ב־1 באוקטובר 1985 תקפו מטוסי חיל האוויר את מפקדת אש"ף בתוניסיה, מרחק 2300 ק"מ מישראל, במבצע שזכה לשם "רגל עץ". היתה זו פעולת ההפצצה לטווח הרחוק ביותר שביצע עד אז חיל האוויר הישראלי. האם ניתן למצוא נקודות דמיון והשקה בין פעולה פורצת דרך זו לבין התקיפות בשנה האחרונה בדאחיה, באיראן ובנמל חודידה בתימן?
מאז אותן שנים האזור שלנו בפרט והעולם בכלל, עברו שינויים משמעותיים. גם אופי האויבים שפועלים נגד ישראל השתנה ובעיקר יכולותיהם, שבהן ניכרו "קפיצות מדרגה" רבות. בשורות הבאות נעמוד על נקודות השוני והזהות שבין תקיפת צה"ל בעבר בתוניסיה לבין התקיפות שאליהן נחשפנו במלחמה הנוכחית, בדגש על היעדים ועל היכולות המודיעיניות והאוויריות.
נחזור כמעט 40 שנה אחורה. ההחלטה על היציאה למבצע "רגל עץ" התקבלה בעקבות רצף פעולות טרור נגד ישראל, בין היתר כאשר ביום הכיפורים, 24 בספטמבר, השתלטה חוליה על יאכטה בקפריסין ורצחה את שלושת הישראלים ששהו על סיפונה. מטרת ישראל בפעולה זו היתה בעיקר להרתיע את אש"ף ולהוכיח שאין מקום בטוח למי שפוגע בישראל ("ידו הארוכה של צה"ל"). פגיעות המטוסים אמנם הסבו נזק רב למבנה הארגוני של אש"ף וגרמו למותם של עשרות בדרגים שונים, אך לא נועדו לחסל את "ראש הנחש" יאסר ערפאת. ואכן, אש"ף בהנהגתו המשיך להוות במשך שנים רבות גורם כוח משמעותי שגבה מישראל מחיר יקר.
לעומת זאת, במסגרת ההפצצות ברובע הדאחיה ביקשה ישראל – והצליחה – לפגוע ישירות בחסן נסראללה ובבכירים נוספים בצמרת חיזבאללה, זאת בהמשך לשורת סיכולים ממוקדים בלבנון של דרגי ביניים ודרגי שטח, ולמאות הרוגים מקרב פעילי הארגון מראשית מלחמת "חרבות ברזל". חיסולו של נסראללה יצר שינוי דרמטי בהתמודדות עם הזירה הלבנונית ועשוי להשליך גם על יחס חיזבאללה לאיראן. התקיפות בעומק איראן ובתימן נועדו לפגוע ביכולות הצבאיות והאסטרטגיות של איראן ושל שלוחותיה באזור, כתגובה לפעולות נגד ישראל, וגם כהרתעה להמשך.
מודיעין מעבר לכל דמיון
בהיבט המודיעיני, כאשר בוחנים את מבצע "רגל עץ" לעומת פעולותיה של ישראל כיום, מדובר בשני עולמות שונים. בתוניסיה אמנם לא היה תכנון ספציפי לפגיעה בערפאת או בחבריו לצמרת ההנהגה, ועדיין – המבצע דרש מודיעין מדויק ויכולות מבצעיות וטכניות, בעיקר משום שמדובר היה בתקיפה במרחק רב. אלא שהשימוש בטכנולוגיות מודיעין היה מוגבל יחסית בהתאם לתקופה שבה נערך המבצע, וההכנה למבצע כללה איסוף מודיעין אנושי (יומינט), האזנה לאותות (סיגינט), ולפי פרסומים שונים – זרים ואחרים – גם חומר לווייני (על אף שבאותם ימים נעדרה ישראל לחלוטין יכולות לוויין כחול לבן) שהגיע בדרך חריגה כדי לאפשר דיוק מרבי ביעדים מבלי לפגוע במטרות אזרחיות, תוך הכרח להתגבר על המרחק הרב מישראל. ככל הידוע, לא היה שיתוף פעולה עם גורמים זרים לאור מאפייני חשאיות המבצע.
בעקבות התקיפה בתוניסיה עלו טענות שונות ולפיהן ג'ונתן פולארד העביר לישראל מידע מודיעיני שהתבסס גם על מקורות לווייניים. עם זאת, אין עדות חד משמעית לקשר ישיר ומוכח בין המידע שהעביר המרגל הישראלי, לפי פרסומים זרים, לגבי ארגוני טרור במזרח התיכון, ובין התקיפה עצמה או ההכנות אליה.
בשדה הקרב של 2024 היקפי המודיעין נרחבים בהרבה והמערכות כוללות בין השאר לוויינים "כחול לבן" וחיישנים מתקדמים המאפשרים צילום ברזולוציה גבוהה ואיסוף מודיעין חזותי מדויק גם בזמני חשכה או מזג אוויר קשה. תחום הסייבר, המהווה כיום חלק בלתי נפרד מעבודת המודיעין, מאפשר חדירה למערכות תקשורת ומחשבים כדי לאסוף מידע פנימי. תוסיפו לכך שיטות איסוף מגוונות ומתקדמות שמאופיינות גם בפיתוח טכנולוגיות משמעותיות, קבלת מודיעין מכטב"מים ומל"טים, כלי בינה מלאכותית (AI) לסריקת כמויות גדולות של נתונים, זיהוי דפוסים חריגים ומעקב בזמן אמת – ותקבלו יכולות איסוף מידע מעבר לכל דמיון. סביר גם כי בחלק מהתקיפות שבוצעו במהלך השנה האחרונה התקבל מידע משותפים זרים.
"תג מחיר" לפגיעה בישראל
מבצע "רגל עץ" התאפיין, כאמור, בתקיפה מורכבת לטווח של 2300 ק"מ משטח מדינת ישראל, כולל תדלוק פורץ דרך של מטוסי האף-15. התקיפות במלחמה הנוכחית התבצעו על ידי כלי טיס מתקדמים יותר, כולל כטב"מים, עם יכולות חמקנות ומערכות נשק מתקדמות, שאפשרו תקיפות מרחוק תוך הפחתת הסיכונים לטייסים.
גם במישור הבינלאומי ניתן לעמוד על הבדל מהותי בין המבצע ב־1985 לבין הפעולות האחרונות. "רגל עץ" גרר גל גינויים כלפי ישראל מצד הקהילה הבינלאומית ובעקבותיו גם התקבלה החלטת גינוי במועצת הביטחון, לאור הפגיעה בתוניסיה שאינה לכאורה צד ללחימה. ארה"ב אמנם לא הצטרפה אז למקהלה הבינלאומית אבל גם לא השתמשה בזכות הווטו שלה באו"ם כנגד החלטת הגינוי.
התקיפות ב־2024, לעומת זאת, עברו בשקט יחסי מבחינת ישראל משום שהתרחשו על רקע המתיחות האזורית שהלכה והחריפה מאז 7 באוקטובר 2023, המלחמה שהכריז חיזבאללה על ישראל והתקיפות של איראן והחות'ים. רבות מהתגובות בעולם התאפיינו בגיבוי פומבי או בהשלמה בשתיקה, בעיקר מצד רבות ממדינות המערב. לצד זאת, נשמעו גם ביקורות ואף גינויים (למשל מצד צרפת בהקשר הלבנוני) בהתאם לאינטרסים של המדינות המעורבות וההקשר הפוליטי, ובמדינות שונות נערכו הפגנות תמיכה ביריביה של ישראל.
לגבי השגת המטרות, הרי ש"רגל עץ" נחשב להצלחה גדולה לאור הפגיעה החמורה במפקדת אש"ף, חיסול בכירים וחיזוק ההרתעה הישראלית, אם כי באופן מוגבל, בעיקר משום שערפאת עצמו לא נפגע. המטרות והיעדים של התקיפות במלחמת "חרבות ברזל" – בדאחיה, באיראן ובנמל חודידה – הושגו במלואן: חיסול "ראשי הנחש" נסראללה, פגיעה משמעותית ביכולות וצמצום איומים, בעיקר בהקשר לאיראן וחיזבאללה, השמדה של אתרי ייצור ומחסני רקטות ואמל"ח מתקדם ופגיעה קשה ביכולות ההיזק מול ישראל וכן במתקני פיקוד ושליטה והגנה אווירית.
המתקפות בשנה האחרונה היוו גם פגיעה ביכולות אסטרטגיות והציבו "תג מחיר" לכל מי שירצה לפגוע בישראל (בעיקר בהקשר האיראני והחות'י). ההרתעה הישראלית, שנפגעה קשות בשנתיים האחרונות, התחזקה אל מול אויביה בעקבות התקיפות אך לצד זאת, בעיקר לאחר התקיפות באיראן, גברה המתיחות והגבירה את הפוטנציאל להסלמה ולעימותים עתידיים.
השפעת חיסול "ראש הנחש"
מבחינת התגובה הפנימית אצל המותקפים, ניכר הבדל ברור בין אז לבין היום: בעוד שאש"ף הצליח לשמור על מנהיגותו ולארגן מחדש את שורותיו אחרי התקיפה בתוניסיה, חיסולו של נסראללה יצר ואקום מנהיגותי בחיזבאללה, אשר מלווה במשברים פנימיים ותפקודיים. חיסולו של מנהיג כמו נסראללה מהווה מסר ברור של הרתעה לכלל אויבי ישראל, בדגש על איראן, והמחיש את נחישות ישראל להסרת איומים ביטחוניים והגנה על אזרחיה.
לעומת זאת, במבצע "רגל עץ" ההרתעה הייתה, כאמור, מוגבלת, שכן הדמות המרכזית, ערפאת, נותרה בחיים. השוני בין תוצאות המבצעים, והעובדה שבראשון לא חוסל "ראש הנחש", מדגים כיצד השגת היעדים – במיוחד כאשר מדובר בחיסול מנהיגים מרכזיים – משפיעה על הדינמיקה האזורית ועל ההשלכות ארוכות הטווח של הפעולות הצבאיות.
המבצע בתוניסיה והמבצעים העכשוויים ממחישים את חשיבות שיתופי הפעולה הבין-זרועיים והקהילתיים, את חשיבות הסנכרון בין כלל גורמי המודיעין לבין חיל האוויר וגורמים מבצעיים נוספים, ואת חשיבות המאמצים התמידיים לשיפור יכולות האיסוף, פיתוח מערכות מתקדמות והפעלת "אגרוף מודיעיני-מבצעי מנצח".
מההשוואה בין אז לבין היום, ובעיקר לנוכח ה"צל הכבד" של כישלון המודיעין וצה"ל לספק התרעה ומענה למתקפת הפתע ב־7 באוקטובר, ניתן ללמוד על היכולות המשמעותיות והמרשימות של קהילת המודיעין הישראלית ועל חשיבות ההסתגלות, הלמידה מהעבר ויישום לקחים לשיפור האפקטיביות, תוך שדרוג יכולות ובחינה מתמדת של השלכות ההתפתחויות האזוריות וההשפעות הבינלאומיות.
