שחרורם בשבת האחרונה של סשה טרופנוב, יאיר הורן ושגיא דקל-חן על ידי חמאס והג'יאהד האסלאמי, עמד בצל לא מעט סימני שאלה בנוגע לקבלת ההחלטות של ממשלת ישראל לגבי המשך ואופן תהליך שחרור החטופים. ההכרזה המוקדמת של חמאס באמצע השבוע שקדם לשחרור על כך שלא ישחרר חטופים בפעימה הקרובה בטענה ל"הפרות מצד ישראל", הצביעה על כך שהוא חש ביטחון וכוח להכתיב את התנאים. אמנם נראה כי הלחצים שהופעלו – ובראשם האולטימטום של הנשיא טראמפ על "שחרור כולם בשבת בצהריים או שייפתחו שערי הגיהינום" – השפיעו על ההחלטה לבצע את הפעימה כמתוכנן, אך האם ייתכן שכעת פגה השפעת האולטימטום? ובכל מקרה, הנשיא טראמפ כבר הבהיר שההחלטה היא של ישראל.
שנה וחצי לאחר תחילת הלחימה בעזה ולאחר הפגיעה המשמעותית שספג חמאס – בדגש על חיסול רוב בכיריו והרס נרחב של תשתיותיו – ניתן היה לצפות לחולשה מצדו, ואולם המצב בפועל מורכב יותר. אחרת, סביר שאנשיו לא היו יוצאים בהכרזה מתריסה – למרות שנכנסנו לעידן טראמפ – שלא ישחררו את שלושת החטופים. מכך ניתן ללמוד שאמנם יכולותיו הצבאיות נפגעו, אך השפעתו על ההתנהלות האזורית והתודעתית עדיין ניכרת.
חמאס נחלש, אבל עדיין בעל יכולות
יש מספר סיבות שהובילו להיחלשות חמאס: ראשית – פגיעות קשות בשדרת ההנהגה ובקבלת ההחלטות בארגון, בעקבות חיסול דמויות מפתח כמו יחיא סינוואר, מוחמד דף ומרואן עיסא. שנית – נזק חמור לתשתיות הצבאיות העצומות שהקים לאורך שנים: חלק ניכר מהמנהרות, ממערך הרקטות ומהאמל"ח הושמד, אם כי ייתכן שנותרו לארגון יכולות ייצור. לכך יש להוסיף את מצוקת האוכלוסייה בעזה: מאות אלפים אשר חזרו לצפון הרצועה גילו שבתיהם וסביבתם הרוסים והבינו את העתיד שמצפה להם, ומצוקה זו לכאורה אמור הייתה להגביר את הלחץ הפנימי על חמאס, זאת לצד הלחץ הבינלאומי המתגבר, כאשר מצרים וקטאר, בדחיפת הממשל האמריקאי, הגבירו את דרישתן לשחרר חטופים ולבחון אלטרנטיבות שלטוניות ברצועה.
כל אלו, כאמור, החלישו את חמאס אבל לא מוטטו אותו לגמרי והוא ממשיך להוות איום. יש לזכור ראשית כי אנשי ארגון הטרור מחזיקים ב"קלף החטופים" ועשרות הישראלים שנותרו בידיו מהווים מנוף לחץ משמעותי על ישראל. אנשי חמאס גם ממשיכים לשלוט בשטח הרצועה ולנהל את החיים שם למרות הלחימה המתמשכת. כחלק מכך, חמאס הוא זה ששולט על קבלת הסיוע ההומניטרי וחלוקתו תוך המחשת וחיזוק כוחו וככל הנראה גם תוך צבירת הכנסות ממכירת חלק מהסיוע.
בהיבט תפקוד הזרוע הצבאית שלו, חמאס מגייס פעילים חדשים ומנסה לשקם יכולותיו וייתכן שגם בתחום ייצור האמל"ח, גם אם בהיקף מצומצם. כחלק מכך הוא גם ממשיך מדי פעם לנסות ולשגר רקטות, והירי האחרון והניסיון להברחת אמצעי לחימה מעידים כי הארגון אינו נטול יכולות תקיפה.
הכרעה בצל לחץ אמריקני
ישנם כעת שני תרחישים אפשריים: עסקה מוגבלת בטווח הקרוב – שחרור חטופים נוספים בתמורה להקלות הומניטריות, אך ללא הסכם כולל, או חידוש הלחימה בעוצמה – ישראל תחדש פעולה צבאית משמעותית, בעיקר ברפיח, בניסיון לפגוע אנושות בחמאס. הדיון הביטחוני המעמיק שנערך ביום חמישי שעבר בפיקוד הדרום בהשתתפות ראש הממשלה, שר הביטחון וראשי הצבא, והצהרות שונות מצד בכירים אחרים ישראל, מעידים על כך שחזרה ללחימה היא אפשרות ריאלית.
שחרור שלושת החטופים האחרונים לא הפחית את הלחץ הציבורי, בעיקר בהובלת מטה משפחות החטופים. במידה רבה הדיווחים הקשים של המשוחררים על התנאים הלא אנושיים בשבי אף חיזקו את דרישות המשפחות. המחאות נמשכות, ובמסגרת זו גם נערך יום הצום לציון 500 ימי מלחמה, וכך גם העימותים והמחלוקות במישור הפוליטי. רגע ההכרעה של ממשלת ישראל, שבו תידרש לבחור בין המשך המגעים לבין חידוש הלחימה, הולך ומתקרב. האם ישראל תנצל את שחרור החטופים כהוכחה לכך שלחץ צבאי ומדיני עובד, ותמשיך בכיוון זה? האם הממשלה תשקול עסקה רחבה יותר, או שתבחר לחדש את הפעולה הצבאית מתוך הבנה שחמאס ימשיך להשתמש בחטופים כמנוף לחץ?
כל הדילמות הללו, יש לזכור, נבחנות גם לאור הלחץ האמריקני. הנשיא טראמפ אמנם הציב אולטימטום ואף רמז לכאורה לאפשרות של מהלכים אמריקאים, אלא שכעת, לאחר שחרור שלושה חטופים בלבד, ולאחר שגם ממשלת ישראל בחרה להסתפק במהלך זה, לא ניכרים סימנים לאולטימטום נוסף (למרות שאצל טראמפ אין לדעת).
ארה"ב כנראה לא תנקוט בפעולה צבאית ישירה, אך ייתכן שתפעיל לחץ מוגבר על מצרים וקטאר להשפיע על חמאס. בנוסף, האפשרות האמריקאית להדק את הסנקציות על חמאס ולהקשות על מימון פעילותו תעמוד למבחן בשבועות הקרובים ונותר לראות אם טראמפ יסתפק בשחרור הסלקטיבי או ימשיך לדרוש שחרור גורף – ומה תהיה תגובת חמאס.
המצב, אם כן, בנקודת רתיחה. מצד אחד, חמאס הוכיח כי הוא מגיב ללחצים, אך בפועל ממשיך לנהל את המשבר לפי האינטרסים שלו ולנסות להקרין עצמה ושליטה. הצהרות טראמפ על "שערי הגיהינום" נותרו לפי שעה ללא כיסוי ונראה כי היה כאן בעיקר נסיון להפעיל אמצעי לחץ תודעתי, שהוא חשוב – גם כהמשך להודעה על תוכנית ההגירה. אך אם ההכרזה תישאר בגדר מלים בלבד וללא מהלכים ישראליים נלווים, יכול הדבר לגרום לכך שחמאס יתייחס בספקנות לאיום הבא של טראמפ. נותר לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות ולראות לאן תוביל הדינמיקה החדשה שנוצרה.
