חיזבאללה פתח במלחמת ההתשה נגד ישראל מייד ב-8 באוקטובר, במהלך הזדהות עם החמאס וכחלק מהמחויבות ל"ציר ההתנגדות". מנהיג חיזבאללה הצהיר כי הארגון ימשיך במתקפה נגד ישראל כל עוד נמשכת המלחמה ברצועת עזה ונימק זאת בסיוע לאחיהם הפלסטינים.

לא מן הנמנע שלולא ההיערכות המהירה של צה"ל ותגבור הכוחות לאורך גבול לבנון, חיזבאללה היה מצטרף למלחמה בהיקף רחב יותר באמצעות פלישה קרקעית של כוחות רדואן לתוך הגליל העליון. סמוך לפתיחת המלחמה, ב-11 באוקטובר, המליצו הרמטכ"ל ושר הביטחון לתקוף באופן נרחב את חיזבאללה. ראש הממשלה בגיבוי השרים (לעתיד) מהמחנה הממלכתי, היטו את הכף, וגרמו לקבינט המדיני ביטחוני לא לאשר את המתקפה.

ניתן להעריך שהסיבות לכך היו מיקוד המאמץ בזירה הדרומית והימנעות ממלחמה בשתי הזירות. ההחלטה הייתה ליצור בידול בין הזירות, למקד את המאמץ העיקרי בדרום ולפעול הגנתית בצפון. ניתן להניח שהייתה השפעה גם לארצות הברית, שביקשה לרסן את ישראל, כדי שארצות הברית לא תיגרר למלחמה עם איראן. שליחת נושאת המטוסים של ארצות הברית למזרח אגן הים התיכון, אותתה גם היא לממשלת ישראל שאל לה לפתוח במתקפת מנע נגד החיזבאללה מכיוון שהיא זו שתסייע לישראל לסכל את פתיחת הזירה הצפונית על ידי חיזבאללה.

במקביל לכך, ועם התגברות החשש מפני ירי של חיזבאללה לעבר יישובי קן העימות, החליטה ממשלת ישראל לפנות את תושבי קריית שמונה וכל הישובים הסמוכים לגבול. בהחלטה תקדימית זו, יצרה ממשלת ישראל בפועל רצועת ביטחון בשטח ישראל ו"התמסרה" לדיפלומטיה קינטית על בסיס משוואה שקבע חיזבאללה. מאז אימצה ישראל מדיניות תגובתית שגררה את ישראל למלחמת התשה בצפון המדינה. גם אם מדי פעם מעלה ישראל את רף התגובה, ולמרות הפגיעה בנכסים חיוניים, וחיסול בכירים בארגון, הרי שאין בכך כדי לרסן את חיזבאללה, או להרתיעו.

השמדת מוצבי חיזבאללה במלחמת לבנון השניה: ״ההכרעה חשובה לביטחון״
צילום: נועם דאוד – דובר צה"ל

מיטוט האתוס הציוני ואובדן האמון

ההרס והנזקים בצפון גדלים וישראל נתפסת כמי שחוששת מפני חיזבאללה והתרחבות המלחמה. מלחמת ההתשה הממושכת הזו מתנהלת בניגוד מוחלט לתפיסת הביטחון המסורתית של ישראל. מדובר בשחיקת הכוח הצבאי, בדגש על כוחות המילואים, בנזק כלכלי מצטבר ובפגיעה קשה באמון החברה בצה"ל ובממשלה. בנוסף, חיזבאללה לומד את מערכות ההגנה של ישראל, שוחק אותן ומתאים עצמו אליהן. התמשכות המלחמה עלולה להוביל לנטישת הצפון כשהתושבים הנמצאים מחוץ לבתיהם מזה שמונה חודשים – עד לכתיבת שורות אלה – ואינם רואים אופק לסיום המלחמה, עלולים לוותר על האפשרות לחזור לבתיהם ולבחור להעתיק את ביתם לאזורים אחרים בארץ, או מחוצה לה. התפתחות כזו היא לא פחות מריסוק האתוס הציוני של התיישבות, המבוסס על אחיזה בקרקע ועיבודה. בשינוי שכזה יש בכדי להקרין חולשה, המזמינה תוקפנות נוספת ונרחבת יותר גם בזירות אחרות. כאמור, המשך המצב בצפון גורם לשחיקה מתמשכת באמון של הציבור בממשלה ובצה"ל. שחיקה שבאה לידי ביטוי בדברים שאמר יו"ר מושב מרגליות שבהרי נפתלי, הסמוך לגבול לבנון, איתן דוידי. שביקש להתנתק מהצבא והממשלה ודורש לפנות את החיילים מהמושב. ״אנחנו הולכים לשנות את המצב בשטח – גם ככה אף אחד לא מספק הגנה למושב ומגן עלינו. ביקשתי מקצין הגמ״ר לפנות את החיילים מכאן, לסגור את החמ״ל ואת השערים – אנחנו רוצים נתק מוחלט מהצבא ומהממשלה״ ("ראיון ל"מעריב" 27.5.2024").

מושב מרגליות בגבול הצפון בימי שגרה: ״אנחנו רוצים נתק מוחלט מהצבא ומהממשלה״

מהכלה להתקפה

חיזבאללה אינו פועל בריק וזיקתו עד כדי תלותו באיראן מחייבת אותו להיות קשוב גם לדרישותיה. ואכן, איראן מניעה את חיזבאללה, כמו גם את זרועותיה האחרים, כדי להעצים את מלחמת ההתשה נגד ישראל כשהיא בתודעת עליונות אסטרטגית עליה. תודעת העליונות האסטרטגית נובעת, בין היתר, מכך שארצות הברית מספקת לה מרחב נוחות אסטרטגי בשל רתיעתה מפני פגיעה בנכסים איראנים, או פגיעה משמעותית בזרועותיה, בדגש על החות'ים שעדיין חוסמים את מיצרי באב אלמנדב. ארצות הברית גם נרתעת, ובמופגן, מפני התרחבות המלחמה והחשש מפני מעורבות צבאית ישירה שלה במלחמה. מרחב הנוחות הזה מאפשר לאיראן לדחוק בחיזבאללה להעלות בכל פעם את רף התוקפנות נגד ישראל. ירי נ"ט מדויק ומטחי רקטות, לעבר יישובי הצפון ופגיעה בישובים וכתוצאה מכך גם באזרחים באמתלה שהישובים הפכו למוצבים צבאיים ולכן מדובר במטרות צבאיות לגיטימיות במסגרת המשוואה שיצרו. כך גם שימוש תכוף במל"טים, המצליחים לחדור את מערכת ההגנה האווירית הישראלית ולפגוע ביעדים צבאיים בעומק שטח המדינה.

נדמה שלאחר שמונה חודשים של מלחמת התשה בעצימות גוברת ועולה, כשנזקיה המצטברים מחלישים את ישראל מבית ואת דימוי העוצמה וההרתעה כלפי חוץ, בשלה העת לשינוי – מעבר מהכלה וריסון לגישה התקפית יותר. עתה, עם התקדמות המערכה בעזה והכניסה לרפיח, עולה הצורך לבחון מחדש את הנחות הייסוד שהיו תקפות בתחילת המלחמה. זאת מתוך ההבנה שהגיע הזמן להשיב את ריבונות המדינה בצפון, לייצר את הביטחון הנדרש כדי להשיב את אזרחי המדינה לבתיהם בצפון, ולחדול את השחיקה הצבאית, הכלכלית והחברתית.

ראשית יש לסמן את היעדים האסטרטגיים של ישראל במלחמה הזו. הראשון שבהם הוא טיפול בראש הנחש בשני היבטים: מניעת יכולת גרעינית צבאית מאיראן; היעד השני הוא סיכול חגורת האש שאיראן הקימה סביב ישראל באמצעות השליחים שלה, ובראשם, חיזבאללה וחמאס. גם אם חמאס אינו שליח ישיר של איראן, הרי הוא פועל ברוח תפיסת חגורת האש שלה. יעד אסטרטגי נוסף של ישראל הוא מניעת הקמתה של מדינה פלסטינית שתייצר איום חמור על היציבות והביטחון של ישראל והסביבה, ושעצם הקמתה ייקשר במתקפת ה-7 באוקטובר ובסיסה ברשות פלסטינית כושלת ותומכת טרור, הרודפת את ישראל בטריבונלים בינלאומיים וכשברור שתיפול כטרף קל לידי חמאס והרדיקליות האסלאמית1. על רקע הדברים האלה, ישראל שאיבדה את מעמדה כמדינה חזקה בעלת יכולות צבאיות ומודיעיניות עצומות, חייבת לבנות מחדש את מעמדה כמעצמה אזורית. את זאת היא תוכל לבנות רק באמצעות הבסת אויביה – חמאס וחיזבאללה, ופירוק יכולתם לפעול כריבון בשטחם וכישויות צבאיות ושלטוניות מאורגנות ואפקטיביות, לצד שלילת יכולת שיקומם בהמשך.

  1. להרחבה בהקשר זה ראו: קובי מיכאל וגבי סיבוני, "פרדיגמת שתי המדינות במבחן מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה האזורית", מכון משגב, 6.5.2024
מיצרי באב אלמנדב: ״החות׳ים עדיין חוסמים אותם״

רצועת ביטחון לא מחייבת נוכחות צבאית

מגבלות הכוח של ישראל מחייבות טיפול בחיזבאללה בשני שלבים. בשלב הראשון סילוק חיזבאללה מדרום לבנון והשבת התושבים ליישובי הצפון, ובשלב השני פגיעה רחבה בחיזבאללה בכל לבנון ובכלל זה פגיעה בתשתיות המדינה הלבנונית, כל אימת שזו משמשת את חיזבאללה ובהינתן מציאות של מלחמה כוללת. הרחקת כוחות חיזבאללה מדרום לבנון, לא תוכל להתבצע באמצעים מדיניים. כל הניסיונות של מתווכים למינם העלו חרס. מה עוד שגם אם יושג "הסכם" הרי שברור מראש שחיזבאללה לא יכבדו אותו וישיב את כוחותיו דרומה וכל כוח משימה בינלאומי בשיתוף עם צבא לבנון לא יוכל למנוע זאת. נדמה שיוניפי"ל, כוח שמירת שלום רובוסטי המורכב מחיילי מדינות מערביות חברות נאט"ו, הוא עדות חיה לכישלון מתמשך כזה, שלא להזכיר כוחות שמירת שלום אחרים כדוגמת UNDOF בגבול סוריה, או אחרים באזורי סכסוך אחרים בעולם. לכן, הדרך היחידה האפשרית בעת הזו להשיג מטרה זו, תהייה באמצעות פעולה צבאית שבסופה בנייה של רצועת ביטחון בדרום לבנון, במטרה לוודא שכוחות חיזבאללה לא ישובו דרומה. רצועת ביטחון כזו איננה מחייבת נוכחות קבועה של צה"ל בתוכה, אלא שליטה אפקטיבית על המתרחש בה, באופן המאפשר סיכול ניסיונות חדירה של כוחות חיזבאללה לתוכה.

פעולה התקפית של צה"ל, גם אם כזו המתוחמת לדרום לבנון בלבד, עלולה לגרום לחיזבאללה להסלים את פעילותו באמצעות הרחבת הירי לעבר מרכז הארץ. במקרה שכזה ישראל תעבור אף היא לשלב השני ותרחיב את פעולתה לפגיעה רחבה בלבנון. איראן, הפטרון של חיזבאללה תידרש להחליט האם היא תהייה מוכנה "להקריב" את הארגון על מזבח דרום לבנון, או שתעדיף לשמר את יכולותיו למועד בהם היא תוכל לפעול תחת מטרייה גרעינית. זהו אתגר עצום, אולם אין לישראל כל ברירה אחרת.

תנאי הכרחי, עוד בטרם פעולה צבאית של צה"ל בדרום לבנון, הוא שינוי תפיסת הפעולה בצפון. ראשית, פתיחת אש לכיוון כל מקור ירי כשהתכלית היא פגיעה קשה בכל כפר ממנו משוגרים טילי נ"ט או רקטות. כל כפר כזה חייב להפוך לאזור שאינו ראוי ובטוח למגורים. המשוואה החדשה צריכה להיות: כל פגיעה בבית במטולה, קריית שמונה או כל ישוב אחר, תוביל להרס כבד של הכפר ממנו נורתה האש. שנית, יש להורות על פינוי מלא של כל אוכלוסיית דרום לבנון אל מעבר לליטני ולהכריז על השטח כעל מרחב חיץ ביטחוני, עם כללי פתיחה באש מחמירים ביותר. לבסוף, יש לפעול התקפית גם מעבר לגבול ולתפוס, למשך הנדרש לצורך הביטחון, שטחים שולטים כדי לייצר אבטחה קדמית בהתאם ליסודות התורה הצבאית. כל אלה במקביל להמשך הסיכולים ופגיעה בנכסים של חיזבאללה בכל לבנון.

חשוב להפתיע את חיזבאללה ולערער את ביטחון הארגון ואת יכולות הפעולה וההתאוששות שלו באמצעות תקיפות קומנדו של מתקנים אסטרטגיים וחיסולים ממוקדים בעורף האויב, באופן שיבליט את חדירותו ואת פגיעותו, יביך את הארגון ויזרע בלבול בשורותיו ויגרום לו להשקיע משאבים באבטחה ובמגננה.

הנסיגה מלבנון-סגירת השער בין ישראל ללבנון: ״רצועת בטחון אינה מחייבת נוכחת צבאי״
צילום: דובר צה"ל

חמאס סבור שהזמן פועל לטובתו

התרחבות המלחמה נגד חיזבאללה טומנת בחובה סיכונים לא מעטים בכל הנוגע להיקפי הנזק והפגיעה בתשתיות לאומיות, נכסים צבאיים אסטרטגיים וחיי אדם, אלא שהכלה מתמשכת וריסון גובים מישראל מחיר כבד וזה עלול להיות עוד יותר כבד בהינתן דבקות באותה דוקטרינה. חלק מהמחיר שישראל משלמת כבר עתה הוא גם ברצועת עזה, שם רווה הנהגת חמאס נחת מהסיוע של חיזבאללה ומיכולתה להטריד את ישראל ולהתישה גם באמצעות ריתוק כוחות צבאיים לגבול הצפון. גם אם הנהגת חמאס ציפתה ועדיין מצפה למאמץ רחב ומשמעותי יותר של חיזבאללה, די לה במתרחש כיום כדי להקשיח עמדות ולהאמין שהזמן שפועל לטובתה, כך להבנתה, יוביל גם להישרדותה כריבון ברצועת עזה, מה שיתפרש כניצחון המוחלט שלה ולתבוסה ישראלית.

את המהלכים האלו ישראל צריכה ללוות בתיאום הדוק עם ארה"ב במטרה להיערך ומבעוד מועד להתמודדות מושכלת ומתואמת עם כל התרחבות המלחמה ובכלל זה השתתפות איראנית או זרועותיה באופן פעיל יותר. היצמדות לדוקטרינת ההכלה והספיגה מיצתה את עצמה כשהישגיה של ישראל נשחקים והולכים. כדי ליצור את ההיפוך המתחייב, יש להזדרז ולהשלים את המלאכה ברצועת עזה ובנחישות עד לפירוק מרכזי הכובד של חמאס באופן שיאפשר מעבר לשלב ג' של המלחמה, זה שכבר לא יחייב ריתוק כוחות גדולים במרחב ויאפשר העתקת חלק מהכוחות והסטת הקשב המתחייב לזירה הצפונית.

חיילי צה״ל בתרגול בצפון: ״חיזבאללה אינו פועל בריק״
צילום: צחי זקס