בעד המשך הטרור: ח'ליל אל-חיה נבחר כמנהיג חמאס

בהצבעה פנימית, צמודה ודרמטית, שרוכזה על ידי מועצת השורא של חמאס, נבחר ח'ליל אל-חיה לראש הלשכה המדינית של התנועה. דבר הבחירה פורסם ב-19 ביולי 2026. אל-חיה, נכנס לנעליו של יחיא סינוואר שהיה המנהיג הנבחר האחרון של התנועה. מאז חיסולו של סינוואר על ידי צה״ל נוהלה התנועה על ידי מועצה של חמישה חברים. אולם הבחירות הללו לא הסתיימו בתוצאה נחרצת – אל-חיה גבר על יריבו, ח'אלד משעל, בהפרש של קול אחד בלבד – 35 למול 34 קולות.

בעצם קיומן של בחירות וקבלת ההכרעה, ואפילו על חודו של קול, יש כדי להעיד על המשמעת הארגונית ועל יכולת ארגון ותפקוד של התנועה. אלא שניצחונו הדחוק של אל-חיה מבליט את הלגיטימיות המוגבלת של הקו האידיאולוגי והאסטרטגי שהוא מוביל. בעוד משעל ביקש להשיב את מרכז הכובד של התנועה אל שורשיה הסוניים ואל פרגמטיזם פוליטי, ניצחונו הדחוק של אל-חיה מוכיח כי הציר העזתי, המיליטנטי יותר, המחובר לאיראן, מוסיף להחזיק בהגה השלטון, אם כי רק על חודו של קול. ניצחון זה מקבע מחדש את רצועת עזה כמרכז הכובד הבלתי מעורער של חמאס ומבהיר כי למרות הלחימה הקשה, ההרס והמכה הצבאית שספגה, הנהגת הארגון נותרה נטועה בתוך הפלג העזתי.

מיהו אל-חיה?
ח'ליל אל-חיה, יליד שכונת שוג'אעיה שבמזרח עזה, מייצג באופן מובהק את דור המייסדים של חמאס. מסלול קידומו בתנועה נפרש על פני עשרות שנים של פעילות אזרחית, פוליטית וטרוריסטית:
אל-חיה צמח לצד הארכיטקטים האידיאולוגיים המוקדמים של התנועה, ביניהם השייח' אחמד יאסין. הוא נטל חלק בהקמת חלק מהמנגנונים הביטחוניים של הארגון, נעצר נשפט ונכלא בישראל מספר פעמים והפך לאחד הקולות הדומיננטיים והמשפיעים ביותר ברצועת עזה. הוא גם שילם מחיר כבד על פעילותו – ארבעה מבניו נהרגו על ידי צה״ל במהלך המלחמה האחרונה ולפניה.

אל-חיה כיהן כחבר בכיר במועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם חמאס, עמד בראש משרד ההסברה של התנועה, ניהל את תיק היחסים הערביים והאסלאמיים, והיה מראשי צוותי המשא ומתן של התנועה להפסקות אש וחילופי אסירים לאורך השנים.

הוא היה מנאמניו הקרובים ביותר, מעגלו הקרוב ביותר ואיש סודו של יחיא סינוואר. השניים חלקו תפיסת עולם עזתית-ממורכזת לפיה רצועת עזה היא מרכז הכובד של התנועה והחזיקו בעמדה נוקשה ובלתי מתפשרת מול ישראל. אל-חיה שימש למעשה כזרוע המדינית-דיפלומטית של סינוואר מחוץ לרצועה, תוך תיאום וסנכרון מלא עם הפיקוד הצבאי בשטח. הוא עזב את רצועת עזה לפני מתקפת ה-7 באוקטובר, כשהוא בסוד המהלך, במטרה להפעיל את הזרוע המדינית לה יזדקק סינוואר לאחר המתקפה.

שתי אסכולות טרור

הבחירות הפנימיות הביאו לידי ביטוי מאבק אידיאולוגי-אסטרטגי ואפילו יצרי בין שתי תפיסות עולם, שתי אוריינטציות אזוריות ושתי זהויות גיאוגרפיות שונות בתנועה:
האחת היא אסכולת ח'ליל אל-חיה שלה אוריינטציה אזורית פרו-איראנית מובהקת. אל-חיה רואה ב"ציר ההתנגדות" בהובלת טהראן משענת בלתי ניתנת לתחליף לקבלת נשק, מימון ועומק אסטרטגי. התפיסה האסטרטגית לפי אותה אסכולה היא התמקדות ברצועת עזה כחזית הלחימה והפיקוד הראשית, ואימוץ דוקטרינה מיליטנטית נוקשה, שמשמעה הוא ההתנגדות המזוינת – מוקאומה – זו הרואה בלחימה את הכלי המרכזי והמשמעותי ביותר להשגת יעדי התנועה. ולבסוף, היא בעד הישענות ישירה על הזרוע הצבאית בעזה וחיבור הדוק להנהגת איראן וחיזבאללה, לצד עמדה ביקורתית ולעומתית מאוד ואפילו עוינת כלפי הרשות הפלסטינית.

זאת לעומת אסכולת ח'אלד משעל, שהאוריינטציה שלה אזורית: אוריינטציה מובהקת לעולם הסוני, תוך התבססות על תמיכה מדינית, כלכלית ולגיטימציה מקטר ומטורקיה.

התפיסה האסטרטגית של אסכולת משעל היא פרגמטיזם דיפלומטי, נכונות לתמרון פוליטי כפי שראינו עוד במהלך כהונתו כמנהיג הארגון וכפי שבא לידי ביטוי בפרסום המסמך המדיני המעודכן של חמאס במאי 2017. מדובר בניסיון לשילוב במערכת הפוליטית הלגיטימית הפלסטינית ובמערכת הערבית הרחבה והעברת משקל הכובד להנהגת החוץ והזירה הבינלאומית.

לפי אותה אסכולה המשענת הפוליטית הם קשרים עם ממשלים במרחב הערבי-סוני ופעילים מחוץ לשטחים ועמדה מתונה יותר כלפי הרשות הפלסטינית.

עזה מול הגדה המערבית

מעבר למחלוקת האידיאולוגית, בבחירות הללו בלטה חלוקה גיאוגרפית-מקורית: ח'ליל אל-חיה הוא עזתי מבטן ומלידה, בעוד ח'אלד משעל הוא יליד הגדה המערבית – נולד בסילואד, שבנפת רמאללה.

לעובדה שאל-חיה העזתי ניצח, ולו על חודו של קול אחד, יש משמעויות המשקפות את סדר העדיפויות הפנימי של חמאס והשלכות על מערכת היחסים המורכבת בין ארבעת רכיבי היסוד של התנועה: רצועת עזה, הגדה המערבית, חמאס חו"ל והאסירים.

בחירתו של אל-חיה מקבעת את רצועת עזה כ"לב הפועם" והמכריע של התנועה. בעוד משעל ייצג פוטנציאל לאיזון מחדש והעברת משקל הובלה אל הגדה המערבית וחמאס-חוץ, ניצחונו של אל-חיה משדר לפעילים בגדה כי מוקד קבלת ההחלטות נשאר עזתי. הדבר עלול להגביר תחושות ניכור בקרב זרועות הארגון בגדה, שחשות כי הן נדרשות לשלם מחיר כבד במעצרים ובסיכולים, בשל מדיניות המתוכננת ומנוהלת לפי האינטרסים של זירת עזה.

כעזתי המחובר לזרוע הצבאית, אל-חיה יקפיד לראות בגדה המערבית חזית משלימה לרצועת עזה. תחת מנהיגותו, חמאס יעדיף לדחוף להסלמה צבאית ולפתיחת חזיתות נוספות מול ישראל ואף מול מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית על פני פיתוח מנגנונים אזרחיים.

היעדר הנהגה מרכזית מהגדה המערבית הנוכחת בגדה המערבית מקטין את היכולת של חמאס עזה להתחבר לקהלים מסורתיים בגדה המזוהים עם המוסדות הוותיקים, ומדגיש את דימויו של הארגון ככוח עזתי-מיליטנטי המנסה לגרור את הגדה למערכה לא לו. זאת לעומת ח׳אלד משעל השוהה לרוב בקטר וזאהר ג׳בארין, מנהיג החמאס בגדה המערבית הפועל בעיקר מטורקיה.

מחויב לאסירים

חמאס חו"ל: בחירתו של אל-חיה, המתגורר בפועל מחוץ לעזה כרגע אך שורשיו עזתיים, הופכת את הנהגת החוץ ל״צינור שירות״ עבור עזה, המוטה לאינטרסים העזתיים, ולא למוקד כוח עצמאי – הפועל בשירות האינטרסים הכוללים והרחבים של חמאס. בעוד משעל שאף להפוך את הנהגת החוץ ל"ראש המערכת", אל-חיה רואה בה זרוע ביצועית לניהול הכספים במדינות כמו קטר וטורקיה והמגעים הדיפלומטיים הם לטובת שרידות הזרוע הצבאית בעזה ושימור מעמדה של רצועת עזה כמרכז הכובד של הארגון.

זרם האסירים: ח׳ליל אל-חיה, שנכלא שלוש פעמים בבתי כלא ישראלים, מזוהה מאוד עם האסירים ומחויב להם ברוח קודמו יחיא סינוואר. האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל, המהווים מוקד כוח אידיאולוגי ופוליטי ראשון במעלה בחמאס ושניווטו רבים ממהלכי התנועה בעבר, מאופיינים בזיקה חזקה לשתי הגיאוגרפיות. לפיכך, בחירת אל-חיה, שומרת על הזיקה ההדוקה לזרם האסירים ומתעדפת את שחרורם בכל עסקה, תוך שימור הקו הנוקשה של הזרוע הצבאית.

ריכוזיות חסרת תקדים

חשיבות כהונתו של אל-חיה טמונה גם בריכוז הסמכויות הדרמטי וחסר התקדים שנפל לידיו. לראשונה בתולדות הארגון, מנהיג אחד מרכז תחתיו שלושה מוקדי כוח קריטיים במקביל:

• הוא גם מנהיג פוליטי – ראש הלשכה המדינית של חמאס.
• הוא גם הנושא ונותן הראשי: מנהל תיק המשא ומתן בנושאי הפסקת האש ועסקאות החטופים והאסירים, אלא אם יוחלט להעביר את התיק לגורם אחר בחמאס.
• והוא גם צינור הכספים- בעל שליטה ישירה ובלעדית בחשבונות הבנק והזרמת הכספים של חמאס המנוהלים בקטר ובטורקיה.

אחיזה משולשת זו – השליטה בכספים, בתחום המדיני והארגוני מעניקה לאל-חיה יכולת אכיפה ממשית על מפקדי השטח והזרוע הצבאית בעזה. בהקשר של יוזמות מדיניות ומסגרות דיפלומטיות מורכבות, כדוגמת תכנית עשרים הנקודות. ריכוז הסמכויות מאפשר לו לכפות החלטות, להאיץ מגעים, או לעכבם, ביד רמה לפי שיקול דעתו.

עם זאת, הרוב הזעיר שקיבל בבחירות מהווה חרב פיפיות: בעוד שיש לו את הכלים המבצעיים והפיננסיים לכפות הסכם או להכשילו, הלגיטימיות הפנימית הרופפת שלו בתוך התנועה פירושה שכל ויתור משמעותי מצדו עלול להיתקל בהתנגדות חריפה מצד מחנה משעל, או מצד גורמים קיצוניים במפקדות השטח.

השורה התחתונה

תחת אל-חיה, חמאס מתייצבת על מסלול ברור – בחירתו מצביעה על היצמדות לקו הנוקשה והמיליטנטי יותר, אך מלא מהמורות בשלוש זירות מפתח:

• ברצועת עזה: התנועה תמשיך באסטרטגיה של לחימת התשה וגרילה. אל-חיה ישים דגש עליון על שרידות התשתית הצבאית של התנועה, וידחה על הסף כל הסדר מדיני או בינלאומי שנועד לפרק את הארגון מנשקו באופן מלא כמתחייב מתוכנית עשרים הנקודות ולסלק לחלוטין את אחיזת חמאס או את נוכחותה בניהול הרצועה ביום שאחרי.
• בגדה המערבית: ייעשו מאמצים מתמשכים להסלמת הטרור, להעברת כובד משקל של פיגועים לגדה ולערעור יציבותה של הרשות הפלסטינית, כחלק מתפיסה של העצמת ההתנגדות המזוינת באמצעות "איחוד זירות" והורדת העומס הצבאי מרצועת עזה.
• פיוס פנים-פלסטיני (פת"ח/הרשות הפלסטינית): על פניו הסיכויים להתפייסות עם פת״ח והרשות הפלסטינית נמוכים ביותר. קשריו ההדוקים של אל-חיה עם טהראן ועמדתו המיליטנטית הנוקשה מונעים אפשרות ממשית לחלוקת שלטון אמיתית או להקמת ממשלה פלסטינית מאוחדת ומוסכמת.

לסיכום, בחירתו של ח'ליל אל-חיה מסמנת את הכרעת התנועה לטובת המשכיות הקו המיליטנטי והנאמנות לציר האיראני, תוך קיבוע עזה כמרכז הכובד הבלתי מעורער של חמאס. אולם, ניצחונו על ח'אלד משעל בהפרש של קול אחד בלבד מצביע על מחלוקת עמוקה בנוגע לדרכה של התנועה ולמעשה מותירו בראש תנועה מפולגת ומורכבת. התוצאה היא שאל-חיה ניצב בראש חמאס בשעתה הקשה ביותר כשהוא אוחז בסמכויות מבצעיות ופיננסיות בלתי מוגבלות, אך נשען על מנדט פוליטי שברירי במיוחד.