ב-15 בספטמבר התכנסה בדוחה פסגת חירום ערבית–אסלאמית בתגובה על מבצע "פסגת האש" – התקיפה הישראלית על מטה החוץ של חמאס בבירה הקטארית כשבוע קודם לכן. עוד בטרם נפתחה באופן רשמי הפסגה, נערך בעיר כינוס מכין בדרג שרי חוץ ובו הוסכם על ניסוח הודעת הסיכום של הוועידה, שמבטאת את חוסר יכולתו של הקולקטיב הערבי-אסלאמי להתאחד סביב קבלת החלטות אופרטיביות "עם שיניים" נגד ישראל. נוכח חילוקי הדעות והעמדות הנבדלות של המשתתפים, הסתפקו משתתפי הפסגה באימוץ רטוריקה חלולה ומתלהמת, נעדרת כל ממד אופרטיבי ממשי.
בדיוני פסגת החירום בדוחה השתתפו מנהיגים ובכירים מ-57 מדינות, ביניהם בלטו נציגי ארבע מדינות ערביות הגובלות בישראל: נשיא מצרים, עבד אל פתאח א-סיסי; מלך ירדן, עבדאללה השני; נשיא סוריה, אחמד א-שרע; ונשיא לבנון, ג'וזף עאון. עוד בלטו בכנס נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס; יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן; והמארח, אמיר קטאר, שיח' תמים בן חמד אאל ת'אני.
מבין מנהיגי המדינות המוסלמיות ראוי להזכיר את נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן ונשיא הרפובליקה האסלאמית של איראן, מסעוד פזשכיאן, שארצו תקפה ביוני השנה את הבסיס האמריקאי אל-עודייד בקטאר, בתגובה על תקיפת מתקני הגרעין שלה. מי שנעדרו מדיוני הפסגה היו מנהיגי איחוד האמירויות הערביות, תוניסיה, אלג'יריה, כווית, מרוקו, בחריין ועומאן.
היעדרותו של נשיא איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד, ראויה להתייחסות מיוחדת על רקע העובדה שב- 15 בספטמבר מלאו חמש שנים לחתימת "הסכמי אברהם" – הנורמליזציה בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. לאחרונה, עוד בטרם התקיפה הישראלית בדוחה, מגלים האמירותים גישה מסויגת כלפי ישראל, שבאה לידי ביטוי באזהרה פומבית כי סיפוח של שטחים באזור יהודה ושומרון מהווה מבחינתם "קו אדום" שיפגע קשות ברוח "הסכמי אברהם". בן זאיד, ראוי להזכיר, היה המנהיג הראשון שהגיע לקטאר יום אחרי התקיפה הישראלית בראש משלחת רמת דרג, באופן שעורר הדים במערכת הערבית ונתפס כאיתות מתריע כלפי ישראל.
עוד לפני כינוס הפסגה, בעקבות תקיפת מטוסי צה"ל, פרסם חמאס הודעה ובה הבהיר כי הבכירים בארגון ובמרכזם חליל אל-חיה, המשמש כנציג למשא ומתן העקיף עם ישראל על עסקה חדשה להפסקת אש ולשחרור חטופים, לא נהרג בה. ראוי להדגיש כי עד כה לא פרסם חמאס תמונות של אל-חיה ושל בכירים אחרים בהנהגת הארגון, ובשלב זה לא ברור סופית האם בכלל נפגעו ואם כן – באיזו מידה. עם זאת, כמה מהם הופיעו מאז בראיונות לתקשורת. בהודעה נוספת מטעמו מסר חמאס כי התקיפה הישראלית לא צלחה, אף כי הודה שנהרגו במהלכה חמישה פעילים זוטרים בארגון, בהם בנו של אל-חיה, ראש לשכתו ושלושה אחרים. משרד הפנים של קטאר מסר מצדו כי איש ביטחון מקומי נהרג גם הוא בתקיפה הישראלית.
על פי התבטאויות בתקשורת של בכירים בחמאס, התבצעה התקיפה הישראלית בזמן שצמרת הארגון הייתה מכונסת במטה בדוחה כדי לדון בהצעה האמריקאית החדשה שהגיש הנשיא האמריקני דונלד טראמפ. האחרון דרש בהצעתו את שחרור כל החטופים ביום הראשון להפסקת האש והבטיח לספק ערבויות לניהול משא ומתן על סיום המלחמה.
"השפעה ישראלית על האזור – אשליה מסוכנת"
בנאומי המנהיגים שהשתתפו בפסגה נשמעו הצהרות שהדגישו את הסולידריות עם קטאר בעקבות תקיפת צה"ל בעיר הבירה, כמו גם קריאות למיצוי הדין עם ישראל ולהפסקת "התוקפנות" מצידה נגד חמאס ברצועת עזה. אמיר קטאר, אאל ת'אני, האשים את ישראל כי מטרתה העיקרית היא סיכול המשא ומתן עם חמאס בעניין החטופים והפסקת המלחמה והזהיר כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, "חולם להפוך את העולם הערבי לאזור השפעה ישראלי, ומדובר באשליה מסוכנת". עוד הוסיף האמיר כי קטאר נחושה לעשות כל שיידרש כדי להגן על ריבונותה ולבלום את התוקפנות של ישראל.
נשיא מצרים הדגיש בנאומו כי פעולותיה של ישראל פוגעות בהסכמי השלום שנחתמו בינה לבין המדינות הערביות באזור והזהיר: "מה שקורה עכשיו מעכב את עתיד השלום, מאיים על ביטחון ישראל ועל ביטחונן של מדינות אחרות באזור ומעכב את הסיכוי למימוש הסכמי שלום חדשים". התבטאות זאת של א-סיסי נאמרה לאחר פרסומים מתלהמים קודמים שלו נגד ישראל, שהופיעו לאחרונה בתקשורת המצרית. דבריו נותנים ביטוי לחשש הקיים בקרב השלטונות בקהיר מכך שישראל תנסה בשלב מסוים לפגוע גם במנהיגים של הארגונים הפלסטינים השוהים בעיתוי הנוכחי במצרים.
מזכ"ל הליגה הערבית, אחמד אבו אל-ע'יט, כינה את התקיפה הישראלית בדוחה כפעולה "החורגת מכל גבול". הוא הדגיש כי מטרת הפסגה אינה רק להביע סולידריות מצד הקולקטיב הערבי-אסלאמי עם קטאר, אלא גם להעביר מסר ברור לקהילה הבינלאומית לפיו "אין לשתוק עוד מול התנהגותה של מדינה שפועלת להבעיר את האזור". התקיפה בדוחה, הוסיף אל-ע'יט, היא מזווית ראייתו "מעשה שפל ופחדני" והתפארותה של ישראל בפעולה משקפת הדרדרות מוסרית מבחינתה. נוכח זאת, הדגיש כי "השתיקה מול פשעים אלה היא פשע בפני עצמו".
נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, חזר בנאומו בפסגה על קריאה שהפנה פעמים רבות בעבר לקהילה הבינלאומית לנקוט אמצעים מעשיים במגמה לבלום את ישראל או לפחות להצר את צעדיה.
מדינות המפרץ מצופפות שורות
הודעת הסיכום של הפסגה הטילה אחריות מלאה על ישראל למגמת ההסלמה המתרחשת באזור, ומתחה ביקורת על כך שהקהילה הבינלאומית אינה נוקטת צעדי ענישה ממשיים נגדה. המשתתפים הביעו במסגרתה סולידריות מוחלטת עם קטאר וקראו לנקיטת צעדים מדיניים לריסונה של ישראל. בהקשר הפלסטיני הדגישה הודעת הסיכום את הצורך לפעול לסיום המלחמה ברצועת עזה ולגבש את תוכניות השיקום שלה, והצביעה על הסכנה הגלומה בהחלת הריבונות הישראלית על שטחים באזור יהודה ושומרון.
אלא שהודעה זו נמנעה, כאמור, מהתייחסות לנקיטת צעדים קונקרטיים נגד ישראל, גם אם התאפיינה בהתייצבות ברורה וחד משמעית לצד קטאר. היא שיקפה את הלוך הרוח ואת הסנטימנטים הרווחים בעיתוי הנוכחי במערכת הערבית-אסלאמית נגד ישראל, תיארה את התקיפה כ"פחדנית ובלתי חוקית" וראתה בה תוקפנות בוטה נגד מדינה ערבית ומוסלמית, הפרה בוטה של ריבונות קטאר ואיום חמור על שלום האזור וביטחונו.
לצד זאת הודגש כי הפסגה מאמצת את "הכרזת ניו יורק", שהתקבלה על ידי העצרת הכללית של האו"ם בנוגע לפתרון שתי המדינות ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 4 ביוני 1967 ובירתה ירושלים המזרחית. מנהיגי ערב שהגיעו לקטאר בירכו בהודעתם על קיומו של הכנס הבינלאומי לפתרון הסוגייה הפלסטינית בהובלתן של צרפת וסעודיה וציינו כי מסגד אל-אקצא הוא מקום פולחן למוסלמים בלבד, תוך הבעת תמיכה בניהולו ההאשמי.
עוד קודם להודעת הסיכום, במהלך הפסגה, פרסמו מנהיגי מדינות המפרץ הצהרה משותפת שבה הנחו את מועצת ההגנה ושיתוף הפעולה של מדינות המפרץ להתכנס בדחיפות בדוחה בעקבות התקיפה של ישראל. כמו כן הופיעה בהצהרה קריאה להפעלת מנגנון ההגנה הקולקטיבית של המדינות. על פי אמנת ה- GCC – Gulf Cooperation Council – ארגון אזורי הכולל את שש מדינות המפרץ – כל התקפה על המדינות החברות בו וכל איום על מי מהן, שקולים לאיום על כולן. הסכמה זאת מאפשרת להן לקיים תיאום משותף להגנה על הביטחון האזורי ולחיזוק היציבות. מנגנון ההגנה המשותפת של הארגון כולל חילופי מידע מודיעיני, קיום אימונים צבאיים ואפשרות לפריסת כוחות משותפים במידת הצורך. עם זאת, בדיווחים ממקורות ערביים נמסר כי הצהרה זו מהווה בגדר עמדה סמלית בלבד ואינה מצביעה במפורש על צעדים מעשיים מידיים.
לפי הערכות בתקשורת, בנסיבות אלה הודעת מדינות המפרץ משקפת רצון מצדן לאחד עמדות פוליטיות מול המתחים האזוריים, מבלי לעבור כעת לצעדים צבאיים מוחשיים. עוד צוין בהצהרה כי מועצת ההגנה ושיתוף הפעולה רואה בתקיפה בקטאר מהלך החותר תחת מאמציה של מדינה זו לתווך להפסקת אש ולשחרורם של החטופים הישראלים המוחזקים בידי חמאס בעזה ושל אסירים פלסטינים.
איתותים מדאיגים ממצרים
בהמשך לדבריו של הנשיא א-סיסי שציינתי לעיל, ראוי להזכיר כי בתקשורת הערבית דווח לאחרונה שבעקבות התקיפה בדוחה החליטה מצרים לצמצם את קשרי התיאום המתקיימים בינה לבין ישראל עד להודעה חדשה. באותם דיווחים נטען כי מצרים בוחנת את האפשרות לשנות את מתכונת הקשרים עם ישראל, ובמיוחד את אלה המתקיימים בערוצים הצבאיים-ביטחוניים בין שתי המדינות. מנגד באמצעי התקשורת בישראל דווח כי החלטה מצרית כזאת אינה מוכרת והובהר כי "מקורות מצריים המעורים בקשרים המתקיימים בין שתי המדינות" הכחישו את הדיווחים בעניין זה והדגישו כי "הקשרים הביטחוניים-מודיעיניים ביניהן נמשכים כרגיל".
מצרים הייתה בין המדינות הראשונות שגינו את התקיפה של ישראל בדוחה. בהודעת משרד החוץ המצרי לאחר התקיפה נאמר כי קהיר "קוראת לקהילה הבינלאומית לקבל על עצמה אחריות משפטית ומוסרית בנוגע להפרה בוטה זו, לנקוט פעולה מידית לעצירת התוקפנות הישראלית ולדרוש מהאחראים לתת דין וחשבון כדי שישראל לא תוסיף לחמוק ממנו". בהודעה המצרית נאמר כי מדובר ב"החרפה שפוגעת במאמצים הבינלאומיים שמטרתם להרגיע את המצב, ומאיימת על ביטחון האזור והיציבות בו".
על הגישה בקהיר כלפי האירוע כולו מעיד גם הדיווח שהתפרסם ב"Wall Street Journal", לפיו גורמים מצריים היו בין אלו שהזהירו את בכירי חמאס בקטאר מפני אפשרות של תקיפה ישראלית והמליצו להם להגביר את האבטחה סביבם.
לסיכום, פסגת החירום שהתכנסה בדוחה ביטאה בנאומי המנהיגים שהשתתפו בה ובנוסח הודעת הסיכום שלה, כצפוי, את התייצבות הקולקטיב הערבי-אסלאמי לימינה של קטאר בעקבות המתקפה הישראלית על מטה החוץ של חמאס, ומתחה ביקורת נוקבת על המערכה שמנהלת ישראל נגד ארגון הטרור ברצועת עזה. לצד ההצהרות יכולות תוצאות הפסגה לשמש אבן בוחן בכל הקשור ליכולתן של המדינות הערביות והאסלאמיות לתרגם למונחים מעשיים את התמיכה בקטאר ואת התייצבותן לימינה לאחר התקיפה הישראלית. בעניין זה ניתן לקבוע בצורה נחרצת, כי לצד הכעס והתסכול הרווחים בקרב המשתתפות בפסגה, חילוקי הדעות והבדלי העמדות הקיימים ביניהן מהווים בלם משמעותי ובלתי עביר כמעט, המונע מהן מלהסכים על קבלת החלטה אופרטיבית לנקוט צעדים אקטיביים נגד ישראל.
במבט קדימה, מעבר לקיום הפסגה, עדיין לא ברור מה יהיו השלכות התקיפה הישראלית בכל הקשור לחידוש מאמציה של קטאר לקידום עסקה חדשה בעניין שחרור החטופים והפסקת המלחמה. הרושם המתקבל בעניין זה הוא שהמשך המעורבות הקטארית הוא בהחלט תרחיש ריאלי. מכל מקום, בנסיבות הנוכחיות של המשבר שהתפתח ביחסים שבין ישראל לבין הנסיכות, קיימת גם אופציה נוספת מבחינת ירושלים והיא העדפתה של מצרים כמתווכת מובילה מול חמאס לגיבוש עסקה חדשה. זאת, תוך התנתקות מקטאר בשל התייצבותה הקבועה לצד חמאס והמימון ארוך השנים שהיא מעבירה לארגון.
