כשנה ושבעה חודשים עברו מאז שיצאה ישראל למלחמת ״חרבות ברזל״ בתגובה על מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ביישובי עוטף עזה ב־7 באוקטובר 2023. בשבועות האחרונים אנו עדים לגל מתמשך של הפגנות וגילויי מחאה נגד שלטון חמאס במקומות שונים ברצועת עזה, בדגש על המרחב הצפוני שלה, מצד תושבים פלסטינים. אירועים אלה עשויים להתברר בהמשך כצומת חשוב ובעל משמעות ראויה לציון בכל הקשור להתקדמות בדרך לקראת סיכום עסקת חטופים חדשה, כמו גם לתרחישים אפשריים על אודות תמונת המצב ברצועת עזה ביום שאחרי המלחמה.
ההפגנות נגד שלטון חמאס החלו בצפון רצועת עזה במחאה על המצב ההומניטרי הקשה ובדרישה ברורה וחד-משמעית להגיע להסכם עם ישראל ולהפסיק את המלחמה. ברקע לאירועים אלה עמדה החלטתה של ישראל מסוף מרץ 2025 להגביר את הלחץ המופעל על חמאס הן בתחום האזרחי – באמצעות עצירת העברתו של הסיוע ההומניטרי דרך המעברים, והן בתחום הצבאי – באמצעות פעילות מחודשת של צה״ל בסיוע מודיעיני צמוד של שירות הביטחון הכללי נגד תשתיות טרור ופעילים של חמאס במסגרת מבצע ההמשך ל״חרבות ברזל״ (שקיבל את הכינוי ״עוז וחרב״).
בפועל, הגל הנוכחי של גילויי המחאה העממיים החל ב-25 במרץ במרחב העיר בית לאהיא. במידע שהועבר לכותב שורות אלו מפלסטינים ברצועה, נמסר כי מאחורי ההפגנות עמדו פעילים של פת״ח ואחרים המזוהים עם חבורת ״בדנא נעיש״ (רוצים לחיות), שארגנו בעבר פעולות מחאה עממיות נגד חמאס ושבעקבותיהן נעצרו ועונו. מאות פלסטינים הפגינו נגד שלטון חמאס תוך השמעת קריאות כמו ״חמאס החוצה״ ו״לא ל׳אל-ג׳זירה׳״. קריאות המחאה בגנות הערוץ הלווייני הקטארי באו על רקע הטענה לפיהן הוא נמנע מלסקר את ההפגנות נגד חמאס, ובכך התעלם באופן בוטה ומופגן מרחשי הלב של האוכלוסייה המתמודדת עם קשיים הולכים וגוברים, כפועל יוצא מהמשך העימות מול כוחות צה״ל בשטח, ולפיכך מעוניינת בסיום המלחמה.
ביטוי לעמדה זאת ניתן בימים האחרונים על ידי ראש מועצת בית לאהיא, שבהצהרה ישירה ונועזת מצדו הדגיש כי ״חמאס חייב להסיר את ידו מעזה מיד ולשים קץ למצור שנכפה עלינו בגלל החלטות שאינן מייצגות אותנו״. הוא קרא לתושבים כולם ״לצאת לרחובות ולהשמיע את קולנו לעולם: עזה אינה בת ערובה של איש. עזה תשוחרר ברצון תושביה״. אכן, מלים כדורבנות.
"הגיע הזמן להשמיע את קולנו"
ההפגנות שהתרחשו בבית לאהיא נתנו את האות להתרחבות גילויי המחאה לאזורים נוספים ברצועת עזה. ביום שלמחרת, 26 במרץ, נמשכו ההפגנות נגד שלטון חמאס גם בג׳באליה, בבית חאנון, בשכונות שג׳אעיה וזייתון בעיר עזה, וכן בדיר אל-בלח, מחנה הפליטים נוציראת שבמרכז הרצועה, ובעיר ח׳אן-יונס שבדרומה.
על הסיבות שהניעו את הפלסטינים להשתתף באופן פעיל בהפגנות ולהשמיע את קולם, ניתן ללמוד מן הכיתובים בערבית ובאנגלית שהופיעו על גבי השלטים שנשאו במהלכן, ובהם בין היתר: ״אנחנו רוצים לחיות בשלום ובביטחון״, ״מספיק להרס״, ״הפסיקו את המלחמה״, ״מספיק מלחמות״, ״אנחנו מסרבים למות״, ״חמאס החוצה״, ״חמאס הוא ארגון טרור״, ״הגיע המסר – חמאס הוא זבל״, ״לא לאל-ג׳זירה״.
גם ברשתות החברתיות הופיעו בשבועות האחרונים תגובות רבות החוזרות על אותם מסרים, זאת בדגש על הקריאות בגנות חמאס, כמו למשל ״הפלת חמאס היא חובה דתית, לאומית, אנושית, חברתית וכלכלית״, וכן אלה המתייחסות למצבה הקשה מנשוא של האוכלוסייה, כמו: ״שתקנו 18 שנה של מלחמות וטרור, הגיע הזמן שנשמיע את קולנו״, ״תגרמו לכל הרצועה לצאת, אנחנו רוצים לחיות״, ״הנייטרליות בזמן כאב של אנשים היא בגידה, עכשיו תקופת הפחד והשקט הסתיימה״. במהלך ההפגנות נשמעה במקומות שונים גם הקריאה לחמאס להחזיר לישראל את החטופים במגמה להביא בכך לסיום המלחמה.
אף שלא הודתה בכך בצורה גלויה ומפורשת, אין ספק שהנהגת חמאס – הן ברצועת עזה והן בחו"ל – מוטרדת רבות מההפגנות ומגילויי המחאה, ולכן ניסתה להסיט את האש ולכוון את חצי הביקורת והמחאה לכיוונה של ישראל. מבחינתו של חמאס היעד המיידי הוא לנסות ולהכיל את המחאה, להגביל אותה ולמנוע את התרחבותה לסחף בלתי נשלט נגד הארגון, באופן שעלול לערער את אחיזתו בשטח ולהעמיד בסכנה את המשך שלטונו.
מסיטים את האש נגד ישראל
תגובת חמאס על ההפגנות נגדו לא איחרה לבוא. פעילי שטח של הארגון הזדרזו לסגור חשבון עם מארגני ההפגנות ועם אלה שהשתתפו בהן. ב-29 במרץ הוצאו להורג שישה פלסטינים בטענה כי שיתפו פעולה עם ישראל, בהם תושב שכונת תל אל-הווא, עודאי א-רובאעי בן ה-22. לאחר שקרא לצאת להפגנות נגד חמאס, נחטף א-רובאעי בידי פעילי הארגון ועונה באכזריות כאשר נגרר בחבל סביב צווארו, הוכה בכל חלקי גופו באלות ובמוטות ברזל לעיני העוברים והשבים והועבר למשפחתו בעודו גוסס. משיחות שקיימתי עם פלסטינים בימים האחרונים, עולה כי בהלווייתו של א-רובאעי נשמעו צעקות רמות בגנות חמאס וכי כמה מבני משפחתו נשאו נשק ואף ירו באוויר, במה שמתפרש כמסר ברור ששוגר לאחראים לרצח, לפיו הנקמה היא שאלה של זמן בלבד. תושב עזה נוסף, חוסאם אל-מג׳דלאווי, שקרא בהפגנות להפלת שלטון חמאס, נחטף גם הוא בידי פעילי הארגון והוכה לעיני התושבים שירו ברגליו ונטשו אותו כשהוא פצוע.
במאמץ להתמודד עם גילויי המחאה ולהסיט את הביקורת נגדו, פרסם חמאס ב-25 במרץ הצהרה מטעם פלגי ההתנגדות הפלסטינית. בנוסח ההצהרה מביע חמאס ״סולידריות עם הדרישות העממיות לעצירת המלחמה ולפתיחת המעברים״ ומפנה קריאה לפלסטינים ״להיות מוכנים וזהירים מפני כל ניסיון להסיט את המחאה כדי לאיים על הלכידות הלאומית, לתקוע טריז בין בני עם אחד ולהסית נגד ההתנגדות״. ההצהרה מסתיימת במסר מכוון לישראל, שיש בו התייחסות מרומזת למשבר החברתי-פוליטי המתחולל בה בשנים האחרונות. הוא קובע בהקשר זה כי ״ישראל ממתינה ושואפת לרקום מזימות נגד עמנו, לייצא את המשברים שלה כלפינו ולסחוף את כדור האש לזירה הפנימית שלנו״.
כאמור, בתגובה להפגנות טען חמאס בהצהרות של פעילים בכירים בארגון, כי ישראל היא שעומדת מאחוריהן. באסם נעים, בכיר בלשכה המדינית של חמאס, הדגיש בהצהרה מצדו ב-27 במרץ כי ההפגנות אינן מכוונות נגד חמאס, אלא דווקא נגד ישראל. לטענתו, ״צפוי שעם שנתון להשמדה המונית במשך יותר מ-17 החודשים ירים את קולו, נגד ההרג ונגד ההרס בדרישה להפסקת התוקפנות. ההתנגדות נתנה את כל מה שצריך, עמדה בהסכם וגילתה את כל הנחישות כדי לסיים את המלחמה הזו״.
כמו כן טען נעים כי ההפגנות אינן מופנות נגד חמאס, כאשר לטענתו גורמים ״בעלי אינטרסים פוליטיים צרים״ ניסו לסלף ולעוות את הכוונה העומדת מאחוריהן לכיוונים שמשרתים את ישראל ״ולשווק זאת כאילו הפלסטינים יוצאים לרחובות במחאה נגד פרויקט ההתנגדות״. הוא הוסיף כי חמאס ״אינה אוסרת על אף לא אחד למתוח ביקורת או לזעוק את זעקתו. אבל אנחנו יודעים ורואים שאנשים יצאו לרחובות כדי לדרוש את הפסקת התוקפנות, את הפסקת המלחמה ואת הפסקת ההשמדה ההמונית וההרעבה״.
ישראל מעודדת מהצד
מבחינת הרשות הפלסטינית נתפסים גילויי המחאה נגד שלטון חמאס כשעת כושר וכהזדמנות שנקרתה בדרכם לקדם מהלך שבו תקבל הרשות את האחריות לניהול מחודש של הרצועה. מהתבטאות של גורם בכיר בפת״ח בראיון לתקשורת הישראלית, ניתן היה ללמוד כי פעילים ברשות הפלסטינית העבירו לאחרונה כספים לרצועת עזה כדי לעודד את המשך גילויי המחאה נגד חמאס. דברים מפורשים יותר ביחס לכוונות של פת״ח באשר לשלטון ברצועת עזה ביום שאחרי, הופיעו בהתבטאויות של דובר פת״ח ברצועה, מונד׳ר אל-חאיק, שקרא לחמאס ״להקשיב לקול העם״ ולפרוש מן הממשלה, כך שיתאפשר לרשות הפלסטינית ולאש״ף למלא את תפקידם ברצועה.
יתר על כן, בהצהרתו הדגיש אל-חאיק כי נוכחותו של חמאס ״הפכה לאיום על הסוגייה הפלסטינית, וכי עליו לבחון מחדש את מעמדו ולהקשיב לקולות המתעוררים ברצועת עזה כדי להציל את תושבי השטח ההרוס״.
תומכי פת״ח פרסמו ב-25 במרץ הצהרה שלטענתם מיוחסת לחמולות בעזה. בהודעה זו, שהועברה לעיוני ופורסמה בסוף מרץ 2025, הודגש, כי ״אין עוד מקום לשתיקה או המתנה״, אחרי ״שנים של דיכוי, רעב והרס״, ולפיכך היא קוראת לפלסטינים בעזה ״לצאת לאינתיפאדה עממית ולתהלוכות זעם שירעידו את האדמה תחת רגליהם של אלו שמיררו את דמינו וניצלו את סבלנו לטובת האינטרסים הצרים שלהם״.
ניתן להתרשם כי בישראל שואבים עידוד מההפגנות וגילויי המחאה נגד שלטון חמאס ואפילו נותנים לתחושות אלה ביטוי מופגן. שר הביטחון, ישראל כ"ץ, קרא ב-28 במרץ בסרטון שבו הופיע לפלסטינים בעזה להצטרף לתושבי בית לאהיא שיצאו להפגין. בסרטון, שלווה בכתוביות בערבית, יצא השר בדרישה מהפלסטינים לתבוע את סילוק חמאס ואת שחרורם המיידי של כל החטופים כ״דרך היחידה להפסיק את המלחמה״. כמו כן הוסיף, כי צה״ל נערך להרחיב את הפעילות ברצועה וכי בכוונתו לפעול בהמשך בעוצמה באזורים נוספים שמהם יידרשו התושבים להתפנות.
״התוכניות מוכנות ומאושרות״, הדגיש השר כ"ץ, וקבע כי ״חמאס מסכן את חייכם ויגרום לכם לאבד את חייכם ועוד שטח שיצורף למערך ההגנה הישראלי״. הוא גם התייחס להשלכות שנבעו מפעילותם של מנהיגי חמאס במהלך המלחמה, ואמר בהקשר זה כי ״סינוואר הראשון הרס את עזה ואילו סינוואר השני מוכן לשרוף במו ידיו חצי מעזה רק כדי לנסות ולשמור את שלטון השחיתות שלו ושל חבריו, רוצחי ואנסי חמאס. הם ומשפחותיהם יושבים מוגנים במנהרות או במלונות פאר עם חשבונות של מיליארדים בבנקים בחו״ל ומשתמשים בכם כבני ערובה״. הוא קבע כי מטרתה העיקרית של ישראל היא ״להשיב את בני הערובה וכי אם חמאס ימשיך בסרבנותו הוא ישלם מחירים כבדים, הולכים וגוברים, בלקיחת שטח ובסיכול פעילים ותשתיות טרור עד להכרעתו המוחלטת״. הצהרה זאת שידרה ללא ספק מסר ברור וחד-משמעי לכיוונו של חמאס באשר ליעדים המידיים של ישראל במלחמה ולהשלכות שתהיינה אם ימשיך ארגון הטרור לנקוט בעמדה סרבנית בעניין קידומה של עסקה לשחרור החטופים.
עם המבט קדימה – אל תוכנית טראמפ
בסיכום ביניים של ההפגנות וגילויי המחאה החריגים שמתרחשים ברצועת עזה בשבועות האחרונים, ניתן לגזור שני תובנות מרכזיות ובעלות חשיבות עליונה ביחס לפוטנציאל ההשפעה שלהן על תרחישים אפשריים במעלה הדרך. התובנה הראשונה העולה מן האירועים מתייחסת לכך שלאחר יותר משנה ומחצה מאז תחילת המלחמה נגד חמאס, הולכת האוכלוסייה הפלסטינית בעיתוי הנוכחי ומתקרבת אל סף שבירה. זאת, נוכח המשבר ההומניטרי החריף והאילוצים המופעלים על התושבים ברמת השטח כתוצאה מפעילות צה״ל המחייבים אותם להעתיק כבר מספר פעמים את מקום המגורים לאתרים חלופיים. חשוב לציין שכוחות צה״ל הולכים ומבססים לאחרונה אחיזה מבצעית בתאי שטח נרחבים שמסתכמים בכשליש מהמרחב הטריטוריאלי של הרצועה.
התובנה השנייה מתייחסת למשמעות הגלומה ביציאתם של תושבים להפגנות ולפעולות מחאה פומביות וגלויות נגד שלטון חמאס. הדבר מבטא, מבחינתם שבירה, של מחסום הפחד ותחושה הולכת ומחלחלת כי הגיעו מים עד נפש וכי אין להם יותר מה להפסיד, ומכאן נכונות גוברת להתעמת ולקחת סיכונים. נכונות זו גם משתקפת בכך שהמשתתפים בהפגנות אינם חוששים להשמיע בהן ביקורת גלויה נגד חמאס ולשאת שלטים בהם כתובות סיסמאות ברוח זו. זאת, למרות שהם מודעים לכך שהדבר משול מבחינתם ל״משחק באש״.
קשה להעריך אם ההפגנות תצבורנה תאוצה, תתפשטנה ברחבי הרצועה בהיקף גדול יותר – הן מבחינת הפריסה הגאוגרפית והן בכל הקשור למספר המשתתפים בהן – ותהוונה בסופו של דבר מהלך דרמטי, פורץ דרך ומשנה מציאות. קיימת כמובן גם האפשרות שיעלה בסופו של דבר בידי חמאס להכיל את גילויי המחאה, להשתלט עליהם ולסכל את הפוטנציאל הבעייתי הגלום בהם להביא לשינוי, כך שיהפכו לגילויי מחאה עממיים אפיזודיאליים, חולפים וחסרי השפעה של ממש.
בנסיבות הנוכחיות, יש כמובן לישראל תפקיד ועליה לנצל את המתרחש ברצועת עזה כדי לשפר עמדות ולהעצים עוד יותר את הלחץ על חמאס. מימושו של יעד זה מחייב אותה להמשיך בפעילותה הצבאית תוך השתלטות על תאי שטח נוספים במגמה להמחיש בפני חמאס את מחיר ההפסד שהוא צפוי להמשיך ולשלם כתוצאה מהמשך המלחמה. פעילות צה״ל נגד הכוח הלוחם של חמאס והתשתיות האופרטיביות שלו (מנהרות, מצבורי אמל״ח וכדומה), לצד המשך הסיכולים הממוקדים של דרגי פיקוד ושטח והמשך העצירה בהעברת הסיוע ההומניטרי, עשויים מזווית ראייתי להתברר כמהלך שובר שוויון. מהלך כזה עשוי להפשיר את הקיפאון ולקדם את מימוש יעדי המלחמה של ישראל – שחרור החטופים ומיטוטו של חמאס ככוח צבאי וכגורם שלטוני.
ישראל גם חייבת מצידה לסייע לקידום מימושה של תוכנית הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ להגירה מרצון של פלסטינים אל מחוץ לרצועת עזה. זאת תוך ביצוע ההגירה באופן דיסקרטי, ומבלי ללוות אותה בסיקור תקשורתי רחב שעלול להשפיע באופן שלילי על המשך קידומו של המהלך. לצד זאת על ישראל לאמץ בהמשך, ככל שניתן ובהתאם לנתוני המצב האובייקטיביים, את היעד של שחרור כלל החטופים – חיים וחללים כאחד – בפעימה אחת.
