ארגון החמאס הוקם ממש בימים אלה לפני 37 שנים. השם חמאס הוא למעשה ראשי התיבות בערבית של שמו המלא – "חרכת אל מקאומה אל-אסלאמייה" (תנועת ההתנגדות האסלאמית). ארגון הטרור הפלסטיני, עמו למדינת ישראל יש היסטוריה ארוכה של מאבק דמים ששיאו הגיע בטבח ה-7 באוקטובר 2023, נוסד רשמית על ידי הנהגת האחים המוסלמים ברצועת עזה, בהובלת השייח אחמד יאסין ימים ספורים לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 11987.

בעוד בישראל סברו שהבעיה הפלסטינית בשליטה, לאחר 20 שנות כיבוש, היא שילובן של חוסר תקווה מדינית עם מצב כלכלי קשה ואלה אכן האיצו והבשילו את ההתקוממות הפלסטינית. אך הניצוץ שהצית האינתיפאדה הראשונה ב-8 בדצמבר 1987, כאשר ארבעה פלסטינים נהרגו בתאונת דרכים, שבה נהג משאית ישראלי פגע בשתי מוניות פלסטיניות. הפלסטינים מצדם ראו בתאונה מעשה מכוון ופתחו בהפרות סדר שהתפשטו ברחבי הגדה המערבית ורצועת עזה2. בעוד האינתיפאדה פרצה באופן ספונטני לחלוטין וללא כל תכנון מוקדם מצד ההנהגה הפלסטינית המקומית בשטחים, או של אש"ף, מיהר האחרון לקפוץ על העגלה ולמלא תפקיד מרכזי בהכוונת ההתקוממות. האינתיפאדה זכתה לסיקור נרחב בתקשורת הבינלאומית שפגע קשות בתדמיתה של ישראל שהוצגה ככובשת אכזרית, בעוד הפלסטינים הוצגו ככאלו שנלחמים על זכויותיהם הלאומיות. בהמשך, בכדי להפיק מההתקוממות הישגים מדיניים של ממש, החלה ההנהגה המקומית הפלסטינית להפעיל לחץ על הנהגת אש"ף היושבת בתוניס, ודחקה בה לעמוד בתנאים שיאפשרו משא ומתן עם ישראל. ערפאת, שחשש שההנהגה המקומית בשטחים עלולה לתפוס את מקומו של אש"ף, הכריז בדצמבר 1988 שהוא מכיר במדינת ישראל ובהחלטות האו"ם 242 ו-338. בנוסף, הכריז ערפאת שאש"ף מוותר על כל סוגי פעילות הטרור, וקרא להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה3.

  1. חכם (2016), עמ' 89; אלדר, ש'. (2012). להכיר את חמאס (כתר), עמ' 30-28; Chehab, Z. (2007) Inside Hamas. (London: I.B. Tauris), pp. 23-25; Tamimi, A. (2007). Hamas: Unwritten Chapters. (London: Hurst & Company), pp. 52-54; Baconi, T. (2018). Hamas Contained: The Rise and Pacification of Palestinian Resistance. (Stanford University Press), pp. 1-3
  2. חכם, ד'. (2016). עזה בגובה העיניים (משרד הביטחון), עמ' 18-17.
  3. שליים (2009), עמ' 405-393; מוריס (2003), עמ' 568-523; Bregman, A. (2014) Cursed Victory: A History of Israel and the Occupied Territories. (London: Penguin Books), pp. 131-161
״באמצע 1989 החלה ישראל להבין שבשטחים קם לו ארגון אסלאמי רצחני שבניגוד לאש"ף מעניק לסכסוך הישראלי-פלסטיני היבט דתי. אולם למרות זאת, נראה היה שלא כולם בישראל הפנימו את הסכנה הטמונה בחמאס״

עד כמה כדאי לרצוח למען המטרה?

אולם לא רק אש"ף ניצל את האינתיפאדה לצרכיו הפוליטיים ובכדי להחזיר את הסוגיה הפלסטינית לקדמת הבמה. גם האופוזיציה האסלאמית שמאז ומתמיד קראה תיגר על הרעיונות הלאומנים-חילוניים של אש"ף והובילה קו חסר פשרות מול ישראל החלה לקרום עור וגידים, כאשר הארגון הבולט ביניהם היה חמאס.

באמנה שפרסם חמאס בשנת 1988, לצד הקריאה להשמדת ישראל באמצעות המאבק המזוין ושחרור פלסטין מהים עד הנהר, אותה הוא רואה כאדמת הקדש אסלאמית עליה אסור לוותר, מתוארים היהודים כמקור לבעיות העולם.4 בגלגולו הקודם פעל חמאס תחת שם אחר, "אל-מוג'מע אל-איסלאמי" (המרכז האסלאמי), ארגון שהקים יאסין במטרה למצוא פתרון לבעיות החינוך ולמצוקה הכלכלית של תושבי הרצועה. המרכז האסלאמי אף הוכר בשנת 1979 על ידי ישראל ונרשם כחוק ברשם העמותות. למעשה, בזמן שאש"ף היווה את האתגר הביטחוני המרכזי בשטחים, בישראל היו מי שעודדו את צמיחתו ופעילותו למען הפצת ערכי האסלאם ופעולות הצדקה והחינוך כמשקל נגד לאש"ף ולמשנתו הלאומנית. כך הפך ארגונו של יאסין למעוז של השפעה ברצועת עזה. אנשיו השתלטו על מסגדים, הקימו מרפאות, בתי יתומים, גני ילדים, ספריות, ומדרשיות מקצועיות, והעניקו סיוע למשפחות נזקקות. יאסין ואנשיו אף השתלטו על האוניברסיטה האסלאמית בעזה, משם שאב הארגון את מרבית פעיליו, כאשר עיקר המימון לפעילותיהם הגיע מתרומות ברצועת עזה לצד תמיכה מקרנות סעודיות וירדניות.5

בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת התקיים ויכוח נוקב בקרב אנשי האחים המוסלמים ברצועת עזה על אופן ההתמודדות נגד ישראל בדרך לשחרור פלסטין. בעוד יאסין עצמו טען שראשית יש להכשיר הלבבות בקרב החברה הפלסטינית בכדי שזו תאמץ את ערכי האסלאם, היו מי שקראו להוביל קו מיליטנטי יותר ולפתוח במאבק המזוין. אחד מהם היה ד"ר פתחי שקאקי, איש האחים המוסלמים שתמך במהפכה האסלאמית באיראן, שעל רקע המחלוקת עם יאסין פרש מהאחים המוסלמים והקים את הג'יהאד האסלאמי.6 אך למרות החלטתו של יאסין שלא להצטרף למאבק המזוין נגד ישראל בשלב זה, הקים יאסין בשנת 1982 את ארגון "אל-מג'אהדון אל-פלסטיניון" (לוחמי הג'יהאד הפלסטיניים) במטרה לבצע פיגועים נגד כוחות הביטחון הישראליים.7 לאחר שבשנת 1984 נתפסו אצל יאסין עשרות כלי נשק הוא נדון ל-13 שנים בכלא הישראלי על החזקת נשק ואמל"ח והנהגת התארגנות עוינת. אולם כעבור שנה הוא שוחרר מהכלא במסגרת עסקת ג'יבריל במסגרתה שוחררו 1,150 מחבלים פלסטינים תמורת שלושה חיילי צה"ל.8 המאסר לא פגע במוטיבציה של יאסין ואנשיו, כאשר חצי שנה לפני פרוץ האינתיפאדה הקימו את הזרוע הצבאית של הארגון בהובלת סלאח שחאדה.9

  1. חכם (2016), עמ' 92-90; Baconi (2018), pp. 21-23
  2. אלדר (2012), עמ' 23-22; חכם (2016), עמ' 89-87; שיף, ז'. ויערי, א'. (1990). אינתיפאדה (שוקן), עמ' 227-224; Tamimi (2007), p. 36; Chehab (2007), p. 20; Baconi (2018), pp. 16-17
  3. ברטל, ש'. (2012). דרך הג'יהאד בפלסטין (כרמל), עמ' 96; Baconi (2018), p. 18; Tamimi (2007), p. 43
  4. חכם (2016), עמ' 134
  5. שם, עמ' 44; שיף ויערי (1990), עמ' 222;Tamimi (2007), p. 45; Chehab (2007), p. 21
  6. אלדר (2012), עמ' 88; NRG (24 בינואר 2009), "חוקר שב"כ: משיגים מידע בעבור מג'דרה"
יחיא סינוואר, ׳נעצר לראשונה ע״י ישראל בשנת 1988׳
צילום: Anas-Mohammed / shutterstock.com

פחדו לעצור את יאסין

פרוץ האינתיפאדה הראשונה טרפה את הקלפים ליאסין ואנשיו, שחששו לאבד את תמיכת הרחוב הפלסטיני לטובת אש"ף ושאר הארגונים במידה ולא יצטרפו למאבק בישראל. על כן החליטו להקים את חמאס ולהתרכז במאבק המזוין, ולמעשה ניהלו תחרות גלויה בעיקר מול אש"ף על הובלת האינתיפאדה.10 מעמדו של יאסין, שהפך בין היתר לבורר לאחר שהאינתיפאדה ערערה את מערכת השיפוט המקומית ברצועת עזה שהוקמה בעזרת ישראל, התחזק משמעותית, ובהנהגתו הפך חמאס לארגון ההתנגדות הגדול ביותר ברצועת עזה, בעיקר על חשבונו של הפת"ח.11

במהלך 1988 נעצרו מעל מאה פעילי חמאס על ידי כוחות הביטחון הישראליים, אולם שר הביטחון רבין החליט שלא לעצור את השייח יאסין מחשש שפעולה כזו תתפרש בשטח שישראל פועלת נגד האסלאם ורודפת אחר אנשי דת ותוביל להסלמה.12 אולם במאי 1989, לאחר שהתברר שיאסין הורה להמשיך במאבק המזוין ובפעילות טרור, הוחלט לעצור אותו ביחד עם מעל 500 מאנשיו, ביניהם מחמוד אל-זאהר.13 בזכות מבצע המעצרים התבררה מעורבותו של יחיא סינוואר, שנעצר לראשונה בשנת 1988 לאחר שהכין מטען ביתי במטרה לפגוע בחיילי צה"ל, כאשר בחקירתו הוא הודה כי הוא היה מפקד כוחות אל-מג'ד, מנגנון הביטחון הפנימי של חמאס, וחיסל במו ידיו 12 פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל.14

למעשה, מבצע המעצרים במאי 1989 שביצע צה"ל ושב"כ נגד החמאס הייתה הפעם הראשונה שהציבור הישראלי התוודע לקיומו של ארגון הטרור הפלסטיני הרצחני. היה זה על רקע רציחתם של שני חיילי צה"ל אבי סספורטס ואילן סעדון ע"י מחבלי חמאס. ב-16 בפברואר 1989 נחטף ונרצח סספורטס לאחר שעלה לטרמפ ליד אשקלון במכונית בה ישבו מחבלי החמאס. ובשיטה דומה נחטף ונרצח גם סעדון לאחר שב-3 במאי עלה לטרמפ ליד קריית מלאכי. גופתו של סספורטס אותרה ארבעה ימים לאחר מכן במהלך החיפושים אחר סעדון, ואילו גופתו של סעדון נמצאה בסוף יולי 1996. בחקירתו התברר שיאסין הוראה לחטוף חיילים והוא נדון למאסר עולם ו-15 שנים בכלא ישראלי.15 מעצרו של יאסין ושל אנשי התנועה פגעה קשות בחמאס, ובכדי לשקם את התשתית הארגונית של הארגון הגיע לעזה ביוני 1989 ראש הלשכה המדינית של חמאס מוסא אבו-מרזוק והביא עימו מאות אלפי דולרים למימון הארגון, דבר שהוביל לכך שמרכז הכובד של חמאס עבר לחו"ל.16 בסוף ספטמבר 1989 עשתה ישראל צעד נוסף נגד חמאס כאשר מערכת הביטחון החליטה להוציא את הארגון מחוץ לחוק בשטחים. הייתה זו גם הפעם הראשונה שהציבור הישראלי נחשף לאמנת החמאס שקראה כאמור להשמדת ישראל.17

  1. אלדר (2012), עמ' 30-28; חכם (2016), עמ' 90-89; שיף ויערי (1990), עמ' 224-223.
  2. פרי, י'. (1999). הבא להרגך (קשת), עמ' 162-161.
  3. חכם (2016), עמ' 47.
  4. שיף ויערי (1990), עמ' 245-242; פרי (1999), עמ' 164; ידיעות אחרונות (22 במאי 1989).
  5. ראיון עם מיכה קובי (15 בדצמבר 2024).
  6. חכם (2016), עמ' 48; פרי (1999), עמ' 166.
  7. אלדר (2012), עמ' 31-30; חכם (2016), עמ' 48; Bergman, R. (2018). Rise and Kill First (New York: Random House), pp. 416-147; Baconi (2018), p. 26; Tamimi (2007), pp. 57-61
  8. ידיעות אחרונות (29 בספטמבר 1989).
השייח אחמד יאסין, ממייסדי חמאס, ממתין למשפטו בבית הדין הצבאי ב- 1990
צילום: יונתן טורגובניק / דובר צה״ל

בשורה התחתונה: האלמנט הדתי במלחמה

ניתן לקבוע שרק מאמצע 1989 החלה ישראל להבין שבשטחים קם לו ארגון אסלאמי רצחני שבניגוד לאש"ף מעניק לסכסוך הישראלי-פלסטיני היבט דתי וקורא בשם האסלאם להביא לסופה של מדינת היהודים במרחב המזרח התיכוני. אולם למרות זאת, נראה היה שלא כולם בישראל הפנימו את הסכנה הטמונה בחמאס. מיכה קובי, עמית מחקר ב-ICGS ובזמנו ראש מחלקת חוקרי השב"כ ברצועת עזה, ומי שבאותה התקופה הכיר יותר מכל אחד אחר את אופיו הרצחני של הארגון ואנשיו, מספר שמדינת ישראל פספסה הזדמנות להכניס לכלא לשנים רבות את מרבית אלו שלאחר מכן ביצעו פיגועי טרור נפשעים נגד יהודים. בנוסף לביקורת על השב"כ על רקע פרשת קו 300 ודו"ח ועדת לנדוי שהשפיעה רבות על הארגון וחוקריו, קובי מספר שהפרקליטות בזמנו עשתה עסקאות טיעון מגוחכות עם בכירי חמאס, ביניהם מי שהפך להיות ראש הזרוע הצבאית של הארגון בתחילת שנות ה-90 עימאד עקל, שלאחר שחרורו היה אחראי לרציחתם של 11 חיילי צה"ל ואזרח ישראלי, וארכי מחבל נוסף שכל ישראלי מכיר בשם מוחמד דף, המוח מאחורי טבח ה-7 באוקטובר.18 כך או כך, המאבק בחמאס ממשיך ללוות את מדינת ישראל עד היום, כאשר הסוף אינו נראה באופק.

  1. ראיון עם מיכה קובי (15 בדצמבר 2024); אלדר (2012), עמ' 88; NRG (24 בינואר 2009), "חוקר שב"כ: משיגים מידע בעבור מג'דרה"
פעילי חמאס על גדר ההפרדה ב 7.10
צילום: Anas-Mohammed / shutterstock.com