המלחמה ברצועת עזה תוציא בקרוב את שנתה הראשונה והדרך עדיין ארוכה להשלמת מטרות המלחמה, כפי שהוגדרו על ידי הדרג המדיני. גם אם תגובש הסכמה על מה שקרוי "עסקת החטופים", שמשמעותה הפסקת המלחמה, הרי שישראל לא תוכל להשלים עם מציאות שתאפשר את התעצמות חמאס וחזרתו לשלטון ברצועת עזה. זאת למרות שלגישת הממשל האמריקאי הפסקת המלחמה היא אבן הראשה של חזונו האזורי ולכן הוא מטיל את כל יהבו, משקלו ויוקרתו כדי לממש עסקת חטופים, שהיא התנאי ההכרחי, להבנתו, להפסקת המלחמה. לכן, אם ייחתם הסכם שכזה, ישראל תצטרך, בסיוע ארה"ב ושותפותיה האזוריות, למצוא מנגנון שיבטיח חלופה שלטונית אפקטיבית של חמאס ברצועת עזה, שיאפשר לה חופש פעולה ביטחוני. זאת במטרה להבטיח מציאות ביטחונית חדשה ברצועת עזה ולמנוע חזרה למצב של איום מתמיד על היישובים הסמוכים ועל ישראל בכלל.
אם סבב השיחות הזה לא יבשיל לכלל עסקה, מדינת ישראל תהייה חייבת לפעול בנחישות להשלמת יעדי המלחמה, ובכללם סיכול מאמצי השיקום של חמאס ברצועת עזה. ישראל תידרש לשמור על חופש פעולה מבצעי מלא לצד אחיזה ועליונות מודיעינית, שיאפשרו לה לפעול באופן שיטתי להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס.
מבחינה צבאית צה"ל פועל באופן שיטתי, אולם ההזנחה של המרכיב האזרחי היא כשל מתמשך המאריך את המלחמה ומונע מצה"ל לממש את מטרותיה. העובדה שחמאס משתלט על הסיוע ההומניטרי מהווה כשל מערכתי קריטי. חמאס עושה שימוש בסיוע ההומניטרי כדי להגדיל את אורך הנשימה שלו וכדי לאפשר לו לגייס פעילים חדשים באמצעות הבטחת מזון לבני משפחתם ותשלום שכר מכספי מכירות הסיוע ההומניטרי במחירים מופקעים לאוכלוסייה האזרחית הנזקקת. שליטה של צה"ל על הסיוע ההומניטרי תאפשר לגדוע את צינור החמצן האזרחי של חמאס ותסמן תהליך שבסופו חמאס לא ישלוט עוד בשטח ובאוכלוסייה. רק לאחר השמדת חמאס ניתן יהיה לנסות ולאתר גורמים בקרב מקומיים שיוכלו לנהל את הממד האזרחי ברצועה.
דיוויד פטראוס: "אין מנוס משלטון צבאי ישראלי"
החלת ממשל צבאי חלקי וזמני יאפשר לישראל שליטה על הסיוע ההומניטרי. המושג ממשל צבאי הפך בעיני רבים למילה גסה ושם קוד לדשדוש ולהתבוססות בבוץ העזתי לשנים רבות. האמת הפוכה. המתכון להנצחת הדשדוש וההתבוססות בעזה הוא בהיצמדות לדפוסי הפעולה הקיימים, ללא ממשל צבאי. במציאות הנוכחית, כל אזור שמפונה על ידי הצבא לאחר חיסול תשתיות הטרור של חמאס, מצליח להשתקם עם חזרתם של פעילי חמאס לאותו תא שטח שפונה. כך הם משקמים את היכולות הצבאיות, משתמשים בו כנקודת מוצא ללוחמת טרור וגרילה נגד כוחות צה"ל ולשיגור שאריות הרקטות לשטח ישראל, לגיוס פעילים חדשים לצורך חידוש סדר הכוחות הלוחם ולביסוס יכולות שלטוניות, בעיקר באמצעות השתלטות על חלוקת הסיוע ההומניטרי. הדפוס שנוצר כיום מאלץ את צה"ל לחזור לכל אחד מתאי השטח שכבר טופלו לצורך ניקויו מחדש, וחוזר חלילה.
ובכל זאת, צה"ל ומערכת הביטחון, נרתעים בכל פעם שמוזכר המושג "ממשל צבאי". זהו אחד הכשלים העמוקים במלחמה. רתיעה זו נגרמת ככל הנראה בשל המורא שמצליחים גורמים במערכת ומחוצה לה להטיל על מפקדי הצבא ועל מקבלי ההחלטות. כל מפקד צבאי מקצועי ובעל הכשרה מספקת מבין שפעולה בשטח דוגמת עזה מחייבת כיבוש המרחב, טיהורו מתשתיות טרור וייצובו באמצעות שליטה צבאית, שמשמעותה המעשית היא ממשל צבאי. זו תפיסת פעולה בסיסית ויסודית של כל צבא, שעליה עמדו ובהרחבה מספר מפקדים ומומחים צבאיים, בעיקר בארה"ב, כשהם נשענים על הניסיון האמריקאי והאוניברסלי.
כך למשל, במאמר שפורסם ב"פורין אפיירס" (Foreign Affairs – מגזין אמריקני שיוצא לאור מאז 1922), כתב הגנרל האמריקאי דיוויד פטראוס (עם אחרים), שפיקד על הכוחות בעיראק ובאפגניסטן כי "אין מנוס משלטון צבאי ישראלי זמני ברצועה, שלאחריה תועבר השליטה… [לאחרים]."1
לא ניתן יהיה לקדם את השגת מטרות המלחמה ללא שליטה ואחיזה בשטח באופן רציף ויעיל. שליטה שתמנע מחמאס את היכולת לשוב לתאי שטח שטופלו ולשקם את יכולותיו השלטוניות והצבאיות, בעיקר באמצעות השתלטות על הסיוע ההומניטרי. שליטה ישראלית תמנע מחמאס להבטיח אספקה סדירה של מזון, מים, תרופות ודלק ותביא לניתוק האחיזה באוכלוסייה ושכנועה בדבר היוותרותה של חמאס כחלופה שלטונית ליום שאחרי המלחמה.
כאמור, עקרונות המלחמה הצבאיים קובעים שלאחר שלבי הכיבוש והטיהור של שטח, מגיע שלב ייצוב האוכלוסייה והמרחב ורק לאחר הייצוב הזה, באמצעות ממשל צבאי, יגיע השלב של הכשרת התנאים להסדרה. צה"ל היטיב לכבוש שטחים ולטהרם, אולם נכשל לאחוז באותם שטחים לאורך זמן, באופן שיסכל מאמץ של חמאס לשקם את יכולותיו הצבאיות והשלטוניות באותם שטחים. רק הקמת ממשל צבאי, שמשמעותו נוכחות צבאית רציפה בשטח שנכבש וטוהר, תאפשר לצה"ל לסכל באופן יעיל את מאמצי השיקום של חמאס.
השליטה הצבאית צריכה לבוא לידי ביטוי לא רק בנוכחות צבאית מרתיעה ואפקטיבית, אלא גם בשליטה מוחלטת בחלוקת הסיוע ההומניטרי לאוכלוסייה האזרחית, תוך ניתוק מוחלט של חמאס מהאפשרות לשלוט בחלוקת הסיוע ההומניטרי. חלוקת הסיוע ההומניטרי על ידי צה"ל תבטיח שהסיוע ההומניטרי כולו אכן יגיע לידי האוכלוסייה האזרחית וישפר את תנאי חייה במציאות של מלחמה ויחליש מאוד את יכולת העמידה של חמאס, שתקבל הרבה פחות סיוע הומניטרי מזה שהיא מקבלת ומזרימה לאנשיה כיום.
- David Petraeus, Meghan L. O’Sullivan, and Richard Fontaine, “Israel’s War of Regime Change Is Repeating America’s Mistakes”, Foreign Affairs, June 17, 2024 ↩
מסר חשוב לאוכלוסייה ברצועה
מכוח הדין הבינלאומי, אחריות הצבא בעת מלחמה, היא לספק לאוכלוסייה מענה בסיסי בלבד. זה כולל מחסה, מזון, מים ורפואה בסיסית. ממשל צבאי הוא לא מנהל אזרחי, בוודאי שלא בזמן מלחמה פעילה. ההשוואה למנהל האזרחי שהכרנו ברצועת עזה עד 1994, או ביהודה ושומרון, ואפילו לממשל הצבאי שקדם לו – היא השוואה מופרכת, המובלת בעיקר על ידי גורמי המתפ"ש היום ובעבר, המבססים את ההשוואה על מודל המנהל האזרחי המוכר להם. ממשל צבאי בעת מלחמה לא אמור לטפל במערכת החינוך ולא בשיקום התשתיות. אל הממשל הצבאי בעת הזו צריכים להתייחס כאל רכיב, או שיטת פעולה צבאית, במכלול הצבאי של המלחמה ברצועת עזה וכרכיב הכרחי להצלחת הפעולה הצבאית, שתכליתה להבטיח את מימוש מטרות המלחמה.
כינון ממשל צבאי יהיה גם מסר ברור לאוכלוסייה האזרחית – חמאס כבר אינה חלופה שלטונית – לא למהלך המלחמה ולא ביום שאחריה. מסר כזה, יעמיק את משבר האמון בין האוכלוסייה האזרחית לחמאס, ישחרר חלקים מהאוכלוסייה האזרחית מכבלי הפחד מפני חמאס ויאפשר תנאים טובים יותר להצמחת אדמיניסטרציה מקומית לניהול הרצועה ביום שאחרי. מעבר לכך, כינון ממשל צבאי, יחליש מאוד את חמאס, שהנהגתה המדולדלת בהובלת יחיא סינואר, תפנים את העובדה שהיא איבדה את הנכס המשמעותי ביותר שהיה לה עד היום – שליטה בשטח ובאוכלוסייה. ייתכן והפנמת העובדה הזו תוביל את סינואר למהלך התאבדותי נואש, אבל בהחלט יכול להיות שהפנמה כזו תוביל אותו למאמץ משמעותי נוסף בכיוון של עסקה בתנאים הרבה יותר סבירים מבחינת ישראל, ולפיכך גם תסייע בשחרור יותר חטופים ובפרק זמן קצר יותר.
על כל אלו חשוב להוסיף שממשל צבאי, שמשמעותו נוכחות צבאית קבועה בשטח וחיכוך אינטנסיבי יותר עם שאריות חמאס, מייצר הזדמנויות מודיעיניות ומבצעיות נוספות הן להעמקת הפגיעה ביכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס, ובכלל זה סיכול בכירים נוספים בארגון, והן לשחרור חטופים במבצעים צבאיים. ללא כינון ממשל צבאי, ישראל נידונה בהכרח להמשך הדשדוש ומתרחקת מהכרעת החמאס ברוח מטרות המלחמה. ממשל צבאי הוא חלק בלתי נפרד והכרחי בעת הזו מהמעשה הצבאי, והעובדה שהממסד הביטחוני מציג עמדה די חלוטה, השוללת את הרעיון ואת הצורך, מעידה על קיבעון מטריד, שייתכן ומשקף את תופעת החשיבה הקבוצתית והיעדר אתגור לקונספציות רווחות. לפיכך, על הדרג המדיני להנחות את הצבא להציג בפניו חלופה של ממשל צבאי, לא מנהל אזרחי, במתכונת בסיסית ומצומצמת, כמתחייב מהדין הבינלאומי בהתייחס לזירת מלחמה פעילה. על הממשלה לבחון מחדש, במסגרת שיח פתוח בין הדרגים, את יתרונותיה ומגבלותיה של חלופה זו בהשוואה לחלופות האחרות המוצעות על ידי הצבא וכל אלו בהתייחס למימוש מטרות המלחמה.
