חזרתו לכס הנשיאות של דונאלד טראמפ מאז 20 בינואר, מלווה בשורה ארוכה של תמורות במדיניות החוץ האמריקנית אל מול שחקנים אזוריים וגלובליים, כמו גם בצעדים יוצאי דופן בשדה הכלכלי והמולטילטרלי, המטלטלים את המערכת הבינלאומית.
לצעדים המשמעותיים שכבר ביצע ממשל טראמפ 2.0 השלכות מרחיקות לכת על דמותה של מדיניות החוץ האמריקנית בזירה האירופית. למעשה, לראשונה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה פתח הממשל האמריקני ערוץ דיפלומטי בילטרלי ישיר מול מוסקבה, ופעל במסגרתו במטרה להביא לסיום המלחמה, שגררה בשלוש השנים האחרונות מחיר דמים של מאות אלפי הרוגים, הרס טוטאלי של יישובים במזרח אוקראינה והשלכות כלכליות עולמיות דרמטיות.
אפיק פעולה זה מסמן נסיגה מלאה ממדיניות ממשל ביידן בזירה זו, אשר פעל במתואם עם האיחוד האירופי ואוקראינה במטרה לאפשר לצבאו של הנשיא ולודימיר זלנסקי לשמר את אדני ריבונותה של קייב תוך מאבק עיקש ומעורר השראה במעצמת על גרעינית, בעלת משאבים אדירים. צעדים אלה הביאו לתסכול אדיר באוקראינה, כפי שבא לידי ביטוי בביקור הטעון של זלנסקי בבית הלבן בתחילת מרץ, ובעימות המתוקשר בינו לבין הנשיא טראמפ וסגנו ג'יי. די. ואנס.
זאת ועוד, בפברואר, במהלך ועידת הביטחון במינכן וכינוס מנהיגי נאט"ו בבריסל, הבהיר מזכיר ההגנה האמריקני פיט הגסת' לבני ברית נאט"ו האירופים, כי ארה"ב מצפה שאירופה תישא במלוא הנטל של הביטחון האזורי ביבשת, לרבות חלק הארי של מימון הסיוע הצבאי והאזרחי לאוקראינה "ביום שאחרי" המלחמה. מסרים אלה לוו גם במתקפה של סגן הנשיא ואנס על איתנות הדמוקרטיה ביבשת, שהותירה מנהיגים אירופים רבים פעורי פה לנוכח מה שנתפס כהתערבות פנימית חסרת תקדים בתהליכים פוליטיים ביבשת מצד וושינגטון.
מנקודת מבט אירופית, ניכר כי צעדים אלה כבר גרמו לשינוי כיוון משמעותי בקרב מנהיגי האיחוד האירופי ומוסדותיו. במוקד הצעדים – הכרזה על תוכנית התחמשות אירופית בסכום משוער של כ-800 מיליארד אירו, והגברת המאמץ הדיפלומטי המשותף להציע מסגרת מדינית-צבאית לאוקראינה לאחר הסדר הפסקת אש אפשרי מול רוסיה. ההבנה האירופית כי יש לקטוע את התלות בהסתמכות על מטריית ההגנה האמריקנית התחדדה גם לנוכח העמקת המחויבות המוצהרת של הנשיא טראמפ בדבר רצונו להשתלט על גרינלנד – טריטוריה עצמאית של דנמרק החברה בנאט״ו – שאף הזהיר כי צעדים אלה עשויים להתבצע תוך שימוש בכוח. הבנה זו מתחדדת גם נוכח סגירת סוכנות סיוע החוץ האמריקנית USAID, בצעד המסמל את נסיגתה ההדרגתית של ארה״ב מעמדת ההובלה של דיפלומטיית הפיתוח ההומניטארי בעולם.
במבט רחב, התרחשויות אלה התפרשו כהמשך הנסיגה במחויבות האמריקנית לסדר הטרנס-אטלנטי שהתגבש לאחר מלחמת העולם השנייה. במישור האופרטיבי, ההשלכות של מדיניות זו מצטברות לכדי שחיקת האמון בסעיף ההגנה ההדדית של ברית נאט״ו (סעיף 5 לאמנה המייסדת של הארגון משנת 1949), נוכח העובדה שהמטרייה הביטחונית האמריקנית עומדת בלבו של עקרון זה. זאת, כפי שבא לידי ביטוי בנוכחותם של יותר ממאה אלף אנשי צבא אמריקנים על אדמת אירופה, תחזוקה של עשרות בסיסי צבא, פריסה של מחסני נשק גרעיני במספר מדינות מפתח ביבשת ודומיננטיות אופרטיבית-מודיעינית ללא עוררין בזירה זו.
שומרים על האינטרסים במזרח התיכון
השבועות הראשונים של הנשיא טראמפ בחדר הסגלגל התאפיינו בעיסוק בשלוש זירות מרכזיות במרחב המזרח-תיכוני. ראשית, ממשל טראמפ השקיע תשומות ומשאבים רבים בחתירה לסיום המלחמה בין ישראל לבין חמאס ופתרון סוגיית החטופים, תוך הבעת עניין להטיל את נטל הניהול העתידי של הרצועה על שותפיה של ארה״ב באזור. במסגרת זו, על אף ההצהרות הראשוניות בדבר כוונתו של טראמפ לפנות את עזה מיושביה ולהעביר את השטח לבעלות אמריקנית (״הריביירה של עזה״), בפועל, עד כה לא ננקטו צעדים אופרטיביים של הממשל לקידום תכנית זו, ואף הושמעו מספר הצהרות שיש בהן כדי לצנן את השיח הראשוני בנושא. עם זאת, השליח המיוחד של הנשיא טראמפ לאזור, סטיב וויטקוף, עוסק מזה שבועות ארוכים במאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים להביא את הצדדים להסכים להמשך מימוש העסקה שקווי המתאר שלה הושגו בשלהי ממשל ביידן.
שנית, ממשל טראמפ עסק גם בהחזרת מדיניות "מקסימום לחץ" בהתמודדות מול תוכנית הגרעין האיראנית, לרבות הכרזה על צעדים כלכליים וניסיון לייצר אינרציה למו״מ בילטרלי, תוך שמירה על איום אמין לשימוש בכוח. רטוריקה זו כללה ״חילופי מהלומות״ על גבי הרשתות החברתיות עם בכירים איראניים, והפעלת לחץ על גורמים אזוריים פרו-אמריקניים לתמוך בוושינגטון באפיק פעולה זה. השיח הבילטרלי האמריקני עם מוסקבה עשוי לייצר לטראמפ מנופי לחץ מהותיים גם בזירה זו.
שלישית, ממשל טראמפ נקט בסדרה של פעילויות אופרטיביות נחושות מול גורמי טרור אזוריים, בדגש על ביצוע סדרת תקיפות אוויריות מוצלחות כנגד בכירי ״המדינה האסלאמית״ בשטח עיראק ובסוריה, ופתיחה בקמפיין צבאי עוצמתי חדש נגד החות׳ים בתימן. הגם שההשלכות של מאמצים אלה טרם התבררו במלואן, יש בהן כדי לאותת אודות נחישותה של ארה״ב למלא תפקיד אקטיבי באזור, במיוחד כאשר ישנו פוטנציאל לאיום על אינטרסים כלכליים אמריקניים ליבתיים, דוגמת חופש השיט בנתיבי סחר עולמיים.
האתגר: מיצוב ארה״ב בשדה הכלכלי
שדה פעולה פורה במיוחד של ממשל טראמפ התמקד בניסיון לאזן את מה שמהווה, לתפיסתו של הנשיא האמריקני, מאזן סחר בלתי הוגן של ארה״ב מול שורת שחקנים גלובליים ואזוריים. כך, בשבועות האחרונים ארה״ב הטילה שורת מכסים על ייבוא סחורות מסין, קנדה ומקסיקו – שלוש משותפות הסחר המרכזיות שלה – ואיימה להטיל מכסים נוספים על ייבוא חומרי גלם (דוגמת פלדה ואלומיניום) מהאיחוד האירופי. כל זאת, באופן הסותר את מערכת הכללים המולטילטרלית של ארגון הסחר העולמי.
צעדים אלה גרמו לכעס ולתסכול בקנדה – מדינה שראתה עצמה באופן היסטורי כבת ברית אסטרטגית של ארה״ב במגוון רחב של מישורים, לרבות במסגרת נאט״ו. לפי שעה, כלל השחקנים האלה נקטו במדיניות של הטלת מכסים נגדית, באופן שהביא לירידות משמעותיות בשווקי ההון העולמיים בשבועות האחרונים. אולם ממשל טראמפ רואה במכסים כלי יעיל לכפיית רצונו אל מול מדינות אלה (למשל, ״דחיפת״ האירופים להשקיע נתח גדול יותר בתקציבי ההגנה הלאומיים שלהם), ועדיין אוחז בדעה כי בטווח הארוך לצעדים אלה תהיה השפעה חיובית על הכלכלה האמריקנית.
בין הזדמנויות אסטרטגיות לסיכונים דיפלומטיים
החודשיים הראשונים של ממשל טראמפ השני התאפיינו באימוץ רטוריקה וצעדי מדיניות פרו-ישראליים. אחד הביטויים הבולטים לכך היה הזמנתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לבית הלבן כמנהיג הזר הראשון המתארח בוושינגטון לאחר כינון הממשל החדש. מומנטום חיובי זה נמשך גם בצעדים דוגמת היתרי ייצוא של אמצעי לחימה הכרחיים להמשך פוטנציאלי של מערכה עצימה ברצועה, בסכום כולל של כשמונה מיליארדי דולרים, במינויים של דמויות פרו-ישראליות לתפקידי מפתח בממשל, ובאיתותים לאיראן כי ארה״ב תעמוד לצד ישראל במקרה של עימות צבאי ישיר ביניהן. נוסף על כך, הממשל מעוניין להמשיך ולקדם נורמליזציה בין ישראל לשכנותיה, בדגש על סעודיה, ואף הטיל סנקציות על בכירי בית הדין הפלילי הבינ״ל (ICC).
לצד ביטויי תמיכה מובהקים אלה, שורת ההתפתחויות המתוארות מעלה טומנות בחובן מספר סיכונים עבור ישראל, במבט קדימה. ראשית, ההתקרבות בין וושינגטון למוסקבה מהווה סיכון לדליפת מידע מודיעיני ישראלי רגיש, ועלולה לדחוק את ישראל למרחב לחצים אל מול הסוגייה האיראנית, נוכח היותה של טהרן בת ברית מרכזית של מוסקבה בשנים האחרונות. נוסף על כך, הלחצים האמריקניים להגיע להסכם לעצירת המלחמה ברצועה עשויים לגבור בשבועות הקרובים, נוכח מה שמסתמן כמבוי סתום במו״מ העקיף בין הצדדים. בתרחיש כזה, ישראל צפויה להידחק לפינה ולהידרש להסכים למתווה שלא בהכרח יהיה תואם לקווי המדיניות שלה.
על מנת להתמודד עם גורמי סיכון אלה, על ישראל להעמיק את הדיאלוג האסטרטגי עם ארה״ב בכלל המישורים (בדגש על שיח אסטרטגי-מדיני ושיח אופרטיבי-צבאי), ולרתום את וושינגטון לאמץ עמדות העולות בקנה אחד עם האינטרס הישראלי, זאת באופן שיצריך העמקה של השיח הפנימי בירושלים, לרבות דיון בתרחישי ״היום שאחרי״ – דבר שעד-עתה ישראל נמנעה מלעסוק בו במישרין. לצד זאת, על ישראל להימנע מאתגור פומבי של וושינגטון בסוגיות אחרות, ולשאוף להעמיק את מיצובה כבת ברית איתנה וערכית, אשר לקשר עמה אין תחליף.
