מאז תחילת מבצע "שומר החומות" הפכה קטאר לדמות המרכזית בזירה הדיפלומטית שבין ישראל לבין חמאס. היא מציגה עצמה כמתווכת "אובייקטיבית", שותפה חיונית למהלכים הומניטריים, ואף נהנית מתמיכה של מדינות המערב. אלא שבפועל, המעורבות הקטארית חושפת מציאות מטרידה הרבה יותר: לא תיווך נייטרלי אלא פעילות עקבית של ליווי, מימון ולגיטימציה לארגון טרור רצחני.
מהו התפקיד האמיתי שממלאת קטאר בהונאת ישראל וארה"ב ביחס לעסקת החטופים? כיצד דעת הקהל העולמית הושפעה מקמפיין ה"הרעבה בעזה" שאותו פרסמה קטאר בעורמה, בחכמה ובעוצמה, ומה מוטל על ממשלת ישראל לעשות בתגובה למהלך הזה? במאמר הבא נעמוד על עומק ההשפעה הקטארית – הפיננסית, האידיאולוגית והתקשורתית – ונציע מתווה להוצאתה מהמשוואה המסוכנת.
בשנת 2016 הודה מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, כי איראן היא המממנת והאפוטרופוס של הארגון – בתשלום המשכורות, בחלוקת המזון ובאספקת הנשק והטילים – ובמלים אחרות, היא החלילן מהמלין שמניע את כל העכברושים (חמאס, חיזבאללה והחות'ים). כיום, במבט על התנהלותה ובאותו האופן ממש, אפשר לומר כי אמירות קטאר היא האפוטרופוס שמממן ומפעיל את חמאס מזה שנים, היא זו שהקימה את פרויקט "מדינת חמד" על חורבות גוש קטיף ובכך הבהירה כי היא זו שמחזיקה את המושכות.
לתת למדינה כמו קטאר לשמש כמתווכת בעסקה להשבת חטופים זה כמו לתת לאב להיות השופט במשפט הרצח, האונס, והטבח שבנו (ארגון הטרור חמאס) ביצע במשך שנים – אותו טבח ששבר שיאי אכזריות ב-7 באוקטובר – ועוד לאפשר לו לצאת מזה כשהוא הקורבן שצריך לקבל פיצוי בדמות מדינת רשע פלסטינית שקרית. מי שתומך במדינה כזו הן מדינות נאורות כמו צרפת, בריטניה, קנדה ורבות אחרות ולכן, זה בדיוק הזמן לעשות מעשה ולהרחיק את השופטת קטאר מהמשפט של "בנה", חמאס, וחבריו לציר הרשע והאכזריות.
כדי לעשות זאת, ישראל חייבת למצוא את הדרך לגרום לנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, להעמיד את קטאר במקומה ולקרוא לסדר גם את נשיא טורקיה, טאיפ רג'פ ארדואן. אותו ארדואן קיבל "הכשר" לשמש כסולטאן בבירת הח'ליפות האיסלאמית המתחדשת באיסטנבול מהשיח' ד"ר יוסוף אל קרדאווי, מטיף הבית המרושע של אל-ג'זירה והטרוריסט המצרי שזכה לעיר מקלט מאמיר קטאר. טראמפ, אגב, כבר קרא את ארודאן לסדר בקדנציה הקודמת שלו ואף אסר על מכירת מטוסי אף-35 לטורקיה.
כבר בתחילת כהונתו הראשונה בבית הלבן, שיגר טראמפ רמז לקטאר כי מדינות האזור מצביעות עליה כמממנת של פעולות טרור מחוץ לגבולותיה – אם באמצעות תמיכה באיראן ואם בתמיכה בארגוני טרור. הרמיזה הזו הגיעה לאחר שקטאר שילמה יותר ממיליארד דולר לגורמי ביטחון באיראן ולג'בהת אל-נוסרה בסוריה, כדי לשחרר שבויים מקרב בית המלוכה שנחטפו בעיראק במהלך מסע ציד.
עסקה זו גם הייתה אחד הגורמים המרכזיים למשבר החריף בין קטאר לבין ערב הסעודית ומדינות ערביות נוספות, ובהן איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, תימן והממשלה המזרחית בלוב, שניתקו איתה בעקבותיה את היחסים. המהלך עורר חשש בקרב ערב הסעודית ובעלות בריתה מכך שקטאר, הלכה למעשה ובאופן מתוחכם, משתפת פעולה עם שניים מהגורמים שמערערים את יציבות האזור – איראן השיעית וארגוני ג'יהאד סוניים.
בראש ג'בהת אל-נוסרה עמד בעבר מיודענו אל-ג'ולאני, המוכר כיום כאחמד א-שארע, נשיא סוריה החדש, הג'יהאדיסט בחליפה, שאמר לפני מספר שנים כי אחרי שדמשק תשוחרר, תשוחרר גם ירושלים – אותו מודל ששימש את הח'ליפים הראשונים, ממשיכי דרכו של מוחמד בכיבוש שטחי מחוז סוריה-פלסטינה באימפריה הביזאנטית בשנים 634-640 לספירה – מדמשק לירושלים ומשם לבירה הביזאנטית קיסריה (תל אביב בימינו).
אשליית ההתגמשות של חמאס
קטאר (כטורקיה) משמשת עיר מקלט גם לראשי חמאס – אותם מחבלים אכזריים שידיהם מגואלות בדמם של אלפי יהודים וישראלים ושהיו בסוד העניינים בהכרעה לפתוח בטבח 7 באוקטובר. לכן, סביר להניח שאם איראן ידעה מה חמאס מתכנן, קל וחומר שגם קטאר ידעה.
קטאר הייתה זו שהדהדה את רעיון פלסטין מהירדן ועד הים, באמצעות מכונת התעמולה היעילה שלה – רשת אל ג'זירה בערבית ובאנגלית. מכונת התעמולה נקראת בשפת האיסלאם דעווה (הטפה) או ג'יהאד בל-כלאם (ג'יהאד העט של העיתונאי – כתב הטלוויזיה של ימינו) ולא לחינם רבים משדרני התחנה בעזה הם אנשי חמאס שהיו מחבלים בעצמם, המגדירים את פעולות הטרור של הארגון כ"הירואיות".
אמירות קטאר היא גם "נושאת המטוסים" הפיננסית והרעיונית של זרועות הרשע האיסלאמיות, מאירגוני הטרור הג'יהאדיסטיים, תואמי דאע"ש ואל-קאעדה, ועד איראן השיעית, ומאל-ג'ולאני בואכה ארדואן. זוהי פרקטיקה מוכרת שלה, בדיוק כמו הקמפיין להחזרת סוגיית פלסטין למרכז השיח הציבורי שעמד בבסיס משחקי המונדיאל ושיאו בעטיית הגלימה על ליונל מסי בידי אמיר קטאר, רגע לפני הנפת הגביע – וכמו שמקודם כעת קמפיין ההרעבה שנבנה במשך מספר חודשים.
טיהור חמאס בדעת הקהל העולמית מזיכרונות האימה של 7 באוקטובר גם הוא אחד מהישגיה של קטאר. כמוהו גם הצגתה כמתווכת הגונה, אמינה וחסרת פניות, וההישענות עליה במהלך תהליך המשא ומתן הסיזיפי והארוך, ובעיקר העקר.
בתהליך זה, בדיוני עסקת השבויים האחרונה, קטאר וחמאס היתלו בישראל, בארה"ב ובעולם כולו במשך חודשים רבים, וגרמו לכולם לחשוב שארגון הטרור נכון לפשרה ופתרון, בעוד שהצד הישראלי הוא שדוחה את מתווה וויטקוף.
גם ממשל טראמפ נטה לחשוב שחמאס מתגמשת וחותרת להשגת עסקת חטופים בעוד שישראל היא המתבצרת בעמדתה ומציבה מכשולים למכביר. זהו פרי התעמולה של שלוחי קטאר בעולם – המהגרים המוסלמים והערבים בארה"ב, בקנדה, באוסטרליה ובצרפת; הליברל-פרוגרסיבים וחלק מהלאומנים באירופה; הציבור הערבי והמוסלמי בירדן, במצרים, בטורקיה, במרוקו ובאלג'יריה; ותומכי הנשיא לולה בברזיל לצד הסטודנטים בארה"ב שלמדו במוסדות האקדמיים שמומנו בידי קטאר ובראשם אוניברסיטאות הרווארד וקולומביה.
קטאר חולשת על תעשיית הגז העולמית והיא "המיחם האנרגטי" של מדינות רבות, בהן גם באירופה. הדבר נכון גם לגבי תעשיות רבות אחרות, אמצעי השפעה המוניים ונכסים משמעותיים, דוגמת קבוצות כדורגל וחברות תעופה. כל אלו הופכים אותה למדינה המשפיעה ביותר על אזרחי העולם בתחומים שונים, בפער ניכר על כל מדינה אחרת.
פירוז מוחלט ובניית עזה החדשה
זה הזמן להעיר את הממשל האמריקאי וזו בדיוק העת למגר את שלטון חמאס, יציר כפיה של קטאר ואיראן. באותה העת יש לשכנע את ארה"ב להסגיר למשפט את ראשי חמאס השוהים בשטח קטאר, כמבוקשים על ביצוע עבירות טרור כנגד ישראל, אזרחי ארה"ב והאנושות. יש חשיבות עליונה להבהיר כי אם לא תעשה כן, יהיה על ארה"ב לפעול בנחישות יחד עם ישראל כדי להיפרע מאותם בכירי ארגון הטרור באותו האופן שבו חוסל איש הכספים של חמאס, אל-מבחוח, בדוחא.
בעידן שלאחר ההשפעה הקטארית חייב חמאס לעזוב את הרצועה, ואילו האזרחים שימשיכו להתגורר בה יעברו חינוך איסלאמי מחדש, בסגנון האיסלאם באלבניה, בבחריין ובאמירויות.
ישראל תפנה את העזתים ממקומות היישוב, ותבנה עבורם את השטח הבטוח – Safe Zone – שהוא מעין מחנה הגנה שימוקם בדרום הרצועה, בין ח'אן יונס לשכונות המזרחיות של רפיח. בתוכו ימוקמו מרכזי הסיוע האמריקאי, ומשם החברות המוגנות מאימת חמאס יספקו ציוד הומניטרי ומזון לתושבים.
צה"ל יאבטח את המתחם המפורז, ואילו את שאר אזורי הרצועה יכריע בפעולה נועזת ונחושה, שתכתר ותאגף את מרכזי היישוב באופן שבו פעלה ישראל במסגרת מבצע "חומת מגן". בנוסף יכרוז צה"ל לתושבים להתפנות ויפעל ל"עידודם" בכל האמצעים, לרבות שימוש בחגורות אש ובניתוק רשתות החשמל והאינטרנט הסלולרי. לצד זה תיעשה השמדה שיטתית ומהירה של מבני טרור וחיסול מהאוויר של חוליות הטרור שבחרו שלא למסור את נשקן ולהיכנע.
ישראל חייבת לפרז את הרצועה לחלוטין, בנחישות ובהתמדה, ובמקביל לבצע שתי פעולות חשובות: ראשית – למקם את המנגנון לעידוד הגירה במרכז השטח הבטוח, ולפעול להעברת הפליטים לנמל התעופה רמון ומשם לארצות היעד. שנית – להקים חוות בודדים בשטחי צפון הרצועה, באותו האופן שבו פועלת המדינה בשטחי יהודה ושומרון במטרה למזער שליטה של גורמי טרור מחמאס בשטח.
חמשת הקילומטרים המקיפים את שטחי הרצועה מצפון וממזרח צריכים להפוך לשטחי מועצה אזורית בשם "עזה החדשה – Gaza Nova" כשהעיר הראשית צריכה להיקרא קריית נובה, בדומה לנווה דקלים, בירת גוש קטיף בעבר, ולקום מול חורבות המסיבה שבה נטבחו מאות צעירים בעיצומו של 7 באוקטובר.
כל השטחים החקלאיים באזורים הללו צריכים לעבור לחזקת המועצות האזוריות בעוטף עזה ויש לחדש בהן את חקלאות החממות שפרחה בגוש קטיף לפני ההתנתקות. ציר פילדלפי המורחב חייב להישמר כמרחב חיץ שימנע הקמתה של ישות ערבו-איסלאמית בשטחי הרצועה.
כשהתושבים שיישארו ברצועה יוותרו על חלום השמדת ישראל ויכירו בריבונותה, וכששאר תומכי חמאס ואחרים יהגרו מן הרצועה, היא לא תהווה יותר סכנה למדינת ישראל. עם השמדת מרכז הכוח של חמאס, נישולו ממעמדו האזרחי כריבון הרצועה והעברת האזרחים לאחריות מנגנון הסיוע האמריקאי, יעורער עד היסוד את מעמד חמאס ברצועה וזרוע הטרור שלו תחדל מלהתקיים.
במקום ציר הרשע – ציר השפע
ומה באשר לחזיתות הטרור הנוספות? בשטחי יהודה ושומרון יש לדרוש את שינוי התכנים במערכת החינוך הפלסטינית ולספח את שטחי היישובים הישראליים, האזורים הפתוחים וצירי התנועה בשטחי C, כצעד שממשיך את תפישתו הביטחונית של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, כשחתם על הסכמי אוסלו והשאיר אזורים אלה תחת אחריותה הבלעדית של ישראל.
המטרה העליונה צריכה להיות קידום שליטה ישראלית במרחב הפתוח ושליטה אזרחית פלסטינית ביישובים הערביים, כשבמרכזה הכרה בריבונות ישראל במרחב שבין הירדן לים.
בנוגע לטיפול בגורמים העוינים בתוך ישראל – יש לחקור באזהרה את אותן תנועות ערביות התומכות במאבק חמאס במסווה של תמיכה בתושבי עזה. חקירות אלו צריכות להתקיים מבלי לחשוש מהתפרצויות של אלימות, ואם תהיינה כאלה – לטפל בהן ביד ברזל. ישראל ערוכה היום יותר מבעבר לטיפול במהומות גזעניות-לאומניות דוגמת אירועי "שומר החומות" ומהומות אוקטובר.
גזרה נוספת שדורשת טיפול היא זו של החות'ים, שממשיכים לשגר טילים לעבר ישראל. זה הזמן להכות בהם בעורמה בנקודות החולשה שלהם כגון הכבישים הראשיים המחברים את המחוזות ההרריים שעליהם הם שולטים. פעולה שכזו תחליש את העבירות היבשתית שבין שטחי קואליציות השבטים השונות התומכות בחות'ים, ותאפשר ליריביהם, ובראשם ממשלת תימן הלגיטימית הפועלת מעדן, בירת הדרום, להכות בהם בנפרד. בנוסף, יש לפגוע בשטחי גידול צמח הגת המרוכזים במחוזות החות'יים צנעא, צעדה וד'מאר ובכך לפגוע בהכנסות העצומות שהוא מניב לכלכלה החות'ית ולערער את אחיזתה האזרחית.
במעגל הקרוב אלינו יש לפעול כדי לבלום את ארדואן מלסייע צבאית לאל-ג'ולאני, להגן על המיעוטים בסוריה, לפרז את אזור משולש הגבולות עם ישראל וירדן, להביא לבידוד חיזבאללה והחלשתו ולהקים את "ציר השפע" מתוך עוצמה במרחב. ציר שפע יבשתי כזה יימשך מהודו במזרח, מערבה לישראל וממנה ליוון וקפריסין. הוא יחליש את כוחו של ציר הרשע האנרגטי האיראני, ובמקביל את הציר בראשות קטאר, ארדואן והג'יהדיסטים הסונים.
ישראל חזקה משמעה אמריקה חזקה, וטוב שהממשלה פועלת בצירים דיפלומטיים להוקיע את פעולות חמאס, במהלך חשוב שמוביל שר החוץ ומשרדו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והקבינט צריכים לקבל החלטה נועזת לצאת לסדרת פעולות עוצמתיות שיובילו להכרעת צירי הרשע ולביסוס ישראל במרחב, כשחקן בכיר בציר השפע.
