לאורך כשנה וחצי, מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" נגד חמאס ברצועת עזה, בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית על יישובי העוטף ב-7 באוקטובר 2023, נמשך תהליך ההיחלשות במעמדה של הרשות הפלסטינית בהנהגתו של מחמוד עבאס ("אבו מאזן"). הדבר מקבל ביטוי בולט במגמת הירידה הברורה הנמשכת בהיקף התמיכה העממית-ציבורית ברשות הפלסטינית, בקשיים כלכליים גוברים שעמם היא נאלצת להתמודד, ובבעיות ובליקויים בתפקוד מנגנוני הביטחון שלה ברמת השטח.
נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, נחשב בעצמו במידה רבה בזירה הפלסטינית – וגם מזווית הראייה של המערכת הערבית – כמי שעתידו בעברו. בפועל, הזירה הפלסטינית כבר נמצאת בשנים האחרונות בעידן שאחריו. הדבר בא לידי ביטוי בהיערכות הנמשכת מצד בכירים בפת"ח הטוענים לכתר במאמץ לשפר עמדות ולנסות לקנות עמדת יתרון לקראת ההתמודדות הצפויה בבוא הזמן על ירושת השלטון.
הרושם המצטבר הוא שאבו מאזן, שבנובמבר 2024 מלאו לו 89 שנה, נמצא בשלב זה בישורת האחרונה לקראת סיום תפקידו ההיסטורי. זאת, כאשר בסקרים המתקיימים מעת לעת בקרב הציבור הפלסטיני, ניכרת מידה רבה של יציבות בכל הקשור לאי שביעות רצון ממנו ושיעור המשיבים התומך בהתפטרותו גבוה. כך, למשל, בסקר שהתקיים בספטמבר 2024, הביעו 84 אחוזים מכלל הציבור הפלסטיני תמיכה בפרישתו.
כקודמו בראש ההנהגה הפלסטינית, יאסר ערפאת, נמנע אבו מאזן מלמנות לו יורש מוגדר, כזה שייכנס לנעליו לאחר שלא יוכל לעמוד יותר בראש ההנהגה הפלסטינית ולכהן בשלושת תפקידי המפתח בצמרת השלטון שבהם הוא מחזיק היום – נשיא הרשות הפלסטינית, יושב ראש הוועד הפועל של אש"ף ומנהיג פת"ח, התנועה הגדולה והדומיננטית במסגרת אש"ף. בנסיבות אלו, לא ברור מי יירש אותו ובאיזה אופן יתבצע המהלך בפועל. אין להוציא מכלל אפשרות התפתחותם של מאבקי כוח בין הבכירים בפת"ח הרואים עצמם מועמדים לשאת תפקיד מוביל בהנהגה הפלסטינית בעידן שלאחר עבאס. יש לקחת בחשבון שמאבקים אלו עלולים לגלוש לעימותים כוחניים-אלימים ואפילו כאלה שיהיו מלווים בשפיכות דמים. יחד עם זאת, סביר להניח כי ייעשה מאמץ מצד המתמודדים על הכתר לחתור במגעים דיסקרטיים ומאחורי הקלעים להבנות ולהסכמות על איוש תפקידי המפתח בהנהגה הפלסטינית על ידי אישים שונים, ובכך לתעל את מאבקי הכוח לפסים רגועים יותר ופחות מוחצנים.
בשלב זה, ניתן להצביע על בכירים אחדים בתנועת פת"ח כמועמדים פוטנציאליים להתמודד על ההנהגה, בדגש על חוסיין א-שייח', השר לעניינים אזרחיים והמזכיר הכללי של תנועת פת"ח; מוחמד מוצטפא, המכהן כראש הממשלה ברשות הפלסטינית; ומאג'ד פרג', ראש מנגנון המודיעין הכללי. לאחרונה הודיע אבו מאזן כי רווחי פתוח, חבר הוועד המרכזי של פת"ח, ימלא לאחר מותו את תפקיד נשיא הרשות הפלסטינית למשך 90 יום, עד לקיומן של בחירות. פתוח כיהן בעבר כיו"ר המועצה המחוקקת הפלסטינית, כיו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית וכנשיא הזמני של הרשות הפלסטינית. קודם לכן, כיהן כשר החקלאות בממשלתו של אחמד קריע ("אבו עלאא") וכחבר במועצה המחוקקת הפלסטינית.
ראוי להזכיר כי הבחירות האחרונות להנהגת הרשות הפלסטינית התקיימו לפני 20 שנה, בינואר 2005, חודשים אחדים לאחר מותו של ערפאת בנובמבר 2004, בפריז, ובהן ניצח אבו מאזן.
היוזמה המצרית: ניהול בידי גוף עצמאי זמני
מעמדה המעורער של הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן וכמעט חוסר הרלוונטיות שלה בכל הקשור למתכונת השלטון ברצועת עזה ביום שאחרי, באו לידי ביטוי מופגן בוועידת הפסגה של מנהיגי ערב (ירדן, מצרים, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטר ואש"ף), שנערכה בריאד ב-21 בפברואר השנה. המפגש התאפיין בחילוקי דעות חריפים בין המשתתפים, עד כדי כך שמנע גיבושה ופרסומה של הודעת סיכום משותפת.
בפועל, התקיים המפגש כהכנה לכינוסה של ועידת פסגה ערבית המתוכננת להתקיים ב-4 במרץ 2025. בדיווחים שהתפרסמו בתקשורת הערבית נמסר, כי התגלעו במהלכה חילוקי דעות בין נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, לבין נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, בכל הקשור לחלופה המועדפת לתכניתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, ביום שאחרי ברצועת עזה.
מצרים, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות התנגדו להעניק לרשות הפלסטינית אחריות על ניהול הכספים המיועדים לשיקום רצועת עזה. הנשיא א-סיסי הביע מצדו עניין במסירת ניהול הרצועה בפועל לידי גוף עצמאי זמני, בפיקוחן של מצרים, מדינות האיחוד האירופי והרשות הפלסטינית. לעומתו, אבו מאזן ניסה לרתום מדינות ערביות ובראשן ערב הסעודית ליוזמה משלו, במטרה לצמצם את התנגדותן של מצרים ושל איחוד האמירויות להעניק לרשות תפקיד מרכזי בניהולה של הרצועה.
חשוב לציין, כי התוכנית הערבית ההולכת ונרקמת ביחס למאפייני השליטה ברצועת עזה ביום שאחרי, מתייחסת לכינון ממשל טכנוקרטי באזור, שיקבל מימון משמעותי שייועד לשיקום הרצועה. בפועל, מטרתה של התוכנית הערבית הינה לגבש הצעה ריאלית לשיקום רצועת עזה כדי לתת מענה נגדי לתכניתו של הנשיא טראמפ בעניין העתקת הפלסטינים מהרצועה למצרים ולירדן, כדי לאפשר לארה"ב לקחת את השליטה בעזה ולפעול לשיקומה. התוכנית הערבית שוללת למעשה פינוי בכפייה של פלסטינים כמו גם השתלטות של ארה"ב על עזה.
המנהיגים שהשתתפו בפסגה בריאד מקווים להשלים את הקווים הכלליים של התוכנית לקראת כינוס פסגת החירום של מנהיגי ערב, שבה ישתתפו נציגים מ-22 המדינות החברות בליגה הערבית.
מתחילים לחשוב מחוץ לקופסה
ישראל התייצבה רשמית לימין תוכניתו של הנשיא טראמפ וראש הממשלה, בנימין נתניהו, אף הצהיר כי היא "מחויבת" לתוכנית, שאותה תיאר כ"חזון נועז" עבור רצועת עזה. מדינות ערב, מצדן, מקוות לגייס תמיכה לתוכניתן באמצעות העברת סיוע כספי נדיב. על פי הערכה של ארגון האומות המאוחדות, עשויה להסתכם עלות השיקום של רצועת עזה לאחר 15 חודשי לחימה בכ-50 מיליארד דולר. הסכום המדויק שיוצע על ידי הערבים עדיין אינו סופי ונמצא בשלב זה בבחינה, אך ההצעה צפויה לכלול סכום משמעותי. ראש ממשלת מצרים, מוצטפא מדבולי, הצהיר לאחרונה כי לחברות בנייה אזרחיות, כולל ממדינתו שלו, יש היכולת לבנות 30 אלף יחידות דיור בתוך פרק זמן קצר יחסית שיימשך כשלוש שנים.
השלב הראשון בתוכנית הערבית מתמקד בשיקום אזורים ברצועת עזה שלא נחרבו לחלוטין, כאשר מדינות ערב מוכנות להעביר בפועל סיוע כספי רק אם ייושמו גם מרכיבים פוליטיים וביטחוניים נוספים.
הוועדה הטכנוקרטית המתוכננת לנהל את רצועת עזה במסגרת התוכנית הערבית לא תכלול את חמאס, השולט ברצועה מזה קרוב לשני עשורים, מאז יוני 2007. לחמאס לא יהיה תפקיד שלטוני ברצועה, וזו תנוהל כיחידה פוליטית אחת יחד עם אזור יהודה ושומרון. זאת, כאשר מדינות ערב מעוניינות בכך שלרשות הפלסטינית השולטת באזור יהודה ושומרון תהיה מידה כזו או אחרת של השפעה ושותפות בגוף המינהלי שיופקד על ניהול העניינים ברצועה. בהקשר זה הוערך כי הממשלה הטכנוקרטית שתפעל ברצועת עזה מיועדת להיות גוף ניהולי זמני שיפקח על השיקום, והיא תישאר במקום עד שניתן יהיה לקיים בחירות.
תוכניתו של הנשיא טראמפ ביחס ליום שאחרי היתה במידה רבה בגדר הפתעה למדינות ערב. אולם למרות תוכנה הבלתי קביל מבחינתן והיותה בגדר רעיון חריג ובלתי צפוי, "מחוץ לקופסה" היתה לה השפעה חיובית עליהן. בפועל, היא "טרפה את הקלפים" מבחינתן והמריצה אותן להיכנס לעובי הקורה ולגבש הצעות פעולה חלופיות, באופן שיפגע בתוכניתו של הנשיא האמריקאי ויציג אותה כבלתי ריאלית וכבלתי ניתנת למימוש בעליל.
אבן נגף נוספת בדרך למימוש בפועל של התוכנית מתמקדת בעניינו של חמאס להמשיך ולהיות גורם כוח חזק ומשפיע ברצועת עזה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהתנגדותו התקיפה של הארגון להתפרק מנשקו ולהסכים להגליית פעיליו הבכירים.
קריאה לרפורמות מבניות-תפקודיות
חולשתה של הרשות הפלסטינית נובעת בראש ובראשונה מפער נרחב הקיים בין הציפיות ברחוב הפלסטיני, מצד אחד, לבין חוסר יכולתה של ההנהגה ברמאללה לקדם את מימושן בפועל, מצד אחר. האוכלוסייה הפלסטינית נושאת את עיניה לסיום הכיבוש הישראלי ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית. ככל שחולף הזמן, ובמיוחד בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", מתחוור כי יעד זה הולך ומתרחק, ולפחות בשנים הקרובות נראה שאינו בר מימוש.
יתרה מזאת, בקרב הציבור הפלסטיני בולטים גילויים של מחאה וביקורת כלפי הרשות הפלסטינית, כפי שהם באים לידי ביטוי גם ברשתות החברתיות. במסגרת זאת, מוצגת הרשות כגוף חלש, לא מתפקד וכמי שאינו מסוגל לקדם את מימושם של היעדים הלאומיים הפלסטיניים. בנוסף, היא גם נתפסת ברחוב הפלסטיני כגורם שמתחשב יותר באינטרסים ישראליים ואמריקאיים על חשבון קידום היעדים הלאומיים של העם הפלסטיני.
המתיחות המאפיינת לאחרונה את היחסים בין ההנהגה ברמאללה לבין הציבור הפלסטיני, מקבלת ביטוי בשלוש מגמות מרכזיות. הראשונה מתייחסת להתחזקות בכוחם ובמשקלם הציבורי של הגורמים הקיצוניים, בדגש על הארגונים האסלאמיים – חמאס, הג'יהאד האסלאמי וכן גדודי חללי אל-אקצאא של פת"ח. אלו מותחים ביקורת נוקבת על הרשות הפלסטינית ורואים בה גוף שאינו פועל למימוש הזכויות הלאומיות הפלסטיניות ומשתף פעולה עם האג'נדה של ישראל. נוכח זאת, אין מבחינתם מנוס מהמשך המאבק המזוין כדי להביא למימוש הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני.
המגמה השנייה מתייחסת לעמדתה של ישראל הנתפסת בצד הפלסטיני כמי שקולעת למבוי סתום את החתירה לקדם תהליך מדיני וגורמת להחלשת מעמדה הציבורי-שלטוני של הרשות הפלסטינית. המגמה השלישית מתבטאת בהערכה שהולכת וקונה לה אחיזה – במיוחד בקרב דור הביניים הפלסטיני – לפיה המשך העימות הכוחני-אלים מול ישראל אינו נושא פרי, אינו משרת את האינטרס הבסיסי הפלסטיני ומוביל לפעולות תגובה צבאיות בהיקף נרחב מצד צה"ל. נוכח זאת, מתחזקת מבחינתם התפיסה לפיה יש לפעול לקידום מהלך מדיני שיביא לפתרון הבעיה הפלסטינית. זאת, תוך התייצבות נגד התנועות האסלאמיות הרדיקליות שממשיכות לנקוט בדרך הפעולה של המאבק המזוין כאמצעי למימוש היעדים הלאומיים הפלסטיניים. כמו כן, נמתחת ביקורת על הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן, שמאז נבחר כנשיא הרשות לפני 20 שנה, לא הצליח לקדם את מימוש היעדים הלאומיים הפלסטיניים ולהגיע לתוצאות ממשיות בכיוון זה.
על רקע זה, גוברת בקרב הנמנים על זרם זה הקריאה לביצוע רפורמות מבניות-תפקודיות בממסד השלטוני-ביטחוני הפלסטיני, באופן שיגביר את הדמוקרטיזציה ברשות הפלסטינית תוך קידום המהלך, בתיאום ובסיוע של המדינות הערביות המתונות-פרגמטיות. זאת, במטרה להביא, בסופו של דבר, בתום עידן אבו מאזן, לעלייתה של הנהגה פלסטינית חדשה שתפעל לקידום היעדים הלאומיים, באמצעות חידוש המשא ומתן המדיני מול ישראל, לשיפור המצב הכלכלי ולביסוס יציבות ביטחונית בשטח.
בינתיים, נמשך חוסר הבהירות ביחס למימוש אפשרי של ההסכמות שהושגו באמצעות גורמי התיווך בין ישראל לבין חמאס, בכל הקשור להפסקת האש ולשחרור מדורג או בפעימה אחת של החטופים הישראליים המוחזקים ברצועת עזה. בהקשר זה, תמונת המצב ברצועה וקידום רעיונות היום שאחרי יושפעו במידה רבה מהיכולת לממש את ההסכמות שהושגו בין ישראל לחמאס, שאלמלא כן, צפוי שישראל תחדש את הלחימה עד להכרעתו הצבאית והשלטונית של ארגטו הטרור השולט כיום, עדיין, ברצועה. הכרעה כזו הינה בגדר הכרח. ביום שאחרי לא יהיה מנוס מבחינתה של ישראל אלא לקיים שליטה מלאה, צבאית וביטחונית-ממשלית בשטח לפחות לפרק זמן מוגדר. זאת, במטרה למנוע את השתלטות חמאס שוב על הרצועה, וכתוצאה מכך את הצבתו של איום מחודש על ביטחונה של ישראל.
