הסיפור של עומאן כיום חייב להתחיל בסולטן האגדי אשר שלט במדינה במשך יובל שנים. מדובר בסולטאן עומאן הקודם קאבוס, ממשפחת סעיד. אותו סולטן אשר לא נישא לאישה בחייו ולא הביא ילדים לעולם, שלט ביד רמה בסולטנות. קאבוס יליד שנת 1940, תפס את השלטון לאחר שביצע הפיכה אלימה נגד אביו סעיד בן תיימור סעיד בהיותו רק בן 30 – ב־23 ביולי 1970 בתמיכה בריטית, ויש הטוענים שאפילו בהנחייה בריטית.
מותו של הסולטן קאבוס בשנת 2020, אשר שלט חצי מאה בסולטנות הקטנה, הותיר חלל ריק בהנהגת המדינה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא בעצמו אחראי להפיכתה של עומאן ממדינה עניה ומוזנחת למדינה מודרנית יציבה, לאחר שבנה תשתיות, מערכת בריאות וחברה מלוכדת. הישגו המרכזי היה הפיכת הכנסות הנפט לתשתיות ולשירותים ציבוריים. אך, הוא הותיר כלכלה התלויה בנפט ובגז בלבד.
מונרכיה אבסולוטית
מבחינה פוליטת ומבנה השלטון ראוי לציין כי עד ליום מותו קאבוס החזיק בתפקידי ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, שר האוצר, מפקד הצבא ועוד שלל תפקידים, ללא הפרדת רשויות בכלל. לעומאן אין פרלמנט ואין בחירות תקופתיות; מדובר במונרכיה אבסולוטית. הסולטאן קאבוס היה התגשמותו של המשפט LETAT CEST MOI – המדינה זה אני – במלוא המילה. אחרי מותו של הסולטן הכל יכול, נבחר הית'ם בן טארק בן דודו, בהתאם להמלצה שהותיר קאבוס עצמו לפני מותו. שש מדינות המפרץ נשלטות על ידי משפחות, זו של עומאן נשלטת מאז המאה ה-18 על ידי משפחת סעיד.
הדת הרשמית והדומיננטית של תושבי עומאן היא האסלאם, אך הם לא סונים ולא שיעים. מדובר בזרם שלישי של האיסלאם שהתפתח אחרי מותו של הנביא מוחמד, כאשר מרבית האזרחים המוסלמים במדינה משתייכים לזרם האיבאדיה. הם איבאדים. הזרם האיבאדי נקרא על שמו של עבדאללה בן איבאד שהיה תאולוג ומנהיג פוליטי מוסלמי במאה ה-7 לספירה.
בעוד שהשיעים האמינו שההנהגה, האִמאמות, חייבת להישאר בתוך משפחתו של הנביא מוחמד – עלי וצאצאיו, והסונים האמינו שהמנהיג צריך להגיע משבט קורייש – שבטו של הנביא – האיבאדים פיתחו תפיסה דמוקרטית יותר לפיה, כל מוסלמי ראוי, הגון וישר ללא קשר למוצאו, לשבטו או לצבע עורו יכול להיבחר לתפקיד האִמאם המנהיג הרוחני והפוליטי.
לצד הרוב האיבאדי, חיים במדינה גם מיעוטים מוסלמיים סונים ושיעים, וכן קהילות קטנות של מהגרי עבודה ועובדים זרים בני דתות אחרות, בעיקר הינדואים, נוצרים ובודהיסטים. במסגדים בעומאן, איבאדים, סונים ושיעים מתכנסים יחד לתפילה משותפת – תופעה שלא רואים במדינות ערביות אחרות בהן כל זרם טוען שהזרם האחר הוא כופר תוך שהוא מייחס לעצמו את "האסלאם האמיתי". בקרב האיבאדים יש פתיחות וקבלת האחר וסובלנות כלפי דתות אחרות. בעומאן ניתן למצוא גם כנסיות נוצריות ופרוטסטנטיות, לצד מקדשים הינדואיסטיים ובודהיסטיים.
המופתי תומך הטרור
בשנת 1975 מינה סולטאן קאבוס את אחמד אלח'לילי למופתי של הסולטנות ועד היום בגיל 84 הוא עדיין מחזיק בתואר המופתי של עומאן. במשך 51 שנים הוא צבר כוח רב, השפעה ועוצמה רבה. בעידן סולטן קאבוס המופתי אלח'לילי היה מתון יחסית. הוא הביע יותר מפעם אחת את תמיכתו בסוגיה הפלשתינית, אך בצורה מתונה יחסית בהשוואה להיום בתקופת הסולטן הנוכחי.
כבר ב־7 באוקטובר 2023 בשעה 11:00 המופתי של עומאן אלח'לילי תמך בטבח תושבי ישראל – הוא פרסם ציוץ תמיכה ב״התנגדות הפלסטינית״ במאבקה בישראל.
לשון הציוץ: "יצליח אלוהים את ההתנגדות הפלסטינית האמיצה בעימות עם האויב העריץ הכובש (ואלוהים ינצח את מי שמנצח אותו. אכן אלוהים חזק ונכבד)". לאחר מכן הוא בירך על ההתלכדות הפלסטינית וקרא לסיוע חומרי ומוסרי לחמאס.
במלאת שנה לטבח המשיך המופתי המסית לשבח את מחבלי חמאס ולתקוף את ישראל ואף תמך במאבק מזויין נגדה. בראיונות שהעניק לתקשורת הערבית הוא התנגד בעקביות ובנחרצות להסכמים עם ישראל – להסכמי קמפ דיויד, אוסלו ואף להסכמי אברהם.
חודש אחרי הטבח, בנובמבר 2023, בתחילת המלחמה בעזה, התקיימה תהלוכת תלמידים באחד מבתי הספר של עומאן אשר גילמו מצעד של גדודי אל-קסאם של ארגון הטרור חמאס ועל ראשיהם סרטי ראש ירוקים של דגל חמאס, דגמי נשק ודגל "פלסטין" על תיק.
במלאת שנה, ב-9 באוקטובר 2024, כתב המופתי באנגלית: "חלפה שנה מאז "מבצע מבול אל-אקצא" (טבח ה-7 באוקטובר) ושה"גיבורים האמיצים" ממשיכים יומם ולילה מול "האויב האכזרי" הנתמך בידי "מעצמות רעות ויהירות“.
האירועים הללו אינם מאפיינים את הזרם האבאדי – להפך, הזרם הזה כאמור דוגל בדו קיום ומתנגד לכל סוג של אלימות. אולם המופתי הזה מעז להרחיק לכת בעידן הסולטן החדש. זאת בשל ההשפעה שצבר כאמור במהלך יותר מחצי מאה. דבריו של המופתי אחמד אל-ח'לילי פוגעים בתדמית המתונה שעומאן מבקשת לשמר. עשרות שנות כהונה העניקו לו סמכות ציבורית והשפעה החורגות ממשרה דתית רשמית.
המשמעות אינה מסתכמת בעוינות פוליטית. שבח למבצעי מתקפה רצחנית מעניק לאלימות לגיטימציה דתית. ההיסטוריה של מי שהיה פעם המופתי הגדול של פלשתינה – אמין אל-חוסיני, ממחישה את הסכנה הטמונה בגיוס סמכות דתית להסתה נגד יהודים.
נמנעת, או תומכת פעילה באיראן?
מיקומה של עומאן מחייב אותה להתחשב באיראן. שתי המדינות שוכנות משני עברי מצר הורמוז, ויציבותו חיונית למסחר ולביטחון האזורי. הימנעות ממשבר עם טהראן היא אפוא אינטרס עומאני ברור. עומאן לא השתתפה באף קואליציה צבאית או ברית ערבית נגד איראן או נגד החות'ים וזה מרגיז את מדינות המפרץ השכנות. לא פעם עולות תהיות ושאלות מצד התקשורת הערבית ופרשנים לענייני המפרץ מעלים את השאלה החשובה ביותר והשכיחה – האם עומאן תומכת בשלטון באיראן ובחות'ים או לא? השאלה השניה היא – האם העומאנים מסייעים בהברחת נשק ואמל"ח לחות'ים או לא, בצל דיווחים רבים על כך. בצד הכחשה גורפת מצד העומאנים המתח עדיין שורר בין עומאן לשכנותיה.
למעשה מסקאט פיתחה מדיניות של ערוצי תקשורת פתוחים ודיפלומטיה שקטה כדי להימנע מעימותים ולזכות באהדת כולם. היא תיווכה בין איראן לארצות הברית, לרבות בסוגיית הגרעין, והעדיפה להימנע מהצטרפות לעימותים. תומכי המדיניות מצביעים גם על גינויים עומאניים לפגיעה במדינות המפרץ. לטענתם, הקשר עם איראן נועד לצמצם סיכונים ולא להצטרף למחנה האיראני .הטיעון הגיאוגרפי משכנע כאשר מדובר בשיחות ובתיאום לצורכי שיט. הוא משכנע פחות כאשר עולות שאלות בדבר נוכחות החות'ים והברחות נשק. מבקרי עומאן מצביעים על אירוח בכירים חות'ים, על שיתוף פעולה צבאי עם איראן ועל הימנעות מפעולה משותפת נגדם.
ההאשמות בדבר העברת אמצעי לחימה איראניים לחות'ים חמורות במיוחד. דיווחים על תפיסת רכיבים צבאיים במשאיות בעלות לוחיות עומאניות ובכלי שיט באזור מחייבים בירור. גם אירוח נציגים חות'ים אינו יכול להישאר מחוץ לבחינה. יש הבדל בין שהייה לצורך משא ומתן לבין ניהול פעילות מדינית קבועה מתוך הסולטנות. הכינוי ״מתווכת״ אינו מייתר את הצורך לברר היכן עובר הגבול.
מנסה לרצות את ארה"ב ואת איראן
לא פעם מדיניותה של עומאן הרגיזה את הבית הלבן. למעשה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ איים על עומאן לפחות פעמיים במהלך 2026, באמצע מלחמה שארצות הברית וישראל פתחו נגד איראן בסוף פברואר. האיום בא בעקבות הוויכוח על מי שולט במצר הורמוז, אחרי שעומאן המשיכה לדבר עם טהראן בזמן שוושינגטון רצתה שהשיח היחיד יהיה איתה.
אחרי דיווחים שעומאן ואיראן דנות בגביית אגרות על שיט במצר, קרא טראמפ לסולטאן עומאן "לשנות את התנהגותו, אחרת נצטרך לפוצץ אותם". שר האוצר סקוט בסנט הזהיר במקביל מסנקציות, אם עומאן תשתף פעולה עם איראן בגביית תשלום.
ב-17 באוגוסט, אמר טרמפ: "אם עומאן תפריע, נפציץ אותם עד העצם". באותו יום, בחדר הסגלגל, חזר על כך והדגיש: "אני לא חושב שהם התנהגו יפה, אבל נטפל בהם בקלות, כמו באחרים". טראמפ לא פירט מה בדיוק עשתה עומאן. דיווחים בתחילת אוקטובר חזרו על אותו ניסוח, סביב המשך השיחות על המצר.
באופן כללי ניתן לומר שעומאן מכעיסה את ארה"ב בשל השיח בינה לבין איראן על הניהול העתידי והשירותים הימיים במצרי הורמוז, בהשתתפות מדינות החוף. מבחינת ארה"ב הסדר עומאני–איראני עלול לקבע שליטה איראנית במצר, או לגבות דמי מעבר, בניגוד להסכמתה של ארה"ב, במיוחד אחרי ההכרזה שהמצר הוא "שטח של ארצות הברית".
יחד עם זאת עומאן נחשבת גם כבעלת ברית של ארה"ב – היא מארחת מתקנים אמריקאיים, היא שחררה אזרחים אמריקאים שהוחזקו בטהראן, ותיווכה בהפסקת התקיפות החות'יות על ספינות ארצות הברית. איראן עצמה תקפה נמל ומתקני נפט עומאניים במהלך המלחמה, אך בעוצמה פחותה מזו שהופנתה לשכנות.
הסתה, או טרור מודע?
הקשר הישראלי־עומאני מלמד שהסולטנות מסוגלת לפעול אחרת. מגעים שקטים קדמו לאוסלו, וההסכמים אפשרו להציגם בפומבי. רבין ביקר בעומאן בשנת 1994, ובהמשך התקיימו מגעים עם שמעון פרס ואף נפתחה נציגות ישראלית במסקאט. סגירתה בעקבות האינתיפאדה השנייה המחישה את משקל הסוגיה הפלסטינית.
למרות זאת, התקשורת נמשכה. המגעים בין השר העומאני יוסף בן עלאוי לציפי לבני בשנת 2008, ביקור נתניהו ההיסטורי יחד עם ראש המוסד בשנת 2018 והמפגש בוורשה בין נתניהו לבין השר עלאוי בשנת 2019 הצביעו על אפשרות להתקרבות. קאבוס הציג את ביקור נתניהו כניסיון לקדם את התהליך הישראלי-פלסטיני. אחרי החתימה על הסכמי אברהם דווח על כך שייתכן שעומאן היא שתהיה הבאה בנרמול היחסים עם ישראל. אולם בחירתו של הסולטן החדש וטבח ה-7 באוקטובר חיסלו את הייתכנות הזאת.
פרשת טייס המשנה העומאני, המחבל חמאם אל-חמאמי בן ה-29 לאב עומאני מוסיפה לשאלות אלו ממד ביטחוני. ב-9 באוקטובר 2026 הודיע התובע הכללי באמירויות כי הטייס תכנן להתרסק לתוך מסוף הנוסעים בנתב״ג. לפי ההודעה, התוכנית הושפעה מפיגועי 11 בספטמבר. נכון שאין בממצאים שפורסמו הוכחה לקשר למופתי או לשלטון העומאני. אולם יש לבחון את השפעת ההסתה של המופתי העומאני והשפעתו על הצעירים בעומאן.
עומאן נמצאת כיום בין הפטיש לסדן והעתיד שלה לא נראה ברור בצל המלחמה במפרץ. אם עומאן רוצה להיות חלק מהמערב עליה לפטר מייד את המופתי המסית שלה ולא לתמוך בשלטון באיראן, בין היתר על ידי גירוש כל החות'ים שנמצאים על אדמתה – ולא לסייע להם ואף למנוע מהם לקבל אמל"ח דרך שטחה. עומאן לא תוכל לאורך זמן לשחק משחק כפול והיא תיאלץ לבחור אם היא בצד של ארה"ב, או שהיא חלק מהמשטרים העוינים לצד איראן.
