הממשל הלבנוני נמצא בימים אלה בנקודה הקרובה ביותר למלחמת אזרחים, לראשונה מאז 1991, זאת לאחר שהדרישה לפרק את חיזבאללה מנשקו התקבלה, כצפוי, בהתנגדות רבה בקרב מנהיגי הארגון. דרישה זו היא חלק מהחלטה רשמית שהתקבלה בהמשך לנאום הבכורה של הנשיא ג'וזף עוון, להגביל את כמות הנשק שבידי הממשלה וזרועות הביטחון הלבנוניים.
הממשלה הורתה לצבאה להכין עד סוף החודש תוכנית למימוש ההחלטה, כאשר פירוק הנשק יתבצע בפועל עד סוף השנה. מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, הבהיר את עמדת הארגון והגדיר את החלטת הממשלה כ"חטא היסטורי" וניסיון לחסל את "כוח ההתנגדות שמגן על לבנון". לדבריו, מדובר במזימה ישראלית אמריקאית ובכוונת חיזבאללה להתעלם לחלוטין מהחלטת הממשלה, שכן הארגון לא ימסור את נשקו ולא יקבל כל התערבות באופן פעילותו.
זוהי הפעם הראשונה שבה מתקבלת החלטה ריבונית לבנונית לפרק את חיזבאללה מנשקו מאז הקמתו בתחילת שנות השמונים. החלטות קודמות על סיום מלחמת האזרחים בלבנון ועל פירוק כל המיליציות מנשקן (פרט לחיזבאללה) התקבלו כבר במסגרת הסכם טאא'יף, בהמשך למאמצי הסעודים לסיום מלחמת האזרחים. אז, בספטמבר 1989, נפגשו המנהיגים הלבנונים מכל העדות בטאא'יף שבסעודיה ושמו קץ למלחמה הפנים-לבנונית העקובה מדם שפרצה באפריל 1975. הסכם זה, שהיה סוג של פשרה בין הנוצרים לבין המוסלמים בלבנון, פירק את כל המיליציות מנשקן אך השאיר את הנשק באופן בלעדי בידי חיזבאללה (אשר נקרא אז "מקאומה" – התנגדות) וסימן את תחילת המאבק המזוין נגד ישראל. בדיעבד, ההחלטה האומללה הזאת עלתה ללבנונים בהרבה מלחמות, דם ואנרכיה ועד היום אזרחי ארץ הארזים משלמים עליה ביוקר.
נאמנות רעיונית מוחלטת לאיראן
חיזבאללה ("מפלגת האל") הוקם תחת אפו של השלטון המרכזי בימי כהונתו של הנשיא אמין ג'ומייל (1988-1982) ובסוף 1983 התגבש המנגנון הצבאי של הארגון. משלחת איראנית של משמרות המהפכה, שהתבססה בלבנון כבר משנת 1982, עסקה באימונים, בהדרכה ובתכנון הפעילות המבצעית של הארגון. בסיוע סוריה, שכבשה אז יותר משני שליש משטח לבנון, ניצלה איראן את הוואקום השלטוני של הנשיא ג'ומייל וממשלתו המשותקת, והצליחה להקים תנועה אסלאמית שיעית כשלוחה שלה ובמימונה. התנועה החדשה הכירה, כמובן, בשלטון החכמים והדת של ח'ומייני, מפקד המהפכה האסלאמית האיראנית.
מאז הקמתו, מנהלים אנשי חיזבאללה מאבק דמים רצחני לקידום מטרותיו האסטרטגיות. תחילה התמקד הארגון במאבק בנוצרים בלבנון, לאחר מכן בהוצאת הכוחות הזרים מהמדינה ובהמשך אימץ לעצמו יעדים מרחיקי לכת, החורגים בהרבה מהמטרה ה"צנועה" של ראשית ימיו. בסיסו הרעיוני של חיזבאללה נשען על משנה אסלאמית רדיקלית סדורה שמקורה בטהרן, המהווה חלק מתפיסת העולם המהפכנית של איראן ובמרכזה השמדת ישראל ומלחמה בארה"ב ובמערב.
בדומה לשנאה כלפי לישראל, הפגין חיזבאללה איבה עמוקה גם כלפי ארה"ב, המהווה את אחד הנדבכים המרכזיים באידיאולוגיית הארגון, פועל יוצא של השקפת העולם האיראנית הרואה את ארה"ב כ"שטן הגדול" ואת ישראל כ"שטן הקטן". האיבה האידיאולוגית כלפי ארה"ב באה לידי ביטוי בפיגועים שביצע נגדה חיזבאללה ב-1982 ובהריגת מאות אמריקנים במתקנים צבאיים ואזרחיים בלבנון, והיא מוצאת ביטוי באופן מפורש בדבריהם של מנהיגי הארגון ובכלי התקשורת שלו.
ההגמוניה על העדה השיעית
אם נבקש לבחון את העשייה של הארגון עלינו תחילה לנתח את המעורבות האיראנית בלבנון והתמיכה של טהרן בחיזבאללה. למעשה, לפני ההפיכה של ח'ומייני לא היו לאיראן אינטרסים מדיניים, כלכליים או ביטחוניים בלבנון, כך שבאופן מסורתי היא נהגה להתוות את מדיניותה שם כנגזרת של יחסיה עם מדינות ערב ושל צורכי הדיפלומטיה האיראנית. אולם מהפכת ח'ומייני ב-1979 הביאה עמה להט שיעי ותפיסה של "ג'יהאד נגד המערב". בשיא המהפכה האסלאמית של ח'ומייני, שאפו האיראנים להרחיב את ממדיה ולהביא אותה גם למזרח התיכון, בין היתר באמצעות השפעה על העדה השיעית.
חיזבאללה הוקם מאיחוד של מספר תנועות אסלאמיות רדיקליות שפעלו בלבנון, ובעיקר מפילוגה של תנועת "אמל" השיעית. אוכלוסייה דתית שיעית גדולה, רגשות קיפוח עמוקים (ומוצדקים לפעמים), אנרכיה פוליטית וחיכוך ישיר עם אויבי המהפכה האיראנית בלבנון – כל אלה שימשו בסיס וקרקע פורייה להקמת הארגון. אחת המשימות הבולטות שהוטלה על משמרות המהפכה בלבנון, לצד הקמת תנועה אסלאמית, הייתה הכשרת לוחמים באמצעות החדרת אינדוקטרינציה אסלאמית, בנוסף להדרכה ואימונים צבאיים לשיעים.
כחלק מהמאמצים שלו לקבל לגיטימציה עוסק חיזבאללה – במקביל לפעילותיו הצבאית – בדאגה לרווחת העדה השיעית שממנה הוא מקבל עידוד ותמיכה. אותה עדה מונה, על פי הערכות, כשני מיליון אזרחים בלבנון עצמה, זאת בנוסף לאלו הנמנים עליה ונמצאים מחוץ למדינה. במשך שנים הקים חיזבאללה עבור העדה רשתות מזון – בעיקר של מוצרים המיובאים מאיראן – שבהן זכאים לוחמי הארגון להטבות, תחנות טלוויזיה (אלמנאר ואלמיאדין) ואתרי חדשות רבים שבאמצעותם הוא פונה אל השיעים בפרט וללבנונים בכלל. בנוסף, המנגנון הארגוני של חיזבאללה, באמצעות גופי משנה, אחראי על פעילויות החינוך, הסעד והרווחה הכוללות הקמה והפעלה של מסגדים, בתי חולים, גני ילדים ובתי ספר, טיפול בנכים ובחולים, סיוע כלכלי ושירותים סוציאליים נוספים, לרבות מתן הלוואות. בימים אלה, למשל, מופנות כל תשומת הלב וההשקעות של הארגון לשיקום הדירות והבניינים שנפגעו במערכה האחרונה מול ישראל.
במשך השנים הוקמו בידי חיזבאללה ועדות סיוע ומוסדות ציבור בעלי אופי שיעי דתי, נבנו מרפאות ונחנך בית חולים חדש על שם ח'ומייני. אזורים שונים בביירות לבשו צביון איראני אסלאמי, כאשר בכמה מהם, למשל, נאסרה מכירת אלכוהול ומשקאות חריפים. מערב ביירות, שהייתה לפני 40 שנה מרכז תיירותי בינלאומי שוקק חיים, דומה כיום לעיר איראנית לכל לדבר, כאשר את קירות הבניינים מעטרות תמונות ח'ומייני, עלי ח'מינאי, קאסם סולימאני ומנהיגים דתיים אחרים, ונוכחותם הבולטת של דוברי הפרסית רק הוסיפה לצביון זה. האוכלוסייה השיעית, שנהנתה מהנדיבות האיראנית, חשה הזדהות עם משמרות המהפכה ועם הערכים שאותם ייצגו.
"ישראל – ראש הנחש האמריקני"
לחיזבאללה היו בזמן הקמתו מטרות אסטרטגיות ארוכות טווח, ביניהן השמדת ישראל, צמצום כוחה והשפעתה של ארה"ב בעולם, הפיכת לבנון לרפובליקה איסלאמית, בדומה לאיראן, ויצוא המהפכה האסלאמית ליתר העולם. הארגון ניסה לטשטש ולעדן את מטרותיו ולהציג עצמו כמגן לבנון ואת הסכסוך עם ישראל כבעל רקע דתי וטריטוריאלי. ב-16 בפברואר 1985, יום השנה לחיסולו בידי ישראל של שיח' ראע'ב חרב – מי שהיה אחד ממפקדיו הבכירים של חיזבאללה – פרסם הארגון "מכתב פתוח" שבו הכריז באופן רשמי על הקמתו יחד עם זרועו הצבאית – "ההתנגדות האסלאמית". הצהרה פומבית זו באה לאחר עשרות פיגועים נגד מטרות מערביות ונגד ישראל.
במסגרת "המכתב הפתוח" המתייחס לישראל ולמערב, נכתב בפרק על "אויבינו העיקריים": "עמנו לא יכול היה לסבול את מעשה הבגידה, ולכן החליט להגיב כנגד ארה"ב, ישראל וצרפת. ב-18 לאפריל וב-29 לאוקטובר 1983 הוא התחיל את מלחמתו כנגד צבא הכיבוש של ישראל, בהריסת שתי המפקדות שלו, והגביר את פעילות ההתנגדות כנגדו עד שהכריח אותו להימלט לנפשו. ההחלטה על הנסיגה בשלבים היא החלטה שישראל נאלצה לקבל בפעם הראשונה במאבק הערבי-הישראלי. אנו מכריזים בפומבי שהאויבים העיקריים שלנו הם ישראל, ארה"ב, צרפת והפלנגות. מצע חיזבאללה הגדיר את מטרותיה המעשיות כתנועה אסלאמית, שחרתה על דגלה להוציא את הכוחות הזרים שפלשו ללבנון בראשית שנות השמונים, כדי להתפנות לשינוי הסדר הפוליטי והחברתי בה".
על "מטרותינו בלבנון" נכתב כי הארגון הציב לעצמו את "הוצאת ישראל באופן סופי מלבנון כהקדמה לחיסולה הסופי ולשחרור ירושלים הקדושה מהכיבוש; הוצאת ארה"ב, צרפת ובנות בריתן מלבנון באופן סופי וסיום השפעת המעצמות בלבנון על ידי חיזבאללה; העמדת הפלנגות למשפט צודק על הפשעים שביצעו כנגד המוסלמים והנוצרים בעידודן של ארה"ב וישראל; מתן חופש בחירה לעם הלבנוני להחליט על גורלו ולבחור מתוך חירות מלאה את השלטון שתחתיו הוא חפץ לחיות. אנו מדגישים כי איננו מסתירים את מחויבותו לשלטון האסלאם; אנו קוראים לכולם לבחור בשלטון האסלאם, אשר הוא בלבד מבטיח את הצדק והכבוד וימנע כל ניסיון של חדירה אימפריאליסטית מחודשת בלבנון".
כדי לחזק ולהדגיש את מטרותיו של חיזבאללה, נכתב כי ישראל חייבת להיעלם, פשוטו כמשמעו: "ישראל היא ראש הנחש האמריקני, אשר מאיים על עולמנו האסלאמי. היא ישות עוינת. יש להילחם בה כדי שיהיה צדק. האויב הזה מאיים עלינו, על עתידנו ועל גורל אומתנו, במיוחד בשל העובדה שיש לו תכנית להתרחב. הוא התחיל ליישם אותה בפלסטין, וכעת הוא מבקש להקים את ישראל הגדולה מהפרת עד הנילוס. מאבקנו נגד ישראל הפושעת הוא היסטורי משום שהיֵשות הציונית קמה על אדמה כבושה, על חשבון המוסלמים.
"אנו מגנים כל ניסיונות תיווך בינינו לבין ישראל, ומגדירים את המתווכים כצד אויב משום שהתיווך שלהם לא משרת אלא את ישראל ואת הישות הציונית. בהקשר זה אנו מתנגדים ליוזמת רייגן (הנשיא האמריקני – א.כ) ולכל יוזמה אשר תכלול הכרה בישראל. אנו מגנים את קריאת המתנחלים היהודים, שנשמעה לאחרונה, להתנחל בדרום לבנון. כמו כן אנו מגנים את בואם של היהודים האתיופיים לתוך פלסטין הכבושה. אנו רואים בזה חלק מהרעיון הישראלי להתרחב על חשבון העולם האסלאמי".
לא אמרו את המילה האחרונה
כיום חיזבאללה מנסה רק לשרוד, לאחר שלא הצליח להביס את ישראל כפי שטען חסן נסראללה עשרות פעמים במסגרת איומי הסרק שלו. רוב הלבנונים התאכזבו מהמהלך של נסראללה לפתוח במלחמת תמיכה בעזה אחרי טבח 7 באוקטובר, ואף יותר כאשר הפסיד את המערכה. חיזבאללה לא מבקש יותר לשנות את השלטון בלבנון ולהפכו לשלטון איסלאמי ואינו מבקש להילחם בפלנגות כמו בימי מלחמת האזרחים. הארגון גם לא שחרר את פלסטין ואת מסגד אלאקצא, נסראללה לא יגיע להתפלל בירושלים כפי שהתהדר, וגם שאיפות המאבק בארה"ב ובצרפת נמוגו.
חיזבאללה ספג בשנתיים האחרונות שורת מכות בזו אחר זו – חיסול עשרות אלפים מלוחמיו, חיסולו של נסראללה (מהדמויות הבולטות והמשפיעות במזרח התיכון), פגיעה כלכלית קשה, הפלת שלטון אסד הפרו-איראני, הפסקת זרימת הנשק והמידע מהיועצים האיראנים וכעת הדרישה הלבנונית לפרקו מנשקו. על הפיחות במעמדו ובמידת השפעתו תעיד העובדה שאם בעבר הגדיר נסראללה את פירוק חיזבאללה מנשקו כבגידה ומעשה שלא ייעשה, הרי שכיום כל המשפיענים בלבנון והעיתונאים מדברים בחופשיות על ההחלטה התקדימית.
אף אחת ממטרות העבר שהגדיר לעצמו חיזבאללה באמצע שנות השמונים כאשר הכריז על ייסודו, לא הושגה בסופו של דבר. הוא מאבד בהדרגה לגיטימציה בקרב קהילות סוניות, נוצריות ואף אצל חלק מהשיעים בשל המצב הכלכלי הקשה, השחיתות בארגון ומעל הכל – המלחמות שאליהן גרר את לבנון מול ישראל ושהביאו להרס כחצי מדרום המדינה ולאזורים שלמים בתוך הבירה ביירות.
עם זאת, על אף שהארגון מתמקד, כאמור, בעיקר בהישרדותו, הוא עדיין מחזיק בנשקו ומהווה שחקן פוליטי מרכזי בלבנון, עם ייצוג בפרלמנט ובממשלה דרך "גוש ההתנגדות" ובבריתות עם תנועת אמל השיעית, ושומר על בסיס תמיכה רחב בציבור השיעי.
הדרישה הלבנונית לפרק את חיזבאללה מנשקו מהווה איום ישיר על אחד מעמודי הכוח המרכזיים שלו – "זרוע ההתנגדות" – ובכך מציבה אותו בקונפליקט ישיר עם הממשלה והצבא. רק איראן ציינה בפומבי שהיא תומכת בחיזבאללה, בעוד שמדינות המפרץ ובעיקר הסעודים התנו כל סיוע ללבנון, לרבות מתן האפשרות למיליוני תיירים מהמפרץ להגיע למדינה ואף להשקיע בה, בכך שחיזבאללה יתפרק מנשקו. במערב ממשיכה ארה"ב להוביל את הקו הנוקשה נגד חיזבאללה בעוד שמדינות אחרות, כמו צרפת, הסתפקו בהצהרת תמיכה בהחלטה.
גם בתוך לבנון חיזבאללה נדחק לפינה. יריביו הפוליטיים מנצלים את הלחץ הבינלאומי והאמריקאי כדי לנסות לצמצם את כוחו, במיוחד לאחר הפסקת האש עם ישראל והעובדה שאיפשר לה לכבוש חלקים בדרום לבנון. חיזבאללה, לטענת מתנגדיו, איבד כל סיבה לקיומו אחרי שבמשך שנים התרברב שהוא המגן של לבנון כאשר בפועל – לשיטתם של רבים בציבור – הפך את המדינה לשדה קרב של איראן מול ישראל.
חיזבאללה, מצידו, מתחיל להפעיל לחצים בשטח ולערוך מפגני כוח. בימים האחרונים נעו מאות אופנוענים המזוהים עם הארגון ברחבי ביירות תוך מחאה על החלטת הממשלה והבעת תמיכה בחיזבאללה ושירי הלל לנסראללה. בתקשורת הלבנונית אישים הנחשבים כתומכי הארגון מדקלמים דף מסרים על התוקפנות הישראלית ועל כך שהנשק שלו מגן על העדה השיעית ולכן לא יתפרק ממנו. בנוסף נשמעים מסרים שהנשק מיועד להיות מופנה כנגד הסורים שעלולים לתקוף את השיעים, בעקבות העוינות שהחלה כשחיזבאללה תמך באסד ונלחם במורדים לפני שנים אחדות.
גם אם איש בלבנון אינו מעוניין לחזור לימי מלחמת האזרחים, ניכר כי הפלגים השונים יכולים להגיע בקלות לאירוע מתגלגל אשר יביא בסופו של דבר לעימותים קטלניים ולאנרכיה בין צבא לבנון לבין חיזבאללה או בינו לבין פלגים נוצריים. תסריט כזה לא רק ריאלי אלא צפוי בעקבות העקשנות שמגלה הארגון, בתמיכה איראנית. חיזבאללה, עם יתמיד בעמדתו, עלול לגרור את לבנון למלחמה נוספת – הפעם שוב בינה לבין עצמה.
