בנאום משנת 2016 הכריז חסן נסראללה, מנהיג תנועת חיזבאללה הלבנונית, שחוסל על ידי ישראל ב-27 בספטמבר 2024: "כל מה שחיזבאללה מייצג מגיע מאיראן: התקציב, ההנחיה, הנשק, הטילים, שכר פעיליו, המזון והשתיה, הרעיון, הכל".
למעשה כבר בנאום מראשית דרכו הצבאית והמדינית של נסראללה בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת הוא הבהיר, כי "החזון שהוא שותף לו, הוא הקמת מדינה אסלאמית רחבת ידיים, שמי שיעמוד בראשה יהיה האימאם ח'ומייני".
בשנים שקדמו למלחמת חרבות ברזל איראן תמכה בהקמת צבא מאומן ומחומש היטב שיתפרס על גבולות ישראל ויכה בה קשות ממספר כיוונים וחזיתות, ולמעשה ירתיע את ראשיה מלפעול נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן. בזמן שאיראן עסוקה בהכנעת עמים ושטחים ערביים שנתפסו באופן מסורתי כחלק מהאגן המוסלמי-סוני, ראשי הזרועות הנאמנים לה ירתקו את מדינת ישראל וימנעו ממנה מלאיים על איראן.
כחלק מתפיסה זו, שנועדה לייצר נאמנות בשעת השי"ן של חניקת ישראל והכרעתה, שר החוץ האיראני, עבדאלהיאן, שנספה בתאונת מסוק מסתורית, הרבה לבקר בבירה ביירות. הוא נפגש עם ראשי הזרועות, ובהם חסן נסראללה, זיאד נח'לה ראש הג'יהאד האסלאמי וראשי תנועת החמאס ששהו בלבנון, וביניהם צאלח ערורי שחוסל אף הוא על ידי ישראל ב-2 בינואר 2024.
ובכן, הקול קול ח'מנאי והידיים ידי הזרועות שנבנו פה בנחישות ובהתמדה על ידי המנצח הראשי שחוסל על ידי ארה"ב של טראמפ – קאסם סולימאני. אותו סולימאני הגיע לגבול ישראל בדומה לנשיא איראן מחמוד אחמדינג'ד, ושר החוץ האיראני עבדלהיאן והשקיף על הגליל העליון מטיילת איראן שהוקמה בכפר מרון א-ראס החולש על הגליל העליון. איראן הציבה שם דגם של כיפת הסלע ובראשו מתנוסס דגל איראן, בצעד שהדגים את שליטתה במרחב והאיום הבלתי ניתן לערעור שהציבה כנגד ישראל.
לצד זאת, איראן רצתה למנוע תרחיש לפיו אחת מזרועותיה פותחת במערכה עצמאית מול ישראל, ובכך עלולה להיפגע קשות ולהיגרע מהזרועות המרכיבות את עניבת החנק הלופתת את ישראל, כפי שאירע לחיזבאללה בשנת 2006, אחרי חטיפת הלוחמים גולדווסר ורגב שהובילה למלחמת לבנון השנייה. מלחמה שבסיומה אמר נסראללה, כי אילו ידע שאלו תהיינה תוצאות פעולתו היה נמנע ממנה.
במטרה לחזר אחר ההמונים הערביים במזרח התיכון, ולמשוך אותם לזרועותיה של הרפובליקה האסלאמית של איראן, הוביל האמאם ח'ומייני, מנהיגה הראשון, מהלך שקבע כי יום השישי האחרון של חודש הרמדאן, יוכרז כיום ירושלים, ויצוין בהפגנות ובדרשות אודות חשיבותה של העיר לאסלאם והחובה לשחררה מידי השטן הקטן, הלא היא ישראל. לתפיסתה ישראל מהווה את הזרוע הקדמונית של האימפריאליזם המערבי השטני, בראשות ארצות הברית ובריטניה המכונות "השטן הגדול".
ח'ומייני סבר כי הדרך לכרבלא עוברת דרך ירושלים. דהיינו, החיבור של מאמיני האסלאם לתפיסה השיעית יתאפשר רק אם איראן תהווה כתובת למאווייהם הלאומיים והדתיים של העמים הערביים המבקשים להשיב את ירושלים לחיק האסלאם והערביות, תוך הכחדת הישות הציונית הזרה. ח'ומייני סימן את איראן כמנהיגת העמים האסלאמיים, מיד לאחר "בגידתה" של מצרים בסוגיה הפלסטינית ובחזון שהתבטא בוועידת ח'רטום להילחם עד חורמה בישראל ובמשטר הציוני.
איראן בנתה אימפריה – כמעט
כך ח'ומייני הצהיר, כי הדרך לירושלים עוברת דרך כרבלא שהיא אחת מערי הקודש השיעיות ובה נקבר האימאם חוסיין מייסד השיעה. כרבלא היא עיר השוכנת בעיראק של ימינו וקדושה לשיעים מכיוון שבה נקבר האימאם חוסיין, נכדו של מוחמד, נביא האסלאם. השיעים מאמינים שכתר האסלאם צריך להיות בידי צאצאי הנביא, וחוסיין שקרא תיגר על הלגיטימיות של הח'ליפות האומיית, יצא למלחמה נגדה ונהרג על ידי שליחיו של הח'ליף יזיד האומיי, מנהיג הזרם הסוני, באקט משפיל של עריפת ראשו. ראשו של חוסיין נשלח ליזיד הח'ליף האומיי, ושם הוצג לראווה כסמל לניצחונו של יזיד על ההנהגה.
האירוע מסמל את ניצחונם של הסונים על השיעים, שמאז הפכו למיעוט נרדף. עד היום מבכים המאמינים השיעים את מותו ביום העשירי של חודש מוחרם, יום העאשורא. ח'מנאי יורשו של ח'ומייני ראה במאבקה של איראן בישראל ובמערב מאבק המשלב את המאבק של העמים המדוכאים באימפריות המבוססות והמדכאות עם המאבק של זרם השיעה להוביל את העולם. מאבק במערב ההדוניסטי שיובל על ידי השיעים שקופחו לאורך ההיסטוריה ונבצר מהם למלא את ייעודם ההיסטורי.
בשנים האחרונות דומה היה כי איראן השיעית, בנחישותה להיאבק בישראל, הופכת למדינה הנערצת על המוני המוסלמים בעולם. האחיזה האיראנית בתימן, בסוריה, בלבנון, בעיראק ואף בעזה וביהודה ושומרון הפכו אותה לאימפריה אזורית.
במהלך השנה האחרונה, ישראל הצליחה להחליש בשיטתיות את זרועות התמנון שהציבה איראן על גבולותיה, ובראשן את האמירות האסלאמית הסונית של חמאס ברצועת עזה, ואת השליטה המוחלטת של חיזבאללה על גבול לבנון. רצף של תקיפות מסיביות על כוחות הפרוקסי האיראני בעיראק, במזרח סוריה ובאזור הגולן הסורי כוונו להוות מסדרון ישיר לגבולה של איראן, המאפשר למטוסי חיל האוויר לעשות במרחב ככל העולה על רוחם. הנקודה הארכימדית של ההתנגשות בין איראן לישראל הוכרעה, וישראל שהוגבלה ביכולתה לטוס מעל מדינות כמו ירדן וסעודיה בדרך אל איראן, מצאה עצמה משוחררת משיקולים אזוריים וחופשיה לעוף כפרפר ולעקוץ כמו דבורה, בדרכה אל הנוקאאוט.
אומת השח במהלך כפאי
האיראנים הם אומני משחק השחמט, יש להם סבלנות והם משקיעים לטווח ארוך, ולכן יש להביסם על פי דרכם – בסבלנות, בנחישות ובהתמדה. ובמילותיו של נפוליאון בונפרטה, אחד מגדולי המצביאים: "הניצחון הוא נחלת המתמידים". או במקבילה העברית: יגעת ומצאת האמן.
במלחמת המהלומות אליה הצליחה ישראל להוביל את איראן, נדמה כי ישראל מנסה להכניע את האימפריה הפרסית באמצעות מהלך שח, אליו היא חותרת.
ישראל משלבת שני מהלכים מנצחים מעולם השחמט במאבקה לפורר את האימפריה שהקימה איראן. מצב של "שח" ומצב של "כְּפַאי". "שח" במשחק הזה הוא איום על המלך – במקרה שלנו, המדינה האיראנית – איום הצהרתי על מצב בו היריב עשוי להכריע את המשחק במהלומה הבאה. איראן שסוף סוף הפכה למאוימת בעצמה, חייבת לשנות מצב זה על ידי הזזת המלך, חסימת קו ההתקפה של הכלי המאיים, או על ידי הכאה של הכלי המאיים. דא עקא, איראן לא יכולה לשנות את מיקומי האתרים האסטרטגיים שלה המאוימים על ידי ישראל (הזזת המלך), היא גם לא יכולה לחסום את קווי ההתקפה של חיל האוויר, מכיוון שמערכות ההגנה האוויריות שלה נחותות ביחס ליכולות האוויריות של ישראל, ואלו שעדיין שרדו לאחר מתקפת המחץ הישראלית, לא יוכלו להגן עליה.
הכלי האחרון שיכלה לשלוף מהשרוול, הכאת הכלי המאיים – צה"ל ובעיקר המערכות האוויריות הישראליות, נמצאות בעליונות מוחלטת מול כוחות הפרוקסי האיראני הפרוסים במרחב העיראקי והסורי. כך שלא רק שהן לא יכולות להכות באיום הישראלי, אלא גם אינן יכולות לחסום אותו מלהכות בלב האימפריה השיעית. מצב זה נקרא "מט". לצד מהלך זה, בעקבות התקיפה האווירית הישראלית במסגרת מבצע "ימי תשובה", מליל ה- 25 באוקטובר 2024, ישראל הכניסה את איראן למצב הנקרא בשחמט כְּפַאי. במצב זה נכפה על היריב להזיז את הכלי לעמדה שתדרדר את העמדה שלו. בנמשל, זהו מצב שבו ההכרח האיראני להכות בתגובה למתקפה הישראלית יגרום נזק גדול מהתועלת לאיראנים.
למעט איום הטילים הבליסטיים, שאין להקל בו ראש, לישראל לא נשקף איום ישיר מאיראן, וכל מהלומה שהאיראנים ינסו להנחית על ישראל תיתפס כ- "קזוס בלי" על ידה, ותאפשר לה לפגוע באחת משלוש המטרות האיראניות, או בשלושתן גם יחד: פגיעה בסמלי השלטון, פגיעה בתעשיית הנפט, או פגיעה בתעשיית הנשק הגרעיני. המתקפה הישראלית לא פגעה רק במעמדה הצבאי של איראן, אלא חשפה את חולשת כלי הנשק של מדינות ציר הרשע – סין, רוסיה וצפון קוריאה – בנות בריתה של טהרן, למול העליונות הטכנולוגית הישראלית.
היסטורית – שתי האימפריות הפרסיות קרסו
בזה אחר זה חיסלה ישראל את ראשי זרועות התמנון האיראני ובראשם את חסן נסראללה והפיקוד הבכיר של חיזבאללה בלבנון, לצד ראשי החמאס דף, סינוואר, הניה וערורי, ואת האחראים על האזור מטעם משמרות המהפכה זהדי ועבאס נילפרושאן.
ישראל נמצאת במצב שבו הקול הוא קול ח'מנאי והידיים ידי הפרוקסי: ידי סינואר, נסראללה ושותפיהם, ראשי הזרועות שנגדעו. כעת נותר להביס את ראש הנחש. ישראל שחקה עד דק את יכולות החמאס ואם תמשיך את מלחמת החורמה בלבנון היא בדרך לעשות זאת גם לחיזבאללה.
ישראל בדרך לעיצוב המזרח התיכון מחדש, והכוח העיקרי שעדיין מונע ממנה מלהיות בעליונות מוחלטת על איראן וגרורותיה, הם כוחות החות'ים בתימן שהטילו עליה ועל האזור מצור צבאי שגובה מישראל מחיר כלכלי. החות'ים גם שלחו כוחות מיומנים לכיוון ירדן וסוריה ואלה עשויים לאיים על ישראל ממזרחה. על ישראל לנצל את יכולותיה האסטרטגיות האוויריות ולהכות ללא רחם במוקדי הכח החות'יים, ובראשם תעשיית הנפט, הספנות ויכולות הטילים.
ובהסתכלות היסטורית: שתי האימפריות הפרסיות ששלטו במזרח התיכון בעבר – האימפריה האחמנית שנוסדה על ידי כורש והאימפריה הסאסאנית הובסו על ידי שני מנהיגים שהיו מצביאים מבריקים: אלכסנדר מוקדון ועומר אבן אל'ח'טאב. אלכסנדר הגדול הביס את דריווש השלישי, מלך המלכים של האימפריה הפרסית, עם העמקת הפלישה המוקדונית לתוככי האימפריה הפרסית לאחר מספר קרבות קשים. במהלך הלחימה ניסה דריווש להילחם באלכסנדר בעצמו בקרב איסוס (333 לפנה"ס), אך הפסיד למרות יתרונו המספרי (בערך 5 ל-1 לטובת הפרסים). לאחר תוצאותיו ההרסניות של הקרב לצבא הפרסי, הציע דריווש לאלכסנדר, במטרה להשיג שלום, 10,000 טאלנטים, את כל אסיה הקטנה, וחלקים נוספים מהמזרח התיכון, אך אלכסנדר סירב.
בלית ברירה, דריווש התחיל להתכונן לקרב נוסף והזעיק את כל עתודותיו. למרות יתרון מספרי גדול הוא הפסיד שוב בקרב גאוגמלה (331 לפנה"ס) ונמלט משדה הקרב. הוא נרצח על ידי אחד האחשדרפנים שלו בשם בסוס כמה חודשים אחרי קרב גאוגמלה, משום שאותו בסוס קיווה לזכות בחסדיו של אלכסנדר על ידי רציחתו של יריבו. פלח אחר פלח נפלה האימפריה הפרסית בידי היוונים.
במאבק מול האיראנים היום, אסור למדינת ישראל להגיע לפשרה, אלא לעמוד על הכנעת איראן של משמרות המהפכה והשמדת כוחה הצבאי.
איראן הכשירה מהלך "להורדת המלך"
כאלף שנה לאחר נפילת האימפריה האחמנית, הביסו כוחות הצבא הערבים המוסלמים תחת הח'ליף עומר אבן אל ח'טאב והמצביא סעד אבן אבי וואקץ את כוחות הצבא של האימפריה הפרסית הססנית בראשות יזדגרד השלישי ובפיקודו של המצביא רוסתום, בקרב קדיסיה בשנת 636, ופתחו את הדרך לכיבושן של עיראק, איראן ואפגניסטן. לא לחינם, קרב זה נתפס עד היום בעיני האיראנים כסמל להשפלתם בידי הערבים ולפירוק הציביליזציה המפוארת שהקימו. מי יודע אם השתלטות הרפובליקה האסלאמית של איראן על שטחי המחייה הערביים במזרח התיכון לא היוו עבור האיראנים את הנקמה בהם…
נפילתה של האימפריה הסאסנית באפקט דומינו דומה למדי לאפקט המתחולל בחודשים האחרונים ביתר שאת. אלפי לוחמי חמאס לצד אלפי לוחמי חיזבאללה עורקים משדה הקרב, נמלטים לאזורים בטוחים, או מסתווים בקרב האוכלוסייה האזרחית, או שמסגירים עצמם לידי ישראל. נדמה כי הצבאות שהקימה איראן במימון מלא מתאדים לנגד עיני המשטר השטני. יתרה מזאת, ההמונים בלבנון, בסוריה ובאירן צועקים געוולד ומחפשים הזדמנות להסיר מעליהם את כבלי השלטון האיראני.
אפילו בני בריתם של האירנים בלבנון: וליד ג'ונבלאט הדרוזי וג'ובראן בסיל הנוצרי חשים ביטחון להתנגד להמשך שליטת השיעים בלבנון, כי כשהאריה נחלש גם השועלים מהלכים בזקיפות קומה. אפילו בשאר אל אסד מתנער מהסיוע האיראני ומנוכחות כוחות חיזבאללה על אדמתו, ומבין שכל נוכחות שכזו תקים עליו תקיפות ישראליות עוצמתיות ותפגע בשליטתו הרעועה ממילא בסוריה.
כשם שהוכרעו דריווש השלישי ויזדגרד השלישי כך יש להכריע את ח'מנאי וראשי משמרות המהפכה והצבא האיראני. ברגע שח'מנאי נתן אור ירוק ללוחמי החיזבאללה המונחים על ידי "יועצים איראניים" ממשמרות המהפכה בלבנון לטווח את בית ראש הממשלה, במהלך שח מט של השמדת המלך, הוא קנה לעצמו גורל דומה. כשם שישראל חיסלה את ראשי זרועות התמנון, היא רשאית לעשות זאת גם לח'מנאי, וחשוב שתעשה זאת. כי הקול קול ח'מנאי, והגיעה העת כי ידום.
במהלך אסטרטגי מחושב ישראל צריכה להמשיך ולהחליש את זרועות התמנון כולן, ובראשן את ראש התמנון, ולאפשר להמונים המדוכאים תחת רגליהם להתקומם ולנער מעליהם את שלטון הרשע. זו מערכה ארוכה, סיזיפית וקשה, שקורבנות רבים בצדה, והיא עתידה להימשך עוד תקופה ארוכה. אבל מזרח תיכון חדש כבר אמרנו?
