ישראל משנה את כללי המשחק, לקראת הרתעה אזורית

על רקע יוזמת הנשיא דונלד טראמפ להשבת החטופים ולסיום המלחמה בעזה, ולאור תמיכת המדינות האסלאמיות והערביות החשובות בהצלת הסוגייה הפלסטינית, מוצא עצמו חמאס בנקודה מכרעת. לראשונה מאז תחילת המלחמה נמצא ארגון הטרור כשגבו אל הקיר, מאבד את כל יתרונותיו בזה אחר זה: שליטתו המוחלטת על האוכלוסייה ברצועה, איבוד שטחים בקצב הולך וגובר בשל לחץ צבאי טוטלי כנגד מנהיגיו ופעיליו בכל מקום בעולם, ומלכוד בנות בריתו המשמעותיות ביותר – מצרים, טורקיה וקטאר שנכפה עליהן לתמוך בהסכם שמוביל למיגורו.

ככלל, נראה כי המהלך המדיני המתוחכם שהובילו ישראל וארה"ב הכניס את השחקנים האזוריים בערמומיות ובתבונה לתוך המלכודת שנטוותה עבורן. קטאר הובילה מאז 1996 קמפיין בינלאומי להשחרת פניה של מדינת ישראל בעולם באמצעות הג'יהאד בל-כלאם – הג'יהאד התקשורתי – ברשת אל-ג'זירה, רשת העכביש הארסית ביותר מאז ימי גבלס והפרוטוקולים של זקני ציון. "המדיום הוא המסר", כדברי כהן התקשורת ג'ון מקלוהן, וקטאר אכן פעלה באמצעותו בכל כוחה והפעילה לחץ דרך כלי התקשורת עד שהביאה לשבר תדמיתי במעמדה הבינלאומי של ישראל. באמצעות כספיה היא הפיצה את האידיאולוגיה שלה בקרב תומכי הפרוגרס-ליברל והשתמשה לשם כך גם במהגרים אסלאמים שחדרו לכל מקום ואתר בעולם המערבי.

הקמפוסים שאותם מימנה קטאר הפכו לזירת מלחמה להשחרת פניה של ישראל ולהצגתה כמדינה מדכאת ומשפילה אשר גוזלת זכויות של "עם ילידי" ומנצלת אותו לטובת הקמת האימפריה הישראלית במרחב הערבי (ישראל אל-כוברה – ישראל הגדולה).

קטאר ידעה להשתמש בתמימות המערבית לטובת החדרת קמפיין ה"הרעבה בעזה" השקרי בעורמה ובעוצמה לראש סדר היום העולמי. ישראל וארה"ב מצאו עצמן נמרחות עם עסקת חטופים חלקית ואינסופית שהביאה לבניית מעמדו המחודש של חמאס ברצועה ולהצבת סוגיית המדינה הפלסטינית בקדמת הבמה.

אבל יש גבול לכל תעלול. בשעה שהמתקפה על בכירי חמאס בקטאר הובילה לגל הזדהות עם הסוגייה הפלסטינית, הנשיא טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו ניצלו אותה לצרכים אסטרטגיים. כאשר נתניהו התנצל בשיחה המשולשת בפני ראש ממשלת קטאר על הפגיעה באיש הביטחון המקומי בדוחה, הוא לא שכח להבהיר מפורשות שישראל כיוונה לחמאס, ולא לקטארים, משמע – עצם העובדה שאירחתם אותם אינה קבילה בעינינו. נתניהו ניצל את השיחה כדי להבהיר למנהיג הקטארי שהתמיכה בתנועת האחים המוסלמים, שחמאס הוא זרוע טרור קדמית שלה, אינה מקובלת על ישראל והבהיר: "כשם שלקטאר יש תלונות כלפי ישראל כך יש לנו תלונות כלפיכם". הוא קבל על הג'יהאד התקשורתי במסגרתו קטאר משחירה את פניה של ישראל ברשת אל-ג'זירה ולא שכח להתחבר להסתייגות של טראמפ מתמיכה ברגשות אנטי-ישראליים בקמפוסים של מכללות ואוניברסיטאות בארה"ב וברחבי העולם, נושא שהנשיא האמריקני הכריז עליו מלחמת חורמה. נתניהו כמובן בירך על הרעיון להקים קבוצה תלת-צדדית שתטפל בתלונות של קטאר וישראל זו כלפי זו, והעביר בעורמה את ההכרעה במחלוקות ל-"בורר" טראמפ.

גם נשיא טורקיה, ג'פ טאיפ ארדואן – הגב הצבאי של תנועת האחים המוסלמים – נקרא לסדר והתבקש על ידי הנשיא טראמפ לרסן את לשונו הארסית. וכך, כשמצרים ("הדלת המסתובבת"), קטאר ("הספונסרית והדוברת") וטורקיה ("הבריון התנועתי") מנוטרלות מהשפעה, וחמאס נדרש להסכים לפירוזה של הרצועה, להסתלקות מתביעות שלטוניות, ליציאת אסיריו משטחה ולחינוך לסובלנות ולדו קיום – אפשר בהחלט לקבוע כי יצא העוקץ מהצרעה האסלאמיסטית. כל זה מתבצע כאשר ישראל ממשיכה לכתוש את שרידי שלטונו, מבניו ומעוזיו של חמאס ומצמצמת את שטחי המחיה שלו.

שאיפות "שחרור פלסטין": לא רק הגדה ורצועת עזה

אמת – שחרור 250 אסירים ו-1,700 מחבלים מתועבים הינו מחיר כבד ביותר שישראל נדרשת לשלם במסגרת העסקה, אבל מהלך כזה גם נוטל מחמאס את קלף המיקוח במשא ומתן המבעית שהוא מנהל כנגד החברה הישראלית במשך שנתיים. משא ומתן זה ממשיך לשסע מדי יום את החברה שלנו ועולה בקנה אחד עם האמירה בקוראן בפרשת הקיבוץ וההגליה (סורת אל-חשר) ביחס לעם ישראל: "הם רק נראים בעיניכם כחזקים ומאוחדים, אבל ביניהם הם חיים בפילוג ובפירוד".

כל זה מצטרף לעובדה שישראל לא תיאלץ להפסיק את האש במהלך המשא ומתן אלא תמשיך בהכרעת שרידי הטרור והיא זו אשר תהיה בעלת זכות הווטו בסוגייה אם חמאס הוכרע אם לאו. המדינה הפלסטינית שאותה חולמים להקים אוסף הפליטים והמהגרים המכונים פלסטינים, תצטרך להמתין לעידן שבו יגור זאב עם כבש – אינשאללה. אמנם הזאב אבו מאזן עוטה על כתפיו גלימת כבש, אולם חלומותיו להקים מדינה מן הים ועד הנהר ברורים היום לעין כל. לאחר הקמפיין מן נהרא עד אל-בחרא שמשווק מעל כל במה בשנתיים האחרונות, היום כולם מבינים ש"שחרור פלסטין" משמעותו שחרור מלא, ולא רק של הגדה ורצועת עזה.

לכן יש לשים לב לדברי יועצו של יושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד אלהבאש, שהבהיר כי ההישג העצום ביותר של עסקת טראמפ טמון בעובדה שגם לאחר אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בת השנתיים שנסתיימה בניצחון צבאי של ישראל, רצועת עזה נותרה באחריות מדינת פלסטין ומהווה חלק ממנה. בכך עמדת הרשות הפלסטינית ועמדת מדינות ערב ברורה: הגוף היחיד הלגיטימי הראוי שיהיה נוכח ברצועת עזה הוא המדינה שתקום והממשלה הפלסטינית על מנגנוניה השונים.

לגדוע כל רעיון השמדה

לאור כל זאת, אל לה לישראל לאפשר לעולם חיבור פיזי בין רצועת עזה לבין שטחי דאר אל אסלאם ומדינות ערב. ישראל צריכה לחתור לספח דה פאקטו את שטחי התוחמת סביב רצועת עזה, עם דגש על ציר פילדלפי, וכל שינוי במעמדם צריך להוות "קזיוס בלי" עבור ישראל.

הממשלה חייבת לעמוד על כך שרצועת עזה לא תהווה יחידה טריטוריאלית שלטונית אחת, אלא שתושביה יהיו תחת אחריותן של ישויות מוניציפליות בלבד. בנוסף, הרצועה תבותר בצירי רוחב שעליהן תשלוט ישראל. נראה כי בעתיד הנראה לעין – יש המעריכים זאת בעשור הקרוב לכל הפחות, או לחילופין עד להשמדת הרעיון האיסלאמו-נאצי – ישראל צריכה לשלוט צבאית בשטחי עזה.

ומה בנוגע לתושבים שיישארו באזור יישובי מוגדר שאליו יפונו משטחי צפון הרצועה? ובכן, כל עוד מתקיים במערכת החינוך שלהן ובמוסדות הדת חינוך לסובלנות ודו קיום עם ישראל, וכלי הקודש שלהם לא נמנים עם בעלי התפישה מבית מדרשה של תנועת האחים המוסלמים, יוכלו אלו להמשיך ולהתגורר בשטח הרצועה – בדגש על איזור המואסי בלבד. כל גורם שלא יקבל תנאים אלה יהיה חייב לעזוב את הרצועה, או שחייו לא יהיו חיים.

המציאות החדשה חייבת להיות כזו שבה כל רעיון המבקש להשמיד את הישות היהודית חייב להיכחד, כשם שהנאציזם כצורה שלטונית הוכחד על ידי בעלות הברית בסיומה של מלחמת העולם השנייה, וכמוהו גם התפישה האימפריאליסטית של יפן הקיסרית. הברחות הנשק ממצרים צריכות להיות מטופלות בחומרה על ידי המצרים, שאם לא כן, מדוע מרוכזים כוחות צבא עצומים שלהם בסיני? גם זו סוגייה שצריכה להיות מטופלת על ידי "הבורר", הנשיא טראמפ.

ישראל צריכה לשכפל את דפוס הפעולה הזה גם לשטחי השליטה של הרשות הפלסטינית. התניית הקמתה של מדינה לפלסטינים בכך שיזנחו את החינוך לטרור היא אמנם הכרחית, אבל ישראל חייבת גם לפעול בצורה אקטיבית כנגד הפעילות האנטישמית של הרשות ולמגרה. כל עוד הרשות מחנכת לטרור, אין לה מקום, ויש לעבור לרעיון של שליטה מוניציפלית בלבד גם ביהודה ושומרון.

ההזדמנות האחרונה של חמאס

ומה באשר להחלת ריבונות בשטחי יהודה ושומרון ולהתיישבות יהודית ברחבי עזה? ראשית, הנשיא טראמפ הודיע כי ההתנתקות הייתה מהלך שגוי בעיניו, ואת ההצהרה הזו ישראל צריכה לנצל ולנקוט, לצד הביתור הגיאוגרפי של הרצועה, פעולות אקטיביות של שליטה באזורי מפתח ברחביה. ישראל צריכה לקבל שטחים ריקים ולהקים בהם נקודות ממשל צבאיות, לצד הקמת חברות שיפתחו אזורי פנאי, נופש ותעשייה מתקדמת, כגון חקלאות הידרופונית, חברות הייטק ומתקני התפלת מים. מן הראוי ששטחי התוחמת יכונוGaza Nova (עזה החדשה) שבהם ניתן יהיה להקים מאחזים ישראליים התיישבותיים דוגמת חוות בודדים. הדבר נכון גם לגבי כלל השטחים הפתוחים ברצועה שיכולים להפוך לחוות חקלאיות נוסח החוות ביהודה ושומרון, ובחלקן להקים שמורות טבע. על חוף הים בעזה יש להקים מאחזים צבאיים שיחלשו על הרצועה ממערב.

כל הצעדים הללו יתנו מענה לדבריו של אל-הבאש ויבהירו לעולם הערבי שלא ויתרנו על זכותנו על חבל ארץ זה, שהפלסטינים החליטו לבחור בדרך המלחמה ומשלמים על כך מחיר, ושההתנתקות הינה הפיכה בעזה וגם ביהודה ושומרון. בנוסף, מגורי פלסטינים בשטח מוגדר ברצועה זה דבר אחד, אבל הקמה מחדש של הערים החרבות היא דבר אחר, ואת הערים הללו אין להקים מחדש במיקומים המאיימים על יישובי ישראל.

לגבי החלת ריבונות ביהודה ושומרון – ישראל צריכה להעמיק את ההתיישבות היהודית במרחבים הפנויים של שטחים אלו, להגדיל את שטחי היישובים הקיימים ולחתור להימצאותם של מיליון יהודים ויותר שם. לצד זאת, יש לטפל בבנייה הערבית הבלתי חוקית בשטחי C ולא לאפשר לאיחוד האירופי להקים את המדינה הפלסטינית באמצעות ריקון הסכמי אוסלו מתוכן ומימוש תוכנית פיאד.

לאור כל זאת חמאס נמצא בדילמה עמוקה – האם לפעול כפי שדורש ממנו הכבוד הערבי ולהמשיך לסרב להצעות לסיום המלחמה בדרך של כניעה או שמא לפעול בדרך העורמה האסלאמיסיטית של הודנה בהתאם להסכם חודייביה שחתם נביא האיסלאם עם הכופרים, ולהשיג את יעדיו שלב אחר שלב. בדרך זו בחר יאסר ערפאת עוד בשנת 1974 כשאימץ את תוכנית השלבים, שאותה החל לממש בהסכמי אוסלו, ותנועת פת"ח שאותה הנהיג אכן הצליחה להשיג דריסת רגל בשטחי דאר אל ח'רב (שטחי לחימה) ולהשיב נחלות לידי האסלאם והערבים.

בין כך ובין כך, עצם העובדה שנותרו תושבים ברצועה אחרי מאורעות 7 באוקטובר והשבתה של הסוגייה הפלסטינית למרכז הבמה העולמית היא ניצחון בעיני החמאס. דווקא בשל כך, אם יבחר ארגון הטרור הרצחני בסירוב לעסקת טראמפ או למסמס אותה בעורמה, חייבת תשובתה של ישראל להיות פתיחת שערי הגהינום באופן שיביא לנכבה מוחלטת.

יחד עם זאת, יש להיות מוכנים לכך שגם לאחר שישראל תגלה את מנהיגי חמאס שנותרו ברצועה למדינות כמו אינדונזיה או מדינות בעולם הערבי, הרעיון האסלאמיסטי ימשיך להתעצם בקרב אוכלוסיות אלו. את הים המעופש של הדוקטרינה האיסלאמו-נאצית יש לייבש במקורו – החל במדינה הקטארית שמממנת אותו, דרך כל גורם מסייע דוגמת טורקיה של ארדואן, איראן השיעית ותנועות אל-קאעדה ודאע"ש שמתבססות בסוריה החדשה ובמרחב, וכלה בחות'ים שבתימן.

ואקנח בדבריו של עזתי מפורסם: מי שדברי אלו אינם מוצאים חן בעיניו – שיתכבד לשתות ממימיה של עזה ולעזוב אותה כלאחר כבוד. ראשית ההצלחה בהתמודדות עם הסוגייה הוא לנתח אותה מעיניים איסלאמיות ולא מעיניים מערביות.