטח בתוך חודשיים.
הגנרל האמריקאי, ג'ספר ג'פרס, מפקד כוח הייצוב הבינלאומי שאמור להתפרס בשטח הרצועה כחלק מתכנית הממשל האמריקאי לסיום המלחמה, ציין כי בחודשים האחרונים הוכנה התשתית הנדרשת להצבת הכוח. הוא אישר שאת הכוחות יאמנו מצרים וירדן. "הכוח יהיה אחראי על ייצוב המצב הביטחוני בעזה ויכשיר את הקרקע לפעילות המנהל האזרחי" של הוועדה הטכנוקרטית, פירט ג'פרס. לדבריו, הכוח הבינלאומי, שיורכב מחיילים מאינדונזיה, ממרוקו, מאלבניה, מקוסובו, ומקזחסטאן – יוצב תחילה במרחב רפיח, ופעילותו תתרחב בהדרגה לאזורים אחרים ברחבי הרצועה. הוא הוסיף וציין, כי המטרה היא שהכוח ילך ויגדל בהיקף כוח האדם שישרת בו, וימנה בסופו של דבר 20,000 חיילים. זאת בנוסף למשטרה הפלסטינית שבה ישרתו 12,000 שוטרים. יצוין, כי שר החוץ הטורקי, הקאן פדאן, אמר שמדינתו מוכנה לשלוח לרצועת עזה חיילים, למרות שישראל הכריזה כי אינה מוכנה לכך. ראש ממשלת מרוקו, עזיז אח'נוש, ציין כי הוא מוכן לשלוח נציגים לכוח השיטור.
אסטרטגיה של "מריחת זמן"
אולם, חזונו היומרני של הנשיא טראמפ, שאותו הציג, כאמור, בכינוס הבכורה של "מועצת השלום" בוושינגטון, המתייחס לגיוס כוח שיטור פלסטיני חדש, לפירוק חמאס מנשקו ולפירוז הרצועה, לתכנית שיקום ברצועה ולחיבורה למרחב האזורי באמצעות פרויקט "שער אברהם" – אינו מתכתב, בלשון המעטה, עם הנתונים המאפיינים כיום את המצב בשטח, כשנתיים מתום המלחמה. בפועל, לא קשה להבחין בפער רחב וגלוי לעין הקיים בין התכנית השאפתנית-גרנדיוזית, על גבול הדמיון, לבין המציאות העגומה הרווחת ברצועת עזה, שבה מנהלים קרוב לשני מיליון פלסטינים מאבק יום-יומי על קיום והישרדות בתנאים קשים של מחסור, סגר וחוסר ודאות.
אחת הסוגיות המרכזיות ביישום תכנית טראמפ, מתייחסת לדרישה הישראלית לפירוק חמאס מנשקו ולפירוז הרצועה בפרק זמן מוגדר של חודשיים. זאת, ללא ספק, שאלת המפתח שעליה יקום או ייפול דבר מבחינתה של ישראל. נכון לכתיבת מאמר זה, מתקבל הרושם הברור, שאין בכוונת חמאס להיענות לדרישות המוצבות בפניו ולהביא למימושן הלכה למעשה כתנאי להמשך תהליך הייצוב והשיקום של הרצועה. סביר מאוד להניח, וניתן להבחין באינדיקציות ברורות לכך כבר עתה, שחמאס ינקוט תכסיסי דחיה, השהייה, רמייה וסחבת בניסיון "למרוח את הזמן" ולהתחמק עד כמה שניתן מביצוע תוכנית מעין זו.
על בסיס היכרות אישית ובלתי אמצעית עם בכירי חמאס, בני הדור שעמד מאחורי ערש לידתו של הארגון ימים אחדים לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ב-9 בדצמבר 1987, ובמרכזם האב המייסד, שיח' אחמד יאסין אני יכול להעריך הערכה מושכלת שחמאס לא ימלא דרישות כאלה. אני יכול לומר זאת אחרי מעקב ארוך שנים אחרי פעילות הארגון, עמדותיו וחזונו האידיאולוגי – הוא לא ייתן יד לפירוז עצמי מהנשק וגם לא לפירוז הרצועה. נהפוך הוא, סביר מאוד להניח שהנהגת חמאס – הן בפנים והן זו הפועלת מחוצה לרצועה – תפגין גישה אנטגוניסטית, ותוך דבקות קשוחה ובלתי מתפשרת בעמדות, שיבטיחו את זהותו הג'יהאדיסטית והמשך פעילותו במעלה הדרך כארגון לוחם.
הערכה זו מתבססת על הבנת מהותו של חמאס, שבעצם הקמתו ביטא מבחינתם של האבות המייסדים; את העתקת מרכז הכובד של הפעילות מדעווה – פעילות דתית-איסלאמית אזרחית, והעמדתו במקום הראשון וכיעד מרכזי של הג'יהאד – המאבק המזויין חסר הפשרות בישראל. זאת, ברוח הסיסמה שרווחה באותה עת ברצועת עזה, עוד קודם להקמת חמאס – "זוואל אסראאיל – חתמייה קוראנייה" – חידלון ישראל – הוא בלתי נמנע מבחינת הקוראן.
ביטוי ברור לעמדת חמאס, ניתן במרוצת השבועות האחרונים בשורה של ראיונות לתקשורת מצד בכירי הארגון. אלה, ללא יוצא מן הכלל, הציגו מסר ברור וחד משמעי, לפיו אין בכוונת חמאס להתפרק מנשקו ולוותר מרצונו על יכולותיו הצבאיות. זאת, בטענה שהנשק נועד להגנה עצמית, והוא בגדר "עניין פנימי פלסטיני". בתגובה ל"דד ליין" בן 60 הימים, שהוגדר כפרק הזמן שניתן לחמאס כדי לממש את הדרישה להתפרקות מנשק, טען בכיר הארגון בחו"ל, מחמוד מרדאווי, ב-16 בפברואר 2026, בניסיון התחמקות שקוף, כי ארגונו לא קיבל מסר רשמי מאף גורם ביחס להחלטה זו, וכי הוא מסרב להגיב לה. הוא דחה את דברי נתניהו כי "חמאס חייב להיות מפורק מנשקו וכי עזה חייבת להיות מפורזת. זה ייעשה בדרך הקלה, או בדרך הקשה". זאת כאשר במקביל מזכיר הממשלה, יוסי פוקס, אמר בכנס של העיתון "בשבע": "בתוך 60 ימים חמאס צריך להתפרק מכל נשקו. הכל! אם זה לא יקרה, לוחמי צה"ל יצטרכו לוודא שזה יקרה".
מרדאווי הסתייג מהצהרות אלה ודחה אותן על הסף. הוא הוסיף כי "נתניהו וכלי התקשורת רק מפזרים איומים ואין לכך בסיס במשא ומתן המתנהל". בהתייחס לאיום מצד ישראל בשימוש בכוח, אם לאחר ה"דד ליין" שהוצב על ידה יידחה על ידי חמאס, שלא יתפרק מנשקו, טען מרדאווי, כי "לכל איום יהיו השלכות מסוכנות על האזור, והפלסטינים לא יניפו דגל לבן". גם בכיר נוסף בחמאס, מוסא אבו מרזוק, הדגיש בהצהרה מצידו בערוץ "אל-ג'זירה" ב-27 בינואר 2026, כי "חמאס מעולם לא הסכים למסור את נשקו, ונשק ההתנגדות מעולם לא היה נושא לדיון".
בנוסף לסוגיית פירוקו של חמאס מנשקו, עומדות על הפרק שאלות נוספות, שאין עליהן בשלב זה מענה ברור. הראשונה מתייחסת לזהותו של הגורם שיופקד על הניהול האזרחי ברצועת עזה ביום שאחרי. האם ועדת הטכנוקרטים היא שתופקד על משימה זו, כאשר עדיין לא הוגדרו מתווה לוח זמנים שבו היא אמורה להיכנס לרצועה כדי למלא את תפקידה, ומה יהיו הסמכויות שיוטלו עליה בפועל. גם לא ברור מה יהיה המנדט של כוח הייצוב הבינלאומי (ISF) ושרשרת הפיקוד שלו ומה יהיו יכולות האכיפה שלו.
האם ישראל תוכל להסכים להסדר?
וכמובן שגם מצד ישראל עולה שאלה מהותית: האם ממשלת נתניהו תיאות לאשר את תוכנית טראמפ, שלמעשה מקנה לעזה תמיכה מדינית מסוימת? זאת בשעה שנתניהו הבהיר, כי לא יהיה שיקום בעזה ללא פירוז, ולא התחייב לנסיגה מן הרצועה, או לתמיכה במתווה מדיני רחב יותר בהמשך.
נוכח עמדת חמאס בתגובה לדרישה החד־משמעית של הממשל האמריקאי כי יתפרק מנשקו, ניתן להעריך כי מערכת הביטחון כבר השלימה היערכות מבצעית לאפשרות שזו לא תתממש. במסגרת זו ככל הנראה הוכנו תכניות אופרטיביות, הוגברה רמת הכוננות ונעשו צעדי היערכות לקראת אפשרות של פעולה צבאית. מהלך כזה נועד להביא למימוש יעדי המלחמה של ישראל ברצועת עזה – מיטוט חמאס הן ככוח צבאי והן כגורם שלטוני.
חשוב לציין, כי בעיתוי הנוכחי ועוד בטרם הובהרו סיכויי המימוש של תכנית טראמפ, ניכר דווקא מאמץ מצד חמאס לקדם בפועל מהלכים המיועדים להביא להתאוששות הארגון, לשיקום כוחו הצבאי, ולביסוס שליטתו האזרחית בשטח. הדבר בא לידי ביטוי בפעילות מצידו המכוונת להרחיב את סדר הכוחות המבצעי הלוחם שלו, גם באמצעות גיוס צעירים חדשים לשורותיו; קיום שגרה וכשירות ברמה המבצעית בשטח – סיורים, סריקות, תצפיות, מעקבים ועוד; חיזוק ושיפור המערכים הצבאיים בתחומי תשתית – מנהרות תת-קרקעיות, ביצורים, בונקרים וכיו"ב; ייצור אמצעי לחימה מתוצרת עצמית-מקומית, כגון מטעני נפץ, כטב"מים, רובים, תחמושת וכדומה; שמירה על שגרת אימונים וקיום תרגילים כדי להבטיח מידה גבוהה של כשירות ומוכנות מבצעית. ההערכות בכל הקשור להיקף סדר הכוחות הנוכחי של חמאס נעות כיום סביב כ-20,000 נושאי נשק.
בדיווחים שהתפרסמו לאחרונה באמצעי התקשורת, ניתן ביטוי לתחושות של אופטימיות זהירה, הקיימות בין חברות "מועצת השלום", בכל הקשור לסיכויים למימושו הלכה למעשה של השלב השני בתכנית טראמפ. זאת, תוך התגברות על הקשיים והמכשולים הניצבים בפניה במעלה הדרך. על פי הערכה זו, התקדמות של ממש במהלך הפירוז ופירוק חמאס מנשקו, תבטיח את המשך מימושה של התכנית, בדגש על פריסתו של כוח הייצוב (ISF) ותחילת תפקודו בשטח.
נראה שהמשך מימושה של תכנית טראמפ תלוי במידה רבה בעמדה שיפגין הממשל האמריקאי. נכון להיום, נוקט הנשיא טראמפ עמדה נחושה המנוסחת במונחים חד-משמעיים. הוא קורא בהצהרותיו לחמאס לעמוד במחויבותו ולהתפרק מנשקו, וכן להסכים לפירוז רצועת עזה בכפוף ללוח זמנים מוגדר – החל ממרץ 2026. בצד הישראלי ניכרת מידה של ספקנות בכל הקשור למימוש המרכיבים המרכזיים בתוכניתו של הנשיא טראמפ – פירוק חמאס מנשק ופירוז הרצועה ופריסת כוח הייצוב הבינלאומי. זאת למרות הערכות אופטימיות הנשמעות מצד בכירים ב"מועצת השלום".
בנאום שנשא במועצת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית, ב-16 בפברואר 2026, הבהיר ראש הממשלה נתניהו את עמדתו בנוגע לפירוק חמאס מנשקו. הוא הגדיר דווקא את רובי הקלצ'ניקוב, שחמאס רואה בהם "נשק להגנה עצמית", בתור "הנשק הכבד" שחייב לצאת אל מחוץ לרצועה. זאת, לצד טילי ה-RPG ופירוק רשת המנהרות, שלטענתו רובן (350 מתוך 500 הק"מ), נותרו ללא פגע.
חשוב לציין, כי חרף הצעות ישראליות, כפי שבאו לידי ביטוי מצד ראש הממשלה נתניהו, לפיהן לא יאפשר לרשות הפלסטינית להיות חלק מעתידה של עזה, אישר ניקולאי מלדנוב, מזכ"ל "מועצת השלום", רשמית, כי הרשות הפלסטינית תהיה מעורבת בניהול הרצועה. בהודעה רשמית מצדו, בירך מלדנוב על הקמת משרד קישור בין הרשות הפלסטינית לבין "מועצת השלום". למרות עמדתה של ישראל, נראה שמעורבות הרשות היא בחזקת עובדה מוגמרת בשטח, ועל פי דיווחים שהתפרסמו באמצעי התקשורת, נציגים המזוהים עמה כבר משולבים בפועל במנגנוני התפעול של מעבר רפיח.
בשורה התחתונה
נכון להיום ניתן להבחין בהיעדר נכונות כלשהי מצד חמאס להתפרק מנשקו, ובמיוחד מן הנשק הקל שמוערך בכ-60 אלף פריטים. גם אם בסופו של דבר, יאות הארגון למלא דרישה זו, אין להוציא מכלל אפשרות כי תהיה זו נכונות מותנית במילוי שורה של דרישות מצדו, ובמיוחד פירוק נשקן של החמולות הפועלות לצד ישראל ברצועת עזה כדי לצמצם את הסכנה הנשקפת לפעיליו לאחר שיוותרו על נשקם; נסיגה של ישראל מהמרחב ברצועה שעדיין נמצא תחת שליטתה הישירה; וייתכן שגם דרישה למימוש הישגים כאלה ואחרים בהקשר הפוליטי-מדיני. אם תרחיש בכיוון זה אכן יתממש, סביר מאוד להניח כי דרישות כאלו מצד חמאס ייתקלו בהתנגדות חד משמעית מצד ישראל.
אם בסופו של דבר יתברר, כי בחלון הזמן שניתן לחמאס כדי להתפרק מנשקו הוא מנצל אותו כדי להפעיל תרגילי הונאה, השהייה ו"משיכת זמן", ויימנע ממילוי הדרישה האולטימטיבית המוצגת בפניו, לא יהיה מנוס מכך שמשימת פירוק הארגון מנשקו תוטל על כוחות צה"ל.
אך כאמור, היכרותי רבת השנים עם הארגון מאז הקמתו מביאה אותי למסקנה שחמאס לא ייענה לדרישות להתפרק מנשקו ולפרז את הרצועה, ובכל מקרה מהלך זה לא צפוי להיות נטול בעיות וקשיים. סביר יותר להניח, כי הארגון ינקוט מהלכי הונאה, השהיה, תוך הסתרה של אמצעי הלחימה שברשותו. לכן, בנסיבות הנוכחיות ובטרם ימולאו דרישותיה של ישראל, חייבים כוחות צה"ל להמשיך ולהיערך בשטח הרצועה בתחומי "הקו הצהוב". מבחינת ישראל זהו קו היערכות הכרחי, שנועד למלא אינטרס ביטחוני מן המעלה הראשונה ולמנוע התייצבות מחודשת של חמאס לאורך "הקו הירוק".
