טיסת פליי דובאי והמהומות בצרפת – האיום על העולם החופשי

טיסה FZ1073 של פליידובאי שהסתיימה בנס בזכות גבורת הקברניט ותושיית הישראלים שהיו על סיפון המטוס, צריכה להטריד את מנוחתם של כל ממשלה, שירות מודיעין ושוחרי העולם החופשי. אירוע הטרור הזה, כמו המהומות האלימות שהתפשטו בכל רחבי צרפת, הם עוד נורות אזהרה לאיום המשמעותי ביותר על העולם החופשי. הרדיקליות האסלאמית, הפושה בעולם המערבי ומיוצגת באופן בולט בטרור נגד ישראל, מסכנת את עצם קיומו של העולם החופשי ככזה ולא רק את ישראל. לרדיקליות האסלאמית מספר פנים ורבדים, והיא חוצה גבולות ומדינות. לכן, ראוי להכיר ולהבין את התופעה ואת הסיכונים לעולם החופשי כולו, ולרכז את המשאבים ולתאם את המאמצים כדי לדכא את האיום הזה, באופן שלא יאפשר את תקומתו מחדש. "אל תחכו שקיצוניות תהפוך לטרור, ואל תחכו שטרור יהפוך לאסון", מפציר אחמד צ׳אראי (Charai, 2026) במאמר שפרסם לאחרונה (The Terrorist Threat Has Changed. Our Strategy Must Change With It).

מאמר זה מאפיין את הרדיקליזציה האסלאמיסטית ואת מאפייניה הייחודיים כפי שהתפתחו בין השנים 2010 ל-2025 בקרב קהילות מוסלמיות בשש מדינות במערב אירופה: בריטניה, צרפת, בלגיה, גרמניה, שוודיה והולנד. הניתוח נשען על מודל בן שלוש רמות, המחבר בין תסכולים אישיים (מיקרו), רשתות חברתיות (מזו) ותנאים פוליטיים רחבים (מאקרו). הממצאים מצביעים על כך שבעוד שמסלולי רדיקליזציה דומים באופיים לתנועות קיצוניות אחרות, הרדיקליזציה האסלאמיסטית באירופה צומחת בהקשר ייחודי שמעוצב על ידי הדרה חברתית, מתחי זהות, נרטיבים דתיים חוצי-גבולות וקשיי אינטגרציה. תגובות הממשלות מגלות כי ממשל מפוצל, תגובות פוליטיות מאוחרות ונרטיבים ציבוריים מתחרים הגבירו את לחצי הרדיקליזציה. מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 החריפה את תחושת האיום, האיצה את ה'ביטחוניזציה' (securitization) של האסלאמיזם הרדיקלי, וחיברה בין חששות ביטחוניים מבית לבין הסוגייה הפלסטינית והעימותים הגלובליים. הביטחוניזציה פועלת בשני כיוונים: היא משמשת תגובה לרדיקליזציה, אך גם עלולה להעמיק מתחים על רקע זהות ולערער את הלכידות החברתית.

הקשר המפתיע בין הדת לפרוגרס

בעשורים האחרונים אירופה קלטה הגירה משמעותית ממדינות שרוב תושביהן מוסלמים, אשר הובילה להיווצרות קהילות מוסלמיות גדולות המרוכזות בעיקר במטרופולינים הגדולים. קהילות אלה נתקלות בחסמים מבניים, ההדרה חברתית, שוליות כלכלית והפרדה במגורים. תשתיות דתיות ותרבותיות מקבילות שהוקמו בקהילות אלה מעניקות תמיכה חברתית, אך מנתקות אותן מהמוסדות החברתיים הרחבים. אף שרוב המוסלמים באירופה דוחים אלימות פוליטית, סביבות מופרדות אלה עלולות לאפשר רדיקליזציה אידיאולוגית כאשר נחשפים לאפליה ולנרטיבים על שקיעתו המוסרית של המערב (Lyons-Padilla et al., 2015). בכמה ערים העמיק הנתק עד כדי נסיגה מוסדית וטריטוריאלית של המדינה (אזורי No-go zones), הפוגעת ביכולת אכיפת החוק והמודיעין.

ההקשר הדמוגרפי מעוצב גם על ידי שינוי עמוק בזהות הדתית באירופה: מחקרי Pew מראים כי בין 2010 ל-2020 ירד שיעור המזדהים כנוצרים באירופה מ-74.6% ל-67.1%, בעוד שיעור חסרי הדת עלה מ-18.7% ל-25.3%, ושיעור המוסלמים עלה מ-5.3% ל-6.0% (Pew Research Center, 2025). השילוב בין חילון הרוב לגידול המוסלמי מייצר תחושה של נטישת זהות ה'ליבה' הלאומית ומזין את מסגור האסלאם כאיום.

זרמים אידיאולוגיים חוצי-גבולות הנעים ברשתות הפצה דתיות ופלטפורמות דיגיטליות מחזקים את האסלאם הפוליטי. התפתחות בולטת היא 'הברית האדומה-ירוקה' – התקרבות טקטית בין תנועות אסלאמיסטיות רדיקליות ('ירוק') לבין השמאל הפרוגרסיבי ('אדום') סביב מסרים אנטי-קפיטליסטיים, אנטי-מערביים ואנטי-ציוניים (Karagiannis & McCauley, 2013; Ben David, 2023). המחקר מתמקד בשנים 2010–2025, תקופה שכללה את האביב הערבי, עליית דאע״ש, משבר הפליטים (2015–2016), גלי פיגועי 'זאבים בודדים' (כמו הפיגוע בשרלי הבדו ב-2015), ועד למתקפת ה-7 באוקטובר 2023 והשלכותיה.

יסודותיה ומקורותיה של האידיאולוגיה האסלאמיסטית הרדיקלית היא בעולם הערבי והמוסלמי ובמובן זה, ״ישנה גם אחריות השייכת במיוחד לעולם הערבי והמוסלמי״ (Charai, 2026). הקהילה הבינלאומית בהובלת מעצמות העולם החופשי חייבת לכפות על הממשלות במדינות הערביות והמוסלמיות לנהל את המאבק באידיאולוגיה הרדיקלית. ״ממשלות ערביות, מוסדות דתיים, אוניברסיטאות, אינטלקטואלים וחברה אזרחית חייבים להתעמת עם אידיאולוגיות שמעניקות לגיטימציה לאלימות פוליטית, מנרמלות שנאה או הופכות זהות דתית לעימות מתמיד.״ (Charai, 2026).

שלוש שאלות מחקר מרכזיות מנחות את הדיון:

1. מהם המאפיינים העיקריים של הרדיקליזציה האסלאמיסטית באירופה והמנגנונים המניעים אותה בשש מדינות הבוחן?
2. במה שונה הרדיקליזציה האסלאמיסטית מרדיקליזציה כללית?
3. כיצד הציתה מחדש מתקפת ה-7 באוקטובר את בריתות ה'אדום-ירוק' והובילה לשימוש מוגבר בסמלים פלסטיניים ובעליית הביטחוניזציה?

הטיעון המרכזי

הרדיקליזציה האסלאמיסטית באירופה מאיימת על עצם זהותן, תרבותן וקיומן של מדינות אירופה כחברות מערביות, דמוקרטיות וחופשיות. לכן יש להבין אותה ולטפל בה כסוגיית ביטחון קיומית, ולא כבעיה שגרתית של אינטגרציה או שוליות חברתית.

מסלולי הרדיקליזציה האסלאמית אמנם דומים במנגנוניהם לאלה של אידיאולוגיות קיצוניות אחרות, אך היא פועלת בהקשר ייחודי שמעצבים הגירה רחבה, רשתות חוצות-גבולות והאסלאם הפוליטי. בתנאים אלה, גורמים רדיקליים מנצלים את המסגרות המשפטיות הליברליות והמרחבים הדתיים המוגנים כדי לבנות השפעה ארוכת-טווח מתחת לסף האלימות הגלויה. מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 שימשה כמאיץ קריטי שחשף את המהירות שבה אלימות אסלאמיסטית חיצונית יכולה להאיץ גיוס פנימי, קיטוב והסלמה אנטישמית באירופה.

אף שגם הקיצוניות מימין ומצד השמאל הפרוגרסיבי מאיימות על הסדר הליברלי, גורמי ביטחון כדוגמת יורופול וה-BfV הגרמני מדרגים את הרדיקליזציה האסלאמית כאיום הטרור הצומח במהירות רבה ביותר (Europol, 2024). הימין הקיצוני והאסלאמיזם מזינים זה את זה ברדיקליזציה הדדית (Busher & Macklin, 2015). התייחסות לרדיקליזציה האסלאמיסטית כאל אתגר ביטחוני מדרגה ראשונה (ביטחוניזציה) נתפסת בעיני הממסד הביטחוני כאינטרס חיוני לשמירה על היסודות הליברליים והלאומיים של הדמוקרטיה האירופית.

מתודולוגיה ומקורות

המחקר סוקר את השנים 2010–2025 ומתמקד בשש מדינות: בריטניה, צרפת, בלגיה, גרמניה, שוודיה והולנד. מדינות אלה נבחרו בשל האוכלוסייה המוסלמית הגדולה שבהן והמודלים השונים של הגירה, אינטגרציה ומדיניות ביטחון.

ההגדרה האופרטיבית נשענת על ההבחנה של Balzacq ו-Settoul בין רדיקליזציה קוגניטיבית לא-אלימה (דחיית נורמות דמוקרטיות, קידום ממשל שריעה, מסגור תסכולים דרך מושג ה'אומה') לבין קיצוניות אלימה (מעבר לאלימות פוליטית) (Balzacq & Settoul, 2022a). הניתוח נשען על ארבעה סוגי מקורות:

• נתונים דמוגרפיים: נתוני Pew Research Center (2010–2020) ונתוני משרדי פנים לאומיים.
• נתוני ביטחון וטרור: דיווחי יורופול (TE-SAT), ה-BfV הגרמני, ה-AIVD וה-NCTV ההולנדיים, Säkerhetspolisen השוודי, ה-Prevent הבריטי, וסוכנות FRA.
• חקיקה ומדיניות: חוקים לאומיים, דוחות פרלמנטריים ופסקי דין של בית הדין האירופי לזכויות אדם.
• מאגר נתוני שיח אליטות: ניתוח שיח פוליטי ('שחקן-מסר-קהל') המבוסס על מאגר מקורי לשנים 2010–2026 (Kerem, 2026-2010), לצד דוחות מדיניות (כדוגמת דוח קרן New Direction לשנת 2026).

מסגרת תיאורטית וסקירת ספרות

תהליכי רדיקליזציה וביטחוניזציה
רדיקליזציה אינה מסלול ליניארי אלא "משפחה של תהליכים" (Balzacq & Settoul, 2022a). המודל התלת-רמתי כולל:

1. מניעים (מיקרו): תסכולים אישיים, משברי זהות, תחושת אי-צדק ושוליות.
2. תנאים מאפשרים (מאקרו): הזדמנויות פוליטיות, עימותים בחו"ל, סביבות דיגיטליות.
3. מנגנונים (מזו): השפעת עמיתים, רשתות חברתיות ומנהיגות כריזמטית (Crenshaw, 1981; Balzacq & Settoul, 2022a).

מחקרים דוחים את תיאוריית "המסוע" (conveyor belt), לפיה אמונה רדיקלית מובילה בהכרח לאלימות, ומצביעים על נתק אמפירי בין נרטיבים של איום למדידה בפועל. בנוסף, המחקר נחצה בין גישות מבניות המתמקדות בהדרה סוציו-אקונומית (Khorchide et al, 2021) לבין גישות המדגישות רשתות אידיאולוגיות חוצות-גבולות, כגון האחים המוסלמים (ECR Group, 2021; Schmidinger, n.d.).

מושג הביטחוניזציה, שמקורו באסכולת קופנהגן (Buzan, Wæver, & de Wilde, 1998), מסביר כיצד סוגיה אזרחית מתורגמת לאיום ביטחוני קיומי, המצדיק שימוש באמצעים חריגים, או קיצוניים, באמצעות מעשה דיבור ופרקטיקה מוסדית (Balzacq, 2011). התהליך כולל שלושה רכיבים:

• שחקן מבטחן: בעל סמכות אפיסטמית/פוליטית (Michael, 2007, 2009).
• תוכן המסר: הגדרת הנושא כסכנה קיומית לזהות, לחוקה או למדינה.
• קהל: הציבור או הפרלמנט, המעניק לגיטימציה לאמצעים חריגים.

חוקרים כמו (Cesari, 2013) ו-(Mandaville & El-Mohammad, 2022) מזהירים כי ביטחוניזציה מופרזת של האסלאם באירופה מולידה הגבלות חריפות ומגבירה את האמון האזרחי.

מדרג ההתנהגות הרדיקלית ומאפיינים ייחודיים

התנהגות רדיקלית נעה על פני רצף: רעיונית (אימוץ תפיסות מוחלטות), שיחנית (שיח שנאה), סמלית (סיורי שריעה/דעווה), התנהגותית (כפיית הפרדה מגדרית), פלילית, אלימה (רצח תיאו ואן-גוך) וטרוריסטית (הפיגועים בפריז ובבריסל).

המאפיינים המייחדים את הרדיקליזציה האסלאמיסטית באירופה:

1. מסגרת חוצת-גבולות: חיבור תסכולים מקומיים לנרטיב גלובלי של ה'אומה' והקשר לסכסוכים במזרח התיכון (LeVine, 2006).
2. דוקטרינה דתית: שימוש במושגים כמו 'פרד עַ'יְן' (חובה אישית) להצדקת אלימות (Hegghammer, 2010).
3. סביבות מיקרו מוגנות: ניצול מסגדים וקבוצות לימוד דת המוגנים תחת חופש הדת (Wiktorowicz, 2004).
4. התבדלות קהילתית ובידול נורמטיבי: יצירת מובלעות המונגשות על ידי מועצות שריעה ודיני מעמד אישי מקבילים (Koopmans, 2014; Siddiqui et al., 2018).
5. הברית ה'אדומה-ירוקה': קואליציות טקטיות עם גורמים פרוגרסיביים סביב נרטיבים אנטי-אימפריאליסטיים ופרו-פלסטיניים (Vidino, 2011).
6. נראות דמוגרפית וזיקות חיצוניות: ההקשר של הגירת פליטים רחבה (Rostan & Rostan, 2020) וקשרים כספיים וארגוניים עם גורמים במפרץ ובמזרח התיכון (Vidino, 2010).

ממצאים אמפיריים: ניתוח מקרי הבוחן

הנתונים הדמוגרפיים מבוססים על הערכות מחקר (Pew Research Center, 2025), שכן רוב מדינות אירופה אינן מתעדות השתייכות דתית במפקדים רשמיים (Mohiuddin, 2017). גידול האוכלוסייה המוסלמית (מ-5.3% ב-2010 ל-6.0% ב-2020 ברחבי אירופה) התרחש במקביל לשחיקה חדה בזהות הנוצרית של אוכלוסיית הרוב.

גרמניה

• דמוגרפיה: האוכלוסייה המוסלמית צמחה מ-4% בתחילת העשור לכ-6.5%–6.9% ב-2020 (כ-5.8 מיליון נפש), בעיקר בעקבות משבר הפליטים ב-2015–2016 (Duman, 2018; BAMF, 2021; Pew, 2025).
• אסלאם במרחב הציבורי: כ-2,750 מסגדים וחדרי תפילה, כאשר הרשת הגדולה ביותר היא DITIB המופעלת על ידי טורקיה (Bundesamt für Migration und Flüchtlinge, 2021). כלכלה חלאלית (כשרות מוסלמית) מפותחת מרוכזת בשכונות כמו נויקלן בברלין ומרקסלוה בדואיסבורג. דוח New Direction (2026) מגדיר אזורים אלה כ"חברות מקבילות" (Hemery-Aymar, 2026).
• רדיקליזציה וביטחוניזציה: השחקנים המבטחנים פועלים בשתי רמות: מפלגת AfD (אליס ויידל) הציגה את ההגירה כ"החלפת דורות" ואיום קיומי (Weidel, 2016, 2018); ובמישור המוסדי, המשרד להגנת החוקה (BfV) מסווג אסלאמיזם לגליסטי (כמו האחים המוסלמים) כסכנה חמורה לסדר הדמוקרטי (Bundesamt für Verfassungsschutz, 2024). פיגועי טרור (כגון בברייטשיידפלאץ ב-2016 ובזולינגן ב-2024) האיצו צעדי גירוש ומעקב מודיעיני נרחב (Le Monde, 2024; ISGAP, 2025).

צרפת

• דמוגרפיה: השיעור הגבוה ביותר באירופה – עלייה מ-6.6% ב-2010 ל-9.1% ב-2020 (כ-6 מיליון נפש) (Pew Research Center, 2025).
• אסלאם במרחב הציבורי: כ-2,500 מסגדים וכלכלה חלאלית בהיקף 5–7 מיליארד אירו (Ministère de l'Intérieur, 2024). נראות האסלאם מתנגשת חזיתית עם עקרון החילוניות הרפובליקנית (laïcité) (Bowen, 2007). דוח New Direction (2026) מזהה מתאם גבוה בין צמיחת מסגדים להיווצרות אזורי No-go קריטיים, כגון Franc-Moisin בסן-דני (Hemery-Aymar, 2026).
• רדיקליזציה וביטחוניזציה: צרפת ספגה את הפיגועים הקשים ביותר (נובמבר 2015, 130 נרצחים) שנבעו משילוב של לוחמים זרים ששבו מסוריה ורשתות מקומיות (Micheron, 2022; Settoul, 2022). הביטחוניזציה מוסדה בחוק "האנטי-בדלנות" (2021) ובמדיניות סיכול (politique d'entrave), שבמסגרתה נסגרו מאות מוסדות ועמותות (Darmanin, 2020; U.S. State Dept, 2022). ב-2026 הגדירה ועדה פרלמנטרית את האסלאמיזם כ"איום קיומי".

בלגיה

• דמוגרפיה: עלייה מ-5.1% ב-2010 ל-6.8% ב-2020 (Pew Research Center, 2025).
• אסלאם במרחב הציבורי: כ-330 מסגדים, המרוכזים בעיקר בבריסל (Molenbeek, Schaerbeek) (Exécutif des Musulmans, 2023). חוקים האוסרים כיסוי פנים מלא (2011) אושרו בבית הדין האירופי לזכויות אדם תחת נימוק ה-vivre ensemble ("חיים משותפים") (S.A.S. v. France, 2014; Belcacemi v. Belgium, 2017).
• רדיקליזציה וביטחוניזציה: בלגיה רשמה את שיעור הלוחמים הזרים הגבוה ביותר לנפש שיצאו לסוריה, בעיקר דרך ארגונים כדוגמת Sharia4Belgium ורשתות בשכונת מולנבק (Coolsaet, 2016). רשת זו ביצעה את מתקפת הטרור בבריסל במרץ 2016 (32 הרוגים) (Van Ostaeyen, 2016). פוליטיקאים מובילים (Didier Reynders, Theo Francken, Jan Jambon) הובילו חקיקת חירום ומעקב מחמיר (Reynders, 2016; Europol, 2023).

בריטניה

• דמוגרפיה: עלייה מ-5.3% ל-6.4% (כ-4.3 מיליון נפש ב-2020), לצד ירידת הרוב הנוצרי אל מתחת ל-50% (Pew Research Center, 2025).
• אסלאם במרחב הציבורי: תשתית נרחבת של כ-1,800 מסגדים, מועצות שריעה ומגזר חלאלי ענקי (Naqshbandi, 2024; Fischer, 2015).
• רדיקליזציה וביטחוניזציה: פיגועי ה-7/7 בלונדון (2005) עגנו את אסטרטגיית Prevent למניעת קיצוניות (House of Commons, 2006; Abbas, 2022). פוליטיקאים מכל קצוות הקשת (נייג'ל פראג', תרזה מיי, בוריס ג'ונסון, סואלה ברוורמן, ועד רישי סונאק וקיר סטארמר) מיסגרו את ההגירה והרדיקליזציה כאיום על הריבונות והערכים הבריטיים (May, 2016; Sunak, 2023; Starmer, 2025). בבחירות 2024 נרשם תקדים כאשר מועמדים עצמאיים נבחרו לפרלמנט על בסיס מצע פרו-עזתי מובהק (Al Jazeera, 2024).

שוודיה

• דמוגרפיה: זינוק כמעט כפול מ-4.5% ב-2010 ל-8.1% ב-2020 (כ-840,000 נפש) עקב קליטת פליטים רחבה (Pew Research Center, 2025).
• אסלאם במרחב הציבורי: כ-250 מסגדים המרוכזים בשולי הערים (Rinkeby בסטוקהולם, Rosengård במאלמו) (Borell & Gerdner, 2011; Myndigheten för stöd till trossamfund, 2023). המשטרה הגדירה 59 "אזורים פגיעים" (utsatta områden).
• רדיקליזציה וביטחוניזציה: שיעור גבוה של לוחמים זרים והתחזקות פלילית-דתית (Säkerhetspolisen, 2024). השיח הפוליטי עבר שינוי חד: מנהיגים (אבה בוש, טוביאס בילסטרום) מזהירים מפני האסלאם הפוליטי, ומפלגת "השוודיה דמוקרטים" הפכה לבעלת השפעה המובלת בהסכם Tidö. ב-2026 הוקמה ועדת חקירה ממלכתית רשמית לבחינת חדירת האסלאם הפוליטי (Government Offices of Sweden, 2026).

הולנד

• דמוגרפיה: עלייה מ-5.0% ל-5.5% ב-2020, בתוך חברה שבה 54.1% חסרי דת (Pew Research Center, 2025).
• אסלאם במרחב הציבורי: כ-475 מסגדים המרוכזים בערים הגדולות (CBS, 2024).
• רדיקליזציה וביטחוניזציה: בעקבות רצח תיאו ואן-גוך (2004) זנחה הולנד את מודל ה"עמודים" (verzuiling) הרב-תרבותי לטובת מעקב קפדני של ה-AIVD וה-NCTV אחר סלפיה ואסלאמיזם לגליסטי (AIVD, 2024; NCTV, 2023). פוליטיקאים כמו חירט וילדרס (PVV) ודילאן יסילגז (VVD) מיסגרו את האסלאם הפוליטי כאיום ישיר על החירות והחוקה.

ניתוח השוואתי והשלכות רוחביות

תפקיד הנרטיב הפלסטיני וה'ברית האדומה-ירוקה'
הסוגייה הפלסטינית אינה נתפסת ברדיקליזציה האסלאמיסטית כסכסוך לאומי טריטוריאלי בלבד, אלא כסמל מטאפורי מרכזי של עוול היסטורי המתרחש כנגד ה'אומה' המוסלמית כולה (LeVine, 2006). נרטיב זה משמש כגורם מלכד המחבר בין תחושות קיפוח אישיות של צעירים באירופה לבין מאבק גלובלי נגד המערב.

הסוגייה הפלסטינית מהווה את הדבק העיקרי של 'הברית האדומה-ירוקה' (Vidino, 2011; Karagiannis & McCauley, 2013). ארגונים אסלאמיסטיים מנצלים את השפה הליברלית והפרוגרסיבית של "זכויות אדם", "אנטי-קולוניאליזם" ו"מלחמה בגזענות" כדי לזכות בלגיטימציה בדעת הקהל המרכזית, בעוד קבוצות השמאל הרדיקלי מעניקות להם פלטפורמה ארגונית ופוליטית. עם זאת, מדובר בברית שברירית מטבעה, הסובלת מפערים ערכיים עמוקים בסוגיות מגדריות וזכויות להט"ב (Ben David, 2023).

השפעת ה-7 באוקטובר 2023 כמאיץ רדיקליזציה וביטחוניזציה
מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה שבאה בעקבותיה פעלו כנקודת מפנה ומאיץ קריטי (catalyst) של מגמות קיימות ברחבי אירופה:

1. הסלמת הקיטוב והפגנות הענק: אירועי ה-7 באוקטובר הציתו גל מחאות חסר תקדים בערי אירופה. הפגנות אלה תואמו במידה רבה על ידי רשתות האחיות של הברית האדומה-ירוקה, שחלקן זכו לאורך שנים לתמיכה ומימון מגורמים חיצוניים (כדוגמת קטר) (Maariv, 2026a).
2. זינוק חד באנטישמיות: דיווחי סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד (FRA) וארגוני ניטור לאומיים (כמו CST בבריטניה) מצביעים על עלייה דרמטית באירועים אנטישמיים, תקיפות, חילול בתי כנסת והתרעות טרור ממוקדות נגד מוסדות יהודיים (CST, 2022; FRA, 2024; Europol, 2024).
3. האצת תהליכי הביטחוניזציה: הממשלות האירופיות הגיבו בהרחבה חסרת תקדים של סמכויות החירום והשיטור. בגרמניה ובצרפת הוצאו אל מחוץ לחוק ארגונים פרו-פלסטיניים רדיקליים (כגון Samidoun), נאסרו הפגנות מסוימות, והוגבר המעקב אחר מסגדים ורשתות חברתיות.
4. עיוות ופרדוקס המדיניות העל-לאומית: בעוד שמדינות הלאום באירופה מחמירות את צעדי הביטחוניזציה נגד האסלאמיזם הלגליסטי, מנגנוני האיחוד האירופי ממשיכים לממן ולשתף פעולה עם ארגוני-גג המזוהים עם רשתות אלה (כדוגמת ENAR ו-FEMYSO), דבר הפוגע ביעילות הסיכול הלאומי (Williams, 2026; Gudmundson, 2026).

דיון, סיכום ומסקנות

ניתוח אירועי הקצה האחרונים בראי ממצאי המחקר
האירועים הדרמטיים האחרונים – סיכול ניסיון חטיפת מטוס חברת "פליי דובאי" לצד גל המהומות האלימות המשתולל בצרפת בהובלת גורמים אסלאמיסטיים רדיקליים בשיתוף פעולה עם ארגונים פרוגרסיביים, אינם עומדים בחלל ריק. הם מהווים ביטוי מעשי ומוחשי למגמות ולדפוסים התיאורטיים והאמפיריים שנידונו במאמר זה:

• מימוש פוטנציאל 'הברית האדומה-ירוקה' בשטח:
  ממצאי המאמר מצביעים על כך שארגונים אסלאמיסטיים משתמשים בשפה, במנגנונים ובפלטפורמות הפוליטיות של הזרמים הפרוגרסיביים במערב כמקור ללגיטימציה של מאבקם ולגיוס תמיכה ציבורית. המהומות האחרונות בצרפת מדגימות הלכה למעשה כיצד אידיאולוגיה רדיקלית פועלת כרשת סינרגטית: השיח הפרוגרסיבי מעניק כיסוי מוסרי וצידוק אזרחי למחאה, בעוד הגורמים האסלאמיסטיים מנצלים את הפלטפורמה להפעלת אלימות, לפגיעה בתשתיות ולערעור יציבות המדינה.
• ממאבק ממוקד להסלמה גלובלית ואי-יציבות בינלאומית:
  ניסיון חטיפת המטוס של "פליי דובאי" מתקשר ישירות למסקנת המאמר בדבר נכונותם של גורמים רדיקליים לפרוץ את גבולות העימות האזורי ולהחזיר לשימוש טקטיקות טרור תעופתי ובינלאומי. כפי שנבחן במאמר זה, כאשר הרדיקליזם חווה תחושת שחיקה או לחץ בזירה המקומית, הוא שואף ליצור זעזוע תודעתי גלובלי ("הקרנת עוצמה") תוך פגיעה ביעדים אזרחיים ואסטרטגיים כאחד.
• כרסום בממשליות ובריבונות המדינה המערבית:
  הגל האלים בצרפת ממחיש את האתגר העמוק שמציב השילוב בין הקצנה דתית למחאה חברתית-פוליטית במדינות לאום דמוקרטיות. כפי שנמצא במחקר, אובדן המשילות באזורים מסוימים (No-Go Zones) והיכולת של קואליציות קיצוניות לאתגר את גופי האכיפה והחוק, הם תולדה ישירה של הלבנת תפיסות רדיקליות בתוככי השיח הציבורי המקובל.

מסקנות מרכזיות

הניתוח ההשוואתי של תהליכי הרדיקליזציה בשש מדינות מערב אירופה בשנים 2010–2025, לצד בחינת אירועי האקטואליה האחרונים, מלמד כי הרדיקליזציה האסלאמיסטית אינה רק בעיה נקודתית של אכיפת חוק או כשל של מדיניות רווחה, אלא אתגר ביטחוני וזהותי קיומי לסדר הדמוקרטי-ליברלי.

ממצאי המחקר מעלים שלוש מסקנות מרכזיות:

1. ייחודיות האיום: האסלאמיזם הרדיקלי מצליח לשלב בין מצוקות הדרה מקומיות לבין אידיאולוגיה דתית חוצת-גבולות וחיבור לסכסוכים גלובליים, תוך ניצול המרחב המשפטי הליברלי לפעילות לגליסטית ארוכת-טווח מתחת לסף האלימות.
2. פרדוקס הביטחוניזציה: בעוד שהביטחוניזציה היא מענה הכרחי של המדינה להגנה על היסודות החוקתיים, הפעלתה המתרחבת עלולה להעמיק את הניכור בקרב הקהילות המוסלמיות, להזין את נרטיב הקיפוח, ובכך לייצר מעגל קסמים המזין את הרדיקליזציה מחדש.
3. ה-7 באוקטובר ואירועי הקצה כנקודת מפנה: המתקפה בדרום ישראל, ניסיון החטיפה הבינלאומי והמהומות בצרפת חשפו את פגיעותן של החברות האירופיות לחלחול אלימות ואידיאולוגיה, האיצו את הקיטוב הפוליטי, והפכו את הסוגייה הפלסטינית והמאבק האנטי-מערבי למכשיר מרכזי של גיוס פוליטי ואנטישמיות.

מה ניתן לעשות?

כדי להתמודד עם אתגר זה, על מדינות אירופה לגבש מדיניות עקבית ומתוחכמת:

• הפרדת השיח המושגי והפסקת ההלבנה: על דרגי המדיניות והביטחון במערב להכיר בכך שהחיבור בין גורמים פרוגרסיביים לאסלאם הרדיקלי אינו פלטפורמה לזכויות אזרח, אלא מנגנון המשרת יעדים רדיקליים המבקשים לפרק את סדר הדין והחוק.
• אכיפה וסיכול משולב: הסיכול המוצלח של ניסיון חטיפת המטוס מוכיח את חשיבות שיתוף הפעולה הממוסד והעמוק בתחומי המודיעין ואבטחת התעופה, אך ללא טיפול בשורשי ההקצנה האידיאולוגית והמבצעית במדינות האירופיות עצמן, איומים אלו ימשיכו להתפרץ בזירות שונות. הטיפול בשורשי ההקצנה האידיאולוגית, מחייב הכרות והבנה מעמיקות באמצעות ניטור שיטתי של תוכניות לימוד, התבטאויות של מנהיגים דתיים ופוליטיים ורשתות חברתיות. כאשר הממצאים מוכיחים הסתה ואינדוקטרינציה אידיאולוגית לאלימות, מימון טרור ותמיכה חומרית ואחרת, ממשלות חייבות לפעול. הטיפול בתשתיות האידיאולוגיות של הרדיקליות האסלאמית מחייב שיתוף פעולה חוצה גבולות ומדינות.
• תיאום בין-מנגנוני: יש להבחין בבירור בין הרוב המוסלמי הנאמן לחוק לבין יזמים אסלאמיסטיים, לנטר את מקורות הפיקוח והמימון הזרים, ולגשר על הפער המבני בין המדיניות הלאומית המחמירה לבין מנגנוני האיחוד האירופי המשמיטים את הקרקע תחתיה. הקהילה הבינלאומית בהובלת ארה״ב צריכה לבנות תשתית וארכיטקטורה ארגונית/מבנית המאפשרת שילוב של שיתוף פעולה מודיעיני, ובכלל זה מודיעין פיננסי, ביטחון תעופתי, אכיפת חוק קפדנית ומניעת רדיקליזציה (Charai, 2026).