תוכנית 21 הנקודות של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, יצאה לדרך בערב שמחת תורה עם כניסתה של הפסקת האש לתוקף, שחרור כל החטופים החיים וחלק מהחטופים החללים. אלא שמיד לאחר מכן כבר הסתמנו קשיים בדרך להמשך יישומה, ובאופן שאינו מפתיע הולכים ומתרבים סימני השאלה בדבר הסיכויים להוציא את התוכנית השאפתנית מן הכוח אל הפועל.
התוכנית האמריקאית, שנרקמה יחד עם המתווכות השונות, הוכרזה ב-29 בספטמבר במסיבת עיתונאים משותפת שקיים הנשיא טראמפ עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בבית הלבן. השלב הראשון שבה היה, כאמור, שחרור הישראלים שנחטפו במתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 בתמורה לשחרור אסירים ביטחוניים פלסטינים. מלבד זאת היא כוללת את פירוק חמאס מנשקו; פירוז רצועת עזה תחת פיקוח בינלאומי והעברת השלטון באזור לוועדה פלסטינית טכנוקרטית וא-פוליטית, שתספק שירותים ותפעל תחת פיקוח של גוף מעבר בינלאומי חדש – "מועצת השלום הפלסטינית" – שבראשו יעמוד נשיא ארצות הברית ובהשתתפות מנהיגים נוספים ובהם ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר; הקמת כוח ייצוב בינלאומי זמני (ISF), שיאמן כוחות משטרה פלסטינים ויתאם את פעילותו עם מצרים וירדן, ויפעל בשיתוף ישראל ומצרים להבטחת יציבות הגבולות ולמניעת הברחות נשק; נסיגה ישראלית הדרגתית מהרצועה בהתאם להתקדמות הפירוז, למעט מאזור הפרימטר הביטחוני; שיקום הרצועה והתחייבות לכך שישראל לא תספח אותה; קיום אפשרות לתושביה לעזוב אותה ולחזור לפי רצונם; והצהרה על אפשרות להקמת מדינה פלסטינית בעתיד, בכפוף לביצוע רפורמה ברשות הפלסטינית.
מתוכנית 21 הנקודות המקורית הושמט סעיף אחד לאחר שיושם קודם לכן, עוד במהלך הפגישה שהתקיימה בין הנשיא טראמפ לראש הממשלה נתניהו. סעיף זה מתייחס להתנצלות מצדו של האחרון בפני ראש ממשלת קטר, מוחמד בן חמד אאל ת'אני, על התקיפה הישראלית נגד הנהגת החוץ של חמאס בעיר הבירה דוחא (ב-9 באוקטובר) ותוך הבטחה שישראל לעולם לא תתקוף עוד בשטח קטר.
לא מנסים להסתיר: שואפים לעוד 7 באוקטובר
המתווה של הנשיא טראמפ לסיום המלחמה הוא תולדה של שלושה גורמים מרכזיים, שיצרו בהתלכדותם אפקט חזק ובעל השפעה מכרעת בדרך ליישומו בפועל. הראשון שבהם היה הלחץ הצבאי המתגבר של כוחות צה"ל על המאחז הצבאי-שלטוני המרכזי של חמאס בעיר עזה; השני היה מבצע "פסגת האש" – הניסיון הכושל לסיכול ממוקד בדוחא, שאף שלא צלח העביר מסר ברור וחד משמעי מצד ישראל לפיו הנהגת חמאס מהווה יעד לפגיעה בכל מקום שבו תמצא מקלט; והשלישי, ואולי המכריע, בא לידי ביטוי בנחישותו של הנשיא טראמפ, ששם את מלוא כובד משקלו בחתירה לקידום השלב הראשון בתוכניתו בתוך פרק זמן קצר וקצוב. במתווה שחתר לקדם בעזה, השכיל הנשיא האמריקאי להציג בפני ממשלת ישראל עסקה שכללה בתוכה את דרישותיה המרכזיות – שחרור כל החטופים, תוך נכונות לנסיגה חלקית בלבד מן הרצועה.
ההסכמה מצד חמאס לתוכניתו של הנשיא טראמפ, משקפת ויתור מצד הארגון על הדרישה שהציג מאז תחילת המלחמה לנסיגה מלאה של כוחות צה"ל משטח הרצועה כתנאי לשחרור החטופים שהוחזקו על ידו. השלב הראשון במתווה התממש בפועל בהחזרת כל החטופים החיים (נכון לכתיבה שורות אלו לא מילא חמאס את חלקו בהשבת כל החללים החטופים) והשלב הבא, כאמור, מתייחס בין היתר לפירוק חמאס מנשקו ולהחלפת שלטונו ברצועה. בשלב זה יהיו מעורבים מדינות ערביות ואחרות, טוני בלייר, גורמי או"ם וכן ארצות הברית.
אם בסופו של דבר לא יתממש בפועל הסעיף המתייחס לפירוק חמאס מנשקו, עלול הדבר להביא בציר הזמן להתעצמותו המחודשת של הארגון בחסותו של ממשל זמני ברצועה. מצב כזה יאפשר לחמאס לנהל את ענייני הרצועה מאחורי הקלעים, במודל הדומה במתכונתו לאופן שבו תפקד חיזבאללה עד לאחרונה בלבנון. השלב השלישי עוסק בהכשרת הקרקע להקמת מדינה פלסטינית בעתיד, באופן המותנה בהצלחת מימוש השלב השני, בדגש על פירוק חמאס מנשקו וביצוע הרפורמות הנדרשות ברשות.
עמדתו המסתייגת של חמאס מהדרישה ממנו להתפרק מנשקו, באה לאחרונה לידי ביטוי בהתבטאויות מצד בכירים בארגון. בהקשר זה בלט במיוחד אוסאמה חמדאן, שכיהן כנציג חמאס באיראן בשנות התשעים, ולאחר מכן שימש שנים רבות, עד 2024, כנציגו בלבנון. במהלך מלחמת "חרבות ברזל" שימש חמדאן כדובר חמאס מול אמצעי התקשורת והופיע ממקום שבתו בלבנון בראיונות לתקשורת הערבית והבינלאומית. בדבריו העריך כי "בתוך עשר שנים תחדל ישראל להתקיים ולא תהיה במפה של האזור". הוא הצביע על שלבים בהתפתחות המאבק נגד ישראל, החל מימי "האבן והסכין" ועד ירי הטילים, וקבע כי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר היא "המערכה שמקדמת את מלחמת השחרור הפלסטינית ואת סופה של ישראל".
בראיון נוסף לערוץ "אל-ג'זירה" ציין חמדאן, כי לפני המתקפה ב-7 באוקטובר הנושא הפלסטיני "נקלע למצב של שכחה" ואילו בעקבותיה יותר מ-150 מדינות הכירו במדינה הפלסטינית: "למרות שהעם הפלסטיני לא השיג ניצחון מכריע שיוכל לשים קץ לכיבוש, הוא התקרב במידה קרובה לכך יותר מאשר אי פעם בעבר… עמנו יוכל להשיג ניצחון בסבב עתידי נגד הכיבוש". גם ע'אזי חמד, פעיל מרכזי של חמאס מרצועת עזה, השוהה בשנתיים האחרונות בקטר, הדגיש בראיון לתקשורת כי בכוונת חמאס לחזור על מתקפה דוגמת ה-7 באוקטובר גם בהמשך.
השמדה ושנאה בלב האידיאולוגיה
עמדות אלה של בכירי חמאס בעניין המשך המאבק בישראל, מחזירות אותי יותר משלושים שנים לאחור, לפרק הזמן שבו הוקם חמאס ברצועת עזה, ימים אחדים לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-9 בדצמבר 1987. במסגרת שירותי הצבאי באותם ימים שימשתי כראש המחלקה הערבית במנהל האזרחי, שתפקדה כיחידת המודיעין הייעודית של המערכת הממשלית בשטח. מעבר לייעודה המרכזי בתחום האיסוף, המחקר, ההערכה וגיבוש המלצות לפעולה, תפקדה המחלקה גם כזרוע ביצועית לקידום מהלכים ממשליים-מדיניים קונקרטיים ברמת השטח. כחלק מתפקידי נפגשתי לעיתים מזומנות עם כל בכירי הקו הראשון בהנהגת חמאס ברצועה, שקודם לפרוץ האינתיפאדה פעלו באמצעות אגודה דתית-אסלאמית שנשאה את השם "אל-מוג'מע אל-אסלאמי". בראש אגודה זו עמד השיח' אחמד יאסין, הרוח החיה מאחורי הולדתו של חמאס. לא בכדי התאריך שבו הופץ הכרוז הראשון של הארגון בחתימתו של השיח' יאסין – 14 בדצמבר 1987 – נקבע כיום הקמתו הרשמית של חמאס.
בכל פגישותיי עם בכירי חמאס בלט מבחינתי מאפיין אחד מרכזי, שבא לידי ביטוי מופגן בגילויים ברורים של עוינות שהופנו כלפיי באופן אישי – כקצין בצה"ל, כיהודי וכישראלי. בכל מפגש כזה, ללא יוצא מן הכלל, לא טרח אף לא אחד מבכירי הארגון להסתיר את המשטמה העזה כלפיי עד כדי כך שחשתי כאילו בשרי נחרך ממבטים של שנאה יוקדת שהופנו אלי. הגישה העוינת הזו לא באה לידי ביטוי רק באווירה הקשה שאפיינה את הפגישות עמי, אלא השפיעה באופן שלילי על נכונותם של בני שיחי לשתף פעולה במהלך השיחות. ניכר היה היטב שבכל פגישה כזאת,הם קימצו במילים באופן מכוון עד כדי תענית דיבור ממש, והגבילו את עצמם למתן תשובות קצרות ולקוניות במיוחד.
הקריאה להשמדת ישראל, המהווה עיקרון מרכזי באידיאולוגיה של חמאס, הייתה ברורה וידועה גם בטרם הוקם הארגון בראשית האינתיפאדה הראשונה. אני זוכר היטב סריקה שקיימנו שבועות אחדים לפני פרוץ ההתקוממות, באוניברסיטה האסלאמית שהייתה אחד ממוקדי הכוח המרכזיים של הזרם האסלאמי הרדיקלי ברצועה. בסריקה זו, בשעת לילה מאוחרת, מצאנו פרסומי הסתה נגד ישראל, לרבות כתב הפלסתר האנטישמי מתקופת רוסיה הצארית המכונה "הפרוטוקולים של זקני ציון", וכן מצבורים של נשק קר. בחדרו של הרקטור ראיתי תלוי על הקיר דגל ישראל, כאשר בלב המגן דוד נעוץ פגיון ממנו זולגות טיפות של דם, ובתחתית הדגל הסיסמה "חיסול ישראל – צו מן הקוראן".
עד היהודי האחרון עלי אדמות
שיח' יאסין מילא, כאמור, תפקיד מרכזי בעיצוב העמדות והעקרונות האידאולוגיים של חמאס, שניסוחן היה במובהק מוחלט וחד-משמעי, באופן שלא הותיר מקום לדקדוקי פרשנות. בהקשר זה, לא אשכח פגישה שקיים המשורר חיים גורי במשרדי בממשל הישראלי בעזה, חודשים אחדים לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה. גורי פנה אליי בבקשה להיפגש עמי בעזה מתוקף תפקידו העיתונאי, כדי להתרשם מתמונת המצב ברצועה באופן בלתי אמצעי. ניסיונותיי להניא אותו מקיום שליחות עיתונאית בשטח הנמצא בעיצומה של התקוממות אלימה לא צלחו, ובסופו של דבר נפגשתי עמו במשרדי שבלב העיר עזה.
כדי שיכיר את מגוון העמדות והדעות הרווחות בקרב האוכלוסייה, זימנתי לפגישה עם גורי ארבעה בכירים פלסטינים. הם, כך קיוויתי, ייצגו בפניו את קשת הדעות הפוליטיות-דתיות בשטח – החל מן השמאל הרדיקלי ועד לאסלאם הפונדמנטליסטי. מבין הארבעה בלט במיוחד השיח' יאסין והפגישה איתו דמתה בעיני לאירוע סוריאליסטי ממש. ליד השולחן המוארך בחדרי ישב המשורר גורי, מלח הארץ, לוחם ומפקד בפלמ"ח ובן הדור של הקמת המדינה, ולשמאלי, מכונס בתוך כיסא גלגלים, ישב מי שהיה הרוח החיה מאחורי הקמת חמאס ואף עמד בראשו.
"כיצד אתה רואה את קיומה של ישראל כמדינה יהודית?", שאל גורי. "תראה", השיב השיח' יאסין, "לאורך ההיסטוריה היו ממלכות ואימפריות, ואיפה הן היום? הייתה האימפריה הרומית, ואיפה היא היום? והאימפריה העות'מאנית, והרייך השלישי והאימפריה הבריטית, ואיפה הן היום?". לאחר שסיים למנות את הממלכות והאימפריות ששבקו חיים, סיים בצמד המילים "הכד'א אסראיל" (כך ישראל). כשראה יאסין את ההלם שהתפשט על פניו של גורי הזדרז לפייס אותו, ואמר: "אבל אנחנו המוסלמים נהיה מוכנים להכיר בכם היהודים כ'אהל א-ד'מה' (בני החסות) תחת הכנפיים של השלטון האסלאמי". לאחר שהסתיימה הפגישה, אמרתי לגורי כי בדברים אלה ששמע קיבל את התורה האסלאמית כולה בכל הקשור לישראל מבית מדרשם של "האחים המוסלמים".
חשוב לציין כי העמדה כלפי ישראל משתקפת בצורה ברורה במסמך האידיאולוגי המרכזי של ארגון הטרור – "אמנת חמאס" (מת'אק חמאס) – שהתפרסם ברצועה כחצי שנה לאחר פרוץ האינתיפאדה, במאי 1988. בנוסח האמנה מופיע חדית' (אוסף הלכות וסיפורים על אודות הנביא מוחמד ודרך חייו המהווים יסוד הלכה השני בחשיבותו רק לקוראן), המתייחס לאחרית הימים אשר על פי התפיסה האסלאמית תגיע כאשר המוסלמים יילחמו ביהודים, וייוותר יהודי אחד עלי אדמות שהמוסלמי הרודף אחריו מנסה לאתרו. בסיטואציה הדרמטית הזו מתערבת ההשגחה העליונה וגורמת לכך שהעץ או האבן יפתחו את פיהם ויגלו למוסלמי כי מאחוריהם מסתתר היהודי ויקראו לו לבוא ולהרוג אותו.
המחבלים של מעגל הפיגועים העתידי
ובחזרה לימינו. לקראת תום מימוש השלב הראשון בתוכניתו של הנשיא טראמפ, מנצל חמאס את פרק הזמן שניתן לו כדי לבסס את מעמדו בשטח ככוח הצבאי-שלטוני הבלעדי, למרות המכה שספג מידי צה"ל במהלך המלחמה. הוא צפוי להמשיך ולעשות זאת עד שימומשו עקרונות השלב הבא בתוכנית טראמפ, תוך שיפור יכולותיו הצבאיות-מבצעיות גם באמצעות גיוס צעירים נוספים לשורות המערך הלוחם שלו, התארגנות מחדש וחידוש מלאים של תחמושת ואמצעי לחימה. שחרור אלפי המחבלים שהתבצע בשלב הראשון של יישום התוכנית, צפוי שיעניק תנופה מחודשת לביצוע פעולות טרור נגד ישראל. בהקשר זה, על צה"ל וכוחות הביטחון להיערך להתמודדות עם ניסיונות להוציא מן הכוח אל הפועל פיגועים גם מאזור יהודה ושומרון, שאליו כבר שוחררו חלק מן המחבלים בעסקה.
שחרורם של אסירים פלסטינים בהיקף נרחב הוא נדבך מרכזי בהישגיהם של הפלסטינים כחלק מהמלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר. כ-250 מבין המשוחררים הינם אסירים עם "דם על הידיים" השפוטים למאסרי עולם בגין אירועי טרור שבהם נרצחו אזרחים ישראלים לפני המלחמה, ועוד 1,700 אחרים שנעצרו מאז 7 באוקטובר 2023. שחרור מסיבי כזה עלול במידה של ודאות קרובה, ועל פי ניסיון העבר, להביא לחיזוק התמיכה הציבורית בחמאס ולהשתלבות חלק מאותם מחבלים במעגל הפיגועים נגד יעדים ישראליים בעתיד.
לצד זאת, רושם חמאס הישג שבא לידי ביטוי בהסכמה מצד ישראל לפתיחתו של מעבר רפיח לכניסה וליציאה של פלסטינים ולהכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה (נכון לכתיבת שורות אלו טרם נפתח המעבר בפועל, כאמצעי לחץ על חמאס לממש את התחייבותו ולהעביר את יתר החללים ההרוגים בהתאם להסכם). בנוסף לכך, קיבל חמאס ערבויות מצד גורמים בקהילה הבינלאומית ובראשם הנשיא טראמפ להפסקת המלחמה. דחיית מימוש הדרישה לפירוק חמאס מנשקו ולפירוז הרצועה לשלב מתקדם יותר במתווה תוכנית 21 הנקודות, תאפשר לארגון לשמר לפרק זמן נוסף את יכולותיו הצבאיות.
לקראת סיום השלב הראשון במימוש ההסכם, רושמת לזכותה ישראל הישג, שבא לידי ביטוי בשליטה צבאית-ביטחונית על יותר ממחצית משטח הרצועה. הישג נוסף של ישראל בא לידי ביטוי בסירובה לשחרר מבתי הכלא אסירים פלסטינים "כבדים", דוגמת מרואן ברגותי, אחמד סעדאת, חסן סלאמה ועבאס א-סייד, למרות הלחצים הכבדים שהופעלו עליה בעניין זה. גם מחבלי הנוח'בה שהשתתפו במתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר אינם נמנים על המשוחררים, למרות שגם בעניין זה הועלתה מצד חמאס דרישה במסגרת המו"מ העקיף שהתנהל עם ישראל.
ברמה המדינית נפתחת בפני ישראל, בעקבות סיום המלחמה, שעת כושר לפעול לשיקום היחסים עם מדינות מערב אירופה, לאחר ההידרדרות שנגרמה בעקבות גילויי המחאה הציבוריים ההמוניים כלפינו והתמיכה בפלסטינים. לצד זאת, חייבת ישראל להשקיע מאמץ במגמה להרחיב את הסכמי אברהם ולהתקדם לקראת נורמליזציה ביחסים עם מדינות ערביות נוספות, כמו גם עם מדינות אסלאמיות בדגש על אינדונזיה.
