ביום ראשון, 1 ביוני 2025, זעזע פיגוע טרור את הקהילה היהודית בארה"ב, כאשר מוחמד סברי סולימאן, מהגר לא חוקי ממצרים בן 45, תקף את משתתפי הפגנת ארגון "רצים למען חייהם" ברחוב פרל שבעיר בולדר בקולורדו. ההפגנה נועדה להעלות את המודעות לחטופים הישראלים והאמריקאים המוחזקים בידי חמאס בעזה. סולימאן, שהתחזה לגנן כשלבש אפוד כתום והחזיק מיכל שחור להסתרת בקבוקי תבערה, השליך מטענים מאולתרים וריסס בנזין על הקהל תוך שהוא צועק "פלסטין חופשית" ו"מוות לציונים". 12 מפגינים נפצעו במתקפה, בהם קשישים וביניהם גם ניצולת שואה בת כמעט 90. שמונה מהפצועים פונו לבתי חולים, חלקם עם כוויות קשות.
האירוע לא רק חשף את עליית האלימות האנטישמית בארה"ב אלא גם הצית מחדש את הוויכוח על מדיניות ההגירה המקלה של ממשל ביידן לעומת הגישה הנוקשה שנוקט ממשל טראמפ הנוכחי, תוך חשיפת ניסיונותיהם של גורמים מסוימים בשמאל האמריקני ובתקשורת המסורתית בארה"ב להמעיט בחומרת המעשה או להימנע מהגדרתו כפיגוע טרור.
מוחמד סברי סולימאן הגיע לארה"ב ב-27 באוגוסט 2022 דרך נמל התעופה הבינלאומי בלוס אנג’לס עם ויזת תייר (B1/B2) שהייתה תקפה עד פברואר 2023. חודש לאחר הגעתו הגיש בקשה למקלט מדיני, ובמרץ 2023 – ימי ממשל ביידן – קיבל אישור עבודה שהיה תקף עד מרץ 2025, אלא שגם לאחר מועד זה נותר בארה"ב באופן לא חוקי. לפי דיווחים, סולימאן ניסה להיכנס לארה"ב כבר ב-2005, אך בקשתו לוויזה נדחתה. הוא התגורר בקולורדו ספרינגס עם אשתו וחמשת ילדיו ועבד לזמן קצר כרואה חשבון בחברתVeros Health בין מאי לאוגוסט 2023. שכנתו, שמיקה פרואיט, תיארה אותו כאדם חביב שלא ניסה לכפות את דעותיו, אך חקירת ה-FBI חשפה תמונה שונה: סולימאן תכנן את הפיגוע במשך שנה, למד להכין בקבוקי תבערה מסרטוני יוטיוב והמתין עד שבתו תסיים את לימודיה בתיכון לפני שביצע את התקיפה.
בחקירתו, הודה כי מטרתו הייתה "להרוג את כל הציונים" מתוך שנאה לישראל ולתומכיה. הוא ידע מראש על מיקום ומועד ההפגנה והכין 16 בקבוקי תבערה, כאשר 14 נוספים נמצאו ליד זירת המעצר, יחד עם מיכל ריסוס מלא בנזין ורכב ובו חומרים דליקים ומסמכים עם המילים "ישראל", "פלסטין" ו-"USAID". סולימאן ניסה תחילה להשיג נשק חם, אך מעמדו הלא חוקי מנע זאת, ולכן בחר בבקבוקי תבערה. הוא אף הצית את עצמו בטעות במהלך התקיפה ונראה עם תחבושת על אוזנו בתמונות המעצר. התובע המחוזי של בולדר, מייקל דוהרטי, הגיש נגדו כתב אישום הכולל 16 סעיפים של ניסיון רצח מדרגה ראשונה, פשע שנאה, תקיפה ושימוש בחומרי נפץ, עם עונש פוטנציאלי של עד 384 שנות מאסר.
סולימאן נעצר בתוך שש דקות מהדיווח הראשוני למשטרת בולדר, בשעה 13:32, לאחר ששוטרים הגיבו לקריאות על "אדם חמוש" ו"אנשים עולים באש" ברחוב פרל, והועבר לבית חולים להערכה רפואית לפני שנכלא בבית הסוהר המחוזי של בולדר. ראש ה-FBI, קאש פאטל, וסגנו, דן בונג’ינו, הצהירו מיד לאחר התקיפה כי האירוע מוגדר כמתקפת טרור וממשל טראמפ נקט בצעדים מיידיים: הנשיא דונלד טראמפ כתב בחשבונו ברשת החברתית Truth Social כי התקיפה היא תוצאה של "מדיניות הגבולות הפתוחים האבסורדית של ביידן" וקרא לגרש "רדיקלים אנטי-אמריקאים לא חוקיים". סגן ראש סגל הבית הלבן, סטיבן מילר, הדגיש כי יש לבטל את "ההגירה ההרסנית" ולבצע היפוך מלא של מדיניות ביידן.
משרד ביטחון הפנים (DHS), בראשות השרה קריסטי נואם, הודיע על מעצר אשתו של סולימאן וחמשת ילדיו לצורך גירוש מהיר, תוך בדיקה אם ידעו על תוכניותיו – למרות שסולימאן טען בחקירה כי הסתיר אותן ממשפחתו. בעקבות הפיגוע, משרד ה-DHS תגבר את קו הדיווח של ICE, המאפשר לאזרחים לדווח על פעילות חשודה של מהגרים לא חוקיים, כחלק ממדיניות האכיפה המחמירה של ממשל טראמפ.
טרור? תלוי את מי שואלים
למרות הראיות הברורות למניע אנטישמי וטרוריסטי – קריאות כמו "מוות לציונים" ו"פלסטין חופשית", תכנון מוקדם ושימוש בבקבוקי תבערה – ניסו גורמים מסוימים להמעיט בחומרת האירוע. מפקד משטרת בולדר, סטיבן רדפרן, היסס בשעות הראשונות, טען כי "מוקדם מדי לקבוע את המניע" והדגיש כי החקירה עוסקת ב"זירה מורכבת". הצהרה זו, שנאמרה כשלוש שעות לאחר התקיפה, עוררה ביקורת חריפה מצד תומכי טראמפ, שראו בה ניסיון להתחמק מהגדרה ברורה של המעשה כפיגוע טרור.
התקשורת המרכזית, כמו CNN, זכתה לביקורת על סיקור מינימלי של האירוע ואף הקטנת חומרתו, כאשר פרשנית הרשת, ז’ולייט קיאם, טענה כי קריאת ה-FBI לפיגוע טרור היא "ילדותית" וכי יש לחכות ל"הקשר ברור" לפני הסקת מסקנות. היא אף הציעה כי ייתכן שהמניע אינו קשור לאנטישמיות, למרות הקריאות המפורשות של סולימאן. גורמי שמאל נטו להציג את האירוע כ"פשע שנאה" במקום פיגוע טרור, תוך הדגשת הצורך ב"סבלנות" בחקירה. לעומת זאת, מושל קולורדו, ג’ארד פוליס, יהודי בעצמו, כינה את האירוע "מעשה טרור" וגינה אותו בחריפות, אך נמנע מלהשתמש במונח "פיגוע טרור" באופן מפורש, מה שהוסיף לבלבול.
הפיגוע בבולדר, כאמור, לא היה רק מעשה אלימות חמור, אלא גם אירוע שהדגיש את המתחים החברתיים והפוליטיים סביב סוגיות ההגירה והביטחון הלאומי. הוא חשף את הפער בין תומכי מדיניות הגירה מחמירה, המזהים סיכונים ביטחוניים בכניסת מהגרים ממדינות מסוימות, לבין תומכי מדיניות מקלה, הרואים בהגירה ערך הומניטרי – גם על חשבון ביטחונם האישי של אזרחי ארה"ב.
ערי מקלט לעבריינים
הפיגוע בבולדר אינו עומד לבדו, אלא מהווה חלק ממגמה רחבה יותר שבה מדיניות הגירה ומדיניות משפט פרוגרסיביות מאפשרות לעבריינים מסוכנים לפעול בארה"ב, לעיתים תוך סיכון ממשי לביטחון הציבור. מקרה בולט נוסף, שהתרחש במסצ’וסטס, אחת המדינות הפרוגרסיביות ביותר בארה"ב, ממחיש את הכשלים הללו בצורה ברורה. ב-22 בינואר 2025, לכדו סוכני רשות האכיפה של המכס וההגירה (ICE) בבוסטון את חואן אלברטו רודזנו-מרין, אזרח הונדורס בן 39, ששהה בארה"ב שלא כחוק והואשם בפשעים חמורים. רודזנו-מרין, שגורש בעבר שלוש פעמים – ב-2007, 2008 ו-2009 – אך שב וחזר למדינה, הואשם במרץ 2023 בעבירות כגון תקיפה מינית ומעשים מגונים באדם מעל גיל 14, תקיפה עם נשק מסוכן, שוד מזוין עם מסכה וניסיון לאונס. הקורבנות, שזהותם לא פורסמה, סבלו ממעשים אלימים ומיניים שזעזעו את הקהילה המקומית.
למרות בקשת מעצר וההסתננות הבלתי-חוקית החוזרת ונשנית שהגישה ICE, שחרר בית המשפט במסצ'וסטס את רודזנו-מרין ב-4 בדצמבר 2024, בהתבסס על פסיקה מ-2017 האוסרת על רשויות מקומיות לעצור אנשים מעבר לזמן השחרור הצפוי על בסיס בקשות ICE, בטענה כי הדבר מפר את החוקה המדינתית והפדרלית. החלטה זו, המושרשת באידיאולוגיה פרוגרסיבית, אפשרה לעבריין מסוכן כמו רודזנו-מרין לחזור לרחובות עד ש-ICE לכדה אותו מחדש לאחר מאמצים משמעותיים. פטרישיה ה.הייד, מנהלת שדה זמנית של ICE בבוסטון, הצהירה כי "רודזנו-מרין הוא איום ברור על תושבי מסצ’וסטס", תוך שהיא תוקפת את המדיניות המקומית ששחררה אותו.
מעצרו של רודזנו-מרין היה חלק ממבצע אכיפה נרחב של ICE שהסתיים במאי 2025 במסצ’וסטס, אשר כלל מעצר של 1,461 מהגרים לא חוקיים, מתוכם 790 עם הרשעות או אישומים פליליים חמורים כולל רצח, אונס, סחר בסמים ומעורבות בכנופיות טרנס-לאומיות כמו MS-13 ו-Tren de Aragua.
המבצע חשף את היקף הבעיה של פשיעה בקרב מהגרים לא חוקיים ואת ההתנגדות של רשויות מקומיות לאכיפה פדרלית. המעצרים כללו אנשים שהיו מעורבים בפשעים חמורים כגון רצח, אונס וסחר בסמים, מה שהדגיש את הצורך בשיתוף פעולה הדוק יותר בין הרשויות המקומיות לפדרליות. עם זאת, המדיניות הפרוגרסיבית של מסצ’וסטס, המגבילה שיתוף פעולה עם ICE, הובילה לשחרורם של עבריינים מסוכנים, כמו במקרה של רודזנו-מרין ואחרים. טוד ליונס, מנהל ICE בפועל, תקף את מדיניות הרשויות המקומיות ואמר: "אם ערי מקלט היו משתפות פעולה, לא היינו צריכים לסכן את הסוכנים שלנו במעצרים בשטח".
מדיניות "ערי מקלט" בבוסטון, קיימברידג’ וסאמרוויל מגבילה שיתוף פעולה עם ICE, ומעודדת מהגרים לדווח על פשעים מבלי לחשוש מגירוש. ראש משטרת ווטרטאון, ג’סטין הנרהאן, הצהיר: "אנחנו לא עוסקים בבדיקת מסמכים. תפקידנו לאכוף חוקים מקומיים, לא פדרליים". אך הצהרות כאלה מתעלמות מהסכנות שבהחזרת עבריינים אלימים לקהילה.
חוקים כמו ה-Work and Family Mobility Act מ-2023, המאפשר למהגרים לא חוקיים לקבל רישיונות נהיגה, וחוק ה-High School Completers, המעניק הטבות חינוכיות, מחזקים את הגישה המקלה. משרד התובע הכללי, בראשות אנדריאה קמפבל, הצהיר כי הוא "מחויב להגן על קהילות המהגרים", אך מחויבות זו מתעלמת מהסיכונים שבהחזרת עבריינים כמו דניס ארנסטו הרננדס אורטיז, חבר כנופיית MS-13, לקהילה. מושלת מסצ'וסטס, מורה הילי, טענה בינואר 2025 כי "אנחנו לא מדינת מקלט, אבל פועלים לפי החוק". הצהרה זו נשמעת צבועה כאשר בתי משפט משחררים עבריינים מואשמים בפשעים חמורים, תוך התעלמות מבקשות ICE.
הגנה על רוצחים ואנסים
ב-6 וב-7 ביוני השנה פרצו מהומות אלימות בלוס אנג’לס לאחר פשיטות של ICE על עסקים מקומיים, במסגרת מדיניות אכיפת ההגירה הנוקשה של ממשל טראמפ. המחאות החלו כהפגנות נגד מעצרם של 121 מהגרים לא חוקיים, אך התפתחו לעימותים קשים ברחובות, כאשר מאות מפגינים הקיפו את בניין המשטרה הפדרלית, תקפו סוכני ICE, השחיתו רכוש ציבורי וחתכו צמיגים של כלי רכב ממשלתיים. בלב האירועים צולמה תמונה איקונית המציגה מפגין רכוב על אופנוע, מניף דגל מקסיקו במרכז ענני עשן כבדים מול שיירה של ניידות משטרה. התמונה הזו הפכה לסמל המאבק סביב אכיפת ההגירה, אך היא גם מעוררת אבסורד בולט: מהגרים לא חוקיים, ששורפים את העיר כדי למנוע את גירושם חזרה למקסיקו, בוחרים להניף את דגל המדינה שאליה הם מסרבים לחזור.
הפשיטות התמקדו באזורים עם אוכלוסיית מהגרים גדולה והובילו למעצר של חמישה חברי כנופיות, שהיוו חלק מ-121 העצורים בסך הכול. אחד החשודים המרכזיים שייך לכנופיית Tren de Aragua, שהוכרז על ידי ממשל טראמפ כארגון טרור וידוע בפעילותו האלימה בסחר בסמים קשים כמו קוקאין ומתאמפטמין, וכן בסחר בבני אדם וסחיטה. לחשוד שנתפס, בן 28 ממקסיקו, היסטוריה של סחר בהרואין ושני מקרי תקיפה חמורה, כולל שימוש בסכין שבאמצעותה פצע קשה אדם במהלך עסקה לא חוקית. כנופיית MS-13, שהייתה מיוצגת על ידי שני עצורים נוספים, התבלטה גם כן, עם אחד מהם שהורשע בעבר בשוד מזוין ובתקיפה עם אקדח, לאחר שהשתתף בפשיטה על בית בלוס אנג’לס שבה נפצעו שלושה בני אדם. חבר אחר בכנופייה נידון לשש שנות מאסר על סחר במריחואנה ותקיפה, כולל תקרית שבה איים על עדי ראייה עם אלה.
שני עצורים נוספים, השייכים לכנופיית Sureños המזוהה עם קרטלי מקסיקו, היו מעורבים בעבר בסחר בסמים סינתטיים כמו פנטניל, כשאצל אחד מהם נתפסה מעבדה מאולתרת בביתו שייצרה מטאמפטמין. הרקורד שלהם כולל גם מקרי אלימות במשפחה, כאשר אחד הורשע בתקיפת בת זוגו לשעבר שדרשה אשפוז ממושך. העצור החמישי מזוהה עם כנופיית Norteños. יש לו עבר של התעללות בילדים, כולל מקרה שבו פגע פיזית בילדו בן השלוש, והוא נתפס עם כמות גדולה של קוקאין בביתו. רוב העצורים היו גברים בני 25 עד 40, רובם ממקסיקו או אמריקה המרכזית, שהגיעו לארה"ב בשנים האחרונות דרך גבול דרום-מערבי לא מאובטח, והשתמשו בזהויות מזויפות כדי להסתיר את עברם הפלילי.
המשטרה המקומית הגיבה להתפרעויות בגז מדמיע, רימוני הלם ותחמושת פחות קטלנית, והכריזה על התקהלות בלתי חוקית, אך המצב הסלים כאשר מפגינים זרקו חתיכות בטון על השוטרים. ממשל טראמפ שלח 2,000 חיילי משמר לאומי לעיר, ותיאר את האירועים כ"מרד" נגד ריבונות אמריקאית. המושל גאווין ניוסם גינה את המהלך יחד ראש העיר קארן בס, על אף שבפועל הגנו על הפושעים האלימים והמסוכנים ביותר, מעבר להיותם מסתננים בלתי חוקיים.
התערבות ישירה בסיכול אכיפה
המדיניות הנוקשה של ממשל טראמפ כלפי מהגרים לא חוקיים יצרה תופעה מסוכנת וחדשה: שופטים ורשויות מקומיות המונעים מאידיאולוגיה פרוגרסיבית מאפשרים לעבריינים מסוכנים להשתחרר, לעיתים תוך הפרה ישירה של החוק. שני מקרים בולטים מהשנה האחרונה ממחישים את חומרת התופעה.
ב-25 באפריל נעצרה חנה דוגן, שופטת בבית המשפט המחוזי של מחוז מילווקי, ויסקונסין, על ידי ה-FBI, בחשד שסייעה למהגר לא חוקי, אדוארדו פלורס-רואיז, להתחמק ממעצר על ידי סוכני ICE. המקרה, שהתרחש שבוע קודם למעצר, עורר מחלוקת עזה וחשף את המתיחות בין ממשל טראמפ לבין מערכת המשפט סביב אכיפת חוקי ההגירה. פלורס-רואיז, אזרח מקסיקני בן 30, שהיה מואשם בשלוש עבירות קלות של תקיפה במסגרת אלימות במשפחה, הופיע בדיון בבית המשפט של דוגן. הוא גורש מארה"ב ב-2013 וחזר שלא כחוק, מה שהוביל להוצאת צו מעצר מנהלי נגדו על ידי ICE ב-17 באפריל. שישה סוכנים פדרליים, כולל אנשי FBI ו-DEA, הגיעו לבית המשפט כדי לעצור אותו לאחר הדיון.
לפי תלונה פדרלית, דוגן (65) זיהתה את נוכחות הסוכנים לאחר שפקידת בית המשפט דיווחה על כך. היא הגיבה בכעס, כינתה את המצב "אבסורדי", ודרשה מהם לעזוב או להציג צו שיפוטי, בניגוד לצו המנהלי שהציגו. לאחר מכן הפנתה אותם לשופט הראשי, קארל אשלי, וחזרה לאולם ושם, על פי עדים, הורתה לפלורס-רואיז ולעורך דינו לצאת דרך "דלת המושבעים", המובילה לאזור לא ציבורי. סוכנים הבחינו בו במסדרון ציבורי ובמרדף רגלי קצר עצרו אותו מחוץ לבית המשפט. דוגן הואשמה בשיבוש הליך ובהסתרת אדם ממעצר, עבירות שיכולות להוביל לעד שש שנות מאסר וקנסות בגובה 350 אלף דולר. היא שוחררה בערבות והושעתה על ידי בית המשפט העליון של ויסקונסין ב-29 באפריל, תוך המתנה למשפט שנקבע ליולי.
קאש פאטל, ראש ה-FBI, כתב ברשת X כי "אין מחילה לשופטים שמנצלים את מעמדם לסיכול אכיפה" והתובעת הכללית פאם בונדי הוסיפה: "אף אחד לא מעל החוק, גם לא שופטים".
מקריבים את שלטון החוק
המקרה השני, הממחיש גם הוא את הסכנות הטמונות בהגירה לא חוקית ובהתערבות לא הולמת של גורמים משפטיים, הוא זה של חוסה לואיס "ג’ואל" קאנו, שופט לשעבר ממחוז דוניה אנה בניו מקסיקו, שנעצר ב-24 באפריל השנה יחד עם אשתו ננסי. השניים הואשמו בהסתרת ראיות הקשורות לחקירה פדרלית של קריסטיאן אורטגה-לופז, מהגר לא חוקי בן 23 מוונצואלה, החשוד כחבר בכנופיית Tren de Aragua, ארגון פשיעה טרנס-לאומי שהוכרז כארגון טרור זר על ידי ארה"ב. המקרה הזה, שהתרחש בלאס קרוסס, חושף כיצד אפילו אנשים בכירים, כמו שופט לשעבר, עשויים לנצל את מעמדם כדי לסייע לעבריינים, תוך סיכון ביטחון הציבור והערמת קשיים על רשויות האכיפה.
אורטגה-לופז הגיע לארה"ב ב-15 בדצמבר 2023, בתקופת ממשל ביידן, דרך מעבר הגבול ליד איגל פאס, טקסס, ללא אישור או בדיקה. הוא שוחרר ממתקן מעצר של משמר הגבול שלושה ימים לאחר מכן עקב צפיפות, תוך קבלת הודעה להתייצב להליכי גירוש. אלא שבמקום לעמוד בהוראה זו, הוא מצא מקלט ב"קאסיטה" – בית אורחים קטן בבעלותם של בני הזוג קאנו – יחד עם שני מהגרים לא חוקיים נוספים מוונצואלה. אורטגה-לופז נפגש עם ננסי קאנו לאחר שביצע עבודות תחזוקה בביתם ב-2023, וכאשר פונה מדירתו באפריל 2024 הציעה לו להתגורר בקאסיטה, החלטה שהובילה בסופו של דבר למעצרם של בני הזוג.
אורטגה-לופז נעצר ב-28 בפברואר 2025 על ידי חוקרי HSI – Homeland Security Investigations בחשד להחזקה בלתי חוקית של כלי נשק ותחמושת כמהגר לא חוקי, עבירה הנושאת עונש מרבי של עד 15 שנות מאסר. במהלך חיפוש ברכוש משפחת קאנו, נתפסו ארבעה כלי נשק בבית של בתם, אפריל, כולל אקדח Sig Sauer P365 ורובה AR-15 עם משתיק קול, כלי נשק בעלי עוצמה רבה. פוסטים ברשתות החברתיות, שבהם נראה אורטגה-לופז מחזיק בכלי נשק אלה, סיפקו ראיות מרכזיות לחשדות נגדו. חלק מכלי הנשק היו רשומים על שמה של אפריל, שהרשתה לו להשתמש בהם במטווח בלאס קרוסס, מה שמעלה שאלות על שיקול דעתה של המשפחה בהתנהלות מול מהגר לא חוקי.
מעבר להחזקת כלי הנשק, אורטגה-לופז חשוד במעורבות בכנופיית Tren de Aragua, ארגון פשיעה ידוע לשמצה שמעורב בסחר בבני אדם, הלבנת כספים, הברחת סמים, חטיפות וסחיטה. חוקרי HSI זיהו ראיות לקשר שלו לכנופיה, כולל קעקועים, לבוש, מחוות ידיים והודעות קוליות וטקסטים שנמצאו בטלפונים שלו. בפברואר השנה הכריז מזכיר המדינה מרקו רוביו על Tren de Aragua כארגון טרור זר, מה שהגביר את חומרת החשדות נגד אורטגה-לופז. שני המהגרים הנוספים שהתגוררו עמו נעצרו אף הם בחשד למעורבות דומה, מה שמרמז על פעילות קבוצתית מתואמת.
ג’ואל קאנו, שהיה מודע למעמדו הבלתי חוקי של אורטגה-לופז, הודה כי השמיד טלפון סלולרי של החשוד בפטיש כחמישה שבועות לפני המעצר, מחשש שהמכשיר מכיל תמונות או סרטונים מפלילים. הרעיה ננסי ניהלה שיחות וידאו עם אורטגה-לופז לאחר מעצרו, ודנה עמו במחיקת חשבון הפייסבוק שלו, שכלל תוכן מפליל, מה שהוביל לאישום שלה בקשירת קשר להסתרת ראיות. בני הזוג קאנו טענו כי לא ידעו על קשריו של אורטגה-לופז לכנופיה וג’ואל ציין במכתב לנציבות הסטנדרטים השיפוטיים של ניו מקסיקו כי אורטגה-לופז ושותפיו הציגו מסמכים המראים כי אינם כפופים לגירוש וכי היו להם תאריכי דיונים קבועים להליכי מקלט. הוא הוסיף כי לא היה מאפשר מגע בינם לבין נכדיו, בני 15, 8 ו-6, לו חש בסכנה.
אורטגה-לופז נמצא במעצר במתקן המחוזי של דוניה אנה, ועומד בפני אישום על החזקת נשק בלתי חוקי, כאשר התביעה טוענת כי הוא מהווה סיכון בריחה וסכנה לקהילה עקב מעמדו הבלתי חוקי, קשריו לכנופיה והפרת תנאי שחרור קודמים. בני הזוג קאנו שוחררו בערבות של 10,000 דולר כל אחד, אך נאסר עליהם לארח דיירים ללא הוכחת מעמד חוקי. מקרה היסטורי דומה התרחש ב-2019, בזמן קדנציית טראמפ הראשונה, כאשר השופטת שלי מ.ריצ’מונד ג’וזף ממסצ’וסטס הואשמה בסיוע למהגר לא חוקי להתחמק ממעצר על כשאפשרה לו לצאת מדלת אחורית של בית המשפט. האישומים בוטלו ב-2022 תחת ממשל ביידן, אך היא עדיין עומדת בפני תלונה אתית. מקרים אלו ואחרים מזעזעים את אמות הסיפים וממחישים כיצד שופטים פרוגרסיביים מקריבים את שלטון החוק וביטחונם של מיליוני אנשים על מזבח אידיאולוגיה קיצונית ומסוכנת.
בפרקים הבאים נדון בשורשי המדיניות הפרוגרסיבית שמתמקדת בזכויות מהגרים, ונראה מה עלולות להיות התוצאות ההרסניות שלה, בשעה שהיא מתעלמת מהסיכונים הביטחוניים.
