בשנים האחרונות הפכו קמפוסים של אוניברסיטאות מובילות בארה"ב – מקולומביה וייל בניו יורק ועד UCLA וטקסס במערב – לזירות של מחאות סוערות. מפגינים, לעיתים רעולי פנים, הקימו מחנות אוהלים, הכריזו על "אזורים משוחררים" משלטון החוק, התעמתו עם המשטרה והציבו דרישות נחרצות להפסקת קשרים כלשהם עם האוניברסיטאות בישראל, תוך קריאה לממשל האמריקני להטיל אמברגו נשק על ישראל. ברוב ההפגנות נשמעו קריאות ברורות להשמדת מדינת היהודים ("מהים עד הנהר, פלסטין תשוחרר") ואף תמיכה בטבח 7 באוקטובר תוך מיתוגו כ"התנגדות לגיטימית נגד הכיבוש" והכחשת מעשי רצח ואונס מחרידים, בעיקר נגד נשים, ילדים ותינוקות ישראלים. חלק מההפגנות כללו הטרדות של סטודנטים יהודים, ואף אלימות פיסית ממש.
חקירה מעמיקה חושפת רשת מורכבת של פעילים מקצועיים, תורמים עשירים וארגונים, שחלקם עשויים להיות קשורים גם לפעילות בישראל עצמה, ומעלה שאלות על המטרות האמיתיות של המחאות.
תערובת של אידיאולוגיות וטקטיקות ותיקות
מי שצפה בסרטונים או קרא דיווחים על המחאות בקמפוסים לא יכול היה שלא לשים לב לבליל האידיאולוגיות המוזר שהן מציגות. מפגינים משלבים בין שמאל פרוגרסיבי קיצוני, איסלאמיזם, לאומנות ערבית ואנרכיזם, כאשר חלקם אינם מסתפקים בביקורת על ישראל אלא משבחים גלויות ארגוני טרור כמו חמאס ואף מדינות כמו צפון קוריאה. המכנה המשותף הברור הוא התנגדות עזה לישראל, שאותה הם מציגים כמבצעת "רצח עם", ולארה"ב שנתפסת כפטרונית אימפריאליסטית התומכת בה. אך מעבר לרטוריקה החריפה, מה שמושך את העין הוא הדמיון המדהים של המחאות להתפרעויות קודמות, כמו אלו של תנועת Black Lives Matter בקיץ 2020 או ארגון השמאל הקיצוני-אנרכיסטי והאלים אנטיפה.
המפגינים משתמשים בטקטיקות שמזכירות מאבקים ותיקים. הם מקימים "אזורים אוטונומיים" הדומים לאלו שנראו בסיאטל ובניו יורק לפני כמה שנים, שבהם פעילים רעולי פנים שומרים על הסדר, אוסרים על צילום על ידי זרים ומפנים עיתונאים לדוברים מיומנים. במהלך עימותים עם המשטרה או עם מפגינים נגדיים הם לובשים בגדים תואמים ומסכות כדי לשמור על אנונימיות, חוסמים מעצרים על ידי שילוב זרועות או התקפות מתואמות על שוטרים, ואף נוקטים בטקטיקות כמו חשיפת פרטי שוטרים ברשת כדי להפחידם.
באוניברסיטת קולומביה, למשל, תועדה פעילה ותיקה בשם ליסה פית’יאן, שהשתתפה בפעילות תנועות שמאל קיצוניות, מלמדת סטודנטים כיצד לחסום את הול המילטון, בניין מרכזי בקמפוס. ב-UCLA נראו מפגינים עוברים אימוני קרב, מה שמעיד על הכנה מוקדמת.
כאשר המשטרה פינתה מפגינים מחנויות בטקסס ובניו יורק, התברר שכמחצית מהעצורים – כ-45 מתוך 79 בטקסס ו-134 מתוך 282 בניו יורק – כלל אינם סטודנטים באוניברסיטאות שבהן הפגינו. חלקם היו פעילים עם היסטוריה ארוכה של מעצרים, כמו גבר בן 40 שנעצר בקולומביה עם רישום פלילי המשתרע על פני שני עשורים. הדמיון הזה אינו מקרי. הטקטיקות דורשות הכשרה, תיאום וניסיון, והן מופצות דרך רשתות של פעילי שמאל, לעיתים באמצעות מסמכים משותפים ברשת, הדרכות של אנשי מקצוע או מפגשים פיזיים. לדוגמה, האוהלים התואמים שצצו בקמפוסים שונים לא נקנו על ידי גוף מסתורי כלשהו, כפי שחלק מהמבקרים טענו, אלא הוזמנו על ידי מפגינים לאחר שמארגנים שלחו קישור ספציפי לאמזון במסמך גוגל משותף. כל זה מצביע על כך שהמחאות אינן תוצר של התלהבות סטודנטיאלית ספונטנית, אלא של תכנון קפדני על ידי גורמים מנוסים.
פעילים מקצועיים וארגונים רדיקליים
המחאות אינן מונעות על ידי סטודנטים בלבד, כפי שאולי ניתן לחשוב. רשתות של פעילים מקצועיים, כולל קבוצות אנטיפה, ארגונים מרקסיסטיים כמו המפלגה לסוציאליזם ולשחרור (PSL), וקבוצות בעלות זיקה איסלאמיסטית כמו מוסלמים אמריקאים למען פלסטין (AMP) וסטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP), ממלאים תפקיד מרכזי בארגון ההפגנות ובהסלמתן. בקולומביה התבלטו שלוש קבוצות במיוחד: SJP, קול יהודי לשלום (JVP) ו-Within Our Lifetime (WOL).
SJP היא זרוע הקמפוס של AMP, שהוקמה על ידי חאתם בזיאן, דמות עם קשרים היסטוריים לגיוס כספים עבור חמאס, דרך ארגונים כמו קרן הארץ הקדושה (HLF) שפורקה על ידי ממשלת ארה"ב בשל תמיכה בטרור. בזיאן, מרצה בכיר באוניברסיטת ברקלי, קרא ב-2004 ל"אינתיפאדה" בארה"ב. "יש שיגידו שהפלסטינים נהיו רדיקלים מדי", אמר, "אבל הם עוד לא ראו מה זו רדיקליות!". הוא נוהג להפיץ תאוריות קונספירציה אנטישמיות על כך שהיהודים "כובשים" באמצעות כספם את הקונגרס האמריקני ובחשבון ה-X שלו שיתף כרזות אנטישמיות בוטות המציירות את יהודי העולם כמחרחרי מלחמה. בכרזה, שזכתה לתיוג "אשכנאצי", ניתן לראות יהודי-חרדי מחייך לצד הכיתוב: "אמא תראי, אני נבחרתי. אני יכול לרצוח, לאנוס, להבריח איברים ולגנוב את אדמות הפלסטינים. יאי!". בזיאן נדרש להתנצל, אך בהנהלת האוניברסיטה לא דרשו את התפטרותו.
בשנת 2016 השתתפו פעילי SJP בשריפת דגלי ישראל וארה"ב בפילדלפיה, מחוץ לכינוס של המפלגה הדמוקרטית, וצעקו "מוות לישראל" ו"מוות לאמריקה". פעילי תנועה זו מתגאים בקשרים שלהם לכאורה לחמאס ובפברואר 2015, במהלך הצבעה באוניברסיטת קליפורניה על ההצעה לאמץ את תנועת החרם בקמפוס, פצחו בקריאות "אללה אכבר" כלפי הסטודנטים היהודים. בתום ההצבעה, שתוצאותיה היו לשביעות רצונם של הפעילים הפרו-פלסטינים, פרסם אחד מפעילי SJP פוסט בפייסבוק ובו התגאה בכך ש"חמאס וחוקי השריעה משתלטים" על הקמפוס. בפוסט עוקב כתב "אינשאללה ישראל תיפול". מספר ימים קודם לכן גילו הסטודנטים היהודים צלב קרס שצויר על מבנה המגורים שלהם.
בנוסף, נחשף כי פעילים בולטים של הארגון ברחבי ארה"ב הביעו תמיכה בחמאס, וראו בפיגועי הטרור של הארגון, כמו גם של הג'יהאד האסלמי נגד ישראלים השראה ל"התנגדות". סטודנט באוניברסיטת יוסטון פרסם תמונה הרואית של המחבלת ליילה ח'אלד וכתב: "לעזאזל, אני תומך בחזית העממית ובאש"ף שפועלים לשחרר את פלסטין".
בכנס האחרון של הארגון אף נשמעו אמירות אנטישמיות והסתה ברורה לאלימות נגד ישראלים ויהודים: "ישראל צריכה למות, ואני מקווה שזה יקרה בתקופת חיי"; "אני א**ן ציונים"; "ציונות היא מחלה שצריכה להיעלם"; "יהודים לבנים צריכים למות"; "היטלר רצה אומה רק של גזע לבן, ישראל רוצה מדינה רק של ציונים".
בשנת 2017 פורסם מחקר מקיף של "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה" על "סטודנטים למען צדק בפלסטין". המחקר, שנכתב על ידי דן דייקר וג'יימי ברק, מסיק כי אין מדובר בארגון סטודנטים אותנטי, אלא ב"רשת אנטישמית המזוהה עם טרור שזוכה לאוטונומיה ולחסינות בקולג'ים ובאוניברסיטאות בארה"ב".
לפי המחקר, ישנה "כמות עצומה" של קשרים בין AMP לבין ארגוני טרור פלסטיניים. כך למשל חבר דירקטוריון ב-AMP, סאלח סרסור, הלבין כספים והעבירם לעבד עוואדלה, מנהיג הזרוע הצבאית של חמאס – גדודי עז א-דין אל קאסם. סרסור ריצה בעקבות זאת שמונה חודשי מאסר בכלא הישראלי. רפיק ג'אבר, שעמד בראשות הארגון "ההתאחדות האסלאמית למען פלסטין", שהואשמה במימון חמאס, היה אמון על הכנת דוחות המס של AMP מאז שנת 2010.
תביעה משפטית עדכנית טוענת כי AMP היא למעשה המשך של ארגונים שפעלו בשירות חמאס, וכי בכירים בה היו מעורבים בעבר בפעילויות דומות. SJP פועלת תחת חסות פיסקלית של קרן WESPAC, מבנה משפטי המאפשר לה לטשטש את מקורות המימון שלה ולפעול ללא חובת דיווח שקוף לרשויות המס. מבנה זה מקשה על מעקב אחר הכספים שמגיעים לקבוצה, ומאפשר לה לפעול בחופשיות יחסית.
"יהודים" תומכי טרור
JVP מתמקדת בקידום תנועת החרם, ובמשיכת השקעות וסנקציות (BDS) נגד ישראל תחת מעטה של זהות "יהודית" המיועדת למשוך תמיכה ממגזרים ליברליים. היא זוכה למימון נדיב מתורמים פרוגרסיביים בעשור האחרון – כולל 650,000 דולר מקרנות הקשורות לג’ורג’ סורוס, 340,000 דולר מקרן האחים רוקפלר וכ-440,000 דולר מקרן קפהן, שהוקמה על ידי אחד מעובדי אמזון הראשונים. בנוסף, JVP מקבלת כספים מקרנות תורמים אנונימיות דרך מוסדות פיננסיים כמו Fidelity Investments, Charles Schwab ו-Vanguard, מה שמקשה עוד יותר על זיהוי התורמים. הכספים הללו מאפשרים לתנועה לממן פעילויות רחבות היקף, כולל השתתפות במחאות בקמפוסים וקמפיינים תקשורתיים נגד ישראל.
בדירוג שפרסמה "הליגה נגד השמצה" ובו עשרת הארגונים העוינים ביותר את ישראל, הופיעה בין היתר JVP, הטוענת כי ישראל מבצעת "טיהור אתני" בפלסטינים. התנועה אף אירחה בעבר את המחבלת הפלסטינית המורשעת רסמיה עודה, שרצחה שני אזרחים ישראלים בפיגוע בירושלים בשנת 1969. ב"קול יהודי לשלום" תומכים במחבלים גם מהדור הנוכחי: במהלך גל הדקירות האחרון חתמו בארגון על מכתב של תנועת ה־BDS המהלל את "ההתנגדות הפלסטינית ההמונית". אליס רוטשילד, בכירה בתנועה, אף האיצה בעוקביה ברשת X להפיץ את תעמולת חמאס הגורסת כי יש "להגן על אל־אקצה" – סיסמה שהניעה פלסטינים רבים לצאת ולדקור ישראלים.
WOL, בהובלת נרדין קיסוואני, פעילה פלסטינית-אמריקאית עם עבר בסניפי SJP, היא קבוצה שצברה מוניטין של אלימות בניו יורק. אנשי הקבוצה ארגנו חסימות של גשרים וכבישים, השתתפו במעשי ונדליזם של מבנים ציבוריים כמו הספרייה הציבורית של ניו יורק, והובילו הפגנות סוערות, כולל אחת בטקס הדלקת עץ חג המולד ברוקפלר סנטר. WOL, שגם היא פועלת תחת חסות WESPAC, נחסמה ברשתות פייסבוק ואינסטגרם בשל תמיכה מפורשת בחמאס והצגת סמלים של ארגון חיזבאללה. הקבוצה משמשת כ"חיילי זעזוע" של התנועה, עם רטוריקה קיצונית הכוללת קריאות לחיסול ישראל, כמו זו שהוביל פעיל בכיר שלה, עבדאללה אקל, שקרא "לתקוף את תל אביב" בהפגנה בניו יורק.
הקבוצות הללו אינן פועלות בחלל ריק. הן משתפות פעולה עם רשתות רחבות יותר של פעילים, כולל קבוצות אנטיפה, ארגונים קומוניסטיים כמו PSL, וקבוצות כמו קואליציית ANSWER הבינלאומית, שמארגנת הפגנות גדולות בשיתוף עם ארגונים מוסלמיים. לדוגמה, זמן קצר לפני ההשתלטות על הול המילטון בקולומביה, קרא ארגון הקשור ל-PSL, בשם הפורום העממי, לפעילים להצטרף למחאה, תוך הפצת הודעות ברשתות שמאל קיצוני בניו יורק. הרשתות הללו פועלות בצורה מבוזרת, תוך שימוש בטקטיקות שנלמדו במשך עשורים מארגון אנרכיסטי. הן מפיצות את משנתן ואת הטקטיקות שלהן דרך הדרכות של אנשי מקצוע כמו פית’יאן, מסמכים משותפים ברשת, ואפילו במפגשים פיזיים שבהם פעילים לומדים כיצד לארגן הפגנות, להימנע ממעצרים ולתמוך בעצורים.
תורמים עשירים וקרנות כסף אפל
מאחורי המחאות עומדת מערכת מימון מורכבת, שבה מעורבים תורמים עשירים, קרנות וארגונים לא ממשלתיים המזוהים עם השמאל הפרוגרסיבי וחלקים במפלגה הדמוקרטית. במרכז הרשת נמצאת קרן טיידס, אחת ממעצמות הכסף האפל הגדולות בארה"ב, ששולטת בנכסים בגובה של יותר ממיליארד דולר. טיידס נתמכת על ידי מיליארדרים כמו ג’ורג’ סורוס, פיטר באפט, מייסד eBay פייר אומידיאר, וכן על ידי קרנות כמו האחים רוקפלר, פורד ו-New Venture, שמנוהלת על ידי אריק קסלר, דמות מפתח ברשתות פרוגרסיביות. טיידס משתמשת במבנה של "חסויות פיסקליות" כדי להעביר כספים לארגונים רדיקליים תוך הסתרת זהות התורמים, מה שמאפשר לה לפעול כצינור לכספים מבלי לחשוף את המקורות.
בנוסף, טיידס מממנת מגוון רחב של ארגונים המעורבים במחאות, כמו המרכז הערבי למשאבים ולארגון (AROC). האחרון ארגן בין היתר חסימות לא חוקיות של נמלים בסן פרנסיסקו ושביתות תלמידים נגד ישראל, תוך שיתוף פעולה עם מחוז בתי הספר המקומי. Palestine Legal, ארגון נוסף בחסות טיידס, מספק תמיכה משפטית למפגינים ומגיש תלונות למשרד המשפטים האמריקאי בטענה לסביבות "אנטי-פלסטיניות ואיסלאמופוביות" בקמפוסים. פרויקט הצדק של עדאללה, שמנהלת בכירה שלו נעצרה במחאה בסנט לואיס, היה מעורב בחסימת מפעל בואינג כחלק ממחאה נגד ישראל. "הברית למען צדק גלובלי", שקיבלה כמעט שלושה מיליון דולר מטיידס מאז 2020, תומכת ב-Samidoun, ארגון בעל קשרים לחזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP).
קרן WESPAC, שפרסה חסותה על SJP ו-WOL, היא שחקנית משמעותית נוספת, אשר קיבלה חצי מיליון דולר מקרן אליאס מאז 2006, וכן תרומות מקרנות כמוGrassroots International, Sparkplug ו-97,000 דולר מטיידס ב-2022. המבנה הפיסקלי של WESPAC מאפשר לה לפעול כצינור לכספים, תוך הפחתת השקיפות ובדרך זו יכולים תורמים במטרות שנויות במחלוקת, כמו מחאות אלימות או תמיכה בארגונים הקשורים לטרור, מבלי לחשוף את מעורבותם.
מומחים טוענים שהקרנות הללו אינן מכתיבות את האידיאולוגיה של המפגינים, אלא שולטות בהיקף הפעילות על ידי ויסות זרימת הכספים. כאשר התורמים מעוניינים להגביר את המחאות הם מגדילים את המימון, וכאשר הם רוצים להאט אותן, הם מפחיתים אותו. כך, למשל, תכנון מחאות הקמפוס החל כבר בנובמבר 2023, והתממש עם "חסימה כלכלית" ארצית ב-15 באפריל 2024, שכללה חסימת גשרים ורחובות בערים כמו סן פרנסיסקו וניו יורק. הקשרים בין המחאות בקמפוסים לבין פעולות מחאה רחבות יותר מצביעים על תיאום ברמה גבוהה, שמטרתו לא רק להפעיל לחץ על ישראל אלא גם להשפיע על הפוליטיקה הפנימית בארה"ב.
קשרים פוליטיים וחוקיות בסימן שאלה
המימון של המחאות מעלה שאלות גם בנוגע לקשרים לפוליטיקה האמריקאית. טיידס, למשל, קשורה קשר הדוק לפלג של ברק אובמה במפלגה הדמוקרטית ובין חברי מועצת המנהלים שלה נמצאים מקורבים לממשלו של הנשיא לשעבר כמו שריל אלסטון, שמונתה לוועדה פדרלית על ידי אובמה, ודילן אור, שזכה למינוי היסטורי כטרנסג’נדר הראשון בממשל. הקשרים הללו מעוררים ספקולציות שהמחאות משמשות גם למאבקי כוח פנימיים במפלגה, בין הפלג הפרוגרסיבי העולה, שמגובה על ידי תורמים עשירים, לבין השרידים של הממסד הקלינטוני הוותיק.
האם כל זה חוקי? לפי חוק מס הכנסה האמריקני (IRS), ארגונים לא ממשלתיים אינם רשאים לממן פעילויות לא חוקיות או לעודד הפרות חוק. עם זאת, רשויות החוק נמנעות מפעולה נגד ארגונים אלה, אולי בשל קשריהם הפוליטיים. לדוגמה, האגודה האמריקאית הערבית של ניו יורק, המזוהה עם פעילה מרכזית ב-WOL, קיבלה 6.8 מיליון דולר מכספי משלמי המסים מאז 2010. מקרה נוסף הוא מענק של 50 מיליון דולר מהסוכנות להגנת הסביבה (EPA) לברית הצדק האקלימי (CJA), שתמכה בקבוצות המעורבות במחאות אלימות בג’ורג’יה, תחת הכותרת של “צדק סביבתי”. מענק זה, שהוכרז על ידי סגנית הנשיא לשעבר והמועמדת הדמוקרטית לנשיאות בבחירות האחרונות, קאמלה האריס, מעלה שאלות על השימוש בכספי ציבור לתמיכה בפעילויות שנויות במחלוקת.
הקשרים עם ארגוני שמאל קיצוני בישראל
הארגונים המוזכרים, במיוחד JVP ו-SJP, עשויים להיות קשורים, באופן ישיר או עקיף, לארגוני שמאל קיצוני בישראל, שחולקים מטרות דומות של דה-לגיטימציה של המדינה. תנועת BDS, ש-JVP היא חלק ממנה, נתמכת על ידי ארגונים ישראליים כמו "קואליציית נשים לשלום" ו"מי מרוויח", שפועלים לחשיפת קשרים כלכליים של ישראל עם חברות בינלאומיות. דו"חות של מכון המחקר NGO Monitor מצביעים על כך שקרנות כמו טיידס וסורוס תמכו בעבר בארגונים כאלה דרך מענקים לפרויקטים של כביכול "זכויות אדם", אם כי הקשרים אינם תמיד ישירים.
ארגונים כמו "שוברים שתיקה" ו"בצלם", זכו למימון מקרנות אירופיות ואמריקאיות הקשורות לרשתות של טיידס וחולקות עימה תורמים, מה שמצביע על רשת מימון משותפת. SJP, דרך AMP, מקיימת קשרים עם פעילים פלסטינים בישראל, כולל כאלה המזוהים עם מפלגת בל"ד או הוועד העליון לענייני ערבים, שתומכים ברטוריקה אנטי-ציונית דומה לזו של SJP. דיווחים ממכון מבט לתקשורת פלסטינית מציינים שפעילים מ-SJP השתתפו בכנסים בינלאומיים עם נציגים של ארגונים פלסטיניים בישראל, שחלקם קוראים לביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית.
WOL, עם הרטוריקה האלימה שלה, עשויה להיות מקושרת לארגונים כמו החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש), שפעיליו משתתפים לעיתים באירועים בינלאומיים לצד קבוצות כמו Samidoun. הקשרים אינם תמיד ישירים, אך הם חלק מרשת גלובלית של שמאל רדיקלי שמטרתה לערער את הלגיטימיות של ישראל. ארגון עדאללה הישראלי, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי, חולק קווי דמיון עם Palestine Legal, שכן שניהם מגישים תלונות משפטיות נגד מדיניות ממשלתית, לעיתים בשיתוף פעולה עם ארגונים בינלאומיים. הקשרים הללו, גם אם עקיפים, מצביעים על תיאום אסטרטגי ברמה הגלובלית, שמטרתו להפעיל לחץ על ישראל דרך פעילות משפטית, תקשורתית וציבורית.
טראמפ יוצא למאבק
המחאות בקמפוסים האמריקנים אינן תופעה מקומית או מבודדת. הן חלק ממאמץ מתואם היטב, הממומן על ידי תורמים עשירים ומונע על ידי פעילים מנוסים עם היסטוריה ארוכה של ארגון מחאות. הקשרים לארגוני שמאל קיצוני בישראל מחזקים את התחושה שמדובר בקמפיין גלובלי, שמטרתו לא רק לבקר את מדיניות ישראל, אלא לערער את הלגיטימיות שלה כמדינה. בארה"ב המחאות עשויות לשרת גם מטרות פוליטיות פנימיות, כמו חיזוק הפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית על חשבון תומכי ישראל המסורתיים. הקשרים לממשל אובמה מעוררים השערות שהמחאות נועדו להחליש את התמיכה האמריקאית בישראל, תוך קידום מדיניות של יישור קו עם מדינות כמו איראן.
השאלה הגדולה היא מדוע רשויות החוק נמנעו עד כה מפעולה נגד פעילויות שחלקן נראות כמפרות את החוק, ומדוע כספי ציבור ממשיכים לזרום לארגונים התומכים במחאות אלימות. מי ששינה את התמונה הוא הנשיא טראמפ, אשר מאז כניסתו לתפקיד בקדנציה השנייה יצא למאבק המתמקד באוניברסיטאות עילית כמו הרווארד וקולומביה, שבהן נרשמו עליות של כ-300% ואף יותר באירועים אנטישמיים בקמפוסים ב-2024. טראמפ הפעיל כלים כלכליים, משפטיים ומנהליים כדי לכפות רפורמות במוסדות אקדמיים, במטרה להגן על סטודנטים יהודים ולהבטיח סביבה בטוחה.
הרווארד הפכה למוקד מרכזי במאבקו של הנשיא. כך למשל הקפיא הממשל מענקים פדרליים בסך 2.2 מיליארד דולר וחוזים בשווי 60 מיליון דולר לאוניברסיטה, ולאחר מכן הוסיף הקפאה של 450 מיליון דולר נוספים, בטענה שלא טיפלה כראוי בהטרדות ואלימות נגד סטודנטים יהודים. טראמפ גם דרש ביטול תוכניות פרוגרסיביות, הגבלת הפגנות פרו-פלסטיניות, מינוי מפקח חיצוני למחלקות כמו לימודי המזרח התיכון, ושינויים בתהליכי קבלה והעסקה, כדי להבטיח שקיפות והגינות. בנוסף, הממשל איים בשלילת פטור ממס ואיסור רישום סטודנטים זרים, מה שהגביר את הלחץ הכלכלי על המוסד. הרווארד, בראשות הנשיא אלן גרבר, נקטה צעדים מסוימים, כגון פיטורי ראשי המרכז ללימודי המזרח התיכון והתחייבות לשיפור ההגנה על סטודנטים יהודים, אך התנגדה לדרישות שפגעו במה שהיא מכנה "עצמאות אקדמית".
אוניברסיטת קולומביה הייתה יעד משמעותי נוסף למאבק של הממשל החדש, בשל מחאות סוערות בקמפוס שכללו תקריות אנטישמיות כמו קריאות נגד סטודנטים יהודים והשתלטות על מבנים אקדמיים. הממשל הקפיא מענקי מחקר פדרליים בסך 1.8 מיליארד דולר ופתח בחקירה של משרד החינוך לבדיקת הפרות הקובעת כי אפליה על בסיס מוצא לאומי או דת אסורה במוסדות המקבלים מימון פדרלי. טראמפ עצמו דרש מקולומביה להשעות סטודנטים ומרצים שהשתתפו בהפגנות אנטישמיות, לשנות מדיניות קבלה כדי להפחית השפעות "אידיאולוגיות קיצוניות", ולהגביר את האבטחה בקמפוס. הממשל גם שלח צוותי ביקורת פדרליים לקמפוס כדי לעקוב אחר יישום הרפורמות ובתגובה, קולומביה התחייבה להגביר את האכיפה נגד הפגנות בלתי חוקיות והקימה ועדה מיוחדת לטיפול באנטישמיות, גם אם התנגדה לשינויים במדיניות הקבלה.
מעבר להרווארד ולקולומביה, ממשל טראמפ הרחיב את המאבק לאוניברסיטאות נוספות כמו MIT וייל, באמצעות חקירות פדרליות ואיומים בהפסקת המימון. הממשל גם קידם מדיניות ארצית לחיזוק ההגנה על סטודנטים יהודים, כולל הכשרות חובה לצוותי הוראה בנושא אנטישמיות ותמיכה בארגונים יהודיים בקמפוסים. פעולות אלה זכו לשבחים מארגונים שמרניים וקהילות יהודיות מסוימות, שראו בהן מחויבות חזקה לביטחון יהודים – אך הדרך לניקוי האנטישמיות מהעילית האינטלקטואלית של ארה"ב עדיין רחוקה.
