עד לשנת 2011 ארדואן ואסד ניהלו מערכת יחסים קרובה וחברותית. התמונה השתנתה מיסודה כאשר סוריה הפכה להיות זירת מלחמת אזרחים בין תומכי המשטר המזוהה עם העלווים, לבין מתנגדי המשטר הסונים. כסוני הדוק, המזוהה עם תנועת האחים המוסלמים, ארדואן ראה באביב הערבי כהזדמנות פז לסלק את העליונות העלווית בסוריה לטובת ממשלה המזוהה עם האחים המוסלמים הסונים.
על רקע זה וכדי להבטיח חילופי שלטון ללא אלימות, ארדואן ביקש מאסד לערוך בחירות דמוקרטיות. כך לשיטתו של ארדואן הרוב הסוני בסוריה יכול היה להביס את אסד בקלפי וניתן היה לחסוך מלחמה.
אך כצפוי בקשות ארדואן לא נענו בחיוב, מה שהוביל לניתוק הקשרים ביניהם ואף לעוינות גלויה. בשלב ראשון אנקרה העדיפה להשתמש בלוחמים הטורקמנים ו"האופוזיציה הסורית המתונה" המורכבת מסונים קיצוניים, כשכירי חרב נגד אסד.
אך ב-2016, כחודש אחרי ניסיון ההפיכה הכושל בטורקיה, החליט ארדואן להפגין יכולת שליטה בצבא הטורקי וסוריה הייתה זירה נוחה מאוד להדגמה. שיגורי רקטות על ידי דאע"ש לדרום טורקיה והנוכחות של הארגון PYD הכורדי לאורך הגבול עם סוריה היו סיבות טובות בשביל ארדואן לתגובה צבאית. כאן חשוב לציין כי בעיני אנקרה ל-PYD יש קשר סימביוטי עם ארגון המחתרת הכורדית PKK אשר מוכר כארגון טרור לא רק על ידי טורקיה, אלא גם בארה"ב ובאירופה.
בדיעבד ניתן לומר שהיוזמה האנטי-כורדית תרמה משמעותית ליציבותו השלטונית של ארדואן. כך הוא הצליח לגייס את תמיכתם של הטורקים הלאומנים בפרלמנט ובזכותם הוא גם הצליח לקדם את סדר היום שביקש – כולל השגת סמכויות יתר אשר הפכו אותו לנשיא הכל יכול.
על רקע העמדה אנטי-כורדית הבלתי מתפשרת בשנות 2016, 2018 וב-2019 טורקיה ערכה מבצעים צבאיים נגד דאע"ש וגם נגד ה-PYD, כמו גם נגד הזרוע הצבאית של ארגון ה-YPG. בעקבות המבצעים הצבאיים הללו טורקיה השיגה שליטה מלאה במחוזות ג'ראבולוס Jarabulus, עפרין Afrin, תל אבייאד Tel Abyad ובראס אל-עין Ras Al-Ayn. במילים אחרות, מאז טורקיה הפכה רשמית להיות כוח כובש בסוריה.
הגולם קל על יוצרו: צבא הסורי החופשי
טורקיה השתמשה בשטחים הכבושים הללו כרצונה. כך, על מנת לדלל את האוכלוסייה הכורדית בצפון סוריה, אנקרה הביאה את הפליטים הסורים שקיבלו מקלט בטורקיה ופיזרה אותם לאורך כל האזורים שהיא כבשה בצפון סוריה. המהלך נחשב יעיל ומתוחכם, בבחינת "להוריד שתי ציפורים בירייה אחת" – גם לדלל את הכורדים בצפון סוריה וגם להיפטר מהסורים בטורקיה.
טורקיה עודדה את ההגירה מרצון גם על ידי מתן שירותים חיוניים לתושבים. כך אנקרה החלה לחנוך בתי חולים, משרדי דואר, בנקים, בתי ספר וסמלי שלטון נוספים באזורים הכבושים בצפון סוריה. טורקיה אף סללה דרכים חדשות לשטחים שכבשה בסוריה, כדי להביא אספקת שירותים בסיסיים מטורקיה. במילים אחרות טורקיה במו ידיה יצרה ישות מדינית חדשה, שתלויה באנקרה. חשוב להדגיש שמדובר באוכלוסייה לא טורקית, אלא בערבים וכורדים, "הצבא הסורי החופשי", קרי הכוחות של "האופוזיציה הסורית". לפי הערכות גסות מספר התושבים בישות החדשה הזו מגיע ל-100 אלף. טורקיה משתמשת בהם נגד דאע"ש וה-PYD והאופוזיציה הסורית נהנית ממטרייה הצבאית הטורקית, שמספקת הגנה מפני פלישת צבא אסד לאזור.
על רקע ההיסטוריה הזו ברור מדוע גורמים רבים בסוריה מודאגים מכותרות כאלה, לפיהן ארדואן עשוי לנרמל את היחסים עם אסד. כך ראינו ב-2022, הפעם הקודמת בה פורסמו כותרות לפיהן טורקיה עשויה לנרמל יחסים עם סוריה, האופוזיציה הסורית ערכה הפגנות ב-33 מוקדים שונים בצפון סוריה, שכללו שריפת דגלי טורקיה ואלימות נגד כוחות טורקיים באזור.
אם לא די בכך, ב-13 בנובמבר מחבלת ממוצא ערבי סורית בשם אחלאם אל-בשיר Ahlam AlBashir ביצעה פיגוע ברחוב איסטיקלאל המפורסם, ליד כיכר תקסים באיסטנבול. בפיגוע זה נהרגו 6 ונפצעו 81 אזרחים טורקים. חשוב להדגיש, כי מאז אותו הפיגוע ועד להצהרתו האחרונה של ארדואן לא נרשם שום ניסיון משמעותי לנרמול היחסים בין המדינות. לכן כעת מדובר בניסיון נרמול ראשון מאז אותו ניסיון כושל.
מה עומד מאחורי ניסיון הפיוס?
בדומה לאז גם כיום הסיבות ברורות. עם נרמול היחסים ארדואן רוצה להיפטר מהפליטים הסורים שמספרם הרשמי הגיע לרמת 3.5 מיליון. זה לא סוד כי בצל המצב הכלכלי המידרדר ו"כיבוש העבודה" על ידי המהגרים הסורים, בעיקר במקומות העבודה הפשוטים ובעבודות המזדמנות, הנשיא הטורקי מאבד מאהדת הציבור. בנוסף לממד החברתי, אנקרה גם רוצה להפסיק לממן את הצבא הסורי החופשי. זאת בשל ההידרדרות הכלכלית והיעדר המשאבים. כעת אנקרה מעדיפה לא לשלם יותר לגוף זה שלמעשה לא נלחם מזה למעלה מארבע שנים – מאז פברואר 2020 – מאז פעולת התגמול נגד הצבא אסד עקב נפילתם של 36 חיילים טורקים במחוז אידליב באותה השנה.
אולם, האתגרים בשטח לא השתנו והם מצביעים על כך כי זו לא תהיה משימה קלה. ב-30 ביוני, יום אחרי הכרזת ארדואן על נרמול היחסים עם אסד, נחזתה תסיסה חברתית במחוז קאייסרי Kayseri שבמרכז אנטוליה. לפי הדיווחים, מהגר סורי הטריד מינית ילדה סורית בת שש. למרות שמדובר בפשע שנעשה נגד ילדה סורית ולא טורקית, לאומנים טורקים רבים זיהו בתקרית זאת ובהתקרבות בין ארדואן לאסד הזדמנות פז להפחיד ולהבריח את הפליטים הסורים בחזרה לסוריה. כך, כתוצאה מהפגנות אלימות נגד מהגרים הסורים שהזכירו את הפוגרומים באירופה, נרשמו עשרות מקרים של פגיעה בנכסים וברכבים של המהגרים הסורים, שניזוקו והוצתו.
ארדואן גינה את האלימות נגד הפליטים הסורים ולמרות זאת התגובה הסורית לא איחרה לבוא. בדומה ל-2022 הסורים ארגנו הפגנות ענק נגד טורקיה, במהלכן הם שרפו את דגלי טורקיה ואף יידו אבנים על משאיות טורקיות באזורים הכבושים. כמובן שלא ניתן להסביר את ה"נקמה הסורית" רק על בסיס מה שקרה במחוז קאייסרי. ברור שהאופוזיציה הסורית שבאזורים הכבושים המנוהלים על ידי טורקיה מפחדת מהפקרה מצדה של טורקיה. דהיינו אם וכאשר טורקיה ומשטר אסד אכן יגיעו להבנות, אזי הסכם כזה צריך להביא את הכיבוש הטורקי לסיומו בצפון סוריה. זה לא רק מה שההיגיון הישר דורש, אלא גם הרודן הסורי אומר זאת בפומבי. במילים אחרות, כל התושבים והלוחמים שמזוהים עם האופוזיציה הסורית יהיו בסכנת חיים מידית כשמקום מגוריהם ישוב לשליטתו של אסד. אנקרה מצדה מנסה לשתף את האופוזיציה הסורית בתהליך המשא ומתן עם משטר אסד. אולם הרודן הסורי טוען שמדובר בחבורת מחבלים ומסרב לראות בהם בני שיח. לכן ברור שבעיני האופוזיציה הסורית נרמול כזה בין טורקיה לבין אסד הוא בבחינת תקיעת סכין בגבם מצד טורקיה. בהתחשב בכך שהאופוזיציה הסורית לא נהנית משום תמיכה בינלאומית, מלבד טורקיה, ברור שמדובר בהפקרה טורקית בלתי נסבלת.
הכורדים מקדמים בחירות בסוריה
כיום במסגרת נרמול היחסים, באופן טבעי דמשק דורשת נסיגה מלאה של הצבא הטורקי מכל האזורים הכבושים. אולם בעיניים טורקיות נסיגה כזאת עלולה לאיים על ביטחונה. הנוכחות של ארגון ה-PYD הכורדי לאורך הגבול טורקי-סורי מטרידה את אנקרה. בעיניה במקרה של נסיגה הכורדים עלולים למלא את כל החלל שייווצר. לכן אנקרה מנסה לשכנע את אסד שהנסיגה הטורקית מהשטחים הכבושים תהיה בהדרגה ולא תתבצע באופן מיידי. אסד מצדו לא מוכן לוותר על הקלף הזה ומסרב לנרמל את היחסים כל עוד הוא לא רואה את הצבא הטורקי נסוג. ארדואן מנסה למצוא את המכנה המשותף, בניסיון לגייס את אסד שיפעל צבאית נגד "בעיית הטרור", קרי הכורדים. כך ארדואן חושב שיוכל למנוע מ-PYD להשתלט על צפון סוריה.
ובינתיים כמובן שגם הארגון הכורדי לא יושב בחיבוק ידיים. הוא מנסה להשיג לגיטימציה בינלאומית ב"אוטונומיה שבצפון ומזרח סוריה" (אשר נשלטת על ידי ה-PYD), בין היתר על ידי כך שהוא הכריזה על כוונה לערוך בחירות חופשיות בחבלי ארץ שונים בצפון סוריה. כך באמצעות עריכת בחירות בשש ערים גדולות, ב-40 עיירות וב-105 כפרים, הכורדים שואפים להפגין כוח וריבונות. ארדואן הזהיר כי מדינתו לא תסכים להקמת "טרוריסטן" בתוך סוריה ולפי שעה הוא הצליח לדחות את קיום הבחירות. בנוסף לארדואן גם מועצת הביטחון הלאומי של טורקיה בהודעה רשמית איימה על ה-PYD והזהירה כי טורקיה לא תסכים לשום "קביעת עובדות בשטח".
טורקיה הצליחה לדחות את הבחירות של ה-30 במאי ל-11 ביוני ופעם נוספת ל-6 באוגוסט וכלל לא ברור אם אז אכן תתקיימנה הבחירות. ה-PYD דוחה את כל הטענות הטורקית לפיהן הארגון מהווה איום על ביטחונה של טורקיה והאשים את ארדואן בהתערבות בעניינים הפנימיים של סוריה.
דמיון מזרחי: פחד מאימפריאליזם ציוני
אי אפשר להתעלם מסמיכות האירועים בטורקיה ובסוריה לבחירות בארה"ב. ב-2018 דונאלד טראמפ, בעת כהונתו כנשיא ארה"ב, הורה לכוחות האמריקאים לסגת. טורקיה הגיבה אז במבצע צבאי ב-2019 להשתלטות על צפון סוריה ובעקבות כך טראמפ שינה את החלטתו ולא הסיג את הכוחות. כעת ארדואן מאמין שאם טראמפ ייבחר הוא ישוב לאותה מדיניות של נטישת האזור ובמקרה כזה ארדואן צריך מבחינתו להיות ערוך לכך שהכוחות הכורדים לא ימלאו את החלל הזה.
כמובן שכלל לא ברור מה תהיה מדיניותו של טראמפ, אם ייבחר, אבל ברור שישראל תעדיף בשלב הזה לראות את סוריה ממשיכה להיות מחולקת ומוחלשת.
בנוסף, חשוב להבין שאחרי ה-7 באוקטובר אנקרה סימנה את ירושלים כיריבה חד משמעית. לא מדובר בהתנגשות אינטרסים של ממש, אלא בסיבה לגמרי לא רציונאלית, לפיה בטורקיה התפתחו תאוריות קונספירציה אנטישמיות, שהשתלטו על מרכזי הכוח באנקרה ששכנעו את עצמם שישראל מהווה איום על השלמות הטריטוריאלית של טורקיה. זאת מכיוון שהם מאמינים שבאמצעות חזון "הארץ המובטחת" או "ישראל הגדולה" מדינת היהודים לכאורה שואפת להגדיל את שטחה תוך רצון לכבוש את עזה, לבנון, סוריה ואפילו את דרום מזרח טורקיה. מנקודת המבט העקומה הזו, ניסיון ביסוס הרתעה הישראלית בחזית הצפונית בחיזבאללה שבלבנון ובסוריה נועד ליצור מלחמה כוללת שנתפסת על ידי חסידי הקונספירציה כניסיון ישראלי להרחיב את המלחמה כדי לכבוש שטחים משכנותיה. ארדואן מצדו מנצל את התפיסה הזו כדי לאותת לאסד שכדאי לו לשקם את היחסים עם טורקיה, מול האיום הישראלי.
ברור שלנרמול המתבשל בין טורקיה לבין סוריה יהיו השלכות על ישראל באופן ישיר. כך למשל יומיים לפני הצהרתו של ארדואן שקראה לשיקום היחסים עם אסד, ב-27 ביוני, קיים ארדואן שיחת טלפון עם ראש הממשלה הלבנוני נג'יב מיקאטי ו"לאור האיומים התוקפניים מצדה של ישראל" הצהיר ארדואן על תמיכתו בלבנון. ברור שהתמיכה הזאת כללה בראש ובראשונה גם את ארגון הטרור חיזבאללה. על רקע זה ניתן לקבוע כי בזכות הנרמול עם סוריה, טורקיה מנסה לחדור גם ללבנון.
חשוב לצין בלי כל קשר למתרחש בסוריה טורקיה כבר נוכחת בלבנון. מאז 2006, במסגרת הכוח יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון), טורקיה לוקחת חלק במשימות על הגבול ישראל-לבנון עם סדר גודל של 100 חיילים. ניתן לשער כי במקרה של שיפור יחסים עם חיזבאללה, טורקיה תגדיל את מספר החיילים בגבול לבנון ובכך תנסה להרתיע את ישראל באמצעות הפיכת חייליה כמגן מפני פגיעה בחיזבאללה, בשם הגנה על לבנון.
בשורה התחתונה: טורקיה מחפשת את הדרך החוצה מסוריה
לסיכום, כפי שניתן לראות לנרמול היחסים בין טורקיה לבין סוריה יש השלכות רבות לא רק על שתי המדינות אלא על כל האזור כולו. כעת על רקע האתגרים המיידיים כגון המהגרים הסורים, האופוזיציה הסורית הקיצונית, הכורדים והתנאי המקדים של אסד לנסיגת הכוחות הטורקיים מהשטחים הכבושים בצפון המדינה, דומה כי המשימה הזו לא תהיה קלה לביצוע.
נקיטת הצעד בכיוון של נרמול היחסים עם אסד מצביע על מאמציה של אנקרה לצאת מהביצה הסורית שבה היא התלכלכה מכף רגל ועד ראש. ההפגנות האחרונות של האופוזיציה הסורית בצפון סוריה, האלימות שהם הפגינו נגד כוחות הביטחון הטורקיים ונגד משאיות טורקיות מלמדות ואף מזכירות כי האופוזיציה הסורית עלולה להוות איום ביטחוני משמעותי על ביטחונה של טורקיה, כפי שהיא חוותה בפיגוע באיסטנבול ב-2022. כעת טורקיה נוטה להתעלם מהעובדה הזאת אולם אם וכאשר האופוזיציה הסורית תשתכנע כי טורקיה עומדת להפקיר אותה לידי אסד, סביר להניח שהם ילחמו על חייהם וטורקיה תשלם על כך מחיר.
בנוסף, ההתפתחויות האחרונות והצהרות של הממשל הטורקי מצביעים על כך שטורקיה תמשיך לבזבז את משאביה ותגביל את יכולת התמרון הפוליטית שלה בגלל האובססיה שלה לנוכחות הכורדית. כשזוכרים את התנגדותו של ממשל טראמפ לקידום מבצע צבאי בצפון סוריה (2019), נראה שלמרות כל האיומים אנקרה לא תפלוש לשטחים נוספים בצפון סוריה, מעבר לשטחים שהיא כבר כבשה. יתרה מזאת, המגמה הנוכחית מצביעה על הרצון הטורקי להיפטר מהזירה הזאת. על רקע זה דומה כי אנקרה תנסה לגייס את משטר אסד כדי לבלום את הכורדים, מה שיביא לצמצום העוינות של טורקיה לסוריה.
למרות שישראל לא מהווה שיקול מרכזי בנרמול יחסי טורקיה-סוריה, דומה כי לאור העמדה הלעומתית של טורקיה מול ישראל, אנקרה מנסה להפוך את "הלימון ללימונדה" – היא מנסה להפיק תועלת פוליטית מהעמדה האנטי-ישראלית שהיא נוקטת.
