ביום שבת, ה-28 בפברואר 2026 ארה"ב וישראל פתחו במתקפה קטלנית נגד איראן, תוך תיאום צבאי-מבצעי מרשים ביניהן. המתקפה הזו הפתיעה לא רק בעוצמתה ונחישותה, אלא גם בקואליציות שהיא יצרה: מדינות אסלאמיות כמו כווית, שבדומה לאיראן מימנה טרור אסלאמיסטי, נעמדו לימין ארה"ב ומדינות אירופאיות, שהטרור כוון גם נגדן, התנגדו למתקפה.
אך מעניינת במיוחד השתיקה מצד הרשות הפלסטינית. מאז החלה המערכה נגד איראן הרשות הפלסטינית נמנעת באדיקות מהבעת עמדה ברורה וחד משמעית ביחס אליה. לאמיתו של דבר, ניכר בעליל שהיא נוקטת במכוון עמדה שנזהרת מהבעת תמיכה מובהקת וישירה באחד הצדדים. הרשות בוחרת לשמור על האינטרסים שלה מול ארה"ב ולכן היא מחויבת לנקוט מדיניות זהירה ואחראית מול הממשל האמריקאי, ובעיקר מול הנשיא טראמפ שידוע בתגובתו הבלתי מתפשרת למתנגדיו. גישה זו מחייבת את הרשות הפלסטינית להתחשב באינטרסים אמריקאיים ולנקוט עמדה, שלא ישתמע ממנה כאילו היא מותחת ביקורת ומתייצבת לצד גורם עוין שארצות הברית נמצאת בעיצומה של מלחמה נגדו.
לכל הפחות ניתן לומר שהרשות נמנעת מהצגת עמדה קונקרטית המנוסחת במונחים ברורים וחד-משמעיים, ולמעשה נוקטת גישה מתחמקת ומעורפלת, ונמנעת בדווקנות מהתייצבות ברורה לימין אחד מן הצדדים. לעומת זאת, ויש להודות כי באופן צפוי למדי, הגורמים האסלאמיים הרדיקליים, ובמרכזם חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, שנתמכים צבאית ופיננסית על ידי איראן, ניצבים באופן מובהק וחד משמעי לימין המשטר הנוכחי בטהרן.
יחד עם זאת, בעקבות ההתקפות האיראניות באמצעות טילים וכטב"מים נגד מדינות ערביות, גינתה הרשות הפלסטינית בתוקף את איראן. נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, אף הפנה אצבע מאשימה כלפי משטר האייתולות בטהרן בגין פגיעה במדינות ערביות, וקרא לאיחוד מחדש של העולם האסלאמי. הקריאה מצדו אפיינה משך עשרות שנים את האופן שבו התייצב הקולקטיב הערבי-אסלאמי בנסיבות של עימות מול ישראל ומתוך מאמץ לקלוע אותה לעמדת בידוד במערכת האזורית.
חוסיין א-שיח', מזכ"ל הוועד הפועל של אש"פ והשר לעניינים אזרחיים בקבינט הפלסטיני, עלה מדרגה נוספת בתגובתו על המלחמה. ב-28 בפברואר 2026 הוא פנה לליגה הערבית בבקשה לקיים כינוס דחוף של שרי החוץ הערביים כדי לדון בתקיפות האיראניות נגד מדינות ערביות "אחיות". ברמה הקונקרטית, נמסר, כי בשיחות שקיים עם שרי החוץ של קטאר, ערב הסעודית, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין וכווית, הדגיש א-שיח' את עמדתה של פלסטין המתנגדת להתקפות האיראניות המשפילות על מדינות ערביות, והצביע על הסולידריות הפלסטינית המלאה עמן, ועל תמיכתה בכל החלטה שתתקבל. בנוסף לכך, הדגיש, כי התקיפות האיראניות הנן בגדר הפרה בוטה של מגילת האומות המאוחדות ושל עקרונות המשפט הבינלאומי, והצביע על עמדתה של ההנהגה הפלסטינית המתנגדת לכל פגיעה בריבונות המדינות הערביות או התקפה עליהן מצד גורם כלשהו.
ברמת הרחוב הפלסטיני, ניכר שינוי בעמדה כלפי המלחמה ככל שגברו התקיפות הצבאיות מצד איראן תוך שימוש בטילים ובכטב"מים נגד יעדים במדינות ערביות. בתחילה, העמדה מצד הציבור הפלסטיני התאפיינה בהתייצבות לצד איראן ובהזדהות ברורה עמה. זאת, מתוקף מעמדה כמי שתומכת בבעיה הפלסטינית ומתייצבת לצדם של הפלסטינים בעימות מול ישראל. אולם, ככל שהלכו וגברו ההתקפות מצד איראן על יעדים במדינות ערב, ובמיוחד במדינות התומכות במובהק בפלסטינים, כדוגמת כווית, התגברו החשש והדאגה, וכתוצאה מכך חלה נסיגה ברורה בתמיכת דעת הקהל ובהזדהות מצד הפלסטינים עם איראן.
החשש מפני דחיקת העניין בפלסטינים
במאמרים ובדברי פרשנות שהתפרסמו בתקשורת הפלסטינית החל משבוע לאחר פרוץ המתקפה, בולטת במיוחד הגישה שלפיה לצד ביקורת הנמתחת על "התוקפנות" הישראלית-אמריקאית נגד איראן, יש במקביל לבקר ולגנות את ההתקפות האיראניות "הלא מוצדקות" נגד מדינות ערביות. זאת, למרות שמדינות אלו הביעו התנגדות לכך ששטחיהן והמרחב האווירי שלהן ישמשו נקודות מוצא לביצוע תקיפות צבאיות נגד איראן.
לאחר סיום המערכה נגד חמאס בעזה, קיים בקרב הפלסטינים חשש מכך שהמלחמה נגד איראן תביא להסטת תשומת הלב הבינלאומית מהצורך להתקדם בנתיב המדיני לקראת פתרון לבעיה הפלסטינית. תרחיש בכיוון זה, עלול לבוא לידי ביטוי בפועל בהיעדר עניין בכל הקשור לקידום תהליך ההסדר, ובפועל להמשך הקיפאון במאמץ המדיני. המשמעות המעשית הנגזרת מדחיקת הבעיה הפלסטינית כסוגיה מחייבת התקדמות לקראת פתרון מדיני, היא הפיכת השאיפה הלאומית הפלסטינית להקמת מדינה, לחזון רחוק, שהולך ומתבסס כחלום שאינו בר מימוש. זאת, בשעה שהדיון בסוגיה הפלסטינית מתמקד ביוזמות "שגרתיות" הקשורות למתן סיוע הומניטרי ברצועת עזה ובפעילות פרובוקטיבית מצד מתנחלים נגד פלסטינים באזור יהודה ושומרון.
כאמור, לעומת הרשות הארגונים האסלאמיים הרדיקליים בזירה הפלסטינית, בדגש על חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, הביעו מאז תחילת המערכה נגד איראן תמיכה חד-משמעית במשטר האייתולות נוכח התקיפה האמריקאית-ישראלית עליו, שלטענתם נועדה לקדם את חזון "ישראל הגדולה". ארגונים אלו מתחו ביקורת נוקבת תוך גינוי הסיכול הממוקד של המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, ושבחו אותו על התייצבותו לימין "ההתנגדות" הפלסטינית. בהתבטאויות מצד בכירים בחמאס הופנתה קריאה לאומה הערבית והאסלאמית להתאחד ולהפגין סולידריות עם איראן. זאת, כדי למנוע את המשך המלחמה ואת מימוש יעדיה, שלטענתם נועדו לעצב מחדש את האזור בהתאם לשאיפתה של ישראל להקים את "ישראל הגדולה" על חשבון האדמות הערביות והאסלאמיות והאינטרסים של עמי האזור.
הזרוע הצבאית של חמאס, "גדודי עז א-דין אל-קסאם", התייצבה, כצפוי, במוצהר לימינה של איראן נוכח התקיפה האמריקאית-ישראלית עליה, כפועל יוצא מ"תמיכתה בפלסטין ובהתנגדות". היא תמכה במהלכי התגובה של איראן והביעה אמון בכוחותיה המזוינים ובמשמרות המהפכה שלה, וביכולתם להסב לתוקפים אבדות כבדות. בתגובה מצד הזרוע הצבאית של חמאס, הודגש, כי "ישראל נכשלה בשבירת רצון עזה במשך שנתיים ולכן גם תיכשל מול איראן". העמים באזור נקראו לעמוד לצדה של איראן ולפעול נגד המדיניות האמריקאית והציונית. תגובה זו נחתמה בקביעה כי המלחמה הינה בגדר "ג'יהאד של ניצחון או של מות שהידים".
ארגון הג'יהאד האסלאמי גינה מצדו את המתקפה האמריקאית-ישראלית נגד איראן והגדיר אותה כ"הסלמה מסוכנת שמטרתה לעצב מחדש את האזור לטובתה של ישראל, לפגוע בבעיה הפלסטינית ולכפות הגמוניה". הוא הצביע על זכותה של איראן להגנה עצמית, וקרא לעמי האזור ולפלסטינים להתאחד נגד המלחמה. הארגון אף פרסם בהמשך הודעת אבל על מותם של המנהיג העליון של איראן ושל בכירים נוספים בצמרת ההנהגה של הרפובליקה האסלאמית, במה שתיאר כ"תקיפה בוגדנית" שניתן להגדיר אותה כ"פשע מלחמה".
הזרוע הצבאית של ארגון הג'יהאד האסלאמי, "פלוגות ירושלים", הוציאה מטעמה הודעת אבל על ההתנקשות בחייו של ח'אמנאי, שאותו הגדירה כ"מנהיג יוצא דופן בדרך לירושלים", ושל הבכירים האחרים בשלטון האייתולות. בהתייחסות ישירה ח'אמנאי צוין, כי חייו היו רוויים באמונה, מודעות ולהט מהפכני, וכי הוא נפח את נשמתו כשאהיד ב"קרב הקשה ביותר של האומה". בנוסף לכך, הודגש כי ח'אמנאי הביע "עמדה בלתי מעורערת כלפי פלסטין", וכי הוא "תמך בהתנגדות, סיפק נשק ונכח בכל קרב וסבב לחימה". לצד זאת, ציינה ברמה העקרונית, כי סיכול ממוקד של מנהיגים הוא בגדר פעולה חסרת תועלת וכי איראן חזקה ועמידה. זאת, בעוד תנועות ההתנגדות ממשיכות במאבק "כדי להשפיל את התוקפים".
בכירים בחמאס ובארגון הג'יהאד האסלאמי ציינו כי בעיתוי הנוכחי לא מתחייב מרצועת עזה לפעול מעבר להבעת תמיכה וסולידריות, וכי איראן מסוגלת להגן על עצמה ולהנחית מצדה מכות קשות על ישראל – אם העימות יימשך. גורמים בפלגים הפלסטינים טענו שאיראן מעריכה את עמדותיהם ואינה מצפה מהם להתייצבות פעילה, ובמיוחד לאחר שנתיים של מלחמה קשה ברצועת עזה.
בגישה מפוכחת הודגש על ידם, כי לארגוני "ההתנגדות" ברצועת עזה "אין מה להציע" לבד מתמיכה מדינית ומורלית, ובמיוחד על רקע המציאות הקשה המאפיינת את תמונת המצב הנוכחית ברצועה. על רקע זה, הם שללו אפשרות של ירי מאורגן מתחומי הרצועה לעבר ישראל, בשל מחסור באמצעים וברקטות לטווח בינוני וארוך, וגם מתוך חשש שמהלך כזה יספק לישראל עילה לביצוען של תקיפות ממוקדות שיכוונו נגד הדרג של פעילים ומפקדים בארגון. במקביל, דווח בעיתונות הערבית ("א-שרק אל-אוסט", 28 בפברואר 2026) על פריסה מוגברת של מנגנוני הביטחון של חמאס וכוחות של "גדודי עז א-דין אל-קאסם" באזורים שונים ברצועה, ועל ירידתם למחתרת של פעילים בולטים והגברת אמצעי האבטחה מחשש לביצוע פעולות של סיכול ממוקד מצד ישראל.
גם "החזית העממית לשחרור פלסטין" התייצבה במוצהר ובאופן חריף למדי נגד ארצות הברית וישראל. היא הצהירה על תמיכה מלאה באיראן, בהנהגתה, בעמה ובצבאה, וגינתה בחריפות את "התקיפה האמריקאית-ציונית הבוגדנית". בהודעה מצדה, הודגש, כי המלחמה נגד איראן היא בגדר מהלך רחב, שמובל על ידי ארצות הברית וישראל כחלק מ"מדיניות קולוניאלית שמטרתה שליטה במשאבי האזור, ובמרכזם הנפט, ועיצוב מחדש של המפה הפוליטית לטובת אינטרסים אמריקאיים-ציוניים, תוך ניסיון לשבור את ציר ההתנגדות". עוד טענה החזית העממית, שהתקיפה מהווה הפרה של מגילת האומות המאוחדות והמשפט הבינלאומי, והדגישה שלאיראן עומדת הזכות להגיב בכל האמצעים.
האינטרס הישראלי
בשורה התחתונה, עמדת המערכת הפלסטינית ביחס למלחמה נגד איראן, מתאפיינת בבירור בשניות ובחוסר אחידות. זאת, כאשר גורמי הרשות הפלסטינית מפגינים מצדם עמדה זהירה ומחושבת, ונמנעים בכוונת מכוון מנקיטת גישה ברורה וחד-משמעית של התייצבות לימין גורם זה או אחר בעימות. לעומת זאת, הארגונים האסלאמיים הרדיקליים, בדגש על חמאס והג'יהאד האסלאמי, מתייצבים באופן ברור וחד-משמעי לימין הפטרון האיראני התומך בהם ומושיט להם לאורך שנים ארוכות סיוע צבאי וכספי נדיב.
ככל שהמתקפה תימשך, ובמיוחד אם איראן לא תחדל מביצוע תקיפות נגד יעדים במדינות ערביות, כך צפוי שהעמדה הפומבית המובעת מצדן נגד איראן בעיתוי הנוכחי, עשויה לקבל במעלה הדרך ביטוי מעשי יותר. זאת, באמצעות הצטרפות ברמה כזו או אחרת למערכה תוך ביצוע פעולות צבאיות נגד יעדים איראניים.
אין ספק שמנקודת המבט של ישראל יש אינטרס ברור בהמשך המערכה. זאת, עד להשגת מטרותיה המוצהרות במלואן, ולא רק חלק מהן, תוך מאמץ ליצור את התנאים הדרושים להביא לקריסתו של שלטון האייתולות והכשרת הקרקע לעלייתם להנהגה הלאומית של גורמים מתונים-פרגמטיים, בכפוף לרצון העם האיראני.
בהערכת כיווני ההתפתחות האפשריים של המערכה נגד איראן, על ישראל להפיק לקחים מניסיון העבר ולהביא בחשבון אפשרות שהממשל האמריקאי, בהובלת הנשיא טראמפ, יקבל גם החלטות וינקוט בצעדים שאינם תואמים בהכרח את האינטרסים הישראליים. צעדים כאלה עשויים לשקף שינוי או תפנית במדיניות האמריקאית הנוכחית. תרחיש כזה עלול להתממש במיוחד אם במהלך המשך הלחימה ייהרגו חיילים אמריקאים נוספים, מעבר לשישה הרוגים שנפלו עד לכתיבת שורות אלה – דבר שעלול להגביר את הלחצים על טראמפ מצד הציבור, המערכת הפוליטית ואמצעי התקשורת, לסיים את המתקפה.
