מצרים-איראן: אחרי שנים של נתק מצרים חוששת מהפלת משטר האייתולות

בהודעה רשמית שהתפרסמה מטעם נשיא מצרים נמסר, כי בשיחה טלפונית שקיים הנשיא ב-13 במרץ 26, עבד אל-פתאח א-סיסי, עם עמיתו, נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, ביוזמת האחרון, גינה א-סיסי בתוקף את ההתקפות האיראניות על מדינות המפרץ, ירדן ועיראק, "האחיות", וקרא להפסקתן המיידית, תוך מתן הזדמנות להתקדם לקראת פתרון מדיני-דיפלומטי שיביא להפסקת המלחמה.

הוא הדגיש, כי המדינות הערביות שהותקפו אינן תומכות במלחמה נגד איראן ולא משתתפות בה בפועל, אלא נטלו דווקא חלק במאמצים לשים סייג להסלמה ותמכו במשא ומתן במאמץ להגיע לפתרון המשבר. עוד נמסר, כי א-סיסי דן במהלך השיחה עם עמיתו האיראני בדרכים האפשריות לסיום המלחמה, תוך הדגשת מוכנותה של מצרים לתווך בין הצדדים במאמץ להגיע לפתרונות מדיניים ודיפלומטיים. הוא גם הדגיש את הצורך לכבד את החוק הבינלאומי ואת אמנת האו"ם, בנוסף לצורך בכיבוד ריבונות המדינות ואי התערבות בענייניהן הפנימיים. נשיא איראן מצדו, הביע, לפי אותם דיווחים, את הערכתו למאמציה של מצרים להביא לסיום המלחמה. הוא ציין, כי ארצו השתתפה בסבבי המו"מ הקודמים כדי להגיע להסכם בעניין תכנית הגרעין והצביע על כך שאיראן הקפידה לשמור על יחסי האחווה והשכנות הטובה עם המדינות הערביות. באמצעי התקשורת דווח, כי במסגרת מאמצי התיווך שלה מצרים ניסתה לפתוח ערוץ תקשורת בין איראן לבין ארה"ב, שלא הניב התקדמות כלשהי.

חשוב לציין, כי המלחמה שבה פתחו ארה"ב וישראל ב-28 בפברואר 2026, התרחשה בעיצומו של תהליך התקרבות ביחסים בין מצרים לאיראן, שניתן היה להבחין בהתפתחותו במרוצת השנים האחרונות. זאת, בעקבות עליות ומורדות שאפיינו את מערכת היחסים בין שתי המדינות מאז המהפכה האסלאמית באיראן לפני כמעט יובל שנים, ב-1979, עם סילוקו של מוחמד ריזא שאה פהלווי מן השלטון.

זה המקום לציין כי מאמר זה מתבסס, ביסודו של דבר, על הניסיון האישי-מקצועי שצברתי, כמי שהיה מעורב באופן פעיל בערוץ הדיאלוג הביטחוני-מדיני שהתקיים בין מערכת הביטחון בישראל לגורמים מקבילים בצד המצרי, וכן מתוקף המעקב השוטף אחרי ההתפתחויות והתמורות שאפיינו את המדיניות המצרית ביחס לאיראן לאורך השנים.

מדיניות איראן מאיימת על מצרים

כמובן שהאירוע המרכזי שהביא לתפנית ביחסיה של מצרים לאיראן היא המהפכה האסלאמית ועליית סייד רוחאללה ח'ומייני לשלטון במדינה לפני כמעט יובל שנים. התפתחות זאת הביאה להידרדרות מהירה ביחסים בין שתי המדינות, שבאה לידי ביטוי מוחשי בהחלטה החד-צדדית שקיבלה מצרים לנתק את הקשרים הדיפלומטיים עם איראן ולהחזיר את שגרירה לקהיר.

מהדיאלוג הביטחוני-מדיני שהתקיים עם הצמרת המצרית, ניתן היה להתרשם באותה עת בבירור, כי ארץ הנילוס רואה בחתירה של איראן לפתח יכולת גרעינית צבאית, בפעילותה החתרנית במדינות האזור ובסיוע שהיא מושיטה לארגונים אסלאמיים רדיקליים, כולל אלה הפועלים גם במצרים – אתגר מסוכן לביטחונה וליציבותה ובגדר איום אסטרטגי חמור על המחנה הסוני המתון במזרח התיכון. על רקע זה, ניתן היה להבחין בנקל בחשש שרווח במערכת המדינית-ביטחונית המצרית, שאם לא יוצב סייג לאיום הגרעיני הנשקף מצד איראן, ובמיוחד אם יוסרו הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו עליה בשנת 2017, היא עלולה להעמיק ולהרחיב את מוטת השליטה שלה באזור, עד כדי צמיחתה מחדש של "אימפריה פרסית". מזווית הראייה המצרית, שלטון האייתוללות בטהרן ניצל את ההסתבכות האמריקאית בעיראק בראשית שנות האלפיים, בתקופת כהונתו של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש, כדי לקדם את מטרותיו האזוריות.

על פי התפיסה המצרית מדיניותה של איראן התמקדה בשלושה כיווני פעולה מרכזיים:

• פיתוח יכולת גרעינית: מאמץ להשלים בטווח של שנים אחדות את פיתוח היכולת הגרעינית הצבאית; כלומר להגיע לקו הגמר בייצור פצצת אטום.
• הגברת ההשפעה באזור: המעורבות והנוכחות בעיראק על בסיס התפיסה הרואה בארץ שני הנהרות "מרחב חיוני" לקידום היעדים האיראניים באזור. בראייה המצרית, יש בפעילות האיראנית בעיראק כדי לשגר מסר ברור לקהילה הבינלאומית ולמערכת הערבית ולפיו אין להתעלם מאיראן וממעמדה באזור, ויש להתחשב באינטרסים שלה, בעיקר בכל הקשור לסוגיית הביטחון במפרץ הפרסי.
• ביסוס מרכזיותה בציר הרדיקלי באזור: העמדות הקיצוניות שנקטה איראן כלפי ישראל וארה"ב ותמיכתה בגורמים הקיצוניים במערכת האזורית – בסוריה ובארגונים האסלאמיים – חיזבאללה בלבנון וחמאס והג'יהאד האסלאמי בזירה הפלסטינית, סייעו לה במאמץ לביסוס מעמדה כמדינה העומדת בראש המחנה הרדיקלי וכמנהיגה אותו במזרח התיכון.

כאמור, בשיח האסטרטגי שהתקיים עם הצד המצרי, ניתן היה להתרשם בבירור כי התכנית האיראנית להתקדם לקראת פיתוח יכולת גרעינית צבאית, נתפסת כאיום גם על הביטחון הלאומי של מצרים. מבחינת השלטונות בקהיר, הצלחתה של איראן בכיוון זה הייתה עלולה להשפיע באופן שלילי על היציבות ועל הביטחון באזור ולהאיץ את מרוץ החימוש הגרעיני בו. בצד המצרי גרסו, כי יש לפעול לפירוז כולל של המזרח התיכון מנשק גרעיני, תוך רמיזה ברורה בהקשר זה לישראל. בפועל, ציינו כי איראן פועלת במגמה "להרוויח זמן" כדי שיתאפשר לה להמשיך בקידום תכנית הגרעין שלה, ונוכח זאת במצרים הדגישו כי היא תומכת במאמציה של הקהילה הבינלאומית למנוע ולעכב אותה עד כמה שאפשר בהתקדמות למימוש יעד זה. מזווית הראייה המצרית, עדיף היה להתמודד עם כוונותיה של איראן בתחום הגרעין שלא באמצעות מהלך צבאי שעלול להעלות את האזור כולו על מסלול של מלחמה, אלימות וחוסר יציבות, אלא תוך הפעלה מושכלת של מהלכים מדיניים-דיפלומטיים ובמיוחד על ידי החרפת הסנקציות המוטלות על איראן.

עשור וחצי של התקרבות מחודשת

לאחר עליית בכיר תנועת האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, לשלטון במצרים ביוני 2012, ניכר שיפור מסוים ביחסים בינה לבין איראן. הדבר בא לידי ביטוי מופגן בכך שלראשונה זה עשרות שנים עברו ספינות מלחמה איראניות בתעלת סואץ, ואיראן מינתה שגריר מכהן בקהיר לאחר נתק דיפלומטי שנמשך כ-30 שנה. אירוע בעל חשיבות דרמטית בתהליך ההתקרבות בין שתי המדינות נרשם בביקור ההיסטורי שקיים הנשיא מורסי בטהרן בספטמבר 2012, כאורח הוועידה ה-16 של ארגון המדינות הבלתי מזדהות. במהלך הביקור נועד מורסי לפגישה עם נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, ובסיומה אף פורסמה הודעה משותפת, שבה הסכימו השניים להגדיר את עצמם "שותפים אסטרטגיים".

בפועל, ניתן היה להתרשם מהדיאלוג שהתקיים באותה עת עם בכירים בצמרת השלטון בקהיר, כי במצרים מנשבת רוח חדשה בכל הקשור ליחסים עם איראן, וכי מבחינת השלטון בקהיר אין עוד מניעה לחדשם. יחד עם זאת, לא חל שינוי בעמדה המצרית השלילית בכל הקשור לפיתוח היכולת הגרעינית על ידי איראן. ניכר גם ניסיון להמעיט מחשיבות הביקור שערך הנשיא מורסי בטהרן, תוך השמעת הטענה לפיה מדובר היה בביקור קצר, שהתקיים בדרכו של הנשיא המצרי לסין, ותוך הדגשה שאין בו כדי להעיד על שינוי מהותי במדיניות המצרית.

בעקבות עלייתו של עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון, באופן רשמי לאחר הבחירות לנשיאות שהתקיימו במאי 2014, חודש הנתק הדיפלומטי בין מצרים לאיראן. השלטון בקהיר המשיך לראות בה גורם אזורי שלילי ולגלות כלפיה במופגן יחס עוין וחשדני. הוא הסתייג מהמעורבות החתרנית שלה במדינות האזור וראה בה יריב מר במאבק על ביסוס השפעה ומעמד הגמוני במזרח התיכון. יחד עם זאת, איראן לא נתפסה כמי שמסכנת את הביטחון הלאומי שלה, אלא יותר כאיום משני ומרוחק, כאשר הארגונים האסלאמיים הרדיקליים נתפסו על ידה כמי שמציבים איום קרוב ומוחשי יותר מבחינתה. מצרים אמנם התייחסה מזווית האיום לחתירתה של איראן לפתח יכולת גרעינית צבאית, חששה מחתרנותה האזורית ומהשפעתה הגוברת במרחב הערבי, אבל, יחד עם זאת ראתה בארגון האחים המוסלמים אתגר בעייתי, קרוב ומסוכן יותר.

הסכם הגרעין שנחתם בין איראן למעצמות בשנת 2015, התקבל על ידי מצרים במידה מודגשת של מתינות. התגובה המצרית הרשמית הביעה תקווה שיהיו להסכם השלכות חיוביות על מניעת מרוץ החימוש הגרעיני באזור, על פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני ואף על שיפור יחסיה של מצרים עם איראן. ההתייחסות לפירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית, קיפלה בתוכה, וכפי שהשתמע מהצהרות כאלה בעבר, רמז שלא ניתן לטעות במען אליו הוא משוגר – ישראל, בגין היכולות המיוחסות לה תדיר בתחום הגרעיני.

מצרים לא האמינה בהסכם הגרעין עם איראן

בשנים שקדמו לחתימת הסכם הגרעין, ניתן היה להתרשם כי בצד המצרי גורסים שיש להקים מערכת יעילה והדוקה של פיקוח על יישום כל הסכם בין המעצמות לבין איראן. לצד זאת, הובע חשש מהמשך פעילותה החתרנית של איראן וממעורבותה השלילית בעניינים הפנימיים של מדינות האזור. בהקשר זה, הודגש כי מצרים ממשיכה לראות באיראן גורם שלילי המקדם ומפיץ במרחב האזורי רעיונות בעייתיים של מהפכנות והקצנה. בהתייחסות קונקרטית להסכם הגרעין הוערך בצד המצרי, כי אם זה יביא להסרת הסנקציות המוטלות על איראן, יש לקחת בחשבון כי היא תפעל מצידה במהירות להתקדם בתכנית הפיתוח של נשק גרעיני, תוך שימוש באמצעי הונאה והטעיה, כפי שנלמד בעניין זה מלקחי העבר. בתרחיש כזה, לא הוציאו בצד המצרי מכלל אפשרות שמדינות המפרץ ייכנעו לאיראן במקום להתייצב נגדה. בצד המצרי הצביעו על השלכותיו השליליות של ההסכם בכל הקשור להרחבת שיתוף הפעולה הצבאי בין איראן לחמאס ולג'יהאד האסלאמי ולהגדלת הסיוע הכספי שמושיט המשטר בטהרן לתנועות אלה.

לאחר חתימת הסכם הגרעין עם איראן ניכרה מידה רבה של חוסר אמון בצד המצרי מכנות כוונותיה של איראן. בהקשר זה, לא הוצא מכלל אפשרות תרחיש שבו תתנער איראן מהמחויבויות שקיבלה על עצמה מתוקף ההסכם. הוערך כי פעולה צבאית ישראלית נגד אתרי הגרעין האיראניים היא בגדר תרחיש אפשרי, וכי גם לאחר חתימת ההסכם הוא לא ירד מסדר היום. זאת, במקרה שיתחוור כי איראן אינה עומדת במחויבויותיה ונוקטת אמצעים שיאפשרו לה לשעוט במהירות לעבר הגרעין. חשוב להצביע על הפער שניתן היה להבחין בו בין העמדה המצרית הרשמית ביחס להסכם הגרעין לבין זו שננקטה בפועל. ברמה הרשמית, באה עמדה זו לכלל ביטוי בהודעה שהתפרסמה מטעם משרד החוץ בקהיר, שנוסחה, בכוונת מכוון, במידה רבה של מתינות, תוך שימוש במונחים כלליים ולא מחייבים, כפי שהדבר בא לכלל ביטוי בהבעת תקווה לביסוס יציבות ורגיעה באזור. בהודעה גם הובעה תקווה שלהסכם יהיו השלכות חיוביות כמו מניעת מרוץ חימוש אזורי, פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, ואף שיפור אפשרי ביחסים עם איראן. שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, בירך מצדו על ההסכם בשיחה שקיים עם עיתונאים וציין כי מדיניות החוץ המצרית אינה כבולה על ידי גורם כלשהו והוסיף, כי יחסיה של מצרים עם איראן אינם תלויים בשם של רחוב בטהרן – תוך רמיזה לתביעתה הקודמת של מצרים להסרת שמו של רוצח הנשיא א-סאדאת, ח'אלד אל-אסלאמבולי, מאחד הרחובות בטהרן כתנאי לשיקום היחסים.

תגובתה הפומבית של מצרים על הסכם הגרעין עם איראן, שיקפה רצון עז מצדה להתיישר עם עמדת המערב. זאת, תוך ניצול המצב כדי להעלות מחדש את הדרישה המצרית המסורתית לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, המקפלת בתוכה, כאמור לעיל, דרישה משתמעת, נרמזת ולא ישירה בעניין זה כלפי ישראל. יחד עם זאת, ניתן היה להתרשם, כי ביסודו של דבר מצרים מודאגת מהאיום, והודגש פעם אחר פעם, כי הוא מציב בפניה "אתגרים כבדי משקל" ומעורר מבחינתה "פחדים גדולים" – במיוחד נוכח התמריץ שהוא נותן לאיראן לחדש את תפקידה השלילי באזור.

במהלך שנת 2023, התפרסמו ידיעות והערכות באמצעי התקשורת הערביים בדבר ההתקרבות ביחסים בין מצרים לבין איראן. ביוני 2023 דווח, כי שתי המדינות הגיעו להסכם ראשוני על הקמת ועדה משותפת לדיון בחידוש הקשרים והתיאום הביטחוני ביניהן. ברמה הפרקטית עמדו על הפרק חידוש מלא של היחסים הדיפלומטיים, שדרוג משרדי האינטרסים לרמה של שגרירויות ועריכת מפגש פסגה בהשתתפות שרי החוץ או הנשיאים משתי המדינות. בהתייחסות לידיעות שהתפרסמו בעניין זה, ציין שר החוץ המצרי דאז, סאמח שוכרי, כי מדובר ב"ספקולציות", אך הוסיף כי מצרים עוקבת אחרי תהליכי הנורמליזציה בין איראן למדינות המפרץ ואינה פוסלת שינוי בקו המסורתי שלה כלפי המשטר בטהרן, אם וכאשר תגיע למסקנה כי יש בכך תועלת.

ניסיון ליצור קואליציה אסלאמית מתונה

בפועל ההתייחסות להפשרה אפשרית ביחסי מצרים-איראן באה על רקע מגעים שהתקיימו בשנים 2021-22 בין שתי המדינות. במסגרת זו התקיימו שורה של אירועים רלוונטיים – שיחה בין הנשיא א-סיסי לשר החוץ האיראני בשולי ועידה בינלאומית שנערכה בבגדאד באוגוסט 2021, מפגש בין שר המודיעין המצרי לסגן נשיא איראן בנובמבר 2022 ומגעים בין משלחות מודיעין משתי המדינות. הדיאלוג שהתקיים בין הצדדים קיבל ממד פעיל ואינטנסיבי יותר מאז אפריל 2023, בעקבות חידוש היחסים הדיפלומטיים בין איראן לערב הסעודית באותו החודש, עליו מצרים בירכה, וגם כפועל יוצא מהתרשמות כללית שהלכה וקנתה לה אחיזה, לפיה הולך ומתעצב "דטנט אזורי". המגעים שהתקיימו באותו החודש בין נציגים מאיראן ומערב הסעודית התנהלו בפועל בתיווכן של עומאן ועיראק שאף אירחה בשטחה נציגים משתי המדינות.

איראן ראתה בשיפור הקשרים עם מצרים מהלך שהשתלב ברצונה לקדם את מערכת היחסים בינה לבין מדינות המחנה המתון והפרגמטי במערכת הערבית, בדגש על שכנותיה במפרץ הפרסי. זאת במסגרת המאמץ לבסס את מעמדה האזורי ולחזק את דימוי ההרתעה שלה מול ישראל. אין ספק שמבחינת משטר האייתוללות נתפס השיפור המשמעותי ביחסים עם מצרים, כמדינה מרכזית במערכת הערבית, כהישג בעל חשיבות מדינית המבסס הכרה במעמדה האזורי. שיפור הקשרים עם מצרים גם ענה מבחינתה של איראן על אינטרס חומרי-כלכלי, שכן הוא אפשר מבחינתה להרחיב את קשריה המסחריים באזור, בין היתר באמצעות שימוש בתעלת סואץ, וגם על ידי הגדלת היקף הייצוא שלה למצרים.

מתנגדת למדיניות, אבל לא למשטר

מאז פרוץ המלחמה נגד איראן, נקטה מצרים עמדה חד משמעית נגדה, ובעיקר היא גינתה בחריפות את התקיפות האיראניות על המדינות הערביות – תקיפות שאותן הגדירה כ"פגיעה בריבונותן וכאיום ישיר על הביטחון הלאומי הערבי". יחד עם זאת, ניכר שמצרים נזהרת בביקורת שהיא מותחת על איראן, כדי שלא להביא בשיח המתנהל מולה לדרדור היחסים לרמה של עימות ישיר ביניהן. קונקרטית הביעה מצרים תמיכה בקידום מהלך של פשרה עם איראן, וקראה למדינות ערב שנפגעו מתקיפותיה לגלות מידה של איפוק והבלגה. התגובה הרשמית הראשונה של מצרים על המלחמה, באה לידי ביטוי בפרסום הודעה של משרד החוץ מה-28 בפברואר 26, בו הביעה "דאגה רבה מההסלמה הצבאית" ומ"הרחבת הסכסוך" שעלולות "לגרור את האזור כולו לכאוס". היא ציינה כי עדיפים מאמצי הדיפלומטיה והדיאלוג. מצרים אמנם גינתה בחריפות את "הפגיעה האיראנית באחדות מדינות ערב ובשלמותן" וקראה לשמור על "עקרון השכנות הטובה", אך כאמור, גם רמזה להן שלא להגיב ו"לנהוג באיפוק בשלב מכריע זה בהיסטוריה האזורית".

מסר דומה היפנה הנשיא א-סיסי למנהיגי המדינות הערביות שנפגעו בתקיפות האיראניות. הוא גינה את הפגיעה בריבונותן מבלי להזכיר במפורש את איראן, והבהיר כי עדיף לקיים דיאלוג משום ש"פתרונות צבאיים לא ישרתו את האינטרס של אף לא אחד מן הצדדים". א-סיסי גם הביע חשש שמצרים תושפע מהמלחמה ומהשלכותיה הכלכליות בעיקר בשל סגירת מיצרי הורמוז ופגיעה אפשרית בשייט בתעלת סואץ. ביקורת חריפה במיוחד השמיע מזכ"ל הליגה הערבית, אחמד אבו אל-ע'יט. הוא גינה את ההתקפות האיראניות, אותן כינה "טעות אסטרטגית", אך גם קבע בפסקנות שאין להקל ראש בסבל שנגרם לאיראן, אין כל הצדקה לפגיעה במדינות ערב או בגרירת האזור למלחמה רבתי.

התנגדות מצד מצרים לתקיפה נגד איראן ולהפלת משטרה באה לידי ביטוי גם במאמרים ובדברי פרשנות שהתפרסמו בעיתונות המצרית. כך למשל, היומון "אל-אהראם", הזהיר ב-29 בפברואר 26, יממה לאחר פרוץ המלחמה, כי הפלת המשטר האיראני תביא לערעור היציבות באזור וכי יש להגיע להסדר של פשרה. בהתייחס לתקיפות האיראניות על מדינות המפרץ, הוא תיאר אותן כמכוונות נגד "הבסיסים הצבאיים האמריקאיים" מבלי לגנותן ותוך התעלמות מן המטרות האזרחיות שנתקפו. במאמר המערכת בעיתון "אל-אהראם", מה-1 במרץ 26, נכתב כי "ההסלמה הצבאית, או הפלת המשטר האיראני, לא ישיגו יציבות באזור, אלא ידחפו לחוסר יציבות מתמשך… מצרים תומכת בקביעות במאמצים הדיפלומטיים כדי להסדיר בעיות בינלאומיות, בהמשך מסלול המשא ומתן ובהסדרת המחלוקות התלויות ועומדות בנוגע לתיק הגרעין באמצעות הידברות בין ארה"ב לאיראן ופשרות… (היא מתנגדת) לפתרונות צבאיים ולהשלכותיהם הרות האסון שלא יפסחו על איש ויגבירו את הסיכון למדינות האזור, מכיוון שאלו תנאים למלחמה פתוחה ולא סבבי מלחמה מוגבלים שידענו בעבר".

מאמר מערכת נוסף שהתפרסם בעיתון "אל-אהראם", ב-2 במרץ 2026, גינה אמנם את תקיפותיה של איראן נגד מדינות ערביות תוך התייצבות לצדן, אך יחד עם זאת שב והדגיש, כי מצרים מתנגדת למלחמה וסבורה שיש לדבוק בדיפלומטיה. בתוכן המאמר נכתב, כי "מיד עם פרוץ המלחמה ב-28 בפברואר 2026, הייתה מצרים בין המדינות הראשונות שקראו להעדפת שפת הדיאלוג ופתרונות מדיניים ודיפלומטיים על פני השימוש בכוח משני טעמים עיקריים: לשימוש בכוח עלולות להיות השלכות הרות אסון על אזור המזרח התיכון כולו… להוביל לחוסר יציבות ולכאוס. בנוסף, זה יכשיל את המאמצים הקדחתניים של כוחות בינלאומיים ואזוריים רבים ובראשם מצרים לחיזוק הביטחון והיציבות באזור…".

בהתייחס לתפקיד שממלאת מצרים על רקע המלחמה, התפרסמו בימים האחרונים בתקשורת הערבית, במלאת שלושה שבועות למתקפה על איראן, דיווחים ;לפיהם ראש מנגנון המודיעין הכללי המצרי, חסן רשאד, מקיים קשר עם גורמים מקבילים בצד האמריקאי בניסיון להביא להפסקת המלחמה, בשלב זה ללא הצלחה. בנוסף לכך, נרמז כי במגמה לקדם מטרה זו, פנתה מצרים לטורקיה, לקטאר ולעומאן כדי שיפעילו לחץ על הממשל בוושינגטון בעניין זה. חשוב לציין, כי בתקשורת המצרית נשמעים לאחרונה קולות המבטאים חשש מפני התחזקותה של ישראל בעקבות המלחמה. בהקשר זה יצוין, כי אלוף (בדימוס) אחמד וספי, לשעבר מפקד הארמייה השנייה של הצבא המצרי בצפון סיני, טען כי אחת המטרות האסטרטגיות של המערכה היא שליטה בנתיבי השיט ובמיצרים – באב אל מנדב והורמוז – וכי בסופו של דבר עשוי המזרח התיכון לעבור תהליך של חלוקה מחודשת לאזורי השפעה. הוא הוסיף וציין, כי מזווית ראייתו עולה עתה הצורך בהקמת ברית אזורית בין מצרים, טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן כדי להתמודד עם התפתחויות אלו.

משיחות שקיים לאחרונה כותב המאמר עם גורמים מעורים בצד המצרי ומכלל המידע המתפרסם באמצעי התקשורת, ניתן להתרשם בבירור מתחושה של דאגה הקיימת בקהיר מהצטרפות אפשרית של מדינות המפרץ למעגל המלחמה נגד איראן. מזווית הראייה המצרית, התפתחות בכיוון זה עלולה להשפיע על התמשכות המערכה ולגרור את האזור בתרחישי קיצון לעימות בקנה מידה נרחב יותר, ואפילו למלחמת התשה שבה עלולים ליטול חלק גורמים אסלאמיים רדיקליים. בנוסף לחזבאללה בלבנון, גם חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה, החות'ים בתימן ומיליציות שיעיות פרו-איראניות בעיראק. בכל מקרה, מזווית הראייה של כותב המאמר נפילת משטר האייתוללות בטהרן אינה בגדר תרחיש שסיכויי המימוש שלו צריכים להימדד בטווחי זמן קצרים.

המלחמה המתנהלת בשבועות האחרונים נגד איראן מבטאת ואפילו מקצינה עוד יותר את האופן שבו נתפס המשטר בטהרן על ידי ישראל כגורם מאיים, מסוכן ובעייתי. בנסיבות אלה, עמדתה של מצרים כפי שהיא באה לידי ביטוי במגמה ברורה של שיפור ביחסיה עם איראן בשנים האחרונות, כמו גם במאמציה הנוכחיים להביא להפסקת המלחמה, אינה עולה בקנה אחד עם תפיסותיה של ישראל. מזווית הראייה הישראלית, המערכה המתנהלת עתה חייבת להניב במעלה הדרך מהלך של חילופי שלטון באיראן. זאת, כאשר במקום המשטר הנוכחי תגיע לעמדה שלטונית, על פי רצון העם ובדרך דמוקרטית ככל האפשר, הנהגה חדשה, אחראית ופרגמטית שתפעל בשירות האינטרסים של העם האיראני. הציפייה בישראל היא שתרחיש כזה, אם וכאשר יתממש, יביא גם לעידן חדש ביחסיה של איראן עם ישראל.