קטר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, עומאן וכווית מתנהלות ללא אופוזיציה של ממש לשלטון בהן. למדינות אלה, למעט כווית, אין פרלמנט והשלטון נמצא בידי צאצאי משפחות המלוכה שהבריטים מינו בעת היווסדותם במאה ה-20. בערב הסעודית שולטת משפחת סעוד, בכווית משפחת צבאח, בבחרין שולטת משפחת ח'ליפה, בקטר משפחת תאני, באיחוד האמירויות משפחת נהיאן ובעומאן משפחת סעיד, כשהשלטון בהן, כאמור, הינו שלטון אבסולוטי. המלך או הנסיך במדינות המפרץ הם בעלי זכות ההחלטה הבלעדית ולא קיימת האפשרות להתנגד להם.
מאז הקמתה של ישראל ב-1948, ערב הסעודית הייתה אחת המדינות הערביות הקולניות ביותר בהתנגדות להקמתה. ערב הסעודית תמכה באש"ף והזרימה מאות מיליוני דולרים ליאסר ערפאת ולמפקדי אש"ף. ערב הסעודית ראתה אז בישראל מעצמה כובשת והתיישרה עם מדינות ערביות אחרות בתמיכה במדינה פלסטינית ובהתנגדות להשתלבות של ישראל באזור. תפקידה של ערב הסעודית כאפוטרופוס של שתי הערים הקדושות ביותר לאסלאם, מכה ומדינה, חיזק עוד יותר את עמדתה, והציב אותה כמובילת האופוזיציה הערבית והאסלאמית לישראל. במהלך תקופה זו, ערב הסעודית השתתפה באסטרטגיות הקולקטיביות של הליגה הערבית, שכללו החרמת ישראל מבחינה כלכלית ודיפלומטית. הממלכה סיפקה תמיכה כלכלית ופוליטית לעניין הפלסטיני והתנגדה לכל מדינה ערבית שהתקדמה למעורבות דיפלומטית עם ישראל. בנוסף, ערב הסעודית החרימה את מצרים שנים רבות בשל חתימתה על הסכם קמפ דיויד עם ישראל.
האיומים האזוריים מסוף שנות השבעים ועד לתחילת המילניום
המהפכה האיראנית ב-1979 סימנה את נקודת המפנה הקריטית בגיאופוליטיקה של המזרח התיכון, והעבירה את המיקוד הביטחוני העיקרי של ערב הסעודית לכיוון איראן. עלייתה של איראן מהפכנית בראשות שיעית, עם שאיפות לייצא את האידיאולוגיה שלה, היוותה איום חדש שערב הסעודית תפסה כקיומי. דאגה משותפת זו עם ישראל הניחה את הבסיס להיערכות אסטרטגית מחדש, אם כי בתחילה באופן סמוי ובלתי פורמלי. לאורך שנות ה-80 וה-90, בעוד שערב הסעודית המשיכה להתנגד בפומבי לישראל, הכירו שתי המדינות באינטרס ההדדי שלהן במאבק בהשפעה האיראנית. המערך הבלתי מפורש הזה הפך בולט במיוחד במהלך מלחמת איראן-עיראק (1980-1988) ומלחמת המפרץ (1990-1991), שם בלטה הסכנה הנשקפת מכוחה המתעצם של הרפובליקה האיסלאמית האיראנית.
הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001 הביאו לביקורת משמעותית של ערב הסעודית בשל מעורבותם של אזרחים סעודים. אירוע זה סימן תקופה של התבוננות פנימית בערב הסעודית, שהחלה לכייל מחדש את מדיניות החוץ שלה, תוך התמקדות במאבק בקיצוניות ובהפחתת תמיכתה האידיאולוגית בקבוצות המתנגדות למערב. המצב החדש הזה הביא להתמודדות של ישראל וערב הסעודית עם איומים הדדיים חדשים מצד גורמים לא מדינתיים כמו אל-קאעידה ומאוחר יותר, דאעש. התפתחות זו, יחד עם השפעתה המתרחבת של איראן באמצעות שלוחותיה האזוריות – חיזבאללה בלבנון, מיליציות שיעיות בעיראק והחות'ים בתימן בהמשך – הביאו את שתי המדינות להכיר ביתרונות של שיתוף פעולה בלתי פורמלי.
בעוד שערב הסעודית שמרה על עמדתה הרשמית הפומבית של ניתוק מישראל, החלו לצוץ ערוצי שיתוף מודיעין סמויים בתגובה לאיומים הללו. ב-2002 הציעה ערב הסעודית את יוזמת השלום הערבית, שהיא גלגול של תוכנית המלך הסעודי פהד משנת 1981 המציעה נורמליזציה עם ישראל בתמורה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני המבוסס על פתרון שתי המדינות. יוזמה זו סימנה את הפתיחה הדיפלומטית הגדולה הראשונה של ערב הסעודית לקראת שלום פוטנציאלי עם ישראל. אף שההצעה לא התקבלה על ידי ישראל, היא סימנה שינוי בעמדתה של ערב הסעודית – מדחייה מוחלטת של קיומה של ישראל לקבלה מותנית על בסיס שלום עם הפלסטינים.
במרוצת שני העשורים הראשונים של המילניום ערב הסעודית נקטה צעדים דיפלומטיים נוספים שהצביעו על פתיחות מדודה כלפי ישראל, במיוחד כששתי המדינות המשיכו לחלוק אינטרס אסטרטגי במאבק באיראן. בעוד שהקשרים הפורמליים נותרו מחוץ לשולחן, יוזמת השלום הערבית הניחה מסגרת לנורמליזציה עתידית אפשרית, והבהירה שערב הסעודית פתוחה לחשוב מחדש על יחסיה עם ישראל, אם יתקיימו תנאים מסוימים.
מאז 2016 איראן ושלוחותיה דחקו את ערב הסעודית לישראל
כבר במהלך תקופת ממשל ברק חוסין אובמה התחילה התקשורת הסעודית לשבח את נתניהו בעניין המחלוקות שהיו לו עם נשיא ארה"ב בסוגית הגרעין האיראני והוויתורים שנעשו לאיראן. החתימה על תוכנית הפעולה המשותפת המקיפה נגד פרויקט הגרעין האיראני (JCPOA) ב-2015 תחת ממשל אובמה, אשר ביקש לרסן את שאיפותיה הגרעיניות של איראן, העצימה את החששות הסעודים והישראלים לגבי תפקידה של איראן באזור. שתי המדינות חששו שההסכם יחזק את איראן על ידי הסרת הסנקציות הכלכליות ומתן משאבים לנציגיה האזוריים. תפיסת איום משותפת זו קירבה את ישראל וערב הסעודית, עם דיווחים הולכים וגוברים על שיתוף מודיעין סמוי, במיוחד באזורים הקשורים לפעילות איראנית בסוריה, לבנון ותימן.
ראוי להדגיש שהעוינות בין איראן וערב הסעודית היא עוינות ממשית ובלתי ניתנת לגישור. מדובר במלחמת דת בין הסונים [הסעודים] לבין השיעים [איראן והמיליציות השיעיות שלה]. נאומו בקונגרס של ראש הממשלה ב-3 במרץ 2015 נגד אובמה ונגד ההסכם הגרעיני ועל הסכנה האיראנית סייעו לו לקבל את אהדת מדינות המפרץ ובראשן הסעודים, בבחינת האויב של האויב שלי הוא ידידי. כך למשל, באופן חסר תקדים בהיסטוריה של ישראל זכה אז ראש ממשלת ישראל למחמאות מפורשות בקרב רבים מהעיתונאים והאקדמאיים בערב הסעודית. הייתה זאת הפעם הראשונה כאמור שהעיתונאות הסעודית שיבחה ראש ממשלה ישראלי. בשנים האחרונות התרבו ביקורים של סעודים בישראל – תחילה הגנרל במילואים אנור עושקי ביקר מספר פעמים בישראל עד לביקור האחרון של הבלוגר מוחמד סעוד, יקירו של ראש הממשלה.
ניתן לומר בוודאות שהיריבות של אובמה עם מדינות ערב היא שקרבה את מדינות ערב לנתניהו. אובמה תמך באיראנים לאורך תקופת כהונתו על חשבון הסעודים. הסעודים רואים באיראן איום ישיר על שלטון משפחת המלוכה, משפחת סעוד. הסעודים לא יכולים לשכוח את עמידתו של נתניהו לצידם בפרשת ח'אשוקג'י. בעוד כולם תקפו את ערב הסעודית ואת יורש העצר הסעודי נתניהו הצהיר שיציבותה של ערב הסעודית חשובה מאוד. בנוסף להצהרה הזאת מומחים רבים סבורים שנתניהו תיווך בין הסעודים לבין הנשיא טראמפ בסוגית ח'אשוקג'י על רקע הידידות רבת השנים בינו לבין טראמפ. הסעודים יודעים זאת ולכן הם מעריכים מאוד את ראש הממשלה ואוהבים לעבוד איתו מאחורי הקלעים. הביקור המלכותי שקיים נתניהו עם רעייתו ועם ראש המוסד בעומאן באוקטובר 2018 והכבוד שהוא קבל מהסולטאן קאבוס המנוח, חיזקו את דמותו של נתניהו בקרב הערבים כאיש חזק שרוצה שלום ושמוכן לעשות הכל למען השלום.
בשנת 2020, במסגרת הסכמי אברהם, בתיווך ממשל טראמפ, נוצרו קשרים דיפלומטיים רשמיים בין ישראל לכמה מדינות ערביות, כולל איחוד האמירויות הערביות ובחריין. למרות שערב הסעודית לא הצטרפה להסכמים, היא אותתה על תמיכה בכך שאפשרה טיסות של ישראל במרחב האווירי שלה ואישרה את ההסכמים בעקיפין. ההסכמים הגדירו מחדש את המסגרת ליחסי ערב-ישראל, תוך שימת דגש על יציבות אזורית ושיתוף פעולה כלכלי בעניין הפלסטיני כתנאי מוקדם. התמיכה השקטה של ערב הסעודית בהסכמים אלה מעידה על שינוי הדרגתי לקראת קבלת נוכחותה של ישראל באזור כמועילה לאיזון הכוחות מול איראן. בעוד שערב הסעודית ממשיכה לתמוך פומבית בעניין הפלסטיני, הגישה של יורש העצר שלה פרגמטית יותר ומסמנת פתיחות גוברת לשותפויות כלכליות וביטחוניות עם ישראל, לפחות כשהן תואמות את יעדי המודרניזציה והביטחון של הממלכה.
הממשל בארה"ב הוא גורם מכריע במפת היחסים במזה"ת
תחת טראמפ, נחתמו באזור הסכמי אברהם, פריצת דרך שנורמלה את היחסים בין ישראל לכמה מדינות מפרץ ופתחה דרך לערב הסעודית לשקול את עתיד יחסיה עם ישראל. בעוד שממשל ביידן נקט בגישה זהירה יותר, ההסכמים נותרו משפיעים, ומעודדים בעדינות את הצעדים היציבים של ערב הסעודית לקראת שיתוף פעולה שקט עם ישראל, באמצעות פגישות סמויות, שיתוף מודיעין ואינטרסים כלכליים הדדיים. בתקופת ממשל טראמפ, המזרח התיכון היה עד לשינויים משמעותיים שהכינו את הקרקע ליחסי ישראל-ערב הסעודית הדוקים יותר. גישתו של טראמפ לאזור, במיוחד עמדתו הנחרצת נגד איראן, הדהדה את החששות של ערב הסעודית עצמה לגבי ההשפעה האיראנית.
פרישת הממשל של טראמפ מהסכם הגרעין עם איראן ב-2018 חיזקה את המערך של ארה"ב-ערב הסעודית-ישראל במאבק בטהרן, ויצרה בסיס רב עוצמה לשיתוף פעולה. הגישה של טראמפ הבלתי מתפשרת נגד הטרור והגדרת החות'ים על רשימת הטרור התקבלו באהדה רבה בקרב הסעודים. בנוסף, הצוות של טראמפ פעל באופן אקטיבי לתיווך הסכם אברהם, אשר נרמל את היחסים בין ישראל לכמה מדינות ערביות, כולל איחוד האמירויות ובחריין. גם מרוקו הצטרפה מאוחר יותר ואפילו סודאן, אם כי מלחמת האזרחים שם עצרה את התהליך.
הסכמי אברהם לא יכלו להיחתם מבלי תמיכת הסעודים, או לכל הפחות קבלת אור ירוק מהם. על אף שערב הסעודית לא הצטרפה להסכמים, תמיכתה העקיפה – כמו התרת טיסות ישראליות דרך המרחב האווירי הסעודי – סימנה ריכוך משמעותי בעמדתה כלפי ישראל.
אלא שתחת הנשיא ביידן, הדינמיקה השתנתה. בעוד הממשל של ביידן תומך בהסכמי אברהם, גישתו למזרח התיכון מתמקדת יותר בדיפלומטיה ובאיפוק, במיוחד ביחס לאיראן ולחות'ים אשר במסגרת הסכסוך עם הסעודים ירו טילים רבים לעבר ערב הסעודית וגרמו לה נזקים רבים, כפי שהראו מחקרים בעניין.
למעשה ממשל ביידן הסיר את החות'ים מרשימת הטרור והפתיע את הסעודים. הם המשיכו לשמור על פתיחות זהירה כלפי ישראל, והמשיכו בתיאום סמוי בתחומי הביטחון והמודיעין. למרות גישתו השונה של ביידן, המערך האסטרטגי הרחב יותר בין ישראל וערב הסעודית המשיך להתפתח, דבר המצביע על כך שהקשרים שנרקמו בעידן טראמפ עמידים ומסתגלים למציאות דיפלומטית חדשה, גם כשהדרך לנורמליזציה פורמלית נותרה מורכבת ומנוהלת בקפידה.
הסכם אברהם, שקבע את הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל לכמה מדינות ערביות, השפיע עמוקות על הדינמיקה של יחסי ישראל-ערב הסעודית. מבחינת ישראל, ההסכמים הוכיחו כי השלום עם מדינות ערב אינו תלוי רק בפתרון הסכסוך הפלסטיני, תוך יצירת מודל חדש של שותפות אזורית. עם זאת, עבור ערב הסעודית, הסכמי אברהם מציגים חרב פיפיות: הם מראים ששלום ערבי-ישראלי אפשרי ללא תנאי מוקדם של מדינה פלסטינית, אך הם גם מדגישים את הצורך של ההנהגה הסעודית לנהוג בזהירות בהתחשב במחויבותה ההיסטורית לפלסטינים.
בנוסף לכך, הסכמי אברהם פתחו אפוא דלתות חדשות, ואפשרו לישראל ולערב הסעודית לדמיין מחדש כיצד יכול להיראות שיתוף פעולה אזורי – מיוזמות כלכליות משותפות ועד לשיתוף פעולה ביטחוני חזק יותר. הם גם קבעו מסגרת שבה תוכל ערב הסעודית להצטרף מבלי לנטוש את תפקידה כשחקן מפתח בסוגייה הפלסטינית – אולי כמתווך עתידי של דיאלוג או כשותפה מותנית. ככל שהנוף האזורי משתנה, הסכמי אברהם סללו נתיב שעשוי לאפשר יחסים פורמליים בין ערב הסעודית לישראל באופן שיכבד את מעמדה הפוליטי והדתי הייחודי של ערב הסעודית. בדרך זו, ההסכמים משמשים לא רק כאבן דרך היסטורית, אלא כשער פוטנציאלי המסמן עתיד שבו ישראל וערב הסעודית עשויות להופיע כבעלות ברית פוטנציאלים.
אינטרסים משותפים מובהקים
מבחינת ישראל, ברית רשמית עם ערב הסעודית תשפר את כלכלתה, אבל מעל הכל היא תגדיר מחדש את הסוגייה הפלסטינית. מנקודת מבט ביטחונית, שיתוף הפעולה עם ערב הסעודית עשוי להוביל לרמות חסרות תקדים של שיתוף מודיעין, תיאום צבאי ומאמצי סיכול טרור המתמקדים באיומים משותפים, במיוחד איראן והפרוקסי שלה במזרח התיכון במפרץ ובתימן. שתי המדינות רואות ביכולות הצבאיות הגדלות של איראן ובתמיכה בקבוצות הפרוקסי שלה, כוח עולה מערער יציבות משמעותי. על ידי איחוד כוחות רשמי, ישראל וערב הסעודית לא רק ישפרו את ביטחונן, אלא אף יציגו חזית מאוחדת שעלולה להרתיע את השאיפות האיראניות באזור. יתרה מכך, עושר הנפט העצום של ערב הסעודית והמומחיות של ישראל בטכנולוגיה ביטחונית יכולים ליצור שותפות מועילה שמחזקת את תשתיות הביטחון של שתי המדינות. במישור הכלכלי, ברית עם ערב הסעודית פותחת הזדמנויות חדשות לחברות טכנולוגיה ישראליות, ניהול מים, חקלאות ואבטחת סייבר לגשת לאחד מהשווקים הגדולים בעולם.
חזון 2030 של יורש העצר שם לו למטרה לצמצם את התלות של הסעודים בנפט ולהתמקד בטכנולוגיה ובהיי-טק – חזון המתאים היטב לעמדה המובילה של ישראל בתחום החדשנות. מערכת יחסים רשמית יכולה אפוא להוביל לשיתוף פעולה כלכלי מהותי, מהשקעות משותפות ועד למיזמים משותפים בתחומים כמו חקלאות, מיים, אנרגיה מתחדשת, בינה מלאכותית ושירותי בריאות. עבור ישראל, השותפות הזו מייצגת לא רק עוד הישג דיפלומטי, אלא שער להפיכה לשחקן ליבה בשינוי הכלכלי של האזור. בנוסף לכך שלום עם ערב הסעודית יפתח את דלתות השלום למדינות ערביות נוספות, כמו כווית ועומאן ואולי בעתיד הנראה לעין עם קטאר ומדינות אסלאמיות כמו אינדוניזיה ומלזיה, ויצור תקדים שעשוי להשפיע על מדינות סרבניות אחרות כמו לוב ועיראק ללכת בעקבותיה.
המחויבות הסעודית לעניין הפלסטיני היא קריטית לתהליך השלום המתפתח בין ערב הסעודית לישראל. במיוחד בקרב דעת הקהל בערב הסעודית ובעולם המוסלמי הרחב. הסוגייה הפלסטינית נותרה נקודת המתיחות המרכזית ביחסי ישראל-ערב הסעודית, מורשת המחברת ומפלגת אותם גם יחד. במשך עשרות שנים, ערב הסעודית מיקמה את עצמה כתומכת איתנה בשאיפות הפלסטיניות, תוך שהיא משתמשת במחויבות זו כדי לחזק את הלגיטימיות שלה ברחבי העולם הערבי והמוסלמי. למרות ששיתוף הפעולה הפרגמטי עם ישראל גדל, מנהיגי ערב הסעודית עומדים בפני המשימה העדינה של איזון הקשרים השקטים הללו עם תמיכתם הציבורית במדינה הפלסטינית. בעוד שההסכמים של ישראל עם איחוד האמירויות, בחריין ואחרות במסגרת הסכמי אברהם הוכיחו ששלום עם ישראל אפשרי, גם ללא התקדמות מיידית בחזית הפלסטינית, השפעתה של ערב הסעודית כשומרת על המקומות הקדושים ביותר לאסלאם מוסיפה רובד של מורכבות. תפקיד זה מקשה על הממלכה למסד את הקשרים עם ישראל ללא ויתור נראה לעין לפלסטינים – גם אם לא ברור מהם אותם גבולות הוויתור המצופים. למרות ההתחממות היחסים, ההנהגה הסעודית מוגבלת על ידי ציפיות מקומיות ואזוריות. הסעודים יודעים ששותפות גלויה מדי עם ישראל עלולה להרחיק מהם בעלות ברית ולעורר תגובה נגדית מבפנים ומבחוץ. כך למשל, במשך שנים נשיא טורקיה רג'ב טייב ארדואן ניסה לגנוב בצורה עקיפה את תפקידה של ערב הסעודית , מנהיגת העולם האיסלאמי, ואת מעמדו של מלך ערב הסעודית הממונה על שמירת המקומות הקדושים לאיסלאם. על כן הוא ניסה להצטייר כמגנם של הערבים והמוסלמים בעולם כאשר הוא הגן על הפלסטינים ועל מסגד אלאקצא – מה שהגביר את הפופולאריות שלו בקרב הערבים על חשבון ערב הסעודית.
בשורה התחתונה: שלום תמורת מדינה פלסטינית
לפני "חרבות ברזל" ערב הסעודית וישראל היו קרובות מאי פעם לתהליך של נורמליזציה. באחת ההצהרות שלו אמר יורש העצר של ערב הסעודית מוחמד בן סלמאן, כי מדינתו רואה בישראל בת ברית אפשרית, בעלת אינטרסים משותפים, "אבל קודם לכן עליה לפתור את הבעיות עם הפלסטינים". כך פורסם בסוכנות הידיעות הממלכתית הסעודית שציטטה את יורש העצר מריאיון שהעניק למגזין "אטלנטיק". אולם אחרי פרוץ המלחמה הטון הזה השתנה והדרישות עלו לרף גבוה. למעשה הסוגייה הפלסטינית הפכה למכשול העיקרי לשלום בין שתי המדינות. מלחמת "חרבות ברזל" לא רק עצרה את תהליך הנורמליזציה הסמוי שהתחיל עם הסכמי אברהם אלא אף חיזקה את עמדת הסעודים הנוקשה אשר מסרבת לכל נורמליזציה עם ישראל בלי להתחייב על הקמת מדינה פלסטינית ובירתה מזרח ירושלים. בשנים האחרונות שרי החוץ האחרונים של ערב הסעודית אימצו את הקביעה הזו ולא היססו לומר זאת בהצהרותיהם הפומביות לתקשורת.
למעשה כעבור 13 חודשים של מלחמה תמונות המלחמה והזוועות בעזה עשו את שלהן ולא הותירו מקום לגמישות. כעת העמדה הסעודית נראית כבלתי מתפשרת. כך גם מנהיגיה התבטאו בפסגה הערבית והאסלאמית בריאד בימים האחרונים. הפסגה קבעה חד משמעית שישראל מבצעת פשעי מלחמה וכי עליה לסגת מעזה ומלבנון וכי כל נורמרליזציה עם ישראל תהיה כפופה ליוזמה הערבית ולתנאים שהוצגו דאז. קו מיליטנטי זה מצטרף לקריאות הסעודים מהשנה האחרונה להקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים ונסיגה לגבולות 1967, כתנאי לכל נורמליזציה עם ישראל. למעשה בעשרות ההודעות שהתפרסמו לאורך כל המלחמה דרשה ערב הסעודית את התנאים האלה. ניכר כי הסעודים לא יוותרו על הדרישה הזו. הם הגיעו לנקדות אל חזור. ערב הסעודית היא לא מדינה ערבית כמו כל מדינה ולכן מבחינתה הכדור נמצא במגרש של ישראל.
