ישראל מול הכאוס בסוריה: דילמה אסטרטגית

מרחץ הדמים בעיר א-סווידא שבהר הדרוזים בדרום סוריה, החזיר רבים באחת למראות האימה של המדינה האסלאמית (דעא"ש) בשנים 2017-2014 ואת חלק מהישראלים למראות הזוועה של 7 באוקטובר. היריבות והעוינות שבין השבטים הבדואים הסונים במרחב לבין הדרוזים, נעוצה עוד בימי משטר אסד. הדרוזים, שמכוח אמונתם הדתית מגלים נאמנות מוחלטת לשלטון במדינה שבה הם חיים ומחילים על עצמם איסור למדינה עצמאית משלהם, היו נאמנים גם לשלטון הקודם בסוריה. רבים מהם שירתו בתפקידים בכירים בצבא ובמנגנוני הביטחון של משטר אסד, שגילה עוינות רבה כלפי הרוב הסוני.

במהלך מלחמת האזרחים הארוכה שהחלה ב-2011, טבח המשטר הסורי בקבוצות דתיות ואתניות שאינן עלאוויות או שיעיות ובעיקר ברוב הסוני. מעשיו הובילו לגל פליטות ענק של כשישה מיליון סורים שברחו ממדינתם – רובם המכריע סונים. רבים אחרים הפכו לעקורים במולדתם ורבים נרצחו באכזריות על ידי הצבא הסורי ומנגנוני הביטחון שלו. הדרוזים, גם אם לא נטלו חלק פעיל במעשי הזוועה, מזוהים על ידי רוב הסונים, שדוכאו על ידי המשטר, כחלק ממשטר אסד וכשותפים למעשי הזוועה שלו כלפיהם.

עם נפילת המשטר הסורי הקודם והשתלטות HTS בהנהגת אחמד א-שרע (אל-ג׳ולאני) על סוריה, נפתחו פצעי העבר והחלו מעשי הנקם בכל מי שזוהה כחלק ממשטר אסד או מתומכיו. זהו למעשה הרקע להתנפלות של שבטים בדואים סונים בדרום סוריה על הדרוזים בהר הדרוזים ובא-סווידא, כמו גם על ישובים דרוזים אחרים בקרבת דמשק. מעשי טבח מחרידים אירעו גם במרחב לט׳קיה, שם מתגוררת רוב האוכלוסייה העלאווית וגם בדמשק עצמה, נגד אוכלוסייה נוצרית, המזוהה גם היא כמי שתמכה במשטר אסד ושיתפה איתו פעולה. מעשי הטבח בוצעו על ידי אנשי דאע"ש לשעבר וג'האדיסטים אחרים שהתקבצו בסוריה במהלך השנים, בין אם בהתארגנויות ספונטניות ובין אם כחלק מהצבא הסורי החדש.

אסטרטגיה לשינוי המערכת האזורית

א-שרע, המנהיג הסורי החדש, נמנה בעברו על פעיליה הבכירים של אל-קאעידה, פרש מהארגון והקים בהמשך את קואליציית הארגונים הג׳האדיסטים הסונים (החזית לשחרור א-שאם) HTS. הוא נעצר על ידי האמריקאים בגין פעילות הטרור הרצחנית שלו ואף נכלא למספר שנים. ידיו בהחלט מגואלות בהרבה דם ולא לגמרי ברור אם העובדה שגזר בקפידה את זקנו והחליף את הגלביה בחליפה, אכן מסמלת את נטישת אמונותיו ודרכיו הג׳האדיסטיות.

המציאות הזו, של מעשי נקם רצחניים בעת חילופי שלטון מיעוט, אינה חדשה או אופיינית רק לסוריה, בה שלט המיעוט העלאווי. פגשנו אותה גם בעיראק ביום שאחרי מיטוט שלטון סדאם חוסיין – השליט שנשען על המיעוט הסוני ודיכא את המיעוט השיעי. ישראל פוגשת את המציאות הזו לאחר אירוע טראומטי שנצרב בתודעת הקולקטיב היהודי ב-7 באוקטובר ומלחמה אזורית רב-חזיתית קשה שבה היא נתונה מאז. המצפן האסטרטגי הישראלי, שכויל מחדש לאחר אותה שבת שחורה, הוביל לעיצובה של אסטרטגיה שתכליתה שינוי המערכת האזורית כולה, באמצעות מיטוט או החלשה משמעותית של מרכז הכובד המשמעותי והבעייתי ביותר שלה – איראן. התמוטטות משטר אסד בסוריה היא תולדה של האסטרטגיה הישראלית והגיעה לאחר פגיעה קשה בחזבאללה ובאיראן.

נפילת משטר אסד פתחה בפני ישראל את האפשרות לשינוי הזירה באופן משמעותי ולהסרת איום בעל משקל מצד סוריה. ואכן, ישראל ניצלה את ההזדמנות ההיסטורית והאסטרטגית לצורך השמדת תשתיות הצבא הסורי במטרה למנוע את נפילת היכולות הללו לידי גורמים ג׳האדיסטים עוינים ובמטרה להבטיח פרוזדור יבשתי ובעיקר אווירי פתוח בדרך לאיראן.

בנוסף, השתלטה ישראל על מרחב החיץ שנקבע בהסכמי ההפרדה משנת 1974 כדי למנוע זליגת כוחות ג׳יהאדיסטים למרחב ולסכל התארגנות לביצוע פיגועי טרור נגד ישראל מגבול רמת הגולן. לישראל אין אינטרסים טריטוריאליים בסוריה וההשתלטות על מרחב החיץ היא בחזקת צורך ביטחוני לעת הזו ובהינתן מציאות של חוסר יציבות שלטונית בסוריה. ישראל נכונה למשא ומתן עם סוריה לצורך הגעה להסדרים ביטחוניים מעודכנים ואפקטיביים ואכן, לאחרונה דווח במספר הזדמנויות ועל ידי מספר גורמים אודות פגישות של בכירים ישראלים וסורים לצורך גיבוש הסכמות בנושאים אלו.

בתוך אזור החיץ שהגדירה ישראל, שהוא גדול יותר מזה שבו נוכחים ופועלים כוחות צה״ל, נמצא הר הדרוזים ובו גם העיר א-סווידא – הריכוז הגדול בסוריה של האוכלוסייה הדרוזית. נוכחותה של אוכלוסייה זו במרחב הזה מסייעת למניעת התחזקותן ופעילותן של מיליציות סוניות ג׳האדיסטיות ויש בכך כדי לשרת את האינטרס הביטחוני של ישראל.

בה בעת, לאוכלוסייה הדרוזית במרחב קשרי משפחה ענפים לבני העדה אזרחי ישראל. המיעוט הדרוזי במרחב המזרח התיכון מונה כמיליון נפש בלבד הפזורים בארבע מדינות: ישראל, סוריה, לבנון וירדן. הקהילות הדרוזיות מוכרות כמי שמקיימות קשרים הדוקים ביניהן ותחושת הנרדפות שלהן באזורנו מעצימה את תחושת הסולידאריות והמחויבות ההדדית. זו הסיבה העיקרית להנעתה של האוכלוסייה הדרוזית בישראל בדרישה מהממשלה לעשות מעשה ולפעול להגנת אחיהם בא-סווידא.

מחויבות היסטורית להגנה על מיעוטים

שורשיה של הברית ההיסטורית בין האוכלוסייה הדרוזית בישראל לבין תושבי הארץ היהודים נעוצים עוד בימים שטרם הקמת המדינה. המיעוט הדרוזי בישראל מונה כ-150 אלף איש בלבד, אך הוא מעורב ומשולב מאוד בחברה הישראלית. בניו משרתים בצה״ל ובמערכות הביטחון ורבים מהם הגיעו לתפקידים ולדרגות בכירות. המדינה, מצידה, מוקירה תודה עמוקה לאזרחיה הדרוזים על הירתמותם למאמץ הביטחוני ורגישה מאוד לרגשותיה ולחששותיה כשמדובר בבני משפחותיהם שמעבר לגבול. מאחר ודרוזים רבים הקריבו את חייהם למען מדינת היהודים וממשיכים להיות נכונים לעשות זאת, תוך שהם מגלים נאמנות מוחלטת לישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ורואים עצמם חלק בלתי נפרד ממנה, לא יכולה המדינה להתעלם מקריאתם להגנה על אחיהם הנתונים בצרה ונטבחים על ידי הסונים בגיבוי המשטר הסורי.

מעבר לכך, לישראל יש מחויבות היסטורית, אסטרטגית ומוסרית להגנת מיעוטים במרחב מעצם היות היהודים עצמם כאלו. במובן זה מדובר בגורל משותף למיעוטים הדתיים והאתניים וכך היה עם הכורדים בעיראק, עם הנוצרים בלבנון ועם הדרוזים בסוריה. ברית המיעוטים הזו, גם אם אינה פורמלית, חשובה לישראל כמדינת מיעוט דתי ולאומי במרחב ובמקרה של סוריה, היא גם משרתת אינטרסים ביטחוניים ברורים של ישראל. כמדינתם של היהודים שנרדפו ונטבחו לאורך הדורות, חשה ישראל גם חובה היסטורית ומוסרית להגן על אותם מיעוטים.

בה בעת, לישראל ולמשטר הסורי בהנהגת א-שרע, יש אינטרסים אסטרטגיים משותפים. המשטר הסורי פועל לדחיקת איראן מסוריה, פועל נגד חזבאללה ואינו מאפשר פעילות טרור פלסטינית משטח סוריה. האפשרות לכינון הסכמים ביטחוניים עם המשטר הנוכחי, שיובילו בתורם לשיתופי פעולה בתחומי האנרגיה, מים, תשתיות ובהמשך אולי לנורמליזציה ולהצטרפות סוריה להסכמי אברהם, חשובה מאוד לישראל (וגם לחזון הנשיא טראמפ). היא משרתת לא רק אינטרסים ביטחוניים אלא גם את האינטרס להשתלבותה במרחב באמצעות עיצובה של ארכיטקטורה אזורית חדשה, שישראל היא רכיב חשוב ומשמעותי בה.

לפיכך, הדילמה הישראלית מתכנסת למתח שבין ההכרח שבהגנה על המיעוט הדרוזי בסוריה מחד גיסא, לבין הצורך שבשימור האינטרסים המשותפים לה ולמשטר הסורי וקידומם, מאידך. ישראל צריכה למצוא את הדרך לתמרן ולאזן בין השניים ולהבטיח שבכל מהלומה שהיא בוחרת להנחית על ראשו של המשטר הסורי בשל תמיכתו ברוצחים הג׳האדיסטים הטובחים בדרוזים, ובהפרתו את דרישת ישראל להימנע מלהזרים כוחות צבא למרחב החיץ, היא לא שוברת את מפרקת המשטר.

המהלומות צריכות להיות מידתיות, כאלו שמעבירות את המסר, משמרות את ההרתעה, אך בה בעת גם משמרות את ערוצי ההידברות ושיתופי הפעולה העכשוויים והפוטנציאליים לעתיד לבוא. לצד נחישות ישראלית, מתחייבת חשיבה יצירתית יותר לגבי אופן הפעלת הכוח לצורך חידוש ההרתעה ושימורה. חשוב להשתחרר מהתפיסה שבשל הימצאותו של פטיש גדול בידינו, כל בעיה היא בחזקת מסמר.