חלפו כמעט 14 שנים מאז שרוחות האביב הערבי פקדו את סוריה. באותה העת המונים מילאו את כיכרות העיר ברחבי המזרח התיכון בתקווה להפלת הדיקטטורות שלא מייצגות אותם. ברוב המדינות החיים חזרו לשגרה, אך מאבק השליטה בסוריה בין המשטר של הרודן הסורי בשאר אל-אסד והמורדים מצפון המדינה רק הלך והחריף. זהו הרקע למתקפה ב-27 בנובמבר, בה המורדים הסורים שנתמכים על ידי טורקיה הפתיעו את המשטר אסד שנתמך על ידי איראן ורוסיה ולבסוף הדיחו אותו מהשלטון. נכון לכתיבת שורות אלה המורדים הצליחו לשים קץ לשליטת המשטר העלווי אחרי שהשתלטו על חומס ונכנסנו לדמשק. אסד נעלם.
בעת פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, רבים במערב היו סבורים כי הסירוב של אסד לדרישות המפגינים, כגון קיום בחירות חופשיות, הפסקת השחיתות, והנהגת חופש ביטוי במדינה הן הסיבות המרכזיות למלחמת אזרחים. אלא שמדובר בעיקר במאזן הדמוגרפי של סוריה ולכן הדרישות האלה, לגיטימיות ככל שהן, אינן תמימות והן מכוונות כלפי המיעוט העלווי השולט ברוב האוכלוסייה הסונית במדינה. שכן, מאז ההפיכה הצבאית שתוכננה על ידי מפלגת הבעת' ("התחייה") בשנת 1963 העלווים בסוריה – המהווים כיום רק כ-15% מהאוכלוסייה – הפכו להיות הכוח השולט באוכלוסייה הסונית המהווה כ-74% מהאוכלוסייה הסורית (כולל סונים לא ערבים כגון כורדים, טורקמנים, צ'רקסים). כך שבשעה שהעולם המערבי רואה את המאבק במונחים של "זכויות אזרח" ודמוקרטיה, השלטון הסורי – משפחת אסד המורחבת והעדה העלווית – נלחם למעשה על חייו.
וכמו תמיד במזרח התיכון המאבקים הפנימיים האלה אף פעם לא מתקיימים בפני עצמם – איראן וטורקיה מנהלות את המאבקים מאחורי הקלעים. איראן השיעית מעוניינת לשמר את שלטון העלווים – הנחשבים כפלג של השיעה (Athnasharia) ולכן היא תומכת באסד צבאית ופוליטית. התמיכה האיראנית באה לידי ביטוי גם באמצעות הפעלת ארגון הטרור חיזבאללה לצד השלטון הסורי. החל משנת 2013 חיזבאללה פועל בסוריה נגד המורדים והוא אף רשם לעצמו הצלחות רבות בשימור כוחו של הרודן הסורי. הציר השיעי אף התחזק עוד יותר ב-2015 כאשר אסד הזמין את רוסיה באופן רשמי כדי לקבל סיוע צבאי. כצפוי הצטרפותה של רוסיה שינתה את כל כללי המשחק. באמצעות ההתקפות של חיל האוויר הרוסי בשנת 2016 אסד הצליח להשיג שליטה בעיר חלב. כמובן שהמחווה הרוסית לא היה ללא תמורה. בתמורה לסיוע הצבאי בשנת 2017 רוסיה השיגה את הבסיסים הצבאיים בחמימים ובטרטוס (Khmeimim ו-Tartus). בזכות ההצלחות הללו אסד חיזק את מעמדו במדינה והצליח להדוף את המורדים לכיוון צפון, במחוז אידליב ולחבלי ארץ נוספים בגבול טורקיה-סוריה.
שובה של האימפריה העות'מנית?
למרות היותה חילונית, טורקיה היא המשך דרכה של האימפריה העות'מנית הסונית. תחת הנשיא המכהן רג'פ טאיפ ארדואן טורקיה מושפעת מאידאולוגיה נאו-עות'מנית השואפת להחיות את ההשפעה הטורקית בכל האזורים בהם שלטה האימפריה. לא מדובר בעניין רשמי, אך הסונים הסורים נהנים מאמפטיה גלויה מצדה של טורקיה.
כמי שמחשיב עצמו ניאו-עות'מני מובהק, ארדואן מחובר לעבר ואילו חי אותו. כלומר, הוא שואף לעליונות הסונה על השיעה במזרח התיכון. במלחמת צ'אלדיראן (Çaldıran ) האימפריה העות'מנית הצליחה לבלום את הפלישה של האימפריה הספווית (Safawid) השיעית-איראנית אל אנטוליה. וכך הניצחון העות'מני-סוני דאז עיצב את דמותו של המזרח התיכון של ימינו. באותו המומנטום שנתיים אחרי צ'אלדיראן, ב-1516 העות'מנים כבשו גם את אזור סוריה כולו והחזיקו בטריטוריה הזאת עד לסוף מלחמת העולם הראשונה.
העבר הרחוק הזה נמשך עד עצם היום הזה בשיקוליה של טורקיה ומהווה למעשה את הסיבה המרכזית למעורבות הטורקית בסוריה. כבר בתחילת מלחמת האזרחים בסוריה, ארדואן קרה לאסד להיענות לדרישות העם הסורי – כאמור, הסוני ברובו – ולהכריז על בחירות חופשיות במדינה. כאשר הרודן הסורי סירב לבקשתו ארדואן החליט לתמוך במורדים. כך שמתחילת המלחמה ארדואן הפך את המחוז חטאיי (Hatay) למטה המרכזי של "הצבא הסורי החופשי" של המורדים הסורים. חשוב גם להדגיש כי לצד המיליציות היותר "מתונות" הללו, הופיעו גם ארגונים ג'יהדיסטים נוספים כמו היאת תחריר א-שאם – הארגון לשחרור הלבנט, המכונה בעולם גם HTS (Hayat Tahrir Ash-Sham) שהשיג שליטה מלאה בעיר אידליב שבצפון סוריה. מדובר בארגון גג של מספר ארגוני מורדים סונים שהתאחדו ב-2017 ומאגדים את מרבית המורדים בסוריה, כולל חלקים מאל-קאעידה ודאעש. מובן מאליו שללא תמיכתה של טורקיה לא היה כל סיכוי למורדים הללו מול המשטר הסורי, החמוש בסוריה ונתמך על ידי חיזבאללה ואיראן עצמה. כך למעשה טורקיה היא זו שהחזיקה עד כה את ההפיכה בסוריה.
טורקיה אף לא היססה לטפל בפצועי המורדים בבתי חולים טורקיים בדרום מזרח המדינה ואף נאלצה לקלוט לפחות 3 מיליון פליטים סורים בשטחה.
טורקיה לא הסתפקה בתמיכה מאחורי הקלעים והחל מ-2016 היא יצאה במבצע צבאי בסוריה והפכה להיות צד בלחימה באופן רשמי. למעשה כאשר המבצע הצבאי הטורקי הוכרז נגד דאעש המטרה האמיתית של טורקיה הייתה הארגון הכורדי PYD. בעיני אנקרה הארגון הזה נחשב כחלק בלתי נפרד מארגון המחתרת הכורדי PKK אשר מוכר כארגון טרור באנקרה ובמערב. על כן באמצעות מבצעים צבאיים נוספים שאירעו ב-2018, וב-2019 טורקיה חיזקה את שליטתה בצפון סוריה לאורך גבולה עם סוריה. הטורקיה לא פועלת רק באופן צבאי – היא גם סללה כבישים חדשים, הקימה בתי חולים, בנק דואר ובתי ספר ולמעשה היא הקימה שם "רפובליקה לא מוכרזת" שהתנתקה לחלוטין מדמשק. כך שבפועל קמה ישות חדשה בצפון סוריה שאזרחיה תלויים לחלוטין בשלטון הטורקי.
השנתיים הקריטיות 2022-2024
כך שטורקיה מושקעת עד צוואר בסוריה והיא לא מתכוונת לוותר על כך. נהפוך הוא. לכן היא ממשיכה לממן את הזרוע הסורית שלה והיא אף משמשת כדוברת הרשמית של המורדים הסורים ושל האופוזיציה הסורית בכלל. בשנת 2017 טורקיה הפכה להיות חברה מן המניין בפלטפורמת אסטנה Astana ביחד עם רוסיה ואיראן כדי למצוא פתרון מדיני למלחמת האזרחים בסוריה. המאמצים הדיפלומטיים בין הצדדים השיגו מדי פעם הפסקות אש זמניות, ואפשרו שיח בין הצדדים, שבין היתר סלל את הדרך להקמת "ועדת החוקה החדשה" כחלק מפתרון עתידי.
המגעים בין הצדדים אפשרו התקדמות מסוימת בין טורקיה לבין המשטר. בדצמבר 2022, שרי ההגנה של רוסיה, טורקיה והמשטר התכנסו לראשונה במוסקבה כדי לדון בפתרון מדיני. אולם במהלך כל התקופה הזו ידו של המשטר, קרי הציר השיעי הייתה על העליונה. על כן מאז ועד כה טורקיה יזמה שני תהליכי נרמול נפרדים עם המשטר. הניסיון הראשון היה בשנת 2022 לפני הפסגה במוסקבה והניסיון השני היה ביולי האחרון. אך המהלכים הללו לא הובילו לפריצת דרך, כפי שניתן להבין כיום.
מבלי לוותר על ההישגים בשטח ארדואן ניסה לשכנע את אסד לנרמל את היחסים. אולם הרודן הסורי לא היה יכול להרשות לעצמו לאפשר לארדואן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אסד הבין כמובן שאם ייענה למחווה של ארדואן הוא למעשה ייתן לגיטימציה בינלאומית לכיבוש הטורקי בצפון המדינה ולכן הוא החליט לוותר על נרמול היחסים המוצע. בדיעבד ניתן לומר שאסד קיבל החלטה לא נכונה שעלולה להתברר כאחת האחרונות שלו, שכן בהצעה של ארדואן ניתנה לו הזדמנות לשמור על הקיים – פחות ממה שהיה לו, אך יותר ממה שהוא מפסיד כעת.
וכך ב-27 בנובמבר המורדים הפתיעו את כל העולם ויצאו למתקפה משמעותית נגד המשטר. אולי גם אסד לא הבין שמאזן הכוחות במזרח התיכון השתנה. רוסיה כבר לא יכולה להיות מעורבת במזרח התיכון כפי שהייתה לפני הכרזת המלחמה על אוקראינה. בנוסף לכך "חרבות ברזל" הנחיתה מכה קשה על הציר השיעי. כידוע, כל צמרת הארגון של חיזבאללה חוסלה, כולל הארכי-טרוריסט חסן נסראללה. לצד השחיקה בכוחו של חיזבאללה, ההפצצה הישראלית באיראן החלישה אותה ואת כוח ההרתעה שלה.
ארדואן לא פספס הזדמנות של טורף כשהריח את הדם הניגר מהציר השיעי ומיהר לנצל את חולשתה של איראן. טורקיה עושה כעת בית ספר לאיראן, כשהיא רוכבת על ההישגים הישראליים ועל המלחמה באוקראינה, מבלי ללכלך את ידיה יותר מדי. כדרכה, אנקרה מפרסמת בתקשורת שהיא אינה לוקחת צד במלחמה הנוכחית של המורדים בסוריה. אולם מאחורי הקלעים אנקרה ממשיכה להשתמש במורדים גם כדי למקסם את האינטרסים המיידיים שלה. כך למשל, מיד אחרי כיבוש העיר חלב, המורדים תקפו את המובלעת הכורדית בתל ריפעת Tel Rifat והסירו את ה-"איום הכורדי", לפחות באופן חלקי מצפון סוריה.
כאמור, נכון לעכשיו המורדים כבר שולטים ברחובות דמשק ואסד נעלם עם מטוסו. המהלכים הללו מבססים עוד יותר את השפעתה של טורקיה על סוריה, המתקרבת גם לישראל. המורדים למעשה יחלו כעת, אחרי הפלת המשטר הוותיק בסוריה, לבסס משטר סוני שיהיה נוח מאוד לטורקיה ולחזונה האימפריאליסטי. המצב הזה עלול להציב את ישראל מול טורקיה, בדומה למצב בלבנון, בה העימות למעשה הוא מול איראן. מדובר במצב חדש ומסוכן שעלול להוות סיבה מרכזית להמשך ההידרדרות ביחסים בין ישראל לטורקיה ואף להציבן משני עברי המתרס.
בטווח הקצר ישראל יכולה רק להצטער על החלפת השלטון הסורי-עלווי שסיפק לה שקט במשך יותר מיובל שנים, אך כעת על ישראל לגבש מדיניות מול סוריה החדשה והפטרונית החדשה – טורקיה.
