במרכז דבריו במסיבת העיתונאים עם בנימין נתניהו בוושינגטון, הציג הנשיא דונלד טראמפ את תוכניתו להעברת תושבי רצועת עזה למקום אחר. האם מדובר ברעיון מופרך? בהחלט לא. מעבר אוכלוסייה מתבצע בכל רגע נתון בעולם. יתרה מכך – גם העברת אוכלוסייה בכפייה או כפתרון יזום מתבצעת כיום והתבצעה בעבר בכל רחבי תבל. טורקים עזבו את שטחי יוון ועברו לאנטוליה, ובהם אבותיו של ארדואן. יהודים עברו ממדינות ערב לישראל, חלק בלתי מבוטל מהם מתוך חשש לחייהם או בכפייה על ידי הממשלה המקומית. הידואיסטים עברו משטחי פקיסטן להודו ומוסלמים עברו מהודו לפקיסטן ודוגמאות אלו הן רק חלק קטן מהמקרים.
אז מדוע מעבר תושבים המתגוררים בעזה מתקבל בעין רעה? מדוע בעצם לא צריך לחשוש מהעברת תושבי הרצועה לאיזורים אחרים בעולם? ראשית יש להזכיר כי כ־70 אחוזים מאוכלוסיית הרצועה ראו עצמם דיירים זמניים בשטחה, דהיינו צאצאי פליטי 48'. מרביתם התגוררו בשמונת מחנות הפליטים הפזורים ברצועה, וחלק גדול מבניהם השתתפו בצורה פעילה ב"צעדות השיבה" החל משנת 2018, שנועדו להנציח את שאיפתם לשוב לכפרים ולערים שנטשו בשטחי ישראל הקטנה, ובהם אסדוד, מג'דל עסקאלן, ביר א־סבאע ויפו.
צאצאי שמונת מחנות הפליטים ברצועה הם הגרעין הקשה של תנועות חמאס והג'יהאד האסלאמי ומנהיגיהן. בין היתר, אחמד יאסין ואיסמאעיל הנייה הם מפליטי הכפר ג'ורה שבקרבת אשקלון (תושבי מחנה הפליטים שאטי), יחיא ומוחמד סינוואר ואיבראהים אל־יאזורי היו תושבי מחנה הפליטים חאן יונס, ראזי חמד יליד מחנה הפליטים יבנה שברפיח, וכמותם רבים מהמנהיגים האחרים בתנועות אלו. לכן, מי שממילא חי בתודעת פליטות ונסמך על סוכנות פליטים ייעודית, הוא אדם שחש מנותק מאדמתו, שאם לא כן – הוא צבוע ומנצל את גורמי הסיוע ועליו לשלם על כך את המחיר, קל וחומר כאשר אנו מדברים על מקרים שבהם ארבעה דורות של תושבים חיים בתודעה שכזו עוד משנת 1948.
נשאלת השאלה – האם נתניהו מאמין בכך שניתן לפנות את הרצועה מאותם פליטים? הוא הרי אמר שהתיישבות יהודית ברצועת עזה איננה ריאלית. אבל נתניהו מדבר מעט ועושה הרבה. הוא זה שנתן את ההנחיה (השקטה) למחות כל אפשרות למגורים ברצועה – צא ולמד לאן הוביל הצעד שקידם.
אבל, שואל הציבור, מה יאמרו על כך השכנים שלנו? והתשובה היא פשוטה: כשם שהאסלאם והערבים גירשו את היהודים ממדינה, מח'יבר ומכל חצי האי ערב בתחילת ימי האסלאם, וכשם שכל מדינות ערב גירשו את מיליון היהודים שחיו במרוקו ובעירק, בסוריה ובלבנון עוד לפני שהגיעו לשם הכובשים הערבים במאה השביעית, וכשם שרוב תושבי רצועת עזה הגיעו לשם בשנת 1949, כך ניתן לעשות גם כיום. וכשם שחמישה מיליון פליטים עזבו את סוריה, שני מיליון תימנים עזבו למצרים ומיליון לבנונים עזבו לסוריה, כך גם מיליון ערבים יכולים להגר מעזה.
ההתנגדות לגירוש העזתים נובעת מכך שהם חוד החנית במאבק של האסלאם ביהדות ושל הערביות בציונות. אם ירושלים והר הבית יחזרו להיות יהודים, זה מפריך את האמונה הדתית האסלאמית לפיה האסלאם החליף את היהדות כדת האמת.
ציר הרשע מול ציר השפע
תוכנית השלבים שלדעתי נתניהו צריך להציע בהתאם לחזון טראמפ, צריכה לכלול את חמש האצבעות באגרוף הברזל הישראלי-אמריקאי:
1. השד הסוני הפונדמנטליסטי
טורקיה, קטאר וסוריה. האתגר הגדול של נתניהו בקדנציה הראשונה של הנשיא טראמפ היה להזהיר מהציר השיעי המתהווה ולטפל באיראן. טראמפ הטיל סנקציות על איראן ופרש מתוכנית הגרעין. כעת, האתגר הגדול הוא טיפול בשד הסוני הפונדמנטליסטי של התנועות האסלאמיות לגווניהן השונים, שמובילים ארדואן ואמיר קטאר – המגן הצבאי והפטרון הכלכלי-תקשורתי (בהתאמה) ולצידם, מנהיג המורדים בסוריה, אל־ג'ולאני, כמדינת ציר.הציר הזה מסוכן מפני שפוטנציאלית, רוב המוסלמים באזורנו הם סונים, ובבחירה חופשית היו מצביעים למפלגות התנועה האסלאמית, דוגמת חמאס ומפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן (ראו ערך ירדן ומצרים של מורסי). זה התהליך שהובילה קטאר בימי המונדיאל, אלו קריאותיו של ארדואן הפוזל לירושלים, ואלו אמירותיהם של תומכי אל־ג'ולאני והשופרות של אל־ג'זירה המזדהים עם העזתים.
זה האתגר המרכזי שנתניהו צריך להציג בפני הנשיא. על נתניהו לצפות פני עתיד ולא להתרשם מנופת הצופים של האמיר הקטארי או מעוצמתו הכלכלית והתקשורתית, אלא להיזהר מאחיזתו הכלכלית בעולם בכלל ובמוסדות הפיננסיים בארה"ב בעיקר.
טורקיה של ארדואן היא נמר צבאי מוגבל מבחינה כלכלית וצמא לפרת מזומנים ולכן הוא רוכב על סוריה כבסיס כלכלי להשקעה וכציר מעבר אנרגטי בין המפרץ לבין אירופה. ישראל צריכה להציב תנאים לציר כזה המתהווה ועובר דרך ירדן ובמקביל עליה לפתח את ציר השפע האנרגטי שלה דרך סעודיה, ירדן בואכה ישראל, קפריסין ויוון. שני הצירים האנרגטיים יכולים לדור בכפיפה, כל עוד ארדואן מרוסן על ידי ארה"ב. זה אתגר קשה מאוד מכיוון שטראמפ מעריץ את עוצמתו של ארדואן, ולכן נתניהו צריך לחבר את הנשיא האמריקני לצד הנסתר של עמיתו הטורקי, החובק את יוצאי דאעש ואל־קאעדה ומפציץ את הכורדים שהם הכח הדמוקרטי הפרו מערבי המשמעותי היחידי באזורנו.
קטאר היא כר נוח לקליטת הפליטים העזתים. מדובר במדינה המסתמכת על פועלים זרים המגיעים מפקיסטן ובנגלדש, ולא מן הנמנע שהיא זקוקה לידיים עובדות נוספות. אם רגש האחווה הערבו-איסלאמי פועם בנשמתה, ואם הסוגיה הפלסטינית אכן חשובה לה כמי שהפיצה את הנושא בשידורי אל־ג'זירה – וביתר שאת באירועי המונדיאל ובמהלך המלחמה הנוכחית – הרי שעל הנשיא טראמפ לבחון אפשרות זו ברצינות מולה. אלמלא הבסיס האמריקאי המצוי בשטחה ומגן עליה, סביר כי קטאר, השנואה באיזור, הייתה מתפרקת.
2. הציר השיעי המתפרק
זהו האתגר השני של נתניהו. ישראל צריכה לחבק את עיראק מבחינה כלכלית ולמשוך אותה להסכמי אברהם המתרחבים. השוק הכלכלי העיראקי הוא כר להשקעה טכנולוגית ואנרגטית ובמדינה נשמעים קולות רבים המסתייגים מחיבורה לאיראן. גם לבנון החדשה של פוסט חיזבאללה צריכה להיות חלק מהציר המתון וזאת תוך שמירה על גבולותיה מזליגת נשק איראני ונשק טורקי סוני מצפון, השמדת הנשק החיזבללאי ומעקב צמוד אחר הכוחות השיעים בצבא לבנון. ישראל, מצידה, צריכה שטראמפ יאמר בקולו כי בכוונתו להחיות את לבנון ולהשיבה למעמד הריביירה הצרפתית של המזרח התיכון. ההתניה היא שאיזורים שיתנגדו לתהליך לא יפותחו.
3. איראן והחות'ים
איראן צריכה לעבור טיפול מסור מטראמפ והסנקציות שיוטלו עליה צריכות להוביל למצב שבו הציבור יבקש שחרור מהשלטון התיאוקרטי. הנשיא האמריקני צריך להציע לאיראן להיות חלק מציר השפע ובה בעת להיות מוכן לתקוף אותה ללא חשש.
במקביל, את החות'ים ככוח צבאי ושלטוני יש לרתק באמצעות כוח צבאי ימי שיקיף את נמליהם ויהפוך אותם מצרים לנצורים. החות'ים שולטים בחבל הררי מחורץ בוואדיות הסמוך לגבולותיה היבשתיים של תימן, ולכן פגיעה בתשתיות התחבורה בין הערים שתחת שלטונם תגרום להחלשתם, ממש באותו האופן שבו הוחלש חיזבאללה. ובזמן שהאריה נחלש השועלים מרימים ראש, כך שתהיה זו הזדמנות לשני הכוחות היריבים להם לזנב בהם.
אני גם רואה אפשרות להעברת פלסטינים לתימן תוך הבטחה לשקם את כלכלתה ולהפוך אותה לציר מרכזי ושפוי בהעברת סחורות אנרגטיות דרך ים סוף ותעלת סואץ, באופן שיחזק גם את כלכלת מצרים.
4. ירדן ומצרים
אם מדינות אלו חפצות בקידום ובתמיכה אמריקאית הן צריכות לקלוט פליטים ובוודאי להיות אלו אשר מאפשרות להם להשתמש בשטחה כדרך מעבר. השקעות הסכמי אברהם יופנו גם אליהן, והן תקבלנה אפשרות להשתמש בנכסי עזה המתחדשת. במקביל, חבירה לקואליציה האנטי חות'ית תביא למצרים מקום של כבוד בציר השפע האנרגטי המתחדש.
5. ערביי ארץ ישראל בעזה וביו"ש
נתניהו צריך להציג בפני טראמפ את גודל האיומים הנשקפים לישראל מצד הרשות הפלסטינית, אשר עצרה מחבלים בשומרון במעצר מגן מפני לכידתם על ידי צה"ל. הוא צריך לשקף בפניו את דרך הפעולה הצבועה של הרשות שכמוה כסוס טרויאני המממן את הטרוריסטים ופוגע במעמדה של ישראל במישור הבינלאומי מחד, ומאידך נהנה מהגנת העולם ומפגיעה במעמדו ובאחיזתו בשטח שרק הולכת ומתרחבת בשטחי C וזאת בניגוד להסכמי אוסלו.
ישראל צריכה לקבל גיבוי אמריקאי לסיפוח חבלי בקעת הירדן ושטחי C ולהבין שהרשות הפלסטינית ורצועת עזה חד הן – הניהול הפלסטיני צריך לעבור מאוטונומיה לאומית לאוטונומיה מוניציפלית.
במקביל, יש לחתור לכך שכל השדרה האזרחית של חמאס בעזה, לרבות אנשי החינוך, המרצים, הגננות, המורים, פקידי השלטון, אנשי כוחות הביטחון וכל מי שהזדהה עם הארגון או עם הג'יהאד – יעזוב את הרצועה. עזה צריכה להיות מפונה ממסה אזרחית ואת אלה שייוותרו בה יש לבחון בזכוכית מגדלת ולרכז אותם במגדלי מגורים. הם יהיו אלו שיקימו בה את תעשיית התיירות והנופש שתשרת את כלל האיזור, את הנמל שדרכו יעבירו סחורות מהמזרח לעולם, ואת החקלאות בדומה לגוש קטיף. הם גם יורשו לעבור דרך נתב"ג או מעבר הגבול עם סוריה דרך ישראל.
עזה תהיה ריביירה בינלאומית שתנוהל על ידי ישראל, סעודיה והאמירויות. הפלסטינים שיאותו לשחק לפי כללי המשחק יזכו שם לאוטונומיה מוניציפלית בלבד וכדי להקל על תושבי עזה, הסיוע ההומניטרי יועבר על ידי ישראל למשפחות גרעיניות. שיטה זו תצמצם את כוחו של חמאס וזה מה שיביא לנפילתו. כל יום שחמאס יתעקש להיאחז בשלטון, הוא יום שבו תצומצם כמות הסיוע ההומניטרי אם ימשיך לדבוק בעקשותו, תקרוס הרצועה לתוך עצמה ואויביו יקראו תיגר על שלטונו. בנוסף, העזתים יוכלו לעבור דרך נתב"ג או במעבר הגבול עם סוריה דרך ישראל.
אם כל אלו יתקיימו, דומה שהגענו לימים עליהם כתב המשורר בתהילים: "מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי" (תהלים, פרק ס', פסוק י')
