המוטיבציה של ערביי יו"ש, הן כיחידים והן על ארגוניהם השונים, להוציא לפועל פיגועי טרור נותרה בעינה. סביב המוטיבציה הזו מתפתחות תשתיות טרור ומתבססות בשטח, לצד גיוס ואימון פעילי טרור באזור ומחוצה לו. מנגד, צה"ל והשב"כ נאלצים לפתח מנגנוני סיכול ולהגביר את נוכחותם בעיקר באזורי החיכוך הרבים בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית ביו"ש, בעיקר במחנות הפליטים, הדומים במאפייניהם לאלו שבעזה. על הסיכונים האלו נוספים חולשת הרשות הפלסטינית והיעדר הלגיטימציה שלה, כמו גם המציאות הכלכלית העגומה של תושבי האזור, שיעורי האבטלה העצומים, בעיקר בקרב צעירים משכילים והיעדר אופק מדיני. לתוך המציאות המורכבת והמסובכת הזאת נוספים קיצוניים גם מצד היהודים שמגיבים למתח ולטרור הערבי בפשיעה לאומנית.
הקיצוניים הלאומיים בקרב ערביי יו"ש משתמשים בדת ובאמונה המוסלמית להלהטת הרוחות וגם העובדה שהמלחמה באיראן לא הוכרעה סופית תורמת לליבוי היצרים ומעוררת תקווה בקרב ארגוני הטרור שגם הם יצליחו לגרור את ישראל למלחמה מתמשכת שתעלה ייאוש בקרב תושביה.
יהודה ושומרון היא זירה רגישה ונפיצה הן בשל אוכלוסייה יהודית גדולה המתגוררת בה והן בשל הטופוגרפיה – פני השטח ההררי שחולש על הערים הגדולות של ריכוזי האוכלוסייה הגדולים בישראל והגיאוגרפיה – הקרבה הפיזית בין מוקדי הטרור לאוכלוסייה היהודית. בתנאים אלה יש איום ממשי על העורף הישראלי בחלק גדול של מדינת ישראל.
כפי שלמדנו על בשרנו, המוטיבציה של הפלסטינים לבצע פעולות טרור נגד ישראל היא גורם הסיכון הגדול ביותר והאפשרות שלהם לפתח את יכולותיהם בכיוון, כמו סיכוני הרחפנים וסכנת היפוך הכנים של שוטרי הרשות, מצביעים על כך שהזמן לא פועל לטובת ישראל.
הירידה בהיקף הפיגועים לאחרונה היא לא יותר מאשליה מסוכנת. היא אומנם הישג משמעותי וראוי להערכה של כוחות הביטחון הישראלים, אלא שהיקף הסיכולים העצום מעיד על רמת המוטיבציה ועומק תשתיות הטרור, פריסתן ותעוזתן בכל רחבי יהודה ושומרון. הציבור הפלסטיני אומנם לא מאורגן דיו ואפילו מורתע, בין היתר, בשל השינוי במאפייני הפעילות של כוחות הביטחון הישראלים, ובכללם כאלו המזכירים את מאפייני פעילות צה"ל במלחמת "חרבות ברזל" ברצועת עזה, אלא ששורה של משתנים עלולה להוביל את הציבור הפלסטיני לחצות את גבול הפחד והרתיעה ולהכשיר את התנאים להתפרצות אלימה רחבה, שעלולה לגלוש גם אל מעבר לגבולות המערכת באיו"ש.
גם התרחבות האלימות מצד יהודים והפשיעה הלאומנית מטרידה, ולא רק בשל הסיכון שבהאצת התפרצות אלימה, אלא גם בשל טשטוש הגבולות והמוסכמות של מדינת חוק – ההתנהלות מול צה"ל, גורמי אכיפת החוק ומוסדות המדינה. גם הריחוק מהמוסר היהודי והגלישה לנורמות של אלימות פוגעת בתקינות השלטון בארץ ולפגיעה בתדמית ובמעמד של ישראל בעולם.
עלייה במוטיבציה לטרור
אחרי שהתפרץ גל אלימות וטרור באיו"ש, במרץ 2022, שהתחיל לאחר שני אירועי טרור בישראל, שבוצעו על ידי אזרחים ישראלים המזוהים עם דאע"ש, ישראל נמצאת תחת מלחמת טרור מתמשכת. הטרור התמקד בצפון השומרון ומשם זלג בהמשך לשאר שטחי איו"ש. מתקפת ה-7 באוקטובר הובילה להתעצמות הטרור כששנת 2024 הייתה שנה אלימה ומדממת במיוחד באיו"ש. בשנת 2025 נרשמה ירידה משמעותית של כ-78% בהיקף פיגועי הטרור הפלסטיני, לצד 1,374 סיכולים משמעותיים באותה שנה. היקף הסיכולים אף גדול מזה של שנת 2024 ויש בו כדי להעיד על רמת המוטיבציה והיקף תשתיות הטרור הפלסטיני באיו"ש. אם מתייחסים גם להיקף הברחות האמל"ח דרך גבול ירדן שהתרחב בצורה משמעותית, שהביא גם לטרור יהודי ופשיעה לאומנית, כמו גם לרמת חיכוך גבוהה בין כוחות הביטחון הישראלים לאוכלוסייה הפלסטינית. בשל מאפייני הפעולות והיקפן ובכלל זה פינוי מחנות פליטים והריסתם, הרי שמדובר במערכת של "גחלים לוחשות" כשרוח קדים מאיימת להפיח בהן אש גדולה.
מאמצי הסיכול הביטחוני אכן מדכאים את הטרור הפלסטיני ומונעים התפרצות אלימה מיידית, אך כוחות מסלימים מצטברים אלה רק מעידים על הפוטנציאל להצתת אש גדולה בכל עת. כל אירוע אקראי – פיגוע טרור קטלני, אירוע פשיעה לאומנית, או פרובוקציה סביב הר הבית עלול להפוך לאירוע של עימות נרחב של ממש.
נתוני הטרור לשנת 2026 מראים שחלה ירידה נוספת בהיקף הטרור הפלסטיני בקטגוריות השונות. חשוב להדגיש בהקשר זה את היקף הפיגועים כולל טרור עממי. למרות ירידה קלה בהיקף הפיגועים הכולל בשנת 2025, עדיין מדובר בהיקף נרחב, שיש בו כדי להעיד על המוטיבציה הפלסטינית לביצוע פיגועים וגם על היקף תשתיות הטרור.
שנת 2024 הייתה שנת שיא במספר ההרוגים הפלסטינים במהלך פעולות הסיכול, בעוד שנת 2025 הייתה שנת שיא בהיקף הסיכול של פיגועי טרור.
הסיכולים הביאו לחשיפה ולהשמדה של תשתיות טרור מאורגנות רבות: בשנת 2025 הושמדו 25 תשתיות ובתי מלאכה, לאחר 20 שהושמדו ב-2024 ו-24 ב-2023. כך למשל, במהלך מבצע "בית וגן" ביולי 2023, אותרה במתחם מסגד במחנה ג’נין מעבדה להרכבת מטענים ומחבוא נשק גדול, ואלה פוצצו ע״י כוחות צה״ל. מדובר בשיטת פעולה זהה לזו שפגשנו ברצועת עזה – שימוש בתשתיות אזרחיות, הנתפסות כמוגנות מפני תקיפה צבאית, לצורכי טרור. ביוני 2025 נעצרו בחברון יותר מ-60 פעילי חמאס ב-10 חוליות שונות עם עשרות כלי נשק, שחלקן תכננו פיגועים משמעותיים. כמו כן לאורך התקופה נחשפו תשתיות מימון טרור להעברת מיליוני שקלים מחו"ל לאיו"ש, בעיקר ממפקדת חמאס בטורקיה.
לצד הטרור הפלסטיני ניכרת מאז 2022 גם עלייה מדאיגה בטרור מצד גורמים יהודיים קיצוניים – המוגדרת לעיתים "פשיעה לאומנית" ומיוחסת לקומץ קיצוני, קבוצת ״תג מחיר״, ״נערי גבעות״ וכדומה. מדובר במעשי אלימות של אזרחים ישראלים, לרוב תושבי מאחזים וחוות, נגד פלסטינים, נגד רכושם וגם נגד כוחות הביטחון. בכל מה שנוגע לפגיעה באזרחים פלסטינים, בין אם כתגובת נקם על טרור פלסטיני, בין אם כתוצאה מחיכוכים המתפתחים על רקע שטחי מרעה, או שליטה בשטח, ובין אם במטרה להפגין עליונות ולקדם רעיונות פוליטיים, כמו למשל תוכנית ההכרעה של סמוטריץ׳ או אחרות ברוחה, מדובר במקרים רבים בטרור לשמו, מכיוון שתכלית האלימות של יהודים כלפי פלסטינים נועדה להטיל אימה על אוכלוסייה אזרחית לצורך קידום מטרות פוליטיות. מדובר בפגיעה באנשים וברכוש ללא הבחנה, ובמקרים רבים גם ללא קשר גאוגרפי או נסיבתי לאירוע טרור נגד יהודים במרחב.
הנתונים מצביעים גם על עלייה מטרידה בהיקף הטרור היהודי והפשיעה הלאומנית ובחולשת האכיפה נגדם עד לשנת 2025, היקף שאך גדל במהלך שנת 2026.
הרשות קרובה לקריסה
הרשות הפלסטינית היא ישות שלטונית מוחלשת וכושלת, הנתונה במשבר תקציבי ותפקודי עמוק. בנוסף, הרשות אינה זוכה לאמון מצד הציבור הפלסטיני. החמאס, למרות היחלשות התמיכה הציבורית בה, היא עדיין המפלגה הפופולרית יותר, בשיעור כמעט כפול משיעור התמיכה בפת"ח. מנגנוני הביטחון הפלסטינים מתקשים לפעול נגד תשתיות חמאס והטרור במחנות הפליטים ולרוב נמנעים מכניסה אליהם ומותירים את המלאכה לכוחות הביטחון הישראלים.
ולמרות הכל שיתוף הפעולה הביטחוני נמשך ומנגנוני הביטחון הפלסטינים מרימים תרומה חשובה למאמצים הסיכוליים, אך עיקר הנטל עדיין נופל על כוחות הביטחון הישראלים. מאז מרץ 2022 היו מספר מקרים בהם אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים הצטרפו לתשתיות הטרור הפלסטיניות, או שהיו מעורבים בפיגועי טרור. המספרים אומנם אינם גדולים – במצטבר מדובר בכמה עשרות ובמספרים דומים של קרובי משפחה של פעילי מנגנונים – אבל התופעה כשלעצמה מטרידה ומדאיגה והיא בהחלט עלולה להתרחב במידה והרשות הפלסטינית תמשיך להתקשות לשלם לפעילי המנגנונים את מלוא שכרם; ובמיוחד אם רמת החיכוך תמשיך להיות גבוהה וכתוצאה מהחיכוך גם ייפגעו בני משפחה של פעילים במנגנוני הביטחון הפלסטינים.
בעיני הציבור הפלסטיני, היעדר תגובה של הרש״פ לכניסות צה"ל ללב ערי הגדה ומחנות הפליטים ופעילותו האגרסיבית שם, כמו גם החולשה שמפגינה הרש״פ מול השתוללות הטרור היהודי והרחבת ההתנחלויות וההשתלטות על שטחי C, הם ביטוי לחוסר אונים תפקודי של הרש״פ. החולשה הזו שוחקת עוד יותר את הלגיטימציה הציבורית לרש״פ ומחזקת את הנרטיב של חמאס ושל קבוצות הטרור המקומיות, המציגות את אסטרטגיית ה"התנגדות" החמושה כחלופה היחידה, ומכאן את התמיכה בחמאס ואת שחיקת התמיכה בפת״ח. משבר הלגיטימציה של הרש״פ מחריף עוד יותר בשל היעדר אמון ביכולתה של הרש״פ לייצר אופק מדיני ולהוביל למימוש עצמאות ולהקמת מדינה פלסטינית.
משבר התפקוד והלגיטימציה מערערים את יציבות הרש״פ ומניחים את התשתית למאבקי כוח בין מי שרואים עצמם כמחליפיו של אבו מאזן הבא בימים, ותומכיהם, ובכלל זה גם כוחות חמושים הסרים למרותם. בהיעדר קונצנזוס פנימי על ״היום שאחרי״ אבו מאזן, ובהיעדרו של מנהיג לגיטימי המועדף על ידי הציבור, מלבד מרוואן ברע׳ותי, הכלוא בישראל, גדלה הסבירות לכאוס, אנרכיה והתפרקות המערכת הפלסטינית עד כדי מלחמת אזרחים.
הבחירות המקומיות שהתקיימו לאחרונה מצביעות על המשך מגמת ההיחלשות של הרשות הפלסטינית ושל הפת"ח ועל התחזקות של מנהיגים מקומיים, המעידות על פרגמנטציה של המערכת הפלסטינית באיו"ש. גם כינוס הוועידה השמינית של הפת"ח ביטא את מגמות הסטגנציה של תנועת הפת"ח ואת הניכור הגובר בינה לבין הציבור הפלסטיני.
שבריריות המערכת הפלסטינית באיו"ש ועובדת היחלשותה של הרשות הפלסטינית, מזמינה התערבות של שחקנים חיצוניים, המבקשים לשמר את איו"ש כחזית טרור פעילה נגד ישראל ולחיזוק חמאס כגורם מתחרה לרשות ואפילו כאלטרנטיבה לה. איראן וחיזבאללה משקיעות משאבים עצומים לשימור איו"ש כזירת טרור פעילה, בין היתר, באמצעות הברחת מטענים תקניים ואמל"ח דרך הגבול הירדני הפרוץ ובהעברת כספים וידע. אם המערכה נגד איראן וחיזבאללה לא תסתיים בהכרעה של ישראל ובהחלשה משמעותית של המשטר, יהיה בכך בכדי להפיח רוח קדים של ממש בגחלים הלוחשות באיו״ש. סיום המערכה בהחלשה משמעותית מאוד של המשטר תפגע ביכולתו להמשיך ולתמוך במערכת הטרור באיו״ש.
מעורבות ערביי ישראל מאז פרוץ גל ההסלמה במרץ 2022, שכזכור החל בסדרת פיגועים קטלניים בבאר שבע, בחדרה ובבני ברק, שבוצעו בידי ערבים אזרחי ישראל בעלי זיקה לדאע"ש, הביאה לגידול מתמשך ומדאיג במעורבותם של גורמים מקרב ערביי ישראל בפעילות טרור, בזיקה ישירה לאיו"ש. אזרחים ישראלים הנהנים מחופש תנועה מוחלט משמשים כסייענים לוגיסטיים, מבריחים אמל״ח וכסף ומוציאים לפועל של פיגועים. מגמה זו התעצמה לאורך השנים: בשנת 2024 בוצעו 14 פיגועים משמעותיים בתוך תחומי ישראל על ידי ערביי ישראל ונחשפו כ-20 חוליות טרור מקרבם, שתכננו פיגועים בשיתוף גורמים באיו"ש. מגמת ההקצנה נמשכה בשנת 2025, כשבמהלכה הוגשו כ-130 כתבי אישום נגד ערביי ישראל בגין מעורבות בטרור לאומני.
טורקיה וקטר בוחשות בישראל
מפקדות חמאס בטורקיה ובקטר מנצלות חסינות יחסית כדי לתפקד כמרכזי פיקוד, הזרמת כספים, והפעלת לוחמה פסיכולוגית ברשתות החברתיות, תוך קריאת תיגר מתמדת על הלגיטימיות של הרש"פ. להנהגת חמאס ברצועת עזה, כמו להנהגת חמאס חו״ל, בדגש על הנהגת חמאס איו״ש, יש אינטרס מובהק בליבוי היצרים באיו״ש באמצעות ביסוס נרטיב השמדת העם בעזה אמצעות כיבוש והרעבה בקרב הציבור הערבי בארץ. דימויי המלחמה מזינים, להבנתם, זעם פלסטיני קולקטיבי, המצית הפגנות ותורם למוטיבציית צעירים לאמץ את אתוס ההתנגדות האלימה ולהצטרף לארגוני הטרור כמענה לתוקפנות ולדיכוי הישראלי.
מוסדות האו"ם והקהילייה הבינלאומית – גופים וטריבונלים בינלאומיים, המקדמים דה-לגיטימציה של ישראל, מעניקים רוח גבית להתנגדות הפלסטינית. תקוות הרש"פ כי הקהילייה הבינלאומית תכפה פתרון על ישראל ללא צורך בפשרות פלסטיניות מאפשרת לה להמשיך להתחמק מרפורמות משמעותיות בנוגע לתפקודה ולהפסקת ההסתה נגד ישראל במערכת החינוך, באמצעי התקשורת ובהתבטאויות של מנהיגים פוליטיים ודתיים, מה שמזין בתורו את תודעת המאבק בקרב הפלסטינים באיו״ש ותורם להסלמת האלימות.
כדי לפרוץ את המבוי הסתום שבו הרשות הפלסטינית חלשה ומושחתת מכדי למשול, אך התפוררותה תיצור כאוס ביטחוני ואזרחי מסוכן, נדרש מהלך עם פוטנציאל להיות "שובר שוויון" אסטרטגי. שילובה של זירת איו"ש ביוזמות הבינלאומיות החדשות שגובשו במסגרת הסדרי "היום שאחרי" ברצועת עזה, ובמרכזן הרחבת מנדט "מועצת השלום" (Board of Peace). ראוי לדון באפשרות ליישום מודל זה, בשינויים המתחייבים, כמשטר נאמנות באיו"ש למשך מספר שנים כרעיון מתחרה או חלופי לרעיונות השגורים במסגרת התפיסות הקיימות. מודל פעולה מסוג זה עשוי לאפשר מרחב ואופן פעולה לייצוב המערכת.
הרחבת המנדט לאיו"ש עשויה להתאפשר בזכות חלון הזדמנויות היסטורי שנוצר בעקבות המערכה האזורית נגד איראן וחיזבאללה ("שאגת הארי"). החלשתו הדרמטית של "ציר ההתנגדות" פוגעת אנושות ביכולתן של איראן, חיזבאללה ומפקדות חמאס בחו"ל להוסיף לתדלק את הטרור באיו"ש באמצעות הברחות אמל"ח והזרמת כספים. במקביל, מנהיגותה של ארה״ב באזור והובלתה מתחזקות והמדינות הערביות הפרגמטיות, שחוו באופן ישיר (מדינות המפרץ) את כוח ההיזק האיראני, מבינות את חשיבות ייצובה של המערכת האזורית ונטרול הנפץ הפלסטיני.
נראה שמנהיגי המדינות הערביות הפרגמטיות הפנימו את העובדה שאין לקבל את המשך שלטון חמאס ברצועת עזה ולכן יש הכרח בפירוק הארגון כישות צבאית ושלטונית. בה בעת, מתבססת ההערכה בקרב אותן מדינות שהרשות הפלסטינית, בהובלת אבו מאזן, אינה מסוגלת באמת לעבור את השינויים ההכרחיים כדי להניח את היסודות למדינה הפלסטינית. במובן הזה, ייתכן שיכולה להיווצר בשלות לרעיון הרחבת המנדט של מועצת השלום, שהן כבר חלק ממנה.
יתרה מכך, הרחבת המנדט לאיו"ש תחזק ותבטיח את הצלחת תוכנית 20 הנקודות ברצועת עזה. הניסיון מלמד כי אי אפשר לנתק לחלוטין את שתי הזירות; כל ניסיון לייצב את עזה יושפע בהכרח אם איו"ש תבער, ולהפך. החלת משטר נאמנות אחיד על שתי הזירות תייצר מסגרת הוליסטית שתקשה מאוד על חמאס לנצל את הגדה כעורף לוגיסטי ותודעתי ותבטיח רציפות שלטונית, אזרחית וכלכלית א-פוליטית בשני האזורים ואת איחודם בהמשך לישות פוליטית אחת (לא גאוגרפית), שתחובר לארכיטקטורה האזורית החדשה.
ההיגיון המסדר של הרחבת המנדט של מועצת השלום והקמת "משטר הנאמנות" הוא יצירת "פסק זמן" מדיני וביטחוני של מספר שנים , החסין מפני לחצים פוליטיים פנימיים (הן בישראל והן ברשות הפלסטינית). פסק זמן זה יאפשר את התנאים לייצוב המערכת, לתיקון כשלים מבניים עמוקים ולפיתוח מרחבי הזדמנויות חדשים ויצירתיים לניהול הזירה הפלסטינית כך שתשתלב בארכיטקטורה החדשה של המזרח התיכון (בהובלת ארה"ב, ערב הסעודית ומדינות הסכמי אברהם). מעטפת זו תיצור אופק תשתיתי, ביטחוני וכלכלי מעשי ובר-קיימא, שיחליף את פרדיגמת שתי המדינות במתכונת הסכמי אוסלו, שכבר איננה עומדת במבחן המציאות.
לקחת יוזמה, לשלוט בפתרון
המציאות באיו"ש, חרף ההישגים המבצעיים יוצאי הדופן של צה"ל ושב"כ, היא מציאות שברירית, מטרידה, מסוכנת ונפיצה. לצד שורה של גורמים מסלימים אותם יש לרסן ולדכא, ניתן להצביע על כמה גורמים מרסנים, אותם נכון יהיה לחזק. דיכוי גורמים מסלימים במקביל לחיזוק גורמים מרסנים, עשוי לסייע לייצוב המערכת ביהודה ושומרון.
היציבות לכאורה, ככל שהיא קיימת, נשענת כמעט באופן בלעדי על כוח צבאי ומאמצי סיכול אינטנסיביים. שיווי המשקל במערכת נוטה כיום באופן מובהק ומסוכן לטובת השילוב של גורמים המערערים (המסלימים), עליהם עמדנו בקצרה במסמך זה.
אנו עדים לזינוק מסוכן בהיקף ובחומרת הטרור היהודי והפשיעה הלאומנית (עלייה של 44% בתקריות חמורות בשנת 2025), גם אם היקפו נמוך עשרות מונים מהיקף הטרור הפלסטיני וגם כאשר ברור שאין סימטריה בין טרור פלסטיני לטרור יהודי. אלימות זו משמשת זרז ישיר להתלקחות, דוחקת אוכלוסיות נוספות למעגל האיבה, גוררת את צה״ל, הפרוס בשטח בהיקף נרחב ונדרש להגדיל עוד יותר את היקף הכוחות הפועלים בשטח, לחיכוך אלים עם אוכלוסייה יהודית ופלסטינית וגוזלת קשב ומשאבים יקרים.
בשורה התחתונה, המצב באיו"ש קרוב למיצוי כושר הספיגה, והוא בבחינת סיר לחץ נטול שסתום שחרור. הצירוף הנפיץ של אבטלה גואה, משילות מרוסקת, טרור משולב ולחצים חיצוניים, הופך כל תקרית נקודתית לסכנה אסטרטגית. התפרקות המערכת באיו״ש תוביל לאנרכיה ביטחונית מסוכנת, שעלולה לגלוש במהירות גם אל תוך גבולות מדינת ישראל.
