העיתון הבריטי טלגרף (Telegraph) דיווח בכתבה שהתפרסמה ב-16 באוגוסט 2024, כי חמאס הגה תכנית להוציא גופות של חיילים מבתי הקברות הבריטים ברצועת עזה, ולהחזיק בהם כאמצעי לסחיטת הממשלה הבריטית. תוכן הכתבה מתבסס על מסמך מפורט שאותר על ידי כוחות צה"ל בסוף ינואר 2024 במרחב העיר ח'אן יונס, שקשור למנהיג חמאס יחיא א-סינוואר ולראש הזרוע הצבאית שלו, מוחמד דף, במהלך מלחמת "חרבות ברזל".
המסמך נמצא בתוך תיקייה מפלסטיק והוא נכתב ככל הנראה באוקטובר 2022, על ידי פעיל לא מזוהה בשמו של חמאס. זאת בתגובה להצהרה מצד ראש ממשלת בריטניה באותה עת, ליז טראס, לפיה היא מעוניינת להעביר את השגרירות הבריטית בישראל מתל אביב לירושלים. לצד מסמך הסחיטה, נמצאו במקום דוחות נוספים שכללו פרטים על קשרים בין חמאס לבין חיזבאללה בלבנון וארגוני טרור נוספים.
המסמך מפרט את רשימת הדרישות של חמאס ואת תכניתו לבצע חפירה בבתי הקברות הבריטים בעזה כדי להוציא את שרידי הגופות של החיילים שקבורים שם, במטרה להחזיק בהם כאמצעי סחיטה. מתוכן המסמך עולה, כי חמאס דורש מבריטניה להעביר את הקברים של חיילי חבר העמים אל מחוץ לרצועת עזה ולשלם "דמי שכירות" על השימוש בבתי הקברות מאז שנת 1917. הצהרה זאת לוותה במסמך בשיגור מסר מאיים ולפיו "אם לא תיענה הממשלה הבריטית לדרישות שלנו, תפעל עיריית עזה לפינוי שרידי הגופות מבתי הקברות, ותאסוף אותם באתר המיועד לכך תחת צו משפטי, ותכריז כי הגופות נמצאות בשבי עד למציאת פתרון או הסכם בנדון". בהמשך, צוין במסמך, כי "הממשלה הבריטית תמצא את עצמה בעמדה מביכה אל מול הציבור הבריטי, האליטה הפוליטית והצבא שלה – אם מישהו יחלל את הגופות חלילה".
בכתבה ב"טלגרף" צוין שלמרות שהמסמך הוכן לפני המלחמה הנוכחית נגד חמאס בעזה, בכירים בישראל סבורים כי תכנית הסחיטה המדוברת עלולה להיות עדיין רלוונטית ובגדר מהלך בר מימוש מבחינת הארגון. הערכה זאת מתבססת, בין היתר, על כך שהשטח שבו נמצאים בתי הקברות של החיילים הבריטים נמצא עדיין בשליטת חמאס. יתרה מזאת, בכיר ישראלי שלא זוהה בשמו, צוטט ב"טלגרף" כמי שאמר, כי "הטקטיקה שמשתמעת מתוך המסמך הזה נועדה להטיל אימה על העם הבריטי כולו במגמה להשפיע על עמדות פוליטיות". לדבריו, "אין דרך לפסול את האפשרות שחמאס יעשה שימוש באסטרטגיה הזו, או בדברים דומים, כדי להשפיע על סוגיות חיצוניות או כל דבר אחר שיהיה באג'נדה שלהם בעתיד".
מזימת חמאס להוצאתם של שרידי גופות החיילים הבריטים משני בתי הקברות ברצועת עזה כאמצעי סחיטה, מחזירה אותי לתקופת שירותי הצבאי, לפני יותר מ-30 שנה. עמדתי אז בראש המחלקה לעניינים ערביים ששימשה כגוף המודיעין המרכזי של המנהל האזרחי, וכאחראית לקידום מהלכים ממשליים מול האוכלוסייה המקומית ברמת השטח, לרבות בהנחיית שר הביטחון. במהלך שירותי הצבאי באזור, הכרתי היטב את בתי העלמין הבריטים שהוקמו זמן קצר לאחר שכוחות הצבא הבריטי כבשו את הרצועה, בפיקודו של פילדמרשל אדמונד אלנבי בשנת 1917. הם הוקמו כדי לטמון בהם את גופותיהם של החיילים שנהרגו בקרבות עם הצבא הטורקי-עות'מאני במלחמת העולם הראשונה.
כל אימת שהייתי מגיע לסיור בבתי הקברות של הצבא הבריטי היו כמה פלסטינים בני המקום, שהופקדו על שמירתם מטעם השגרירות הבריטית בישראל, מציעים לי להתלוות אליהם, מצוות אנשים מלומדה, אל חלקות הקבר של החיילים היהודים ששירתו בצבא הבריטי. התרגשתי תמיד לקרוא את שמותיהם של החיילים היהודים, שיכולתי לזהותם בנקל לפי שמם וגם לפי סמלי המגן דוד שעיטרו את המצבות והאותיות העבריות "תנצב"ה" שהיו חקוקות על כל אחת מהן.
במסגרת תפקידי בממשל הישראלי ברצועת עזה, לא נהגתי לפקוד את בתי הקברות הבריטים לעתים מזומנות. עשיתי זאת בעיקר לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987, כאשר ליוויתי אישים ומשלחות מישראל ומחו"ל, שהגיעו לביקור ברצועת עזה כאורחים של מערכת הביטחון ושל הממשל הצבאי והאזרחי באזור, ובמיוחד כאשר גילו עניין בהיסטוריה הקרובה והרחוקה של עזה. בביקורים האלה בתי הקברות הבריטים היו מבחינתי בגדר תחנה חשובה והכרחית שלא ניתן היה לדלג עליה.
זה המקום להדגיש, שהמידע המובא כאן על בתי הקברות הבריטים ברצועת עזה מתבסס ביסודו של דבר על התרשמות אישית בלתי אמצעית, מביקורים רבים שקיימתי בהם במהלך שירותי הצבאי באזור. נהגתי לתעד באופן שיטתי ברישומים שעשיתי, נתונים, פריטי מידע והתרשמויות רלוונטיים. בנוסף לכך עשיתי גם שימוש במידע שהגיע לידיעתי במשך שנות השירות שלי בעזה, משיחות עם אישים ובכירים פלסטינים, ובמיוחד היסטוריונים בני המקום שהתייחסו בספרים שכתבו גם לבתי הקברות הבריטים.
עוד יודגש שלצבא הבריטי יש בתי קברות נוספים ברחבי האימפריה הבריטית לשעבר, כמו בבאר-שבע. הממלכה ממשיכה להיות מחויבת בתחזוקת בתי הקברות, מעקב אחר תקינותם וכמובן מימון הגינון והתחזוקה השוטפת. עדויות בשטח מצביעות על כך שבתי הקברות לא נפגעו עד כה במהלך "חרבות ברזל".
ריבלין נקבר בעזה, "בארצו"
הגדול והחשוב שבבתי הקברות היה ממוקם כשמונה ק"מ מדרום-מערב למעבר ארז – שער הכניסה המרכזי מישראל לתוך רצועת עזה. בסמוך לבית הקברות עבר ציר האורך המרכזי החוצה את הרצועה מצפון לדרום, דרך סלאח א-דין. בית הקברות הזה משתרע על שטח של כ-40 דונם וטמונים בו 3,691 חללים, שמתוכם 3,217 הם הרוגים של הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה.
בית הקברות מתוכנן בצורת צלב גדול, כפי שניתן לראות בבירור בתצלומי אוויר. בקצהו הדרומי ניצבת קפלה שבה נהוג היה לקיים תפילות ואזכרות לחיילים הנוצרים של הצבא הבריטי. בשער הכניסה לבית הקברות הייתה ממוקמת מצבה גדולה ועליה חקוקים סמלי היחידות שאליהן השתייכו החיילים, שמות הארצות ואתרי קרבות מפורסמים ממלחמת העולם הראשונה שבהם נלחמו היחידות. מספר גדול יחסית של מצבות, 781, הינן של חיילים אלמונים שהיו בגדר עדות דוממת לקושי בזיהוי החללים ולאכזריותו של שדה הקרב בעזה, שבו נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה כעשרת אלפים חיילים בריטים. חללי מלחמה זו, אנגלים, סקוטים, וולשים, אוסטרלים, ניו זילנדים ויהודים-בריטים, נאספו משדות הקרב לאחר כיבוש עזה כאשר חלקם הועבר מאתרי קבורה אחרים כדי להיטמן בבית הקברות בעזה.
חשוב לציין כי לא רק חללי הצבא הבריטי ממלחמת העולם הראשונה קבורים בבית הקברות בעזה – טמונים בו גם 210 חללים של הצבא הבריטי ממלחמת העולם השנייה. רבים מהם נפצעו בקרבות ונפטרו לאחר שאושפזו בבתי חולים צבאיים באזור.
בכל ביקור שקיימתי בבית הקברות הבריטי בעיר עזה התרגשתי במיוחד ממצבתו של חייל יהודי מלונדון, רובאי מוריס מגניזר, שלמרות גילו הצעיר – היה רק בן 21 במותו – הספיק להינשא בטרם יצא להילחם בשורות הצבא הבריטי. גם בחלוף השנים, עדיין זכור לי היטב התאריך שבו נפל, שהיה בעל משמעות היסטורית-סמלית אדירה מבחינת העם היהודי ומדינת ישראל, ה-2 בנובמבר 1917, היום שבו ניתנה הצהרת בלפור, התומכת בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
מעניינת במיוחד הייתה המצבה של החייל מרדכי ריבלין מירושלים, שעליה נכתב בעברית "בן חמוד'ק ונאמן, נולד, נלחם ונפל בארצו". חשוב לציין כי ריבלין נפל בשנת 1943 ואני מניח שמשפחתו הירושלמית עמדה על כך שהכיתוב על המצבה יהיה בעברית ויתייחס לכך שנפל "בארצו" – חמש שנים לפני שקמה מדינת ישראל. בנוסף, נטמנו בבית הקברות בעזה 30 חללים שנפטרו לאחר המלחמה. 234 קברים המצויים בו הם של נתיני מדינות אחרות, בחלקם ככל הנראה של חיילים טורקים.
חיים חזן שירת בצבא הוד מלכותה
בית הקברות הבריטי השני נמצא במרחב העיר דיר אל-בלח, בכניסה לעיירה א-זוואידה שבמרכז רצועת עזה. הוא ממוקם בקרבה סמוכה לציר האורך המרכזי, סלאח א-דין. בתקופת השלטון הישראלי באזור הציר קיבל במפות של צה"ל את שם הקוד "טנצ'ר", ונעשה בו שימוש רווח בכתב ובעל פה – במסמכים רשמיים ובדיונים ובהערכות מצב. בפועל, הוקם בית הקברות באתר שבו הוא נמצא לאחר התייצבות החזית מול הצבא העות'מאני לאורך גדותיו של נחל הבשור המוכר גם בשם הרווח ואדי עזה.
בניגוד לבית הקברות הבריטי בעיר עזה, שבו נטמנו בעיקר חללים שנפלו בשדה הקרב, בבית העלמין שבכניסה לעיירה א-זוואידה נקברו חיילים שמתו ממחלות ומתאונות במהלך החודשים הארוכים שבהם הוצב קו החזית באזור. תנאי ההיגיינה והסניטציה הגרועים גרמו למגפות רבות, והחיילים שנפטרו כתוצאה מכך הובאו לקבורה בסמוך למחנות הצבא שהקימו הבריטים במרכז הרצועה.
גם כאן נטמנו גופותיהם של חיילים יהודים, שהמצבות של תשעה מהם לא מוקמו באתר מיוחד, והן פזורות בשטח בית העלמין. בביקורים שקיימתי במקום תמיד משכה את תשומת לבי אחת המצבות, שהיה מבחינתי מוזר וגם לא נהיר לראות עליה את ראשי התיבות העבריים "תנצב"ה", כשהן חקוקות, קרוב לוודאי בטעות ולא בכוונת מכוון, בסדר אותיות הפוך. בשוליים הצפוניים של בית הקברות נהגתי לפקוד תמיד מצבה אפורה, שעליה היה חקוק באותיות לטיניות השם H.Chazan. העובדה שלא צוין על המצבה שום סימן אחר שיכול היה להעיד על זהותו של החייל הבריטי, שנשא בוודאות ובאופן שלא ניתן להטיל בו ספק – אפילו לא קל שבקלים – שם עברי-יהודי, עוררה את פליאתי. באחד מביקוריי במקום, ניסיתי לברר את פשר התעלומה בשיחה שקיימתי עם השומר הפלסטיני שהופקד על שמירת האתר מטעם השגרירות הבריטית בישראל. למדתי ממנו כי מדובר בקברו של חייל יהודי ששמו חיים חזן ז"ל, ששירת בצבא הוד מלכותה. חזן ז"ל, יליד מרוקו שהתיישב בירושלים, עלה לארץ עוד לפני מלחמת העולם הראשונה.
במאי 2004 התרחש אירוע של ונדליזם בבית הקברות הבריטי בעיר עזה. זאת ככל הנראה בהשפעת המלחמה שניהל הצבא האמריקאי בעיראק. על פי דיווח עיתונאי אודות המקרה, קבוצה של פלסטינים חמושים ניפצה 33 מצבות, רשמה כתובות נאצה וציירה צלבי קרס על גבי 25 מצבות נוספות. שנים אחדות לאחר מכן, במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה (27 בדצמבר 2008 – 18 בינואר 2009), נפגע בית הקברות וכ-400 מצבות בתוכו ניזוקו ונזקקו לשיקום. בית הקברות שופץ בתום המבצע בעקבות טענות פלסטיניות כי נפגע מהפגזות של צה"ל. על פי דיווחים שהתפרסמו בעיתונות הבריטית, העבירה ישראל לשלטונות בריטניה כ-40 אלף לירות שטרלינג לצורך מימון עבודות השיקום של הקברים שניזוקו במהלך הקרבות.
חמאס הוכיח לא פעם זלזול בחיי אדם – של בני עמו ובוודאי של אחרים. בפרשה זו הוא מוכיח שגם כבוד המת לא מדבר אליו. כוונת חמאס להוציא שרידים של גופות חיילים מקבריהם בבתי הקברות של הצבא הבריטי ברצועת עזה ולהשתמש בהם לצורך הפעלת לחץ וכאמצעי לסחיטת הממשלה בלונדון, הינה בגדר מעשה בלתי מוסרי וברברי שראוי לכל גינוי. הוא חושף לעין כל את הממד השטני באורחות ההתנהגות של חמאס, העומדים בניגוד גמור לנורמות ולערכים אנושיים אוניברסליים בסיסיים.
