שורת ההסכמים שעליהם חתם לאחרונה הנשיא דונלד טראמפ, עם ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטר ומצרים, מבטיחה לארה"ב הישגים גיאו-אסטרטגיים, כלכליים ואנרגטיים בעלי חשיבות רבה. הסכמים אלו, הניצבים בראש סדר העדיפויות המדיני-כלכלי של וושינגטון, מעצבים מחדש את מעמדה של ארה"ב במזרח התיכון ומבססים את השפעתה ותדמיתה האזורית והגלובלית.
עסקאות נשק ושותפויות בתחומי האנרגיה, התשתיות, הסחר והפיננסים, לצד התחייבויות להשקעות של מיליארדי דולרים בטכנולוגיות מתקדמות ו-AI, יוצרים מערך מורכב של אינטרסים ביטחוניים וכלכליים בין ארה"ב לבין מדינות האזור. הם בולמים את התפשטות ההשפעה הסינית במזרח התיכון ובמקביל ממצבים את ארה"ב כמובילה עולמית בתחומי החדשנות האנרגטית והטכנולוגית. בראייה אסטרטגית רחבה, ההסכמים המסחריים-ביטחוניים – ובפרט חוזי ההגנה עם קטר וכנראה בקרוב גם עם סעודיה – משקפים מגמה ברורה של גיבוש בריתות בילטרליות חדשות לנוכח חוסר יציבות ואי-ודאות ביטחונית גוברת. הם גם מעידים על היווצרותו של מרחב גיאופוליטי וגיאו-כלכלי חדש במזרח התיכון, המציע שפע של הזדמנויות עסקיות לחברות אמריקאיות, ישראליות ואחרות ומקרין השפעה על הדינמיקה בין המעצמות, כמו גם על הסחר והכלכלה העולמית.
ריאד: עוגן אמריקאי-סעודי חדש
"הצלחה אדירה" – כך תיארו בבית הלבן את ביקורו המתוקשר של הנשיא טראמפ בריאד והחתימה על שותפות כלכלית אסטרטגית ולא בכדי: סעודיה – מנהיגת העולם הערבי-מוסלמי, אחת משותפות הסחר הגדולות ביותר של ארה"ב ואחת מיבואניות הנשק והטכנולוגיות הביטחוניות האמריקאיות הגדולות בעולם – חתמה עם האמריקנים על עסקת רכש ביטחוני בשווי של 142 מיליארד דולר. העסקה, שכוללת אספקת מערכות נשק מתקדמות ובהן מטוסי קרב, סוללות טילים ומערכות הגנה אווירית, מחזקת את ההשפעה הצבאית-ביטחונית של ארה"ב במפרץ הפרסי. היא גם בולמת את פעילותן של רוסיה וסין (לדוגמה, בתחום הגרעין האזרחי) ומסייעת לריאד להתמודד עם איומי הטרור והגרעין האיראני.
בנוסף, הושגו הבנות לשיתופי פעולה בתחומים כגון אנרגיה ירוקה, חקר החלל, כרייה, תחבורה ואנרגיה גרעינית – שותפויות שמעמיקות את תלות הגומלין וההשפעה ההדדית בין המדינות. במסגרת תוכניתה הלאומית למעבר לאנרגיה מתחדשת בהיקף של 80 מיליארד דולר, סעודיה היא יעד אטרקטיבי לחברות אמריקאיות הפועלות לקידום טכנולוגיות חדשניות להפחתת פליטות פחמן. הממלכה גם התחייבה להשקיע 600 מיליארד דולר בתשתיות אנרגיה וטכנולוגיה מתקדמות בארה"ב, ולהקים מרכז נתונים שיתמקד בפיתוח בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי – השקעות המתבצעות, בין היתר, בשיתוף חברות כמו אורקל, אמזון ואלפבית, באמצעות קרן העושר הסעודית (PIF) ששוויה מוערך ב-913 מיליארד דולר.
על רקע עוצמתה הכלכלית של סעודיה (תוצר מקומי גולמי של 1.27 טריליון דולר) ומעמדה כיצואנית הנפט הגולמי השנייה בעולם אחרי ארה"ב, לצד מיקומה האסטרטגי בצומת המחבר בין אסיה, אפריקה והמזרח התיכון, מהווים ההסכמים בין ריאד לבין וושינגטון נדבך מרכזי בעיצוב המרחב הגיאו-כלכלי. בראייתה של ארה"ב, שותפות זו מחזקת את מעמדה האסטרטגי במפרץ ובמזרח התיכון כולו, תורמת להאצת הכלכלה והתעשיה האמריקאית, יוצרת משרות חדשות ומרחיבה את ההזדמנויות העסקיות בתחומי מפתח.
שורת ההסכמים הללו תורמים לצמיחה ולגיוון הכלכלה הסעודית, מחזקים את מעורבותה של ארה"ב בתהליכי המודרניזציה שעוברת הממלכה ומאפשרים לה להסתמך עליה כבסיס אסטרטגי להבטחת ביטחונה האנרגטי. כל זאת, תוך שמירה על אספקה סדירה של נפט וגז לשווקים העולמיים, תמיכה ביציבות מחירי האנרגיה, מינוף מדיניות OPEC , ועיצוב "כללי משחק" בשווקי האנרגיה. בנוסף, ההסכמים מבססים את מעמדה של ארה"ב כמובילה עולמית בתחומי האנרגיה והטכנולוגיה, מחזקים את הזיקה בין כלכלת ריאד לבין כלכלת וושינגטון, וממקמים את ארה"ב במוקד שרשרת הערך של החדשנות והפיתוח האזורי.
בנוסף, מעצימים ההסכמים את התלות ההדדית שבין הכלכלה והביטחון האמריקאי לבין יציבותה של הממלכה הסעודית, ומבססים את השליטה האמריקאית במנועי הצמיחה של ריאד. הם מצמצמים את מרחב הפעולה של מתחרות גלובליות – בעיקר מאסיה, בדגש על סין – וממקמים את סעודיה כשותפה מועדפת בזירה האמריקאית. ההסכמים גם מחזקים את התלות הביטחונית של סעודיה בארה"ב, מרחיקים אותה מהציר הסיני ומעניקים לוושינגטון "מנופי לחץ" ארוכי-טווח. בטווח הארוך, גוברת ההסתברות לגידול משמעותי בהיקף ההכנסות וההשפעה של שתי המדינות בסוגיות אזוריות כגון סכסוכים, מרוץ החימוש ותהליכי נורמליזציה – תהליכים שעשויים לעצב מחדש את מפת המזרח התיכון.
לצד כל היתרונות, התלות ההולכת ומעמיקה בין השתיים עלולה להגביר את היריבות/תחרותיות בין נסיכויות המפרץ ולהפוך מנכס לנטל אסטרטגי על ארה"ב, במיוחד במקרה של שינוי פוליטי, חוסר יציבות פנימית או התנגדות ציבורית, כאשר רק 34 אחוזים מהציבור הסעודי רואה כיום חשיבות בקשר עם ארה"ב, לעומת 66 אחוזים המעדיפים את הקשר עם סין. מדובר במגמה שעשויה להציב את הממשל האמריקאי ואת הסעודים בפני אתגרים דיפלומטיים מול שותפיהם במפרץ ובזירה הבינלאומית בכלל, בעיקר על רקע התגברות מאבקי הכוח הפנימיים על יוקרה והובלה בקרב נסיכויות המפרץ.
איחוד האמירויות: גיבוש חזית מאוחדת נגד איראן
בביקורו ההיסטורי באיחוד האמירויות הדגיש הנשיא טראמפ את חשיבותה של הברית האסטרטגית ארוכת השנים בין וושינגטון לבין אבו-דאבי. ההסכמים בין המדינות מבססים שיתוף פעולה עמוק בתחומי האנרגיה, הביטחון, התעופה, החלל והטכנולוגיה – במיוחד בתחום הבינה מלאכותית – ומעניקים לארה"ב יתרון תחרותי משמעותי בזירה הגלובלית.
תוכנית ההשקעות של הנסיכות האמירתית, בהיקף של 1.4 טריליון דולר בארה"ב בעשור הקרוב, צפויה לחזק את התעשיה והייצור האמריקאים, ליצור מאות אלפי מקומות עבודה ולהאיץ חדשנות בתחומי ההייטק, הביטחון והייצור. בין הפרויקטים האסטרטגיים הבולטים: השקעות בחברות נפט ובתשתיות אמריקאיות לייצור גז טבעי, הקמת מפעל להתכת אלומיניום בשווי ארבעה מיליארד דולר בארה"ב והקמת קמפוס הבינה המלאכותית הגדול בעולם מחוצה לה – מהלך שממצב את וושינגטון כמובילה עולמית בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות.
השותפויות וההשקעות ההדדיות מבססות את מעמדה והשפעתה של איחוד האמירויות כשחקנית מרכזית בזירה האזורית והגלובלית, תוך יצירת תלות הדדית המקדמת אינטרסים משותפים. מהלכים אלה מעמיקים את מערך הבריתות האזוריות ומבטיחים לארה"ב גישה לטכנולוגיות מתקדמות ולתשתיות אנרגיה חיוניות. בנוסף, הם תורמים לחיזוק שרשראות האספקה, ליציבות תעשייתית ולהפחתת התלות בייצור זר – במיוחד נוכח מעמדה של סין, המחזיקה בכשלושים אחוזים מההשקעות הזרות הישירות (DFI) במדינות האזור, בעיקר בתחומי האנרגיה והמוצרים הפטרוכימיים.
שיתוף הפעולה האסטרטגי תורם לביסוס הדומיננטיות הביטחונית והטכנולוגית של ארה"ב במזרח התיכון וממקם אותה בעמדה מרכזית בהובלת המהפכה הדיגיטלית. לפי דו"ח PwC, הבינה המלאכותית צפויה לתרום יותר מ-15 טריליון דולר לכלכלה העולמית עד 2030, מהם 320 מיליארד במזרח התיכון, עם תרומה של 14% לתמ"ג של איחוד האמירויות.
בראייה אסטרטגית רחבה, הברית עם אבו-דאבי תורמת לגיבוש חזית מערבית מאוחדת נגד איראן – למרות שהיקף הסחר ביניהן הגיע לכ-27 מיליארד דולר ב-2024 – ומקדמת יציבות אזורית. רשת הקשרים וההסכמים הכלכליים מעניקה לוושינגטון גישה לשווקים חדשים ולמגזרי האנרגיה המתחדשת במזרח התיכון ובצפון אפריקה, תוך הרחבת השפעתה הגאופוליטית. השקעות משותפות בטכנולוגיות ירוקות ובאנרגיה מתחדשת מסייעות בצמצום התלות בנפט, מחזקות את ביטחון האנרגיה ומבססות את מעמדה של ארה"ב כמובילה עולמית בתחום הקיימות והחדשנות האנרגטית. עם זאת, השקעות נרחבות מצד איחוד האמירויות, במיוחד בתחומים רגישים כמו תשתיות, ביטחון ובינה מלאכותית, עלולות להשפיע על הכלכלה האמריקאית ולהציג אתגרים רגולטוריים. חיזוק הברית עלול גם להחריף מתחים עם מדינות אחרות באזור, ובראשן איראן, ולהוביל להסלמה גאופוליטית. יתרה מכך, שיתוף פעולה עם מדינה שאינה דמוקרטית וללא מנגנוני פיקוח ציבורי, עלול לפגוע בתדמיתה של ארה"ב ולערער את הלגיטימציה שלה בזירה הבינלאומית.
דוחא: העמקת השותפות הביטחונית באזור
גם ביקורו של הנשיא האמריקני בדוחא הניב שורת הסכמים בין השלטון המקומי לבין ארה"ב – בשווי 243.5 מיליארד דולר, לצד עסקאות כלכליות בהיקף של 1.2 טריליון דולר בתחומי הביטחון, התעופה, האנרגיה והטכנולוגיה הקוונטית. מדובר במהלך אסטרטגי שמעניק לארה"ב יתרונות משמעותיים בזירה הכלכלית והאנרגטית ומבסס את השפעתה במזה"ת. הסכם ההגנה שנחתם בין וושינגטון לבין דוחא, הכולל התחייבות חסרת תקדים לפיה כל מתקפה על קטר תיחשב כאיום ישיר על ביטחון ארה"ב – בדומה לערבות נאט"ו – מהווה נקודת מפנה ביחסי ארה"ב עם נסיכויות המפרץ. ההסכם מעמיק את השותפות הביטחונית בין המדינות וממצב את ארה"ב כגורם מרכזי בשימור היציבות האזורית.
שדרוג בסיס חיל האוויר האמריקאי באל-עודייד בהשקעה של יותר מ-38 מיליארד דולר, מרחיב את יכולותיה האסטרטגיות של ארה"ב ומחזק את יכולת ההרתעה מול איומים איראניים וגורמים עוינים נוספים. בנוסף, הידוק השותפות ממקם את קטר כמתווכת אזורית רבת עוצמה, המסייעת לארה"ב בגישור בסכסוכים מורכבים כפי שהיה במלחמה ברצועת עזה, בעימות נגד איראן ובמאמצי הגישור באפגניסטן. כך מעצים ממשל טראמפ את מנופי הלחץ המדיניים והכלכליים המשמשים את מדיניות החוץ האסרטיבית שלו.
הסכמי רכש ביטחוני בשווי 42 מיליארד דולר, כולל מערכות הגנה אווירית מתקדמות מסוג THAAD, מחזקים את תעשיות הביטחון, החלל והסייבר בארה"ב. עסקאות בתחום התעופה ביןQatar Airways לבין חברות Boing ו-GE, בהיקף 96 מיליארד דולר, תורמות ליצירת מאות אלפי משרות חדשות ומחזקות את שרשראות הייצור האמריקאיות.
חברת Parsons, שזכתה בפרויקטים הנדסיים אזוריים בשווי 97 מיליארד דולר, מספקת טכנולוגיות מתקדמות לתשתיות חיוניות במפרץ ומעמיקה את האינטגרציה הכלכלית בין המדינות. במקביל, שיתופי פעולה בתחומי ההייטק והבינה מלאכותית יוצרים סינרגיה בין החדשנות האמריקאית לבין ההון הקטרי. הקמת מרכזי פיתוח טכנולוגיים אזוריים מחזקת את היתרון התחרותי של ארה"ב, מגבירה את השפעתה בשוק הגלובלי ומעמיקה את תלותה של קטר במרכזי החדשנות האמריקאיים.
קטר, יצרנית ויצואנית הגז הטבעי השישית בגודלה בעולם, צפויה להגיע בשנת 2025 לתמ"ג של 222.7 מיליארד דולר, עם שיעור צמיחה של 2.9%. שיתופי פעלה עם ארה"ב כוללים השקעות של עשרות מיליארדי דולרים בפרוייקטי LNG, טכנולוגיות ירוקות, אנרגיה קוונטית וניהול רשתות חשמל חכמות. לצד חיזוק שרשראות האספקה והרחבת תשתיות הייצור, חברות אמריקאיות מעורבות בפיתוח שדות גז חדשים – מהלך שמייצר משרות חדשות והכנסות משמעותיות לשתי המדינות. בנוסף, כמו עם יתר המדינות, גם ההסכמים עם קטר תורמים ליציבות האנרגטית ומבססים את מעמדה האסטרטגי של ארה"ב מול רוסיה וסין בשוק האנרגיה האזורי והגלובלי.
חשוב, עם זאת, לשים לב כי ההשקעות האמריקאיות בתשתיות האנרגיה של קטר חושפות את ארה"ב לסיכונים גיאופוליטיים כגון אי-יציבות אזורית או הסלמת המשבר מול איראן. בנוסף, הידוק היחסים עם דוחא עלול לעורר ביקורת פנימית בארה"ב ולגרום למתיחות עם ריאד או אבו-דאבי, הרואות בקטר יריבה אזורית. לפיכך, על אף היותם מנוף כלכלי, ביטחוני וטכנולוגי רב-עוצמה, הממשל האמריקאי נדרש לאזן בין קידום האינטרסים הגלובליים לבין ניהול סיכונים גאופוליטיים ושמירה על יציבות פנימית.
מצרים: שמירת השלום עם ישראל – אינטרס אמריקני עליון
ההסכמים בין ארה"ב לבין מצרים, המבוססים על שותפות אסטרטגית ארוכת שנים, מתמקדים בשימור יציבותו של המזרח התיכון, בחיזוק מעמדה הכלכלי והאנרגטי של וושינגטון באזור ובשיפור מצבה הבטחוני והכלכלי של קהיר. מיקומה הגיאו-אסטרטגי של מצרים בצומת שבין הים התיכון לים האדום, לצד שליטתה בתעלת סואץ – עורק תחבורה חיוני לסחר העולמי – מעניקים לארה"ב גישה לנמלים ובסיסים מצריים ואזוריים, וכן השפעה על מעבר סחורות ואספקה צבאית בין אירופה, אסיה ואפריקה.
הסיוע האמריקאי למצרים נאמד בכ-2.1 מיליארד דולר בשנה, מתוכם 1.3 מיליארד כסיוע צבאי. במסגרת זו נכללות עסקאות נשק בהיקף של מעל חמישה מיליארד דולר, לרבות שדרוג טנקי אברהמס (1A1M), אספקת טילי הלפייר ותחמושת מונחית. מהלכים אלה מחזקים את הצבא המצרי במאבקו נגד ארגוני הטרור כמו דאעש ואל-קאעידה, הפועלים בחצי-האי סיני. בנוסף, שיתוף הפעולה הלוגיסטי והמודיעיני בין ארה"ב לבין מצרים מאפשר לוושינגטון להרחיב את נוכחותה הצבאית באזור ולבלום את השפעתה של איראן, תוך חיזוק הציר המתון בהובלת ישראל, ירדן סעודיה ואיחוד האמירויות.
סמיכותה של מצרים לישראל, לצד מעורבותה בתיווך מול חמאס ובתוכנית לשיקום רצועת עזה – כולל חיזוק הרשות הפלסטינית והובלת פרויקטים אזרחיים – משרתות את האינטרס האמריקאי ליציבות אזורית. שמירת השלום בין ישראל למצרים נחשבת אבן יסוד במדיניות החוץ של ארה"ב, שמטרתה למנוע הסלמה ביטחונית ולבסס את מעמדה כמתווכת ומממנת מרכזית בזירה האזורית. מצרים, הכלכלה השנייה בגודלה באפריקה (עם תמ"ג של 347.34 מיליארד דולר וצמיחה צפויה של 4.5% בשנת 2025), מהווה שוק מתפתח ואטרקטיבי לייצוא אמריקאי בתחומי החקלאות, הטכנולוגיה, הביטחון והבריאות. ההסכמים הכלכליים בין המדינות מאפשרים לחברות אמריקאיות לפעול בארץ הנילוס בתנאים מועדפים ולהשקיע בפרויקטים גדולים בתחומי התחבורה, האנרגיה, המים והתשתיות החיוניות. השקעות אלה תורמות ליציבות הכלכלית והחברתית במצרים, מחזקות את מעמדה האזורי ומעודדות הסכמי סחר והשקעות זרות נוספות.
ההסכמים עם מצרים בתחום האנרגיה – ובפרט עסקת הגז הישראלית-מצרית בשווי של 35 מיליארד דולר שנחתמה לאחרונה – מחזקים את מעמדה הגיאו-אסטרטגי של ארה"ב ומרחיבים את גישתה לשוק האנרגיה האזורי. הם תורמים ליציבות אספקת האנרגיה לאירופה ולשווקים הגלובליים, במיוחד בתקופות של מתיחות גיאופוליטית מול רוסיה ואיראן. ההסכמים גם מבססים את מעמדה של מצרים כשחקנית מרכזית בתחום הגז וטכנלוגיות הזרימה, וממקמים אותה כצומת אנרגיה אזורי בעל חשיבות אסטרטגית.
השקעות אמריקאיות בקידום טכנולוגיות ירוקות ואנרגיות מתחדשות, לרבות בתחום האנרגיה הסולרית, מחזקות את משק האנרגיה המצרי ומסייעות בצמצום התלות בדלקים פוסיליים. בנוסף, ההסכמים יוצרים הזדמנויות משמעותיות לחברות אמריקאיות מובילות ומרחיבים את השפעתה של ארה"ב בשווקי האנרגיה האזוריים והגלובליים.
עם זאת, מתחים אזוריים ובהם הסלמת המלחמה ברצועת עזה, העימות נגד איראן או חוסר יציבות פוליטית במצרים, עלולים לסכן את התשתיות האנרגטיות ולערער את יציבות אספקת הגז והנפט. יתרה מכך, תלות מוגברת של ארה"ב במשק האנרגיה המצרי עלולה לפגוע בגמישותה האסטרטגית ולחשוף אותה לסיכונים הנובעים משינויים במדיניות ממשלת קהיר.
לסיכום, ההסכמים בין ארה"ב לבין ריאד, אבו-דאבי, דוחא וקהיר מעניקים לוושינגטון יתרונות גיאו-אסטרטגיים, ביטחוניים וכלכליים מהותיים, הכוללים גישה למקורות אנרגיה חיוניים, שווקים מתפתחים, מנופי לחץ דיפלומטיים ושיתופי פעולה ביטחוניים רחבים. מערך השותפויות מחזק את מעמדה והשפעתה של ארה"ב במזרח התיכון ובעולם הערבי-מוסלמי, מרחיב את ההזדמנויות העסקיות ומשמש כלי מרכזי לשמירה על יציבות אזורית ולהתמודדות עם אתגרים אזוריים וגלובליים, בהם איראן ורוסיה. לצד זאת, העמקת התלות במשטרים הערביים חושפת את ארה"ב לסיכונים פוליטיים ולמאבקי כוח אזוריים, העלולים לערער את יציבות הבריתות ולפגוע באינטרסים ארוכי-הטווח שלה. לפיכך, נדרשת מדיניות חוץ אמריקאית מאוזנת, פרגמטית ושקולה, שתאפשר לה לשמור על יתרונותיה האסטרטגיים תוך שמירה על גמישות בין מדינות המפרץ והמזרח התיכון.
