החיסול המוצלח של הארכי-רוצח איסמעיל הנייה בבירת ציר הרשע, בטהראן, הכה גלים באנקרה. כזכור, בדצמבר האחרון, אחרי הצהרתו של ראש השב"כ רונן בר לפיה מדינת ישראל תסגור חשבון עם כל פושעי ה-7 באוקטובר – אפילו אם הם נמצאים בטורקיה, קטר ובלבנון, נשיא טורקיה ארדואן הזהיר את ישראל כי למהלך כזה יהיו השלכות קשות על יחסי המדינות.
אמנם הנייה לא חוסל על אדמת טורקיה, אבל בכל זאת ההתנקשות העמיקה את הקרע בין שתי המדינות, מעבר למצופה מחיסול מסוג זה, בגלל הקשר האינטימי שבין ארדואן להנייה. בשנים האחרונות לחייו הנייה ביקר בטורקיה בתדירות גבוהה ונועד עם ארדואן בארמונו לא פעם פעמיים. ניתן לשער כי נוצר קשר אישי בין השניים, כך שהחיסול פרט על נימים אישיים בארמון באנקרה.
אווירת האבל בארמון השתקפה בהחלטותיו של הנשיא. יום אחרי החיסול הכריז ארדואן על יום אבל לאומי במדינה. באותו יום האבל, ה-1 באוגוסט, כל דגלי טורקיה במדינה ובכל נציגותיה מחוצה לה, הורדו לחצי התורן, כולל, כמובן, בשגרירות הטורקית בתל אביב. זהו ביטוי נוסף למציאות האבסורדית במזרח התיכון – דגל מורד לחצי התורן במרכז תל-אביב כאות אבל על רוצח ישראלים.
המהלך הטורקי גרם לזעם רב בירושלים. שר החוץ ישראל כ"ץ זימן את ממלא מקום השגריר הטורקי לשיחת נזיפה. בנוסף, בציוץ שצייץ בחשבון הרשמי שלו ברשת X השר אף הציע לדיפלומט הטורקי לחזור חזרה לטורקיה אם הוא רוצה להתאבל על הנייה. אולם הציוץ נותר ברשת לצרכי יח"צ ולא הבשיל למעשים.
המהלך של משרד החוץ הישראלי לא גרם להתרגשות באנקרה. ההיפך, שר החוץ הטורקי האקאן פידאן בחר להסלים את המצב אפילו עוד יותר כשקרה להקמת ברית אזורית הגנתית נגד ירושלים. אך בניגוד אליו, דובר משרדו בחר שלא להתעלם מנזיפת כ"ץ ועקץ את השר כשאמר כי "לא ניתן להשיג שלום כששר מאיים על דיפלומטים ומחסלים מנהיגים שעסוקים בניהול משא ומתן".
זהו הלך הרוח ההזוי בטורקיה, לפיו הנייה "איש של שלום", שלכאורה ניסה להשיג הפסקת המלחמה באמצעות משא ומתן ובתגובה חוסל. השיח הציבורי והתקשורת בטורקיה מתעלמים לחלוטין מקטעים בחייו של הנייה, כמו "תפילת התודה" שלו אחרי שראה במקום מסתורו את הטבח של ישראלים ב-7 באוקטובר.
"הישות הציונית"
התשבחות בדברי ההספד של ארדואן ובתקשורת הממוסדת הנאמנה לו בטורקיה תרמו תרומה משמעותית ליצירת התדמית של הנייה כ"מנהיגה הדגול" של האומה המוסלמית כולה. לצד הדברים החיוביים שנאמרו לטובת הארכי מרצחים, ארדואן דאג גם למתוח ביקורת על ישראל כשהגדיר את ההתנקשות כ"ברבריות ציונית". עצם השימוש במונח "ציונות" כמילת גנאי על ידי נשיא הטורקי בהצהרה רשמית מעיד על הידרדרות נוספת ביחסים.
בעבר, למרות כל הביקורתיות נגד ירושלים, ארדואן נמנע מלהשתמש במונח "ציונות" בהתייחסו לישראל ותמיד בחר בטרמינולוגיה הראויה, כגון "ממשלת ישראל". נכון שהתקשורת הטורקית כן השתמשה במונח זה פעמים רבות, אבל עד ההצהרה הזאת אף מדינאי טורקי לא היה כה בוטה – ברמת הסגנון האיראני.
הדמיון בין אנקרה לטהרן לא הצטמצם למקרה לאותו הנאום, בו ארדואן הצטרף לאלה שאינם מכירים בזכות קיומה של ישראל: ב-2 באוגוסט טורקיה חסמה את הגישה לרשת האינסטגרם, בהחלטה אופיינית למדינות כמו איראן וצפון קוריאה. מהדיווחים בתקשורת הטורקית התברר, כי החלטת התקבלה כמחאה על ההחלטה של רשת אינסטגרם שלא לפרסם את דברי ההספד להנייה מפי הבכירים הטורקיים. בכירים מאינסטגרם ניהלו עם הממשל משא ומתן במשך שבוע ימים עד שטורקיה נאותה להסיר את החסימה.
כמו בצעדים אחרים שנקט הממשל, הוא לא בחל לפגוע ב-57 מיליון בעלי חשבונות אינסטגרם במדינה, שלרבים מהם מדובר בפגיעה בפרנסה. מדובר בכלי שיווק מרכזי של מגזרים רבים, כמו מסעדנות ותיירות ולפי ההערכות של הסוכנות לתכנון באיסטנבול (IPA) היקף הנזק של ניתוק הרשת לשבוע ימים הגיע ל-396 מיליון דולר. כאמור, המספרים האלה לא ממש מרשימים את אנקרה, כמו גם ניתוק היחסים המסחריים עם ישראל שהסב לכלכלה הטורקית נזק של 437 מיליון דולר בשנה.
מיד אחרי הסרת החסימה, יו"ר רשות התקשורת הטורקית פהרטטין אלטון, המשמש כתעמולן הראשי של הנשיא, מיהר לשתף הספד להנייה באינסטגרם. השיתוף הזה נתפס על ידי תומכי הממשל כ"ניצחון" על אינסטגרם. כמובן שבמאזן הפרשה הזו טורקיה יצאה מופסדת אי אלו 400 מיליון דולר, אבל מבחינתה היא "עשתה בית ספר לאינסטגרם".
תואמת כוח ואגנר במזה"ת
למרות המהומה שסחפה את טורקיה בעקבות חיסול הנייה, הרי שלא החיסול הזה דרדר את היחסים בין המדינות. שלושה ימים לפני אותו חיסול, ביום גיבוש של מפלגת השלטון במחוז ריזה, על שפת הים השחור בצפון טורקיה, ארדואן דיבר על חשיבות חיזוק התעשיות הצבאיות ועצמאותן. ההסבר לטענה: כך טורקיה תוכל להתגונן מפני ישראל ולעזור לפלסטינים, "כדי שזו לא תעשה מה שהיא עושה בפלסטין". מהאמירות מרחיקות הלכת הללו הוא הפליג לאיום לפיו טורקיה תהיה מוכנה "להיכנס" לישראל, כפי שלא היססה לעשות בנגורנו קרבאך ובלוב. מדובר בהתערבות פעילה של טורקיה בשתי מלחמות ב-2020.
טורקיה החליטה לפעול בלוב כדי לחזק את אותה במחלוקת הגבול הימי במזרח הים התיכון מול יוון וקפריסין. טורקיה ניצלה את המצב כדי לייצר זיקה משפטית מול יוון וקפריסין בכך שחתמה על הסכם גבול ימי עם ממשלת ההסכמה הלובית (GNA). בתמורה לחתימה ה-GNA נכנסה למטריית ההגנה הטורקית ובכך מסרה למעשה את גורל הישרדותה לידי אנקרה. ההחלטה התקבלה בפרלמנט הטורקי ב-2 בינואר 2020 והביאה להתערבות ממשל ארדואן במלחמת אזרחים בלוב לטובת ה-GNA אשר ישבה בעיר טריפולי המכותרת. בהמשך להחלטה הזו טורקיה התחילה לשגר משלוחי נשק באמצעות ספינות שכללו תחמושת כבדה, משוריינים, מערכות נ"מ, נ"ט וכטב"מים.
ההתערבות של טורקיה נגד הצבא הלובי הלאומי (LNA) של הגנרל חליפה חפתר הצליחה להגשים את יעדיה גם בזכות גיוס שכירי חרב סורים שהוטסו ללוב כדי להילחם בשורות ה-GNA. כאן ראוי להזכיר את החברה הטורקית ע"ש סאדאת SADAT המתנהלת בדרכים שהיכרנו מחברת ואגנר WAGNER הרוסית. לפי דיווחים רבים אנשי סאדאת לא רק אימנו את שכירי החרב שהובאו מסוריה, אלא גם אימנו את לוחמי ה-GNA הלובים המקומיים.
האיום הטורקי: "ניכנס לישראל"
מקרה דומה קרה גם במלחמת אזרבייג'ן-ארמניה בנגורנו קרבאך. האחווה האתנית בין טורקיה לאזרבייג'ן הביאה את אנקרה להחלטה לספק כטב"מים לבאקו, אשר תרמו במידה רבה מאוד לניצחון של אזרבייג'ן על ארמניה. אגב, כזכור, במקרה הזה גם הטכנולוגיה הישראלית תרמה לניצחונה של אזרבייג'ן, במקרה הזה לצד טורקיה.
משני המקרים האלה אפשר להסיק שבאמירתו של ארדואן "להיכנס לישראל" הכוונה עשויה להיות תמיכה של טורקיה בכוחות המתנגדים לישראל, כגון חמאס וחיזבאללה, באמצעות אספקת תחמושת ואמל"ח. ובהתחשב בעובדה שהחמאס מכותר ברצועה, יש לשער כי טורקיה עלולה למקד את מאמציה דווקא בלבנון.
למרות כל ההתפתחויות השליליות בין טורקיה לישראל – הפעולות והאמירות שלא ראינו כמותן בעבר, שכוללים איומים מרומזים לעימות צבאי ופעולות של הפסקת קו הטיסות, התיירות ויחסי המסחר, על הנייר ישראל וטורקיה עדיין אינן מדינות עויינות באופן רשמי.
כלומר, אחרי ההצהרות של ארדואן לא ניתן להגדיר את טורקיה כמדינה "ידידותית", אך טורקיה היא לא "מדינת אויב". במילים אחרות הגדרת היחסים "זה מסובך" מתאימה בהחלט למצב שנוצר בין המדינות. בכל מקרה, למרות שבמשרד החוץ מקטלגים את טורקיה כחלק מ"אירופה", התנהגות הממשל המתוארת בוודאי אינה מתאימה להגדרה הזו ואף זועקת – מדינה מזרח תיכונית. באירופה בוודאי שלא מנתקים יחסי מסחר בהינף יד ולא חוסמים רשתות חברתיות ומצהירים הצהרות לוחמניות נגד מדינות ידידותיות. באירופה יש דרכים אחרות למחות ולהביע אי שביעות רצון.
על רקע זה יש להפנים את העובדה שטורקיה היא חלק מהמזרח התיכון ולא מאירופה. המשמעות המיידית היא שיש להעביר את תיק טורקיה במשרד החוץ ממחלקת דרום אירופה למחלקת המזרח התיכון. העניין הזה חשוב לאופן קבלת החלטות נכון יותר מול אנקרה. הפעולה הזו תביא להתייחסות לטורקיה כמו למצרים ולירדן – מדינות אתן יש הסכם שלום בערבון מוגבל. וכפי שישראל עוקבת אחר השפות ערבית ופרסית, כך היא צריכה לעקוב בדריכות אחר הנאמר והכי חשוב להסביר את עצמה בשפה הטורקית. הקטלוג הנכון של טורקיה יביא לגישה השונה, שאמורה לבלום את טורקיה ממהלכי עויינות נוספים נגד ישראל.
צעד כזה יסלול את הדרך לדיפלומטיה נכונה שגם תדע להפעיל את השפעת ישראל בוושינגטון ובבקאו כדי לרסן את אנקרה. דיפלומטיה נכונה תוביל לבנייה מחודשת של יחסים תקינים יותר עם טורקיה בהדרגה אחרי המלחמה.
