בימים האחרונים נסערת דעת הקהל בישראל בעקבות פרסום הפוסט הכואב של ענת אנגרסט, אימו של החטוף מתן אנגרסט, שבו התייחסה להודעה שקיבלה מקצין מודיעין במנהלת החטופים. אותו קצין, כפי שצוטט בפוסט שהעלתה האם, סיפר לה כי "הסיכון (לחייו של מתן – ק.מ.) כבר עלה בימים האחרונים כתוצאה מהפעילויות של צה"ל טרום התמרון והוא במגמה של סיכון גובר מול העצמת התמרון, זה מה שזה אומר. זה נכון לגבי כל מי שנמצא בחטיבה הזאת (הכוונה לחטופים הנמצאים בגזרת פעילות החטיבה)".
אי אפשר שלא לכאוב את כאבה הנורא של משפחת אנגרסט, כמו גם את כאבם של כל שאר משפחות החטופים. הלב מדמם והנפש נצרבת מגודל המצוקה וברור לגמרי שהאופן שבו בחר אותו קצין מודיעין להתנסח רק הוסיף שמן למדורת הדאגות הבוערת כבר כמעט שנתיים. אלא שמעבר לאופן המגושם, המטופש ואף האכזרי שבו בחר אותו קצין להעביר את המסר לגבי החטופים, קשה להשתחרר מהרושם שמדובר כאן במשהו חמור עוד יותר. ההנחה היא שאותו קצין לא דיבר מהמיית לבו וכי המסר שהעביר נוסח בקפידה על ידי ממוניו, שבוודאי ערים למשמעותו, בעיקר לכשיתפרסם ברבים.
המטרה – להגיע אל לב השיח הציבורי
המסר, כלשונו, מבטא גישה לעומתית של הדרג הצבאי כלפי הדרג המדיני, ובהנחה שברור היה למי שהעבירו אותו כי יהפוך לנחלת הציבור כולו, הרי שברור גם היה מה תהיה התגובה – בוודאי בקרב משפחות החטופים וכל מעגלי התמיכה בהן. התגובה החריפה אמורה הייתה לעורר סערה ציבורית ולהפוך למנוף לחץ משמעותי על הדרג המדיני, שלא קיבל את עמדת הדרג הצבאי בנוגע לכיבוש העיר עזה והנחה אותו להמשיך בהיערכות לקראת ביצוע מהלך זה. המסר בנוגע לסכנה הנשקפת לחטופים כתוצאה מתמרון צבאי נרחב, משקף בצורה ישירה וברורה את עמדת הרמטכ"ל כפי שהוצגה בפני הדרג המדיני והודלפה גם היא לציבור.
דרג צבאי שהיה פועל בשם האחריות המשותפת ומפנים את משמעות הציות להנחיות הדרג המדיני הנבחר ולסמכותו המוחלטת בבחירת התכלית האסטרטגית, לא היה פועל באופן מתריס ולעומתי שכזה. את ההודעה היה מנסח באופן שונה לחלוטין וברוח עמדת הדרג המדיני.
למשפחה צריך היה לומר שצה"ל נערך לכיבוש העיר עזה ומגביר את הלחץ הצבאי על חמאס במטרה להביא לשחרור מספר גדול ככל הניתן של חטופים במהירות האפשרית, תוך הדגשת המסר כי שחרורם הוא מטרה עליונה בעבור הצבא אשר יעשה כל אשר לאל ידו כדי למנוע פגיעה בהם.
ראוי היה גם לומר למשפחה כי בצבא מקווים שעצם ההיערכות לכיבוש עזה תחזיר את חמאס לשולחן המשא ומתן ותכפה עליו את שחרור החטופים באופן שייתר את הצורך בביצוע המהלך עצמו. צריך היה להדגיש שכיבוש העיר עזה הוא המוצא האחרון לאחר שכל האפשרויות האחרות כשלו ותכליתו היא שחרור החטופים, ששלומם ניצב למול עיני מפקדי צה"ל כולם. אמת – יש בכך משום סיכון, אך האפשרות האחרת, לאפשר לחמאס להמשיך ולהתל בישראל ובמתווכות ולהפעיל אסטרטגיית השהייה והונאה, היא בחזקת סיכון לא פחות חמור לחיי החטופים.
אסור להעמיק עוד יותר את משבר האמון
לא מדובר כאן בענייני נימוסים והליכות. לאופן ניסוח ההודעה משמעות רבה מאוד הן בהיבט הרגשי והפסיכולוגי כשמדובר במשפחות החטופים והן בהיבט של האחריות המשותפת של הדרג הצבאי לפעול בשם הממשלה ובכל אשר מתחייב מהחלטותיה. לא ניתן להתייחס לניסוח שנבחר כאל "החלקה" או טעות תמימה. מדובר כאן בביטוי נוסף להתנהלות מאוד בעייתית ומסוכנת של הדרג הצבאי, שהשלכותיה עלולות להתברר כמרחיקות לכת ושיש בהן כדי להעמיק עד מאוד את משבר האמון עם הדרג המדיני, שבהכרח יחלחל גם אל הציבור עצמו ויכרסם ביסודות החוסן החברתי והלאומי.
מחאת משפחות החטופים נתמכת על ידי חלקים רחבים בציבור הישראלי. נרתמו לה מספר גופים התומכים במשפחות באמצעות ארגון עצרות ואירועים, במשאבים ובדברור. חלק מאותם גופים רתומים למשימה בחרדת קודש ונאמנים למשפחות ולשחרור יקיריהן, אחרים "רוכבים" על מצוקתן ועל גל המחאה כדי לקדם מטרות פוליטיות וספק אם יש בכך כדי לסייע למשפחות ולמטרה המרכזית שמנחה אותן.
אותם גורמים, המבקשים לקדם מטרות פוליטיות, קפצו על המסר של קצין צה"ל למשפחת אנגרסט כמוצאי שלל רב ומינפו אותו לצורכיהם שלהם, כשספק אם הם מבינים את המשמעויות לעומקן. במדינה דמוקרטית, לדרג המדיני יש את הסמכות ואת האחריות להגדיר ולקבוע את התכלית האסטרטגית ואת המטרות האסטרטגיות של המלחמה ובכלל. בשיח שמתקיים, חייב הדרג הצבאי להציג באופן פתוח וכן לחלוטין את משנתו ואת תובנותיו בנוגע למשמעויות הצבאיות ואפילו האחרות, הנובעות להבנתו מהמהלך המתחייב לשיטת הדרג המדיני. הדרג המדיני, מצידו, צריך לשקול את הדברים בהסתמך על המנעד הרחב ביותר האפשרי של שיקולים, שלא לכולם הדרג הצבאי בהכרח חשוף ושלא כולם הם בתחומי אחריותו וסמכותו.
משהתקבלה ההחלטה, מוטלת החובה על הדרג הצבאי – בשם האחריות המשותפת ומכוח כללי המשחק המחייבים במדינה דמוקרטית – להצדיע ולגייס את כל יכולותיו המקצועיות כדי להוביל מהלך שישרת את התכלית האסטרטגית שקבע הדרג המדיני. האחרון, בשם האחריות המשותפת, חייב לגבות את מהלכי הדרג הצבאי ולראות עצמו כאחראי לתוצאותיהן יחד עמו.
חשוב להדגיש כי בדמוקרטיה נתונה לדרג המדיני הפררוגטיבה גם לטעות, כשהגורם היחיד שיכול להענישו על טעותו זו הוא הציבור בקלפי ביום הבחירות. הצבא אינו שומר הסף של הדמוקרטיה הישראלית ואינו רשאי להגן על הציבור מפני החלטות הדרג המדיני, גם אם אלו נתפסות או מובנות בעיניו כשגויות. כל ניסיון לתת לגיטימציה להתנהלות לעומתית של הצבא, במקרה זה על ידי מי שמתנגדים להחלטת הממשלה, מנרמל מציאות מסוכנת ומניח את התשתית לפעם הבאה. אם היום הצבא פועל באופן לעומתי אל מול ממשלה נבחרת בהתייחס לנושא כזה או אחר, כאשר יתחלפו הממשלה ובכירי הצבא בדמויות אחרות בעלות אג'נדות שונות, יתהפכו היוצרות ותתקבע נורמה מסוכנת.
