עם השבעתו ב-20 בינואר השנה לכהונתו השנייה כנשיא, החזיר דונלד טראמפ ואף הרחיב רבים מצעדי מדיניות ההגירה שבהם נקט בכהונתו הראשונה, כדי לקיים את הבטחת הבחירות להידוק האכיפה לאורך גבולה הדרומי של ארה"ב.
אחת מסוגיות הליבה עם כניסתו הראשונה לבית הלבן, בשנת 2016, הייתה החזרת מדיניות "הישאר במקסיקו", הידועה רשמית כפרוטוקול ההגנה על מהגרים (MPP). מדובר בדרישה ממבקשי מקלט להמתין במקסיקו לשימועים הנערכים להם בבתי משפט אמריקאים, וזאת במקום שתקופת ההמתנה תיעשה בתוך שטח ארה"ב – מצב שהוביל לכך שאותם מסתננים נותרו למעשה שנים רבות במדינה שלא הסכימה מלכתחילה לארח אותם, הפכו למעין תושבים בה, הקימו משפחות ונטעו בה שורשים.
מדיניות זו של טראמפ השפיעה על יותר משבעים אלף אנשים במהלך כהונתו הראשונה. ב-2025 הורחבה תוכנית ההגבלה כדי לכלול אזרחים ממדינות נוספות מעבר למרכז אמריקה, כמו ונצואלה והאיטי, מהלך שהוביל לירידה מהירה בבקשות למקלט בגבול. כך, לדוגמה, בחודש הראשון לכהונת טראמפ הוחזרו יותר מ-5,000 מהגרים למקסיקו, מה שהגביר את תחושת ההרתעה מפני בקשות סרק למקלט, תוך מתן עדיפות מצד השלטונות להיבט הביטחון הלאומי.
כבר ביומו הראשון בתפקיד פרסם טראמפ צו נשיאותי – "אבטחת הגבולות שלנו" – אשר הקפיא גיוס כוח אדם שנועד לבדוק בקשות מקלט, לטובת הפניית משאבים לאכיפה נגד הסתננות. כמו כן הורה הנשיא על בניית מקטעי חומה נוספים בגבול עם מקסיקו – חומה שהקמתה החלה בעת כהונתו הראשונה ונעצרה כליל בתקופת הנשיא ג'ו ביידן. הצו כלל גם מעקב ביומטרי מוגבר בנקודות כניסה ודרישת איסוף נתונים מורחב על הנכנסים לארה"ב, לרבות זיהוי פנים ודגימות DNA למועמדי ויזה מסוימים. פרקטיקות אלו הוצדקו לנוכח איומים מצד ארגוני פשיעה טרנס-לאומיים (קרטלים) כמו טרן דה אראגואה, כנופיה מוונצואלה הקשורה לעלייה בפשיעה בערים אמריקאיות.
בנוסף, הציע הממשל ב-27 באוגוסט השנה להגביל שהייה של סטודנטים זרים בארה"ב ולדרוש את חידוש הוויזה שלהם באופן תכוף יותר על מנת להגביר את המעקב והפיקוח אחריהם, זאת לאחר שנעשה בהן שימוש לרעה, לטענת הממשל.
צעד משמעותי אחר של הנשיא היה הרחבת תקנות המאפשרות "גירושים מהירים" של מהגרים לא מתועדים ללא שימועים מלאים, אם נתפסו במרחק של 160 ק"מ מהגבול ונמצא כי הם שוהים בארה"ב פחות משנתיים. כמו כן, בהתבסס על צו מקורי של טראמפ מ-2017, הורחבו איסורי כניסה מ-19 מדינות לארה"ב, בעיקר כאלו עם רוב מוסלמי או שיעורי הגירה גבוהים, כמו ניגריה ואריתריאה.
הממשל גם עצר קליטת פליטים, ללא הגבלת זמן, ממדינות מסוימות וקיצץ מימון לארגונים בינלאומיים המסייעים להגירה, כמו סוכנות הפליטים של האו"ם, והפנה כספים לאכיפה פנים-ארצית. עד אוגוסט השיקה רשות האוכלוסין וההגירה האמריקנית (ICE) גיוס כ-10,000 סוכנים חדשים לתמיכה בגירושים המוניים, בהתאם למתווה פרויקט "תוכנית הגירוש הגדולה בהיסטוריה". מדיניות זו הוצגה כהחזרת החוק והסדר, כפי שטראמפ הצהיר בנאומו בחודש יולי, במטרה למנוע "פלישה" ולהעדיף עובדים אמריקאים וביטחון לאומי. ואכן, נתונים ממאה הימים הראשונים לכהונתו הנוכחית של הנשיא הראו ירידה של 50 אחוזים במפגשים בגבול, ולפי דוחות המשרד לביטחון הגנת המולדת (DHS) צנחו בהמשך המספרים אף יותר ובחודשים האחרונים כלל לא תועדו מסתננים לא חוקיים מהגבול עם מקסיקו.
בנאומו בפני עצרת האו"ם ב-23 בספטמבר התפאר הנשיא טראמפ בהצלחתו ואמר: "בגבול הדרומי דחינו בהצלחה פלישה עצומה. במשך ארבעת החודשים האחרונים ברציפות מספר המהגרים הלא חוקיים שנכנסו למדינה שלנו היה אפס. קשה להאמין, כי אם תסתכלו שנה אחורה, היו מיליונים של אנשים שנכנסו מכל רחבי העולם, מבתי כלא, ממוסדות לחולי נפש, סוחרי סמים… מכל העולם הם באו. הם פשוט זרמו למדינה שלנו עם מדיניות הגבול הפתוח המגוחכת של ממשל ביידן. המסר שלנו פשוט מאוד – אם אתה מגיע לארה"ב באופן לא חוקי, אתה הולך לכלא או חוזר למקום שממנו באת, או אולי אפילו רחוק יותר מזה".
טראמפ גם תקף בחריפות את האו"ם שלטענתו חיבל במאמציו ועודד פלישה של זרים לאדמת ארה"ב ואל מדינות המערב בכלל: "האו"ם מממן מתקפה על מדינות המערב ועל הגבולות שלהן. ב-2024 הוא תקצב 372 מיליון דולר בסיוע מזומן כדי לתמוך בכ-624 אלף מהגרים שנוסעים לארה"ב. תחשבו על זה – האו"ם תומך באנשים שמגיעים לא חוקית לארה"ב, ואז אנחנו צריכים להוציא אותם".
"מדיניות שאפשרה לטורפים להסתובב"
מי שהוביל את מדיניות הגירוש ההמונית שהתמקדה במהגרים עם עבר פלילי – במיוחד בחברי כנופיות כמו MS-13 וטרן דה אראגואה – הוא תום הומן, שמונה בינואר 2025 כ"צאר הגבול" של ממשל טראמפ. תחת הנהגתו גירשה ארה"ב כשלושים אלף מהגרים עד חודש אפריל השנה, מתוכם כ-70 אחוזים בעלי הרשעות פליליות או חשד לקשר לכנופיות. הומן השתמש בסמכויות חירום, כולל חוק האויבים הזרים מ-1798, כדי לזרז את הגירושים והתמקד במהגרים ששוחררו בעבר עקב מדיניות ערי המקלט.
במסגרת תפקידו קיבל הומן סמכויות לעשות שימוש במטוסים צבאיים להוצאתם של מסתננים מתחומי ארה"ב. הוא נשבע שלא להעניק חנינה למהגרים לא חוקיים, תיעדף גירוש עבריינים (מסתננים שביצעו פשעים על אדמת ארה"ב בנוסף לעבירת ההסתננות) והבהיר שמטרתו לאכוף את החוק גם נגד אלו ש"רק" הסתננו – על מנת להעביר מסר כי ארה"ב אוכפת את החוק נגד כל מי שמבקש לגנוב את גבולה. כשנשאל בהקשר זה בנוגע להפרדת משפחות (הורים מסתננים שילדיהם נולדו בארה"ב) השיב כי משפחות אלו יוכלו להמשיך לחיות יחד – מחוץ לארה"ב. בנוסף, מאז כניסתו של הומן לתפקיד הקימה ICE קו דיווח ציבורי וגייסה 10,000 סוכנים חדשים כדי לחזק פעולותיה.
כמה דוגמאות למגורשים שביצעו פשעים אכזריים ולסיבות שבגינן הסתובבו חופשי בארה"ב, ממחישות מדוע טראמפ נחוש כל כך לאכוף את מדיניות ההגירה שאת דגלה הוא נושא. כך, למשל, המקרה של חוסה אנטוניו איבארה, מהגר בן 26 מוונצואלה, שגורש במרץ השנה לאל סלבדור לאחר הרשעתו ברצח לייקן ריילי, סטודנטית בת 22 מאוניברסיטת ג’ורג’יה. איבארה נכנס לארה"ב בספטמבר 2022 דרך אל פאסו, טקסס, נתפס ושוחרר בתוך 24 שעות עם "הודעה להתייצב", עקב הצפיפות במתקני המעצר. ב-2023, הוא נעצר בניו יורק על גניבה והתנהגות מסוכנת אך שוחרר שוב, עקב מדיניות עיר המקלט, שמנעה ממשטרת ניו יורק לדווח עליו לסוכנות המכס וההגירה. לאחר שחרורו עבר לג’ורג’יה, שם רצח את ריילי בפברואר 2024.
דו"ח של ICE מאשר כי איבארה היה חבר בכנופיית טרן דה אראגואה והשתמש בסכום כסף ממבצעי סחיטה כדי לממן את מעברו לג’ורג’יה. הומן תיאר את איבארה כ"דוגמה קלאסית לכשלי מדיניות ביידן" והגירוש שלו הפך לסמל למדיניות הקשוחה של טראמפ.
דוגמה נוספת היא זו של סבסטיאן ספאטה, מהגר בן 30 מדומיניקנה, שגורש בינואר השנה לאחר הרשעתו בהצתת אישה חסרת בית בת 55 בתחנת סאבווי בניו יורק בדצמבר 2024. ספאטה נכנס לארה"ב ב-2019 וקיבל צו גירוש ב-2022 לאחר הרשעה בתקיפה אבל כמו במקרה של איבארה, גם כאן מנעה מדיניות עיר המקלט של ניו יורק את גירושו, והוא המשיך להסתובב חופשי. ב-2023 הוא נעצר על ידי שירות המכס והגנת הגבולות (CBP) על חציית גבול לא חוקית נוספת, אך שוחרר עקב הנחיות ממשל ביידן להתמקד בעבריינים חמורים. המעשה האכזרי של ספאטה, שתועד במצלמות אבטחה, עורר זעם ציבורי והוביל ללחץ על ראש העיר, אריק אדמס, להגביל את מדיניות המקלט. הומן בחר בספאטה כיעד מרכזי לגירוש וטען כי "מדיניות ניו יורק הפכה אותו לפצצה מתקתקת".
פרנסיסקו אורופזה, מהגר בן 38 ממקסיקו, גורש במרץ 2025 לאחר הרשעתו ברצח חמישה בני משפחה, בהם ילד בן תשע, במחוז סן ג’סינטו, טקסס, באפריל 2023. הוא כבר גורש בעבר חמש פעמים, בין השנים 2009 ל-2022, אך חזר בכל פעם לארה"ב. ב-2022 נתפס אורופזה על ידי CBP אך שוחרר עקב צפיפות במתקני המעצר ובשל אותן הנחיות של ממשל ביידן להתמקד בעבריינים חמורים בלבד. מדיניות עיר המקלט של מחוז הריס, טקסס, שם התגורר, מנעה ממשטרת המחוז לדווח עליו ל-ICE לאחר מעצרים קודמים על נהיגה בשכרות ותקיפה. הרצח, שבוצע לאחר ויכוח עם שכנים, זעזע את המדינה והפך בעיני רבים סמל לכשלי מדיניות ביידן. הומן עצמו תיאר את אורופזה כ"מפלצת שיכלה להיעצר אלמלא מדיניות המקלט".
הוכחה נוספת לצורך בהחמרת מדיניות ההגירה היא המקרה של אלכסיס סבוריט, מהגר ממקסיקו בן 42, שגורש בפברואר השנה לאחר הרשעתו ברציחתה ועריפת ראשה של אמריקה מאפלדה תייר בפרינסטון, מינסוטה, ביולי 2021. סבוריט היה תחת צו גירוש מאז 2007 לאחר הרשעות בסחר בסמים ותקיפה, אך מדיניות עיר המקלט של מחוז מיל לאקס במינסוטה מנעה את גירושו. הוא נעצר מספר פעמים בין 2010 ל-2020, אך שוחרר בכל פעם עקב אי-שיתוף פעולה מכוון של הרשויות במינסוטה הפרוגרסיבית עם רשות האוכלוסין וההגירה האמריקנית. הרצח האכזרי, שבוצע לעיני עדים, זעזע את הקהילה המקומית והוביל לקריאות להגבלת מדיניות המקלט במדינה. הומן בחר בסבוריט כיעד לגירוש וטען כי "מדיניות מינסוטה אפשרה לטורפים כמותו להמשיך להסתובב עד שמצא את הקורבן הסופי".
המספרים מדברים בעד עצמם
כל המגורשים הללו, ואחרים כמותם, הסתובבו בחופשיות במשך שנים מחוץ לבתי הסוהר עקב שילוב של מדיניות "ערי המקלט" והנחיות ממשל ביידן. ערי המקלט – ובהן בין היתר ניו יורק, שיקגו וסן פרנסיסקו – אסרו על משטרות מקומיות לדווח ל-ICE על מהגרים שנעצרו על עבירות קלות ואף במקרים של עבירות חמורות כמו תקיפה או סחר בסמים. לעיתים, גם לאחר שנעצרו, שוחררו החשודים עקב מדיניות מקלה של תובעים פרוגרסיביים.
הנחיות ממשל ביידן מ-2021, שהגבילו את ICE למעצר עבריינים חמורים בלבד, הפחיתו את מספר הגירושים מ-235 אלף ב-2019 ל-142,580 ב-2023 והותירו אלפי מהגרים עם עבר פלילי חופשיים. דו"ח שלHeritage Foundation מ-2024 העריך כי כ-15 אלף מהגרים עם הרשעות פליליות הסתובבו חופשיים בערים כמו ניו יורק ושיקגו ב-2023 עקב מדיניות זו.
הומן התמקד במגורשים אלו כחלק ממדיניות "אפס סובלנות" לפשיעת מהגרים, והשתמש בטכנולוגיות כמו מאגרי מידע ביומטריים ומודיעין משטרתי כדי לאתר אותם. הוא גם תיאם עם מדינות כמו אל סלבדור וקולומביה את קבלת המגורשים, תוך איומים בצעדים כלכליים נגד מדינות שלא שיתפו פעולה. התוצאות היו מרשימות: דו"ח של CBP ממרץ האחרון הראה כי מספר החציות הבלתי חוקיות ירד לרמה הנמוכה ביותר מאז 2016, והפשיעה בערים כמו ניו יורק ושיקגו ירדה ב-15 עד 22 אחוזים בתחילת 2025.
ערי המקלט ושברן
מדיניות ערי המקלט מתייחסת לערים, מחוזות או מדינות בארה"ב שמגבילים שיתוף פעולה עם רשויות ההגירה הפדרליות כדי להגן על מהגרים בלתי חוקיים מגירוש. המדיניות הזו התפתחה כתגובה למדיניות הגירה קשוחה בשנות השמונים והתשעים והפכה לסמל של התנגדות פרוגרסיבית לאכיפה פדרלית תחת ממשל טראמפ הראשון.
המונח "עיר מקלט" נטבע בשנות השמונים, כאשר כנסיות בסן פרנסיסקו ובערים אחרות החלו להציע מקלט לפליטים ממדינות מרכז אמריקה, כמו אל סלבדור וגוואטמלה, שנמלטו ממלחמות אזרחים. ב-1985 הפכה סן פרנסיסקו לעיר המקלט הראשונה באופן רשמי, עם אישור חוק שמנע ממשטרת העיר לשתף פעולה עם ICE – אלא אם כן מדובר בעבירות פליליות חמורות. התנועה התרחבה בשנות התשעים ובתחילת המילניום, כאשר ערים כמו ניו יורק, שיקגו, לוס אנג’לס ודנוור אימצו מדיניות דומה. על פי דו"ח של המרכז לחקר ההגירה מ-2023, כ-600 ערים ומחוזות בארה"ב הוגדרו כמקלטים עד 2024, כולל מדינות שלמות כמו קליפורניה ואילינוי.
את המדיניות קידמו פוליטיקאים פרוגרסיביים, ארגוני זכויות אדם וארגונים לא ממשלתיים שטענו כי גירוש מהגרים מפרק משפחות, פוגע בקהילות מוחלשות ומנוגד לערכים הומניטריים. המימון לתמיכה במדיניות זו הגיע לעיתים מקרנות פרטיות, כמו קרן החברה הפתוחה של ג’ורג’ סורוס, וממענקים ממשלתיים של מדינות פרוגרסיביות. התנועה זכתה לתנופה משמעותית בימי ממשל אובמה, שצמצם את אכיפת ההגירה בערים והתגברה כתגובה למדיניות הקשוחה של טראמפ, שכללה איומים להפסיק מימון פדרלי לערי המקלט.
הקורבנות הראשיים של מדיניות ערי המקלט היו לעיתים תושבים מקומיים, במיוחד בקהילות מוחלשות, שסבלו מפשיעה של מהגרים ששוחררו עקב אי-שיתוף פעולה עם ICE. כך, למשל, בדרום שיקגו דיווחו תושבים על עלייה במספר הגניבות והתקיפות, שיוחסו בחלקן למהגרים ששוחררו ללא תוכנית קליטה. סקר של Chicago Tribune מ-2023 הראה כי 65 אחוזים מתושבי השכונות המוחלשות הרגישו פחות בטוחים עקב זרם המהגרים, מה שהגביר את התמיכה בטראמפ בקהילות אלו.
מקרים כמו רצח קייט סטיינלי בסן פרנסיסקו ב-2015 על ידי חוסה אינס גרסיה זארטה, מהגר שגורש חמש פעמים אך שוחרר על ידי רשויות העיר, הפכו לסמל של הסכנות הנובעות ממדיניות ערי המקלט. בימי ממשל ביידן התרבו מקרים כאלו, כמו זה שבו הצית סבסטיאן ספאטה אישה חסרת בית בניו יורק ב-2024. ספאטה היה תחת צו גירוש אך הרשויות לא דיווחו עליו ל-ICE עקב מדיניות עיר המקלט. דו"ח של Heritage Foundation מ-2024 העריך כי כעשרים אחוזים ממקרי הפשיעה האלימה בערים כמו ניו יורק ושיקגו ב-2023 היו קשורים למהגרים ששוחררו.
קמלה האריס, התמיכה בהקלות ותגובת הנגד הציבורית
המועמדת הדמוקרטית לנשיאות בבחירות 2024 ומי ששימשה כתובעת הכללית של סן פרנסיסקו בין 2004 ל-2011, קמלה האריס, תמכה במדיניות ערי המקלט, אשר עירה הייתה מהחלוצות בתחום. כתובעת, הנחתה האריס את המשטרה המקומית שלא לדווח ל-ICE על מהגרים שנעצרו על עבירות קלות, בהתאם לחוק מ-1989. מדיניות זו התבססה על הטענה כי שיתוף פעולה עם ICE יפגע באמון הקהילה במשטרה וימנע ממהגרים לדווח על פשעים. ב-2008 הגנה האריס על מדיניות ערי המקלט לאחר שמהגר מהונדורס, אדווין ראמוס, רצח שלושה בני משפחה בסן פרנסיסקו. ראמוס, שהיה תחת צו גירוש אך שוחרר, הפך מוקד ביקורת אך האריס טענה כי "המטרה היא להגן על הקהילה, לא לפגוע בה".
כסנאטורית (2017-2021) וכסגנית נשיא (2021-2024), המשיכה האריס לתמוך בערי המקלט, והתנגדה למדיניות טראמפ להפסיק להן את המימון הפדרלי. בראיון ל-CNN ב-2019 אמרה כי "ערי מקלט מבטיחות שקהילות יישארו בטוחות על ידי שמירה על אמון במשטרה". עם זאת, במהלך קמפיין 2024 ניסתה האריס לטשטש את עמדותיה והבטיחה "ביטחון גבולות", מה שנתפס כניסיון לגרוף קולות נוספים, אך למרות זאת תמיכתה המוקדמת במדיניות ערי המקלט הפכה לנקודת ביקורת מרכזית מצד טראמפ, שטען כי היא "אפשרה לפושעים להסתובב חופשי".
התגובה הנגדית למדיניות ערי המקלט הגיעה לשיא בסן פרנסיסקו ב-2022, כאשר התובע הכללי, צ’סה בודין, פרוגרסיבי מובהק, הודח במשאל עם עירוני. בודין, שנבחר ב-2019, תמך במדיניות מקלה כלפי עבריינים, כולל מהגרים, והתנגד לשיתוף פעולה עם .ICE מדיניותו הובילה לשחרור מהגרים עם עבירות קלות, כמו גניבה וסחר בסמים, מה שהגביר את תחושת חוסר הביטחון בעיר. אחד המקרים הבולטים היה שחרורו של מהגר מקולומביה, חורחה מיגל קסטרו, שנעצר ב-2020 על סחר בסמים אך שוחרר והמשיך לפעול כחבר כנופייה, עד שרצח תייר ב-2021. המקרה עורר זעם ציבורי, והוביל לקמפיין הדחה נגד בודין.
במסגרת משאל ההדחה שנערך ביוני 2022 דיווחו 55 אחוזים מתושבי סן פרנסיסקו על עלייה בפשיעה ובתחושת חוסר הביטחון. ראש העיר, לונדון בריד, מינתה את ברוק ג’נקינס כתובעת חדשה במקומו של בודין, וזו הבטיחה מדיניות קשוחה יותר כלפי פשיעה ושיתוף פעולה מוגבל עם ICE במקרים של עבירות חמורות. התגובה הנגדית התרחבה גם לערים אחרות: בלוס אנג’לס התמודד לפני כשנתיים התובע הכללי, ג’ורג’ גסקון, עם קמפיין הדחה דומה שאמנם נכשל אך חשף את התסכול הציבורי. בניו יורק הכריז ראש העיר, אריק אדמס, דמוקרט מתון, לפני כשנה על הגבלות מסוימות על מדיניות המקלט, כמו דיווח ל-ICE במקרים של פשיעה אלימה, כתגובה ללחץ ציבורי. התגובות הללו שיקפו שינוי בתפיסה הציבורית, כאשר סקר של Pew Research מהשנה האחרונה הראה כי 60 אחוזים מהאמריקנים תמכו בהגבלת מדיניות ערי המקלט.
גם בוונצואלה הבינו: טרמפ הולך עד הסוף
דוגמה מרכזית להיקף האכיפה הנרחב שנקט ממשל טראמפ בערי מקלט היא פריסת המשמר הלאומי בוושינגטון הבירה באוגוסט השנה, בעקבות הכרזת חירום מצד הנשיא בשל התגברות הפשיעה בעיר. הפריסה הובילה לתוצאות מיידיות: בשבועיים הראשונים ירד שיעור הפשעים האלימים ב-23 אחוזים ופשעי הרכוש ב-25 אחוזים, בשעה שמספר המעצרים זינק ליותר מאלף, כולל אישומים פדרליים על עבירות קלות כמו החזקת מריחואנה. גם תכיפות מקרי הרצח ירד דרמטית, עם אחד ל-11 ימים באותו חודש שבו פורסמה הכרזת החירום.
למרות הירידה החדה בשיעורי הפשיעה שהפכה את בירת ארה"ב לבטוחה יותר, היו דמוקרטים מבין תושבי העיר שהמשיכו לתקוף את טראמפ. לדוגמה, מסקר שנערך בוושינגטון פוסט עלה כי 79 אחוזים אשר אמנם העידו על שיפור בביטחון האישי התנגדו באותה נשימה ל"השתלטות פדרלית" כהגדרתם, של טראמפ על העיר. עם זאת, בסופו של דבר גם ראש העיר המתנגדת לטראמפ, מוריאל באוזר, נאלצה להודות בהצלחת התוכנית.
ההתערבות בוושינגטון הפכה למודל, כשטראמפ רומז על הרחבת המדיניות לערים כמו שיקגו, בולטימור וניו יורק, שבהן היקף פשיעת המהגרים גבוה. סיורים משופרים וטכנולוגיה מתקדמת מילאו תפקיד מרכזי בתהליך, כולל מעקב מזל"טים ומערכות ביומטריות מבוססות AI בנקודות כניסה, שהובילו לירידה של כחמישים אחוזים בהיקף המפגשים בין מסתננים לבין סוכני הגירה עד מאי 2025. טקסס, למשל, היא דוגמה מובהקת לכך, שם ירד בחדות היקף המהגרים בעקבות פריסת הכוחות שתוגברו מאז כניסת טראמפ לבית הלבן. מדיניות זו גם מנעה בין היתר מצעדה של כאלפיים מהגרים מלהיכנס לשטח ארה"ב בפברואר 2025. מנגד, בתי המפשט ניסו בחודש יולי האחרון לחסום – חלקית לפחות – ניסיונות של הממשל להשעות בדיקת בקשות מקלט של מהגרים, מה שמלמד על המחלוקות סביב מדיניות הנשיא.
כבר בעשרת הימים הראשונים של טראמפ בבית הלבן צנח מספר המהגרים הלא-חוקיים שניסו להסתנן לארה"ב ב-85 אחוזים. ירידה מהירה זו הוצגה בתדרוכי מחלקת ביטחון המולדת (DHS) כתוצאה ישירה של מדיניות ההרתעה המחודשת. שילוב משאבים פדרליים ולאומיים היה סימן ההיכר למדיניות החדשה, עם מדינות כמו טקסס התורמות יחידות משמר לאומי נוספות. שיתוף פעולה זה הוביל לזינוק של 40 אחוזים בגירושים המזורזים ברבעון הראשון של השנה.
אכיפת ההגירה היא גם בעלת משמעות הומניטרית, כמו מניעת התעללויות במהגרים חסרי ישע על ידי קרטלי הסמים במקסיקו שגבו דמי כופר מאלו שביקשו לחצות את הגבול לארה"ב. עד אמצע 2025, סוכני סיור בגבול דיווחו על פחות תקריות אלימות בנקודות חצייה והאמריקנים מייחסים זאת לנוכחות הגלויה של כוחות פדרליים.
לצד שליטה בזרם המהגרים, מדיניות טראמפ נועדה גם להילחם בסחר בסמים. במקרה בולט אחד, הוביל מבצע משותף באריזונה לתפיסת משלוחי פנטניל משמעותיים ובמקרה אחר, ב-2 בספטמבר השנה, תקפו כוחות אמריקנים סירה במרחק כמאה ק"מ מחופי ונצואלה והרגו 11 אנשים, לאחר שזו הובילה סמים לארה"ב בשליחותה של כנופיית טרן דה אראגואה. "הסירה הזו נשאה נרקו-טרוריסטים וסמים לארה"ב", הודיע הנשיא טראמפ, "ונצואלה שולחת לנו את חברי הכנופיות, סוחרי הסמים והסמים שלהם".
בהמשך דבריו האשים טראמפ את נשיא ונצואלה, ניקולס מאדורו, בתמיכה בכנופיות ואיים להמשיך בתקיפות גם בשטח מדינתו. מאדורו מצדו הכחיש שהקורבנות היו חברי כנופייה וטענה שהם דייגים תמימים, אך לאחר התקיפות הציע שיתוף פעולה עם ממשל טראמפ באיתור ובמעצר ראשי כנופיות ודיאלוג עם ריצ'רד גרנל, שליחו של הנשיא, בניסיון להפחית את המתיחות. "אנחנו נגד הכנופיות האלה, ונעזור לצוד את המנהיגים שלהם", הבטיח מאדורו. הבית הלבן טרם הגיב רשמית לדברים, אך מקורות מציינים שטראמפ רואה בכך ניצחון ומתכנן להגביר גירושים ופעולות נגד הכנופייה.
בינתיים זוכה טראמפ לרוח גבית להמשיך במדיניות הנוקשה נגד מהגרים לא חוקיים: לפי סקר NBC שנערך בספטמבר, 62 אחוזים מהאמריקנים תומכים בצעדיו, לעומת 36 אחוזי בלבד המתנגדים. בחירות האמצע שייערכו בעוד כשנה יהוו אינדיקציה אמינה להצלחת מדיניותו של הנשיא להשיב לאמריקה את ריבונותה.
