ב-26 באוקטובר 2024 נציין 30 שנה לכינון היחסים עם ממלכת ירדן. למעשה, הסכם השלום שנחתם עם ירדן, המכונה גם "הסכם מסוף הערבה" – המקום בו נחתם, הסדיר את היחסים והקשרים עם ממלכת ירדן במגוון תחומים: גבולות, חילופי שגרירים, ביטחון, הר הבית ותחומים נוספים. אולם עד עצם היום הזה רוב הציבור בירדן רואה בישראל מדינת אויב וגורם מוקצה; רבים מהירדנים, שרובם ממוצא פלסטיני, מתנגדים לביצוע עסקאות כלכליות עם ישראל, כדוגמת הסכמי רכישת המים והגז שנחתמו בשנים האחרונות בין שתי המדינות. רבים מתושבי ירדן אף אינם מעוניינים בהמשך כינון הסכם השלום עם ישראל ועל כן השלום עם הממלכה מתחיל להידמות לשלום עם מצריים, שלום קר. מעין הסכם ביטחוני בין שתי המדינות ולא הסכם שלום של ממש, בטח לא נורמליזציה, כפי שרבים בישראל קיוו שיקרה בעידן המלך חוסין. ובכל זאת הקשר עם ישראל חשוב מאוד היות ולירדן יש גם תפקיד משמעותי מעצם היותה האפוטרופוס של המקומות הקדושים בירושלים ובשל הגבול הארוך בינה לבין ישראל, המשתרך לאורך כ-300 ק"מ.
שלום פונקציונאלי קר
ירדן, שכנתנו ממזרח, נשלטת על ידי משטר מונרכי אבסולוטי של השושלת ההאשמית. על פי החוק שם המלך הוא הפוסק העליון. כמו במדינות אסלאמיות רבות, הפרלמנט העליון והתחתון הם למראית עין בלבד. 65 חברי הסנאט של הבית העליון ממונים באופן אישי על ידי המלך לכהונה של ארבע שנים. הקונגרס, קרי הבית התחתון, מורכב מ-138 מושבים הנבחרים על ידי העם בבחירות כל ארבע שנים. כך שהמלך הוא כל יכול במדינתו. הוא יכול לפזר את שני הבתים כרצונו, כפי שקרה מספר פעמים בעבר. מלך ירדן הנוכחי, עבדאללה השני, בן 62, הוא בנה של המלכה מונא. הוא ירש את אביו, המלך חוסין, לאחר מותו בשנת 1999. בשנים הראשונות מונה חמזה, אחיו למחצה של עבדאללה ובנה של המלכה נור, לתפקיד יורש העצר, אך בשנת 2004 שלל ממנו עבדאללה את התואר והעניק אותו לבנו שלו, הקרוי על שם אביו, חוסין. בשנת 2022 ניסה חמזה לבצע ניסיון הפיכה נגד המלך עבדאללה, שלא צלח.
שיעור הפלסטינים המתגוררים בירדן שנוי במחלוקת בין החוקרים. בעוד שיש כאלה המדברים על 40% מתוך כ-11 מיליון תושביה, אחרים מציינים מספרים גבוהים הרבה יותר – עד כ-80%. המלך עצמו נשוי למלכה רניה, שהיא פלסטינית מטול כרם. הנוכחות של מיליוני פלסטינים בממלכה מהווה לא פעם כאב ראש למנגנוני המודיעין של ירדן ולמלך עצמו. יש בממלכה חשש מתמיד שאירועים כמו ספטמבר השחור בשנת 1970, כאשר מיליציות פלסטיניות ניסו לבצע הפיכה בירדן ודוכאו על ידי המלך חוסין, יכולים להתרחש בכל רגע נתון.
ברבות השנים הבנו שהשלום בינינו לבין ירדן, כמו זה עם מצריים הוא לא הסכם שהוביל לנורמליזציה ביחסים, אלא כזה שנועד להשיג יציבות ביטחונית ובעיקר ליהנות מסיוע אמריקני ולהטבות שמקבלות מדינות אלה, גם מצד ישראל. למעשה, בעולם הערבי מגדירים את ההסכמי השלום כהסכם בין הממשלות, קרי ללא תמיכת העם, ובישראל הכינוי הוא "שלום קר". למרות ההסכמים, העמים הסובבים אותנו אינם רוצים יחסים דיפלומטיים עם ישראל. אין תיירות ירדנית בישראל וגם להפך כבר לא. מי מביננו שאינו מבין את המנטליות הערבית, ממשיך להיות מופתע לנוכח התבטאויות של חברי פרלמנט ערבים כאלה או אחרים כנגד ישראל, או כאשר מדינה שיש לנו הסכם שלום עימה, כמו מצריים, מצביעה באו"ם נגד מדינת ישראל באופן קבוע.
המלך הירדני פועל בשנים האחרונות נגד הריבונות הישראלית בהר הבית וגם מסית נגד נוכחות יהודית שם. ירדן עוררה את זעמם של מנהיגי ישראל ושל העם בישראל כאשר באוקטובר 2016 יזמה ותמכה בהחלטות אונסק"ו, אשר הגדירה את הר הבית ורחבת הכותל המערבי כאתרים אסלאמיים ולמעשה מחקה את הזיקה של העם היהודי למקום הקדוש לו ביותר.
טראומת האביב
יותר מכל דבר אחר מלך ירדן מחפש יציבות שלטונית. במילים אחרות, הוא לא רוצה לראות ברחבי הממלכה הפגנות, מחאות או אביב ערבי שני, שעלולים לערער את כיסאו. זו הסיבה העיקרית לכך שמנהיגי ערב תומכים באופן פומבי בסוגיה הפלסטינית. לא מאהבת הפלסטינים, אלא מהניסיון להרחיק אותם ואת הסוגייה הזו בכלל מגבולות מדינתם. מנהיגי ערב סבלו מאוד מהסוגייה הפלסטינית, שהמיטה אסון כמעט על כל מדינה ערבית. בעיני העולם הערבי, מלך ירדן נתפס כאחד המנהיגים הערבים החלשים ביותר בעולם הערבי מבחינה צבאית, כלכלית ופוליטית. ואיך יוצאים מכל הבלגן הזה ונהיים פופולריים? מנגחים את ישראל וגם משתמשים בה כדי לקבל מטריית הגנה אמריקנית על שלטונם. וזה מה שהמלך עושה בשנים האחרונות. הוא אינו חושש מישראל, לכן הוא מרשה לעצמו לבקר, ליזום, להסית ולפעול נגדה פומבית. הוא למד את הנוסחה הזאת ממנהיגי ערב האחרים. ככל שאתה מנגח את ישראל חזק יותר, אתה הופך לפופולרי יותר בעיני עמך. כך עשה מלך ירדן ב-28 באוקטובר 2018, כאשר הפתיע את ישראל וביטל באופן חד צדדי את אחד מסעיפי הסכם השלום, כשהפסיק את החכרת שטח "אי השלום" ומובלעת צופר למדינת ישראל. אף על פי שמדובר בהחלטה שמוקנית לו בהסכם השלום, הרי שהצעד הזה שם קץ לחלום השלום החם עם ירדן.
מלך ירדן משחק כפול: העוינות הפומבית כלפי ישראל מהווה כאמור אמצעי בידי השלטון לשימור הפופולריות שלו, אך מאחורי הקלעים נשמרים יחסים סבירים, הן כדי לרצות את הממשל האמריקני והן כדי להבטיח את אספקת המים והגז שישראל מחויבת להן על פי הסכם השלום. מלך ירדן אינו יכול לרשות לעצמו לוותר על אספקת מיליוני קובים של מים לירדנים ולמאות אלפי הפליטים הסורים שהתווספו לאוכלוסיה בשנים האחרונות.
קשרי הביטחון עם ירדן בעשור האחרון היו רצופי אתגרים. מחבלים ירדנים פגעו בישראלים בפעולות טרור ואף פגעו בעובדי שגרירות ברבת עמון. רק לאחרונה יצא מירדן פיגוע במעבר הגבול אלנבי. משברים רבים התרחשו לצד עליית יהודים להר הבית והמהוהמות בחגים המוסלמים שמעוררים את זעמם של הירדנים, שהגיע לשיא נוסף במלחמה עם עזה, בה הירדנים תמכו בפומבי בפשעים הנתעבים ביותר של חמאס.
הסכם הגז כמשל
המגעים שהובילו לחתימת הסכם הגז המפורסם בין ישראל לירדן החלו כבר ב-2011 וההסכם עצמו נחתם בספטמבר 2016 בתיווך אמריקאי, לאחר מספר דחיות וזכה להתנגדות בקרב חברי פרלמנט ירדנים רבים ובחלקים לא מבוטלים מהעם הירדני. בשנים שלאחר מכן, התקיימו עשרות הפגנות הדורשות לבטל את ההסכם. הטענה המרכזית היא שלא מנהלים עסקים עם "האויב הציוני". למרות השלום וחילופי שגרירים רבים, בירדן רואים את ישראל עדיין אויב ולכן גם כגורם שאסור לעשות עימו עסקים. עיקרי ההסכם, שעדין מרגיז כאמור רבים בירדן: הספקת גז טבעי ממאגר לוויתן הישראלי אל חברת החשמל הירדנית. העסקה, בהיקף כספי של 10 מיליארד דולר, נחתמה לתקופה של 15 שנה ובהיקף כולל של 45 מיליארד מ"ק ,(BCM) עם אופציה להגדלת הכמות המיועדת לשימוש חברת החשמל הירדנית. מועד תחילת אספקת הגז לירדן נקבע לתחילת שנת 2020. בשנים האחרונות הפגינו הירדנים עשרות פעמים נגד הסכם הגז וחברים רבים בפרלמנט דרשו את ביטולו. המלך לא נענה לדרישתם. ניכר כי ההפגנות הן לצורך תעמולתי ולא מכוונה אמיתית לוותר על התועלת שבו. לכן ממשלת ירדן פועלת באופן רציונלי ואינה ממהרת לבטל את ההסכם, שנחוץ מאוד לצרכיה של הממלכה. מה עוד שביטול העסקה, על פי החוזה החתום, יחייב את הממלכה בתשלום קנס כספי גבוה מאוד.
העובדים הירדנים הסמויים בהר הבית
על פי משרד הדתות וההקדשים הירדני, הממונה על תקצוב מסגדים, הסכום שהוקצה לתקצוב המסגד לשנת 2014 עומד על כ-24 מיליון דולר. בשנת 2023 התקציב השנתי היה כ-20 מליון דולר. העלייה נובעת מתוספות לפי הוראתו של המלך עבדאללה. מדובר בתוספת "עמידה איתנה" לכלל העובדים. אין צורך להרחיב את פשר התוספת, אולם ניכר כי מדובר בתוספת שמעודדת הפרות סדר ואי ציות למשטרה בהר הבית. כך או כך, נכון להיום, על פי משרד הדתות וההקדשים של ממלכת ירדן, ישנם 753 עובדים פעילים העובדים במסגד אל-אקצה ורשומים כעובדים רשמיים מטעם משרד הדתות הירדני. כידוע, ירדן מייחסת חשיבות רבה למסגד, ומלכה מכונה "שומר המקומות הקדושים", בדומה למלך סעודיה, שהוא "שומר שני המסגדים הקדושים" – מכה ומדינה. בנוסף, נוטל מלך ירדן את הוצאות שיקום המסגד והכנסיות בירושלים, תפקיד המכניס לממלכה תרומות רבות ממדינות המפרץ, ממדינות ערב ומדינות איסלאמיות. במילים אחרות, מדובר ברווח נקי של עשרות מיליונים שנכנסים לקופת הממלכה. כל מי שמבקר במסגד יכול להבחין בלא יותר מעשרות מאבטחים של הווקף הירדני. לא מאות, ובוודאי שלא מספר הקרוב ל-750 העובדים הרשמיים שם. אז איפה כל היתר?
השאלה הנשאלת היא מדוע יש צורך בכמות כה גדולה של "עובדים" ומדוע אפשרה ישראל מספר גדול זה? האם רשויות הביטחון מכירות את זהות "עובדים" אלה? האם הכנסותיהם מדווחות כדין לרשויות המס? כמה מהם נעצרו וכמה מהם עסקו בהפרות סדר או בטרור? קרוב לוודאי שאותם עובדים משמשים כסוג של שכירי חרב בעתות משבר. זכורות לכולם ההתקהלויות הרבות והמהירות בעת כל אירוע בהר-הבית בשנים האחרונות, בין אם בצום הרמד'אן, או בהפגנות האלימות במהלך עימותים בין ישראל לעזה, או במהלך משברים כמו משבר המגנומטרים (יולי 2017) ומשבר שער הרחמים (מרץ 2019), ובמשברים רבים נוספים.
בנוסף לכך ישנו חמ"ל המאוייש 24 שעות ביממה בתוך מסגד אלאקצא, אשר מדווח למשרד החוץ הירדני ולגורמים פוליטיים בירדן על כל מה שמתרחש במסגד, בעיקר בעת ביקורי יהודים בהר הבית. וכך, באופן אוטומטימי הירדנים זועקים ומתריעים שישראל עלולה להביא למלחמה אם תאפשר עליית יהודים להר הבית. אם נבחן היטב את ההסכם שנחתם בין ישראל לבין ירדן, ניווכח לדעת שהירדנים והמלך חוסין הסכימו במפורש על ביקורי יהודים בהר הבית, וכי הכל נעשה על פי החוק וכמוסכם בהסכם השלום בין מדינת ישראל והממלכה הירדנית ההאשמית, שנחתם ב- 25 ביולי 1994 – הסכם שהסדיר את היחסים הדיפלומטים, הגבולות וחלוקת המשאבים בין ישראל לירדן.
סעיף 9 העוסק במקומות בעלי משמעות היסטורית ודתית ויחסים בין-דתיים, קובע מפורשות בתת-סעיף 1: "כל צד (ישראלי או ירדני) יאפשר חירות גישה למקומות בעלי משמעות דתית והיסטורית".
כך שההתנהגות של הירדנים נוגדת את הסכם השלום והיא אף נועדה רק להתמסכן ולקבל רווחים פוליטיים וכלכליים מהעולם הערבי.
המשחק הכפול של "מלך העגבניות"
למרות העוינות כלפי חוץ, שהפגינה ממלכת ירדן בשנים שקדמו למלחמת "חרבות ברזל", ולמרות כל ההצהרות של משרד החוץ הירדני, אשר גינה את פעולות ישראל בעזה, ממשיכה ממלכת ירדן בשקט בשקט לסייע לישראל הן בעקיפת המצור שהוטל על ידי החות'ים בים האדום והן בפעילות למניעת חדירת מחבלים ומפרי סדר מהגבול המזרחי לתוך ישראל. הירדנים לא החרימו את ישראל והמשיכו לספק סחורה, בניגוד לתורכיה ולמדינות אחרות. מלך ירדן משלם מחיר על החלטתו שלא להחרים את ישראל. אחד המוצרים הבולטים שיובאו מירדן בתקופה האחרונה הוא עגבניות ובעקבות הביקורת למהלך זה, ניתן למלך ירדן על ידי העולם הערבי התואר של "מלך העגבניות".
למעשה, כבר בימים הראשונים של המלחמה באוקטובר 2023 המשטרה הירדנית דיכאה עשרות הפגנות בקרבת הגבול עם ישראל ומנעה מאזרחים להתקרב לגבול. ירדן גם סייעה לקואליציה הבינ"ל ביירוט טילים וכטבמ"ים איראניים אשר נורו לעבר ישראל במסגרת המתקפה האיראנית על ישראל ב-13 באפריל 2024.
בנוסף לאמור לעיל, הירדנים כאמור שימשו כתחנת מעבר לסחורות שהגיעו מדובאי, כדי להוות תחליף למעבר בים האדום אשר סיכן ספינות ישראליות כתוצאה מפעילות החות'ים באזור. בתמורה, ישראל אפשרה למלך ירדן להצניח מזון לעזה. תמונות וסרטונים של פעולות כאלה הוסיפו למלך יוקרה רבה, במיוחד כאשר נרמז בהודעה מטעם הירדנים שההצנחה של הציוד נעשתה ללא אישור ישראל. פעולות אלה של מלך ירדן נועדו להרגיע את דעת הקהל הירדני התוסס בעקבות המלחמה בעזה. כאמור, חלום הבלהות של המלך הינו תסריט חוזר של ספטמבר השחור, קרי ניסיון של הפלסטינים להשתלט על ירדן באמצעות כוח צבאי. המלך תמיד חושש מתסיסה פנימית שיכולה להביא לאובדן השלטון, לכן רוב ההתבטאויות האנטי ישראליות נועדו להרגיע את השטח המבעבע.
האחים המוסלמים "בעד זכויות האישה"
מאז ועד היום מתנהל מאבק לא אלים בין האחים המוסלמים לבין השלטון. בשנים האחרונות דאגו האחים המוסלמים להחרים את הבחירות. מטרת האחים המולסמים היא לא להדיח את המלך, אלא לבצע רפורמות בממשל שיסייעו להם להיבחר, לכן עיקר עשייתם בשנים האחרונות נסובה סביב רפורמות וזכויות הפרט, בתחום הכלכלה, החינוך, מעמד האשה והפרט.
תנועת האחים המוסלמים נוסדה בשנת 1945 בזמן שלטונו של המלך עבדאללה הראשון, ומאז הצליחו האחים המוסלמים להיות חלק אינטגרלי מהחברה הירדנית. היא התאפיינה בעשייה החברתית במגוון תחומים כמו בצדקה, עבודה בבתי חולים וכד'. בניגוד לתנועה במצריים האחים המוסלמים בירדן לא היו אלימים ולא ביצעו פיגועים, כדי לשמור על לגיטימיות ולהימנע מהתנגשות חזיתית עם המלך, שתוצאותיה ידועות מראש. התנועה צברה אהדה ופופולריות ולא הפריעה לסדרי החיים בירדן, לפחות עד לשנת 1989 – הבחירות הראשונות שהתקיימו מאז 1967 – בהן התנועה זכתה להצלחה מסחררת ליותר מרבע המושבים בפרלמנט – 22 מנדטים מתוך 80. בבחירות אלה התנועה הייתה לחלק מהממשלה – לא עוד אופוזיציה. אולם כתוצאה מההצלחה והחשש מהשטלתות האחים המוסלמים על הפרלמנט, הממשלה מיהרה לחוקק חוקים ולהקשות על בחירתם של האחים המוסלמים.
ירדן מרסנת את האחים המוסלמים
אם בעבר, מאז שנת 1945, האחים המוסלמים השתתפו בבחירות כעצמאיים או כמפלגות קטנות, בשנת 1992 חל שינוי, עם הקמת המפלגה הגדולה והמוכרת ביותר המזוהה עם האחים המוסלמים והיא מפלגת העשייה האסלאמית (חזב אל-עמל אל-אסלמיה). בבחירות הראשונות שהמפלגה השתתפה בהן, בשנת 1993, היא זכתה ב-22 מנדטים. מפלגה זו נחשבת כאופוזיציה, אך כאמור לא כנגד המלך, אלא כנגד הממשלה ובעיקר נגד החוקים שהממשלה מחוקקת, שלטענת האחים המוסלמים מקשים על המפלגות להגיע לפרלמנט.
לא תמיד המפלגה זרמה עם הלכי הרוח של הממשל והוכחה לכך הינה החרמת הבחירות של 1997 , 2010 ו-2013 בשל חילוקי דעות. אך בשנת 2016 המפלגה השתתפה בבחירות ואף זכתה ב-15 מנדטים. בשנים האחרונות הוגדל מספר המנדטים בפרלמנט הירדני ועלה בהדרגתיות מ-80 ל-138 מנדטים. בבחירות הפרלמנטריות שהתקיימו בנובמבר 2020 "מפלגת העשייה האיסלאמית" זכתה ב-10 מנדטים בלבד.
"ג'יהאד נגד אויביה הציונים"
הבחירות שהתקיימו ב-10 בספטמבר 2024 הן הבחירות הפרלמנטריות ה- 19 של הממלכה והשתתפו בהן 28 מפלגות. שיעור ההשתתפות של המצביעים היה גבוה יחסית לבחירות 2020 ועמד על 32 אחוזים. מפלגת העשייה האיסלאמית זכתה ב-31 מנדטים מתוך 138 – עלייה של יותר מ-300% מהבחירות הקודמות. 463 אלף אנשים הצביעו למפלגה זו. חבר פרלמנט אחד מתוך 31 חברי המפלגה הוא נוצרי, למרות שמדובר במפלגה איסלאמית, מהלך שנועד להעלות את הלגיטימציה מקרב העם הירדני. רבים מהמומחים קושרים את ההצלחה הזאת במצב הבטחוני בעזה. העוינות לישראל היא דומיננטית במצע המפלגה. אחד הסעיפים הבולטים באמנה של המפלגה הינו:
"הכשרת האומה לג'יהאד נגד אויביה הציונים והקולוניאליסטים, עשייה למען הסוגייה הפלסטינית במסגרת הערבית והאסלאמית שלה ומאמץ לשחרור פלסטין מהציונים העושקים".
בחודשים שקדמו לבחירות הפעילים והמועמדים של המפלגה הפגינו נגד המלחמה בעזה, ערכו סיורים, מחאות וכנסים. הם הפגינו ליד השגרירות הישראלית ברבת עמון השמיעו את קולם המתנגד למלחמה והתומך בחמאס ובאבו עוביידה הדובר של חמאס. במשך חודשים הם השמיצו את ישראל ועסקו אך ורק בסוגיה הפלסטינית. ווא'ל אלסקא הוא המזכ"ל הכללי של המפלגה.
אתגר המדרון החלקלק
רשמית ירדן היא בעלת ברית קרובה של ארצות הברית ושל ישראל. בשנת 2014 ישראל בתיאום עם ארה"ב העבירה 15 מסוקי אפאצ'י לירדן כדי להילחם בדאע"ש. ירדן היא מדינה ערבית המשרתת את האינטרסים של המערב. לא בכדי ניתן למצוא בסיסים של ארה"ב, בריטניה ואף צרפת בתוך ממלכת ירדן. החיילים האלה שומרים על המלך מכל התערבות חיצונית – בעבר מדאע"ש וכיום מאיראן וממיליציות שיעיות שיכולות להגיע דרך הגבול עם סוריה.
למעשה השתתפותה של ירדן בבלימת המתקפה האיראנית נגד ישראל מוכיחה כי ירדן נמצאת לצד ישראל, למרות כל הניסיונות ליצור עוינות מלאכותית מצד השלטונות. החשש מתסיסה פנימית הוא שמקצין את האווירה המתוחה בין שתי המדינות. מלחמת "חרבות ברזל" הוכיחה שלמעשה מלך ירדן אינו עוין כלפי ישראל, אך בדד בד הוא מאפשר מרחב פעילות של חברי הפרלמנט לתקוף את ישראל.
תחת המסווה להגנת ריבונותה של ירדן מול ניסיונות החתרנות הגוברים, הצליחו הירדנים למנוע חדירות של מפרי סדר לשטחנו, למכור לישראל סחורות ולשמש כתחנת מעבר לסחורות ואף ליירט כטבמ"ים שהיו בדרכם אלינו. העוינות ניכרת לעין, בעיקר באמצעי התקשורת, בנאומים ובהודעות שיוצאות ממשרד החוץ הירדני. המלך מבין היטב שעליו לשחק את המשחק הכפול למען הישרדותו האישית, כך שהתיאום הביטחוני וכלל ההסכמים ביננו לבין הירדנים מנוהלים ללא הפרעה.
יחד עם זאת, העם בירדן – המוזן מתקשורת עוינת והצהרותיהם הלוחמניות של חברי הפרלמנט הירדנים כנגד ישראל הושפעו מהרוח האנטי ישראילית והדבר בא לידי ביטוי בבחירות האחרונות בירדן, כאשר מפלגת האחים המוסלמית זכתה ב-31 מנדטים בשל פעילותה כנגד ישראל. השאלה הנשאלת היא האם המפלגה תגיע בקרוב לעימות עם המלך בשל עשייתה והתנגדותה לנורמליזציה עם ישראל ולהסכמים עימה. אם לשפוט על פי העבר, הפרלמנט בירדן מוגבל מאוד בסמכויותיו וחסר כוח ממשי. המלך הינו הפוסק האחרון וברגע אחד יכול לפזר את הפרלמנט ולקרוא בכל עת לבחירות חדשות. המצב הזה מחייב את ישראל להיות עם היד על הדופק ולוודא שהרחוב הירדני לא ישתלט על השלטון, מה שעלול להביא לאנרכיה לבנונית, או סורית.
