המגעים לעיסקה: חמאס נאחז בנשק - ומשאיר את ההסכם תלוי באוויר

על רקע הפעילות הצבאית הנמשכת בשבועות האחרונים של כוחות צה"ל נגד יעדים של חמאס ברצועת עזה, מתקיים במקביל מאמץ אינטנסיבי מצד המדינות המתווכות – מצרים וקטאר, בתמיכה פעילה של ארה"ב – להגיע למתווה חדש של עסקה להפסקת אש ולשחרור החטופים. מכלל המידע המתפרסם לאחרונה באמצעי התקשורת, מתקבל הרושם הברור כי המגעים המתקיימים בעניין זה בין הגורמים הרלוונטיים, נמצאים היום בשלב רגיש כאשר כל האופציות פתוחות, והתקדמות לקראת מימושו של הסכם חדש בין הצדדים אינה בגדר תרחיש ודאי.

באמצעי התקשורת דווח כי על סדר היום עומדות הצעות חדשות להסכם עקיף בין ישראל לבין חמאס. חמאס, לפי אותם דיווחים, נתן את הסכמתו למתווה קטארי-מצרי חדש שעליו סוכם במהלך ביקורו של נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, בדוחא באמצע אפריל. ההסכם כולל את המרכיבים המרכזיים הבאים: נסיגה של כוחות צה"ל מרצועת עזה; ניהול הרצועה על ידי ועדת תמיכה קהילתית מנהלתית וכוחות המשתייכים לרשות הפלסטינית; שחרור כל 59 החטופים הישראלים המוחזקים ברצועה; סיום המלחמה ונסיגת כוחות צה"ל מהרצועה; הכרזה מטעם חמאס כי הוא "מניח את נשקו"; שיקום רצועת עזה מבלי לעקור תושבים פלסטינים ממנה.

בידיעות שהתפרסמו בעניין זה באמצעי התקשורת לא ניתן הסבר מספק לכוונה העומדת מאחורי הסעיף המתייחס ל"הנחת נשקו" של חמאס. המשמעות האופרטיבית הנגזרת מסעיף זה בפועל אינה נהירה והיא נותרה פתוחה לפרשנות. השאלה האם מדובר על כך שחמאס יתפרק באופן מלא מנשקו או שיחדל מפעילות עוינת נגד ישראל, נותרה למעשה עמומה וללא מענה.
לצד זאת, דווח כי המדינות המתווכות, מצרים וקטאר, קיבלו התחייבות מצד ארה"ב לפיה בכוונתה להפעיל לחץ על ישראל כדי שתיענה להצעה החדשה, וכי יתקיים מאמץ מצד שלושתן להביא לאישור ההסכם על הפסקת המלחמה עוד לפני ביקורו המתוכנן של הנשיא דונלד טראמפ בסעודיה, באיחוד האמירויות ובקטאר במהלך חודש מאי.

נסיונות התנעה

לצד ההצעה המצרית-קטארית להסכם בין חמאס לבין ישראל, פרסם כתב העת הסעודי "אל-מג'לה" ב-23 באפריל טיוטה של מסגרת חדשה למשא ומתן במטרה לקדם עסקה להפסקת אש קבועה ולשחרור החטופים. לפי הדיווח, המאמצים שהשקיעו מצרים, קטאר וארה"ב סללו את הדרך להסכם חדש. טיוטת ההסכם המוצע בין הצדדים כוללת 12 סעיפים, המתייחסים למרכיבים המרכזיים הבאים: שחרור חייל צה"ל עידן אלכסנדר, המחזיק באזרחות אמריקאית, ביום הראשון שלאחר אישור ההסכם; הכרזה על מסגרת של לוח זמנים בת 45 ימים, שבמהלכם ישוחררו חטופים ישראלים ואסירים פלסטינים, יחודש הסיוע ההומניטרי ויחל המשא ומתן סביב התנאים להפסקת אש קבועה; שחרור חמישה חטופים ביום השני לאחר אישור ההסכם ובתמורה תשחרר ישראל 66 מחבלים אסירי עולם ו-611 פלסטינים מעזה שנעצרו לאחר 7 באוקטובר 2023, בהתאם למנגנון מוסכם וללא קיום מפגנים וטקסים פומביים; ביום השני להפסקת האש יחודש הסיוע ההומניטרי ויחל תהליך שיקום תשתיות ברצועת עזה; ביום השני שלאחר שחרור חמשת החטופים הישראלים החיים, יחל צה"ל בפריסה מחדש באזור רפיח ובצפון רצועת עזה; ביום השלישי יחל משא ומתן בחסות המתווכים על ההסדרים הנדרשים להפסקת האש הקבועה, מספר המחבלים שישוחררו בתמורה ליתר החטופים, פריסה מחדש של כוחות צה"ל ופירוז רצועת עזה, הסדרים ליום שאחרי והכרזה על הפסקת אש קבועה.

ביום השביעי ישוחררו ארבעה חטופים ובתמורה לכך תשחרר ישראל 54 אסירים השפוטים למאסר עולם ו-500 עזתים שנעצרו לאחר 7 באוקטובר 2023 (ישוחררו בהתאם למכניזם מוסכם וללא מפגנים וטקסים פומביים); ביום השביעי ולאחר שחרור ארבעה חטופים ישראלים חיים, תושלם הפריסה מחדש של צה"ל מזרחית לציר צלאח א-דין ותתאפשר תנועה של פלסטינים (ללא נשיאת נשק) דרך מעבר נצרים ללא הגבלות; ביום העשירי יספק חמאס מידע מלא בליווי הוכחות ודוחות רפואיים על אודות כלל החטופים החיים שנותרו בתמורה למידע מלא מישראל על האסירים הפלסטינים שנעצרו לאחר 7 באוקטובר; ביום ה-20 ישחרר חמאס 16 חטופים ישראלים חללים בתמורה ל-160 גופות של עזתים, ויציג הוכחות בעניין מותם של החטופים הישראלים הנותרים; המשא ומתן בעניין ההסדרים להפסקת אש קבועה אמור להסתיים בתוך 45 ימים ותוך הסכמה על שחרור יתר החטופים (חיים וחללים); אם המשא ומתן על הסדר הפסקת האש הקבועה לא ייגמר בפרק זמן זה, וכל עוד נמשך שחרור החטופים, הפסקת האש תוכל להתארך; המתווכות הערבות – ארה"ב, מצרים וקטאר – יעשו כל מאמץ כדי להבטיח את השלמת המשא ומתן כדי להגיע להסכמה על כל ההסדרים להפסקת האש הקבועה.

בנסיבות הנוכחיות עומדת על הפרק האפשרות לחידושו בהמשך של המשא ומתן העקיף בין ישראל לחמאס על בסיס ההצעה המצרית-קטארית שהונחה בפני הצדדים. במהלך הימים האחרונים אנו עדים למאמץ אינטנסיבי בניסיון להתניע מחדש את השיחות. הדבר בא לידי ביטוי בביקור של משלחת חמאס בקהיר מ-23 באפריל, ובביקור של ראש המוסד, דוד ברנע, ב-24 באפריל בדוחא. זאת לאחר הביקור שקיים ראש ממשלת קטאר, מוחמד אאל ת'אני, קודם לכן בוושינגטון, במהלכו נועד עם מזכיר המדינה מרקו רוביו ועם השליח למזרח התיכון סטיב וויטקוף.

נאחזים בנשק

חמאס צפוי להתייצב לסבב החדש של המשא ומתן בעניין הפסקת האש וסוגיית החטופים, אם אמנם אכן יתקיים בסופו של דבר, כשהוא מציג מצדו עמדה המנוסחת באופן החלטי וחד-משמעי. בהצהרות מצד בכירי הארגון מובעת בפומבי מוכנות ברורה לשחרור כל החטופים ללא יוצא מן הכלל במהלך של פעימה אחת, אך זאת בתמורה להפסקת אש ולנסיגה מלאה של כוחות צה"ל מרצועת עזה. עמדה מוצהרת בלתי מתפשרת זו מוצגת על ידי בכירי חמאס כתנאי בסיסי להסכם עם ישראל.

בתגובה מצד בכירים בחמאס לסעיף בנוסח ההצעה להסכם עם ישראל המתייחסת להתפרקות חמאס מנשקו, הודגש כי הארגון הופתע מכך שסעיף מפורש בעניין זה נכלל בה. בכירי חמאס הביעו התנגדות נחרצת וחד-משמעית "לקיים דיון על סוגיית הנשק", וטענו כי מבחינת הארגון המפתח להתקדמות לקראת הסכם מתבסס באופן בלעדי על הדרישות להפסקת המלחמה ולנסיגה ישראלית מרצועת עזה. כך למשל בכיר חמאס, סאמי אבו זוהרי, טען בראיון ב-14 באפריל כי הדרישה ל"התפרקות ההתנגדות מנשקה", היא בגדר תנאי בלתי אפשרי שנועד לסכל הגעה להסכם, ואמר כי "היא אינה עומדת לדיון ולא תקרה… הישארות נשק ההתנגדות תלויה בהישארות הכיבוש. ישראל בהצעתה החדשה לא מצהירה על מחויבותה להפסקת אש מוחלטת ורק רוצה לקבל את החטופים".

ח'ליל אל-חיה, בכיר בזרוע המדינית של חמאס המשמש כנציג הארגון למשא ומתן העקיף מול ישראל, ציין כי "ההתנגדות וכלי הנשק שלה קשורים לקיום הכיבוש והם בגדר 'זכות טבעית' של העם הפלסטיני ושל כל העמים תחת כיבוש". בהקשר אחר, הדגיש כי "חמאס מתנגד להסכמים חלקיים ומעוניין בקיום משא ומתן מקיף על סיום המלחמה ושחרור החטופים לצד מספר מוסכם של אסירים פלסטינים המוחזקים בבתי הסוהר הישראליים".

אל-חיה האשים את ראש הממשלה בנימין נתניהו בכישלון השיחות שהתקיימו עד כה, וטען כי "במשך יותר משנה קיימנו משא ומתן ומילאנו את כל ההתחייבויות שלנו. נתניהו וממשלתו התהפכו נגד ההסכם לפני השלמת השלב הראשון… נתניהו הגיב בהצעות בלתי אפשריות ואנו מוכנים להתחיל את המשא ומתן מיד על עסקה הכוללת את שחרור כל החטופים, בתמורה למספר מוסכם של אסירים פלסטינים, נסיגה ישראלית מוחלטת מרצועת עזה ותחילת שיקום הרצועה… נתניהו וממשלתו משתמשים בהסכמים חלקיים ככיסוי לאג'נדה הפוליטית שלהם על בסיס המשך המלחמה, ואנחנו לא נהיה חלק מהמדיניות הזו".

גם בכיר אחר בחמאס, מחמוד מרדאווי, היה חד-משמעי במסר שהעביר בראיון לערוץ "אל ג'זירה" ב-15 באפריל, סביב הדרישה להתפרקות חמאס מנשקו: "חמאס לא ינהל בשום שלב משא ומתן על נשק או על מי שמחזיקים בו… פירוק ההתנגדות מנשק זו הצעה ישראלית גרידא, לא הצעה מצרית". בראיון נוסף לרשת "אל-ג'זירה", ב-17 באפריל, קבע מרדאווי כי "אין בכוונת חמאס להתקדם במשא ומתן לעסקה ללא מחויבות מצד ישראל לקיום הדרישות להפסקת המלחמה ולנסיגה מרצועת עזה", ודחה את הדרישה הישראלית לפירוק חמאס מנשקו. סוגיה זו, טען בנחרצות, הינה מחוץ לדיון.

ביקורת פנים פלסטינית חריפה

עמדת הרשות הפלסטינית בכל הקשור למלחמה הנמשכת ברצועת עזה באה לידי ביטוי בהתבטאות תקיפה וחריגה בניסוחיה מצד נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. בנאום שנשא ב-23 באפריל ברמאללה, מתח ביקורת חריפה על חמאס וקרא לו "למסור את החטופים כדי למנוע את התירוצים הישראליים", וכינה את פעילי הארגון בתואר הלא מחמיא, בלשון המעטה, "בני כלבים". כמו כן, התייחס להפיכה שביצע חמאס נגד הרשות הפלסטינית ברצועת עזה ביוני 2007 כאירוע שסיפק לישראל "עילה להרוס את רצועת עזה", כאשר לדבריו, 2165 משפחות נמחקו כליל ו-6,664 נמחקו חלקית ויותר משני שלישים של הבתים נהרסו במלחמה.

על רקע זה הדגיש, כי "המלחמה חייבת להיגמר, שכן כל יום מאות הרוגים, למה?", ותוך שימוש בלשון מתריסה פנה לחמאס ואמר: "לא רוצים למסור את החטופים האמריקאים, בני כלבים? תמסרו את בני הערובה ותסיימו את העניין".

אין ספק שמדובר בהתבטאות חריגה ובלתי שגרתית מבחינתו של נשיא הרשות הפלסטינית, במיוחד בשל העיתוי שבו נאמרה – בעיצומה של המלחמה. יחד עם זאת, היא מבטאת ללא ספק את עמדתו הביקורתית, האותנטית והמוכרת כלפי חמאס כמי שהמיט על הפלסטינים ברצועת עזה אסון הומניטרי כבד. גישתו השלילית כלפי הארגון מונעת ללא ספק גם מהשפעתם של זיכרונות העבר – סילוק הרשות הפלסטינית מרצועת עזה בכוח הזרוע והשתלטות חמאס על האזור ביוני 2007, במה שנתקבע בהיסטוריוגרפיה הפלסטינית כ"הפיכה נגד הלגיטימיות" של שלטון הרשות.

דרישתו של עבאס מחמאס תוך שהוא משתמש בלשון לא נקייה (כפי שהורגלנו לשמוע ממנו במקרים אחדים בעבר), מבטאת ללא ספק גם את עוצמת הכעס שהוא חש כלפי הארגון. מתקפת הטרור הרצחנית ב-7 באוקטובר מהווה מבחינתו ללא ספק אירוע בעייתי ומזיק לאינטרסים הפלסטיניים, שעלולה להיות לו בעתיד השפעה שלילית, כבדת משקל וארוכת טווח, בכל הקשור למימוש השאיפות הפלסטיניות מול ישראל בתחום המדיני.

משיחות שקיימתי במרוצת השבועות האחרונים עם כמה פעילים בכירים ותיקים של פת"ח ברצועת עזה, ניתן היה להתרשם כי לאחר שנה וחצי מפרוץ המלחמה, ועל רקע המכה הקשה שספג חמאס, הם חשים היום מידה רבה יותר של ביטחון עצמי לבטא "בגלוי" את עמדתם השלילית כלפי הארגון. הדבר בא לידי ביטוי מוחשי ובולט בהפגנות ובגילויי המחאה המתקיימים נגד שלטון חמאס כפי שהתרחשו במרוצת השבועות האחרונים במקומות שונים באזור. מבכירי פת"ח גם נשמעה בצורה מודגשת התנגדות לקריאתו של הנשיא טראמפ בעניין טרנספר של פלסטינים מרצועת עזה. עמדה זו לוותה באמירות ברורות המבטאות מבחינתם פטריוטיזם לוקאלי – נכונות להמשיך ב"צומוד", היצמדות לאדמה והמשך ההיאחזות ברצועת עזה – גם בתנאים קשים. מחלק מבני שיחי גם שמעתי נכונות לבנות במעלה הדרך "תרבות של שלום ודו קיום עם ישראל".

בכירי פת"ח לא הסתירו בשיחות שקיימו עמי, גילויים של ביקורת כלפי ממשלת ישראל, שלטענתם חותרת לא רק להמשיך במלחמה אלא אפילו להרחיבה. הם נימקו עמדה זו בכך שהדבר משרת את האינטרסים של הקואליציה הממשלתית, החותרת להמשיך ולהחזיק בשלטון. בהתייחס להמשך המלחמה, מבקשים בכירי פת"ח לחולל שינוי בתמונת המציאות הנוכחית כבסיס להתארגנות ולהסדרה חדשה של המצב בשטח. בפועל, הם קוראים לישראל להפסיק את המלחמה ולאפשר את פריסתו של כוח בינלאומי, שיורכב מנציגים של מצרים, טורקיה, איחוד האמירויות, ארה"ב והאיחוד האירופי.

מזווית ראייתם, יופקד הכוח הבינלאומי על אבטחת גבולות הרצועה וקידום המהלך של דה-מיליטריזציה שלה. זאת תוך פירוק חמאס ויתר הארגונים "הצבאיים" הפלסטיניים מנשקם, על בסיס ההנחה ששיקום הרצועה לא יוכל להתבצע באזור המתאפיין כשטח צבאי. במקביל הדגישו, כי על ישראל לפתוח את מעבר רפיח, וציינו כי על פי הערכתם צפוי המהלך להביא להגירה מרצון של פלסטינים בהיקף נרחב.

חשוב לציין, כי הביטחון העצמי הגובר, כפי שניתן היה להתרשם ממנו בשיחות עם פעילי פת"ח בעיתוי הנוכחי, בא לידי ביטוי באמירות ברורות וחד-משמעיות בגנות חמאס. בהקשר זה, הם הביעו בפניי תחושות המבטאות "סלידה ואי נחת" ממתקפת הטרור הרצחנית ביישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר. לצד זאת, מתחו ביקורת קשה על מדיניותו של הממשל הצבאי הישראלי ברצועת עזה בסוף שנות ה-70 ובראשית ה-80 של המאה הקודמת, ששגיאות "בלתי נסלחות" שעשה הכשירו למעשה את הקרקע לעלייה הרציפה בכוחו של האסלאם הרדיקלי-מיליטנטי בזירה הפלסטינית ובמיוחד ברצועת עזה. הדבר בא לידי ביטוי מבחינתם, בניתוח רטרוספקטיבי של ההתפתחויות, בהקמת ארגון חמאס ימים אחדים לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987 – במידה רבה באחריותה של ישראל.

ישראל מקציבה זמן

מכלל המידע המתפרסם בשבועות האחרונים, ניתן להתרשם בבירור כי מתקיימים מגעים נמרצים בין כלל הגורמים הרלוונטיים במאמץ להתקדם לקראת סיכומה של עסקה חדשה בסוגיית החטופים והפסקת האש ברצועת עזה. בשלב זה, תמונת המצב ביחס לכיוון ולקצב ההתקדמות במגעים היא דינמית ומתפתחת, ולכן קשה לקבוע מסמרות ולהעריך בפסקנות את כיוון ההתפתחויות הצפוי בהמשך. בנסיבות הנוכחיות כל האופציות פתוחות ביחס לתרחישי הסיום של המשא ומתן המתנהל עתה. אולם לנוכח פערי העמדות הרחבים המאפיינים את עמדותיהם של חמאס מזה וישראל מזה, סביר להניח כי גם אם יושג בסופו של דבר הסכם בין הצדדים, הוא צפוי להיות מוגבל וחלקי במהותו.

חמאס ממשיך לבטא מול ישראל עמדות נחרצות המתייחסות להפסקת המלחמה ולנסיגה ישראלית מרצועת עזה כתנאי לחידוש המשא ומתן. חשוב בהקשר זה לציין ידיעה שהתפרסמה לאחרונה בעיתון "ראי אל-יום", היוצא לאור בלונדון, ובה דווח כי הועברו לחמאס מסרים ממדינות ערביות לפיהם אם לא יענה להצעות העומדות על הפרק להפסקת אש עם ישראל, יהיו בכירי הארגון הפועלים מחוץ לרצועת עזה על הכוונת של ישראל. על פי הידיעה מפעילות מדינות ערביות לחץ על חמאס להיענות לדרישה להתפרק מנשקו בתמורה להפסקת המלחמה ויציאה של כוחות צה"ל מרצועת עזה.

בפני ישראל עומדות בעיתוי הנוכחי שלוש אופציות מרכזיות בכל הקשור להמשך המערכה ברצועת עזה:

• נכונות להגיע להסכם על עסקה חדשה להפסקת אש ושחרור החטופים. במסגרת זו תתחייב ישראל להפסיק את המלחמה ולהסיג את כוחות צה"ל מן הרצועה כאשר חמאס, מצדו, יקבל ערבויות בינלאומיות מחייבות שימנעו מישראל לחדש את המלחמה בהמשך.
• המשך הפעילות הצבאית ברצועת עזה בפרמטרים הנוכחיים. זאת במגמה ליצור את התנאים הדרושים כדי להתקדם לקראת עסקה חדשה להפסקת אש ולשחרור החטופים.
• העצמת הפעילות הצבאית ברצועת עזה תוך הרחבת היקף סדר הכוחות של צה"ל במגמה להגיע בהמשך להכרעה בשטח. זאת תוך מתן מענה וגיבוש דפוסי פעולה רלוונטיים לעניין הסיוע ההומניטרי לאוכלוסייה.

עד כה נמנעת ישראל באדיקות מהתייחסות מפורשת לתוכניותיה בכל הקשור למתכונת השלטון ברצועה ב"יום שאחרי המלחמה". סביר מאוד להניח, כי בתרחיש שבו תתרחב הפעילות הצבאית של צה"ל עד כדי השתלטות מחודשת על האזור, תעמוד החלתו של ממשל צבאי-אזרחי בשטח כסוגייה מרכזית המחייבת את ישראל לקבל החלטות ולהכריע בנושא.

בשלב זה מתקבל הרושם הברור שישראל מבקשת לאפשר פרק זמן מוגבל הנמדד בימים/שבועות אחדים, כדי לבחון את ההיתכנות להתקדם במשא ומתן לקראת עסקה חדשה עם חמאס. יש להניח כי אם בסופו של דבר לא יניבו המגעים המתנהלים עתה פריצת דרך, לא יהיה מנוס מבחינתה של ישראל אלא להעצים את הפעילות הצבאית כאמצעי להפעלת לחץ גובר על חמאס לקבל החלטות גמישות יותר, שיאפשרו התקדמות לקראת הסכם חדש. הדבר בא לידי ביטוי בהתייחסות מפורשת בנושא מצד הרמטכ"ל, רב אלוף אייל זמיר, בפני אמצעי התקשורת במהלך סיור שקיים בגזרת רפיח ב-24 באפריל, שבה הזהיר שאם לא תחול התקדמות בעניין החזרת החטופים – ירחיב צה"ל את המלחמה עד להכרעתו של חמאס.

הרציונל העומד מאחורי ההערכה בעניין ההשפעה האפשרית של העצמת הלחץ הצבאי על חמאס, מתבסס על ההנחה לפיה ככל שהמכה שתונחת על הארגון תהיה קשה ועוצמתית יותר מבחינת הפגיעה בתשתיות הצבאיות (מחסני אמל"ח, מנהרות וכ"ו) ובכוח הלוחם שלו, כך תגבר נכונותו להגיע להסכם. זאת, גם במחיר של התגמשות בעמדותיו המקסימליסטיות ונכונות מצדו לנקוט גישה מציאותית יותר המתחשבת בנתוני המצב האובייקטיביים.