תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-5 בנובמבר 2024 התקבלו בחשש כבד בטהראן ובקרב שלוחיה. משטר האייתולות חש מאוים מהאפשרות לפיה הנשיא הנבחר, דונלד טראמפ יעמוד לצד ישראל ויגביר את הלחץ עליה, בעיקר בעניין עדכון הסכם הגרעין. החשש הוא שאי הסכמתה יוביל ללגיטימציה של הבית הלבן לישראל לתקוף את איראן ולהסיר את האיום האסטרטגי שלה על ישראל ועל המזרח התיכון בכלל. ההשלכות המיידיות מבחירתו של טראמפ הן ריסון התגובה האיראנית למתקפה הישראלית בליל ה-26 באוקטובר – שהגיבה לתקיפה האיראנית ב-1 באוקטובר.
התקיפה הישראלית, שכונתה "ימי תשובה" הייתה היסטורית בכך שהייתה לתקיפה הישראלית הראשונה באיראן עליה ישראל נטלה אחריות רשמית. כאמור, העילה למבצע הייתה תקיפה איראנית של 181 טילים בליסטיים נגד יעדים שונים בישראל ב- 1 באוקטובר 2024. בתקיפה הישראלית נפגעו מערכי הטילים הבליסטיים של איראן וגם הושמד חלק גדול ממערך ההגנה האווירית שלה.
כזכור, במהלך הקדנציה הראשונה שלו כנשיא ארצות הברית, החליט טראמפ בשנת 2018, לפרוש מהסכם הגרעין שנחתם בין המעצמות לבין איראן שלוש שנים קודם לכן, בשנת 2015, בתקופת כהונתו של ברק חוסיין אובמה כנשיא ארצות הברית. שנתיים לאחר הפרישה האמריקאית מן ההסכם, במהלך שכונה "לחץ מקסימלי", הורה טראמפ על סיכולו הממוקד של קאסם סולימאני בנמל התעופה של בגדד. סולימאני היה מפקד "כוח קודס" האיראני, שהיה אחראי על הקמתו של הציר השיעי באזור.
מטרת המהלכים הללו הייתה להביא את איראן לכך שתזנח את שאיפתה להשיג נשק גרעיני ותפסיק לאמן ולממן ארגוני טרור במזרח התיכון. ההטלה המחודשת של הסנקציות מצד ארצות הברית נגד המשטר בטהרן בשנת 2018, פגעה בייצור הנפט שלו, צמצמה את הכנסותיו והביאה אותו לקצץ בשירותים לאזרחים, לפגוע משמעותית ברמת החיים של האזרחים ולהזניק את הגירעונות התקציביים של המשטר.
חשוב לציין כי על פי הערכות של גורמים שעבדו עם טראמפ בעבר והתפרסמו לאחרונה באמצעי תקשורת אמריקאים, לאחר השבעתו לתקופת הכהונה השנייה כנשיא ארצות הברית, שתיכנס לתוקפה ב-20 בינואר 2025, ניתן להעריך שמדיניותו תושפע מהידיעה לפיה סוכנים איראנים ניסו בספטמבר 2024 להתנקש בחייו. זאת כאשר המניע של איראן היה רצון לנקום בו ובאנשיו בעקבות חיסולו של קאסם סולימאני.
באיראן ניסו לגמד את הנזק שנגרם לתשתיות הצבאיות במדינה כתוצאה מהמתקפה הישראלית ב-26 באוקטובר, וטענו כי ההודעות מטעם צה"ל לפיהן היא הסבה נזקים חמורים, הן לא יותר מאשר לוחמה פסיכולוגית. מגורמים באיראן נמסר באמצעי התקשורת, כי המנהיג העליון, עלי ח'מנאאי, הורה למועצת הביטחון הלאומית בטהרן להיערך למתקפה נגד ישראל, וצוין כי איראן כבר סימנה עשרות מטרות ישראליות שיהיו יעד מבחינתה לתקיפה.
גם הקונספציה האיראנית כשלה
המהלומות הקשות שהנחיתה ישראל במהלך השנה האחרונה על "ציר ההתנגדות" האזורי, המונהג על ידי איראן, הסבו נזקים בדרגות חומרה שונות – פגיעה קשה בחוליות המרכיבות אותו. הן חשפו את פגיעותן הרבה ואת נקודות התורפה שלהן, והמחישו את העליונות הצבאית הברורה של צה"ל ואת התפקיד החשוב שממלאים יתר גורמי הביטחון של ישראל האחראים על תחומי המודיעין והסיכול.
במרוצת השנים האחרונות איראן פעלה בנחישות ובהתמדה לגבש ולהקיף את ישראל מכל העברים במערך של גורמי טרור אסלאמיים קיצוניים הפועלים בהשראתה ועל פי הנחיותיה, והעבירה להם סיוע צבאי ייעודי ושוטף. היא חימשה ומימנה את החמאס ברצועת עזה, את החיזבאללה בלבנון, את המיליציות השיעיות בעיראק, את החות'ים בתימן וארגונים ג'יהאד-אסלאמיים במדינות נוספות. זאת במטרה להציב את שלוחותיה באזור כאיום קבע המוטל על ישראל, ולהניע אותן לפעולה התקפית מתואמת בתרחיש של מלחמה נגדה. המטרה שעמדה מאחורי הפעילות האיראנית הייתה להעצים את הלחץ המופעל על ישראל ולהרתיע אותה מנקיטת מהלך צבאי נגדה , ובמיוחד כדי לחבל במאמציה להתקדם במסלול הפיתוח של יכולת גרעינית-צבאית. בהקשר זה, חשוב להדגיש, כי יעד מרכזי באסטרטגיה של איראן מול ישראל, שעליו חוזרים ומצהירים בפומבי ראשי המשטר, הוא השמדת מדינת ישראל.
בחודשים האחרונים הנחיתה ישראל סדרה של מכות מכאיבות על שלוחיה של איראן באזור ובמיוחד על חיזבאללה בלבנון. הדבר בא לידי ביטוי במתקפת האיתוריות (הביפרים) ומכשירי הקשר, בתקיפות עוצמתיות על יעדים צבאיים בלבנון, ובחיסול נושאי תפקידים מרכזיים בצמרת הארגון השיעי, ובראשם המזכ"ל חסן נסראללה, בדאחייה בביירות, ב-27 בספטמבר 2024. סיכולו הממוקד של נסראללה היה בגדר אירוע דרמטי, מפתיע ובעל פוטנציאל להשפעה מידית על היחלשותו וערעור מעמדו של "ציר ההתנגדות" באזור.
נראה שאיראן הוכתה בהלם מסיכולו הממוקד של נסראללה, ובפרק הזמן שחלף מאז פעולת החיסול ועד שפתחה במתקפת הטילים הבליסטיים על ישראל, אחז בהנהגתה מצב של שיתוק, שהותיר את שלוחותיה באזור במצב של מבוכה וחשש. יש להניח כי בפרק זמן זה התקיימו בצמרת המשטר בטהרן דיונים קדחתניים במגמה לקבל בתוך פרק זמן קצר יחסית החלטה על דרך הפעולה המועדפת שיש לנקוט נגד ישראל.
יצוין כי לפי הערכות שהתפרסמו בתקשורת האמריקאית, כמו ב"ניו יורק טיימס", ניתן היה להבחין בקרב גורמי ההנהגה האיראנית בקיומם של חילוקי דעות ביחס למאפייני התגובה שיש לנקוט נגד ישראל. הגורמים הקיצוניים במשטר צידדו בהנחתת מכה צבאית מידית על ישראל במטרה להרתיע אותה, בשעה שגורמים מתונים יותר גרסו, כי יש להימנע מתגובה נגדה בנסיבות הקיימות. בכל מקרה, במסגרת ההיערכות של ישראל בעקבות מתקפת הטילים האיראנית, בישראל העריכו שהתגובה האיראנית היא בגדר עובדה והשאלה היא רק העיתוי שהיא תבחר.
החמאס הוכה קשות, אך עדיין לא הוכרע
במערכה הנמשכת שישראל מנהלת נגד חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ברצועת עזה, ישראל צברה הישגים רבים. חמאס חטף ללא ספק מכה קשה וכואבת. יחד עם זאת, בעיתוי הנוכחי טרם הושגה הכרעה במלחמה שם ובעיקר 101 חטופים ישראלים נותרו בידיהם. חמאס ממשיך לתפקד ככוח לוחם, אף כי יותר במאפיינים של חוליות גרילה הפועלות בשטח שלא תחת פיקוד ושליטה של מפקדה מרכזית. בפועל, מכל מקום שממנו מתפנים כוחות צה"ל, שבים פעילי חמאס ומשתלטים עליו.
סיכולו הממוקד של ראש הלשכה המדינית של חמאס יחיא א-סינוואר, שרק לאחרונה התייצב בתפקיד זה לאחר סיכולו הממוקד של קודמו, איסמאעיל הנייה, עשוי להתברר בהמשך כנקודת ציון חשובה וכאבן דרך בעל משמעות מרכזית במעלה הדרך. זאת לקראת הכרעת חמאס וקידום היעד של "הניצחון המוחלט", עליו הכריז ראש הממשלה נתניהו לא פעם כאחת ממטרות המלחמה.
בפעילות צה"ל נגד חמאס בלטה בחודשים האחרונים שורה של סיכולים ממוקדים, ובמרכזם חיסולו של סאלח אל-עארורי, סגנו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, ב-2 בינואר 2024, מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, ב-13 ביולי 2024, ואיסמאעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, ב- 31 ביולי 2024.
במפת האיומים המכוונים נגד ישראל יש לציין גם את תאי הטרור הפלסטיניים הפועלים באזור יהודה ושומרון. זאת במסגרת הארגונים המוכרים, שחלקם נתמכים באמל"ח ובסיוע כספי שוטף ונדיב מאיראן, וגם כאלו הפועלים באופן עצמאי על תקן של "זאבים בודדים" ללא חסות או קשר של זיקה ארגונית מוגדרת.
במרכיביו של "ציר ההתנגדות" בולטים בשנה האחרונה גם החות'ים בתימן, המכונים באופן רשמי "אנסאר אללה", ומהווים ארגון טרור אסלאמי שיעי-זיידי. החות'ים שולטים על מיצרי באב אל-מנדב המפרידים בין האוקיינוס ההודי לים האדום, ומציבים איום אסטרטגי על השיט והסחר הבינלאומיים ולא רק על מדינת ישראל. במהלך השנה האחרונה, שיגרו החות'ים טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר שטח ישראל ופגעו בספינות הקשורות אליה בדרך זו או אחרת, במטרה לפגוע בסחר הימי שלה. בתגובה, הפציצו מטוסי חיל האוויר פעמיים בחודשים האחרונים יעדי תשתית של החות'ים בתימן, המרוחקים כ-800,1 ק"מ משטח ישראל, במיוחד בנמל חודיידה, וכן מתקנים לזיקוק נפט, תחנות כוח לייצור חשמל, ויעדים אסטרטגיים נוספים.
השיעים בערב-הסעודית והערבים באיראן
כידוע, האוכלוסייה במדינות האסלאם אינה הומוגנית ולכן גם הטיפול ב"ציר הרשע" מורכב יותר מהתייחסות למדינות בלבד. כך למשל, ערב הסעודית נחשבת אויבת של איראן, אך חיים בה בני מיעוט שיעי בצפון-מזרח הממלכה. לפי שעה הם לא מציבים איום מוחשי ופעיל על ביטחוה, אך המצב מחייב את ערב הסעודית לעקוב אחרי פעילותם האפשרית נגד השלטון המרכזי בריאד באופן תמידי.
מנגד, מחוז אחוואז באיראן, המכונה בפי הערבים "ערביסטאן" מהווה אתגר ביטחוני מבחינתה. מדובר באזור המשתרע על 375 אלף קמ״ר – שטח ענק הדומה בגודלו לשטח של המדינות ירדן, סוריה, כווית, איחוד האמירויות וקטאר ביחד ובו מתגוררת כיום אוכלוסייה המונה כשני מיליון תושבים ערבים. האזור הזה הוא בעל חשיבות אסטרטגית כבירה לאיראן, משום שהוא נמצא על הגדה המזרחית של המפרץ הפרסי והוא רווי בשדות נפט וגז ויש בו אדמות חקלאיות פוריות. למעשה הוא מהווה את מקור ההכנסה העיקרי של איראן – 90% מהכנסותיה, המגיעים ממשאבי הטבע הרבים המצויים באזור.
התושבים הערבים במחוז "אחוואז" נתונים לאורך השנים דרך קבע לרדיפה ולהתנכלויות מצד השלטון המרכזי בטהראן. הדבר בא לידי ביטוי בניסיון לבטל ולמחוק בהתייחסות אליהם כל סממן של זהות ושייכות ערבית. כך למשל, מוטל איסור על השימוש והדיבור בשפה הערבית. אפילו שמות ערים ואתרים באזור הוחלפו במרוצת השנים מערבית לפרסית.
במחאה על המדיניות האיראנית, מתקיימים במחוז מדי פעם הפגנות וגילויי מחאה מצד האוכלוסייה הערבית המקומית. זאת בדרישה להכרה במעמדה כמיעוט לאומי ולקבלת זכויות אדם בסיסיות שנמנעות ממנה. האוכלוסייה הזו מדוכאת באמצעות הרעבה ואפילו ניתוק אספקת מי השתייה.
גילויי המחאה נגד השלטון המרכזי האיראני בא לידי ביטוי בשנים האחרונות בפעילותן של תנועות שחרור רבות הנבדלות בהיקף המספרי של הפעילים, בחזון האידיאולוגי ובאוריינטציה הפוליטית שלהן. הבולטות בהן: תנועת המאבק הערבי לשחרור אל-אחוואז, החזית הערבית לשחרור אל-אחוואז, תנועת התחייה הערבית לשחרור אל-אחוואז, החזית הדמוקרטית העממית לעם הערבי באל-אחוואז, ארגון המפלגה הלאומית לשחרור אל-אחוואז, תנועת השחרור הלאומי של אל-אחוואז, קבוצת ערביסטאן, מפלגת ההסכמה האיסלאמית ותנועת הסולידריות האחוואזית.
בשורה התחתונה: איראן החבולה מאותגרת גם מבית
המאמץ האיראני לקדם את המערכה נגד ישראל באמצעות מה שמוגדר כ"אחדות הזירות", נחל במרוצת השנה האחרונה כישלון צורב. זאת נוכח מתקפת הנגד הנחושה וההחלטית של ישראל, שנועדה לגדוע את זרועותיו של תמנון הטרור האיראני באזור. הדבר בא לידי ביטוי בשנה האחרונה בהמשך המערכה נגד תשתיות הטרור של חמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה, בפעילות השוטפת נגד חוליות טרור של חמאס, פת"ח וארגונים פלסטיניים אחרים באזור יהודה ושומרון, במערכה המתרחבת נגד חיזבאללה בלבנון, בהפצצות מטוסי חיל האוויר של ישראל נגד יעדים של החות'ים בתימן ונגד תשתיות צבאיות בשטח איראן.
במארג השיקולים בנטרול האיום האיראני יש לקחת בחשבון את מצבה המיוחד במחוז אל-אחוואז – שטח ענקי במדינה המהווה את עיקר הכנסותיה ומיושב על ידי אוכלוסייה ערבית בדלנית ומדוכאת, השואפת להתנתק מריבונותה של איראן.
