המאמצים הקדחתניים בהובלת ארה"ב והמתווכות מצרים וקטר לקדם הסכם טרם הובילו לפריצת דרך של ממש. המתווכות מכנות את המהלך "הסכם החטופים", אך למעשה מדובר בהסכם לסיום המלחמה וזהו גם סלע המחלוקת. הפערים בין הצדדים בעניין ציר פילדלפי עדיין גדולים וכך כנראה גם בעניין מספר החטופים החיים שישוחררו, מספר המחבלים הפלסטינים שישוחררו, זכות הווטו של ישראל על זהות הבכירים ובמיוחד המסוכנים שביניהם, ועניין גירושם או מניעת חזרתם למקומות מגוריהם.
כדרכה, ארה"ב מקפידה לשדר אופטימיות לסיכויי ההצלחה, בעוד ישראל ספקנית יותר וחמאס כדרכו, ממשיך להתל בכולם ולשדר הסכמה יחד עם סירוב לקבל את המתווה המוצע. בה בעת, נציגיו הבכירים של הארגון, כולל ח'ליל אלחיה, המקורב ליחיא סינוואר, עדיין שוהים בקטר ונפגשים עם המתווכים.
עוד לפני שסינוואר נבחר לעמוד בראש הלשכה המדינית של חמאס (6.8.2024), הוא היה הפוסק האחרון ולא אפשר להנהגת החוץ של הארגון לכפות עליו הסכמות כלשהן. עתה משמונה לתפקיד מנהיג חמאס, סמכותו לעניין המשא ומתן היא כבר לא רק ביצועית, כי אם גם פורמלית, והוא ורק הוא יקבל את ההחלטה הסופית.
אף שבלתי אפשרי להיכנס לתוך מחשבותיו ושיקוליו של סינוואר, הרי שלפי ההיגיון המערבי, בחירתו כמנהיג הארגון הייתה אמורה לייצר לו תמריץ להגיע להסכם, לפחות משלושה טעמים. ראשית, הסכם שכזה יכול להבטיח את שרידותו האישית ואת הישארות חמאס כריבון ברצועה. שנית, הסכם כזה יניב שחרור מאות אסירים פלסטינים, רבים מהם אנשי פת"ח. ושלישית, הישגי ההסכם מבחינת חמאס יעלו את קרנה של התנועה בעיני הציבור הפלסטיני ויבטיחו את יתרונה הפוליטי על פני הפת"ח והרשות הפלסטינית. מעבר לכך, הסכם כזה יוביל לשיקום רצועת עזה באמצעות סיוע אדיר, שממנו חמאס ייצא נשכר ויאפשר לו לשקם את יכולותיו הצבאיות והשלטוניות. סינוואר יוכל להציג הסכם כזה כניצחון מוחלט של חמאס, שלא הוכרע על ידי הצבא החזק במזרח התיכון. כך גם הוא יוכל להבטיח את מקומו בספר דברי הימים הפלסטיני.
מצד שני, נראה שסינוואר נותר דבק באמונתו לפיה תחילת הסוף של מדינת ישראל תמומש במלחמה אזורית רחבה שבאמצעותה גם חמאס יינצל ויזכה במעמד החלוץ שלפני המחנה, כמי שחולל את המהלך ההיסטורי. במצב תודעתי זה, צפוי סינוואר לדבוק בסירובו להגיע לעסקה, כשהוא מתמרן, מטפלל ומנסה לנצל את מערכת הלחצים בה נתונה ישראל ואת הביקורת הבינלאומית הגוברת נגדה.
עמדת הנחיתות של ישראל
לכאורה, המשך המשא ומתן בדוחא, מראה כי ארה"ב כמו גם מצרים וקטר מניחות שסינוואר אכן יהיה מוכן להגיע לעסקה וכי הבעיה נעוצה בפערים עליהם יש לגשר. אולם, יכול להיות גם שעצם המשא ומתן הוא המטרה. וכך המשך סבבי השיחות האינסופיים מאפשר לארה"ב להימנע מהודאה בכישלון השיחות, מה שעלול להאפיל על הבחירות לנשיאות ועל מעמדה ויוקרתה. כך הם גם שיקולי היוקרה של קטר ומצרים ורצונן להיוותר גורם אזורי משפיע. ארצות הברית מותחת את התהליך ולוחצת על ישראל כדי למנוע, לשיטתה, מלחמה אזורית ואת הצטרפות איראן למלחמה.
על כל אלה יש להוסיף את חילוקי הדעות הגלויים ודיס-ההרמוניה בין גורמים בצוות המשא ומתן לבין ראש הממשלה והקבינט המדיני-ביטחוני. חילוקי דעות אלה, מנוצלים לצורך סחיטת ישראל לפשרות נוספות, כשהדלפות אודות חילוקי הדעות ועמדות צוות המשא ומתן משמשות את ארצות הברית והמתווכות להפעלת מנופי לחץ על ראש הממשלה, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף, באמצעות העברת מסרים לציבור הישראלי מעל לראשה של הממשלה.
מבחינה זו הממשלה נמצאת בעמדת נחיתות במשא ומתן בשל ההדלפות וחשיפת הדיונים האסטרטגיים מתוך חדרי הדיונים הסגורים. בידיה של הממשלה והעומד בראשה למנוע את ההדלפות הללו, גם אם העניין כרוך בהחלפת צוות המשא ומתן ומינוי גורמים מקצועיים מיומנים שיישאו ויתנו ברוח התכלית והמגבלות שקובע הדרג המדיני.
מאז תחילת המלחמה וביתר שאת בשבועות האחרונים, מתברר שרסיסי ארגונים ופלגים ברצועת עזה, מחזיקים בשליטתם חטופים חיים ומתים. ארגונים אלה מרחיקים עצמם מסינוואר ומתנגדים לכל פשרה עם ישראל. חלק מהם קיצונים יותר מחמאס, נחושים להמשיך את המאבק ומתנים את הסכמתם לעסקת חטופים רק במחיר שחרור כל האסירים הפלסטינים הכלואים בישראל והחזרת המצב ל-6 באוקטובר.
אחת מנקודות התורפה של התוכנית מנקודת מבטם של חמאס והקיצונים ממנו, היא שבסופה של העסקה המוצעת ייתכן שלא כל אסיריהם ישוחררו. נראה שישראל והמתווכות משלימות עם סירובו של חמאס להעביר את רשימת החטופים החיים המוחזקים על ידי הארגון. סירוב להציג את הרשימה הזו, גם בהינתן הסכם חתום בין הצדדים, מעיד בין היתר גם על חשש של חמאס לחשוף את המספרים ואת זהות החטופים, מכיוון שייתכן מאוד שמספרם קטן משמעותית מההערכה, או מהתקווה שלנו ובעצם החשיפה הארגון עלול לאבד מכושר המיקוח ומדרישות המחיר שלו.
הנחת הייסוד הנה שבכל מצב, חמאס ישאיר בידיו מספר חטופים כתעודת ביטוח מאחר וסינוואר לא יסמוך על שום ערובה שתבטיח שישראל לא תפגע בו. מבחינתו המשך החזקת חטופים בידיו מהווה כלי חשוב להנצחת המאבק ופגיעה בחברה הישראלית. זאת בלי כל קשר לחטופים המוחזקים על ידי פלגים אחרים. מבחינת ישראל, מצב זה צריך לשנות את כל הפרמטרים של העסקה והמחירים האסטרטגיים והמוסריים שהיא נדרשת לשלם. במצב הקיים זו אינה עסקה סבירה לישראל.
ישראל לא יכולה להבטיח את שחרור כל החטופים החיים, ואפילו לא את שחרור כל גופות החטופים. תמורת הישג מאוד מוגבל, שעלול לדון למוות או לשבי ארוך את שאר החטופים החיים, ישראל תאלץ להיפרד מכל המנופים שבידיה. למעשה, לפי העסקה המוצעת, אפילו אם היא תופר באיזשהו שלב משלביה, ישראל תתקשה מאוד להחזיר את הגלגל לאחור.
במצב הנתון ובהיעדר תוחלת אסטרטגית ומוסרית לעסקה בתנאים המוצעים, על ישראל לשכנע את ארה"ב ואת המתווכות לאתחול מחדש של כל התהליך. ישראל צריכה לדרוש את שחרור כל החטופים, חיים ומתים, בפרק זמן קצר, תמורת שחרור כואב של מחבלים פלסטינים על פי מפתח שייקבע, תוך הבטחת יציאתם בחיים של שאריות חמאס מהרצועה. מאחר ועל ארה"ב מקובל שיש לבסס חלופה שלטונית אזרחית לחמאס ברצועת עזה, ומאחר וברור שלא ניתן לבסס חלופה כזו במציאות בה חמאס נותר הריבון ברצועת עזה, יש להבטיח את פירוקו המוחלט של הארגון מכל סממני ריבונותו ומכל יכולותיו השלטוניות והצבאיות. לכן לא ניתן להתנגד לדרישה להוצאת כל שאריות הארגון מרצועת עזה, בדגש על שאריות ההנהגות הצבאית והפוליטית ובראשן סינוואר.
את הדרישה הזו יש להציג כעמדה משותפת ומוסכמת מצד כל המתווכות ולהציגה כברירה האפשרית היחידה שאין בלתה, תוך תיחומה בזמן. אם הנהגת חמאס תסרב לקבל את ההצעה, או אז ישראל תצטרך להשלים את ההשתלטות על כל רצועת עזה, להקים ממשל צבאי זמני, להשלים את השמדת הארגון על יכולותיו ולהכשיר את התנאים להקמת חלופה שלטונית אזרחית לחמאס.
מה ארה"ב רוצה באמת?
האינטרס העליון של ארצות הברית הנו להגיע להפסקת אש, כאשר השיקולים שתוארו לעיל בהקשר לחטופים, אכן חשובים בעיניה, אך משניים לאינטרס העליון של הפסקת המלחמה. ארצות הברית מבקשת למנוע את הרחבת המלחמה במחירים אסטרטגיים וביטחוניים בלתי נסבלים מבחינת ישראל. זאת מתוך ראיה שהפסקת אש בעזה, תייצר סולם לחיזבאללה להפסיק את הירי ליישובי הצפון ולאיראן סיבה לרסן את שליחיה. הקפאת המצב באופן הזה, הנה בלתי נסבלת לישראל שתצטייר כחלשה, שכל עניינה הוא לדחות את העימות לעתיד בלתי ידוע שבו כל האויבים ימשיכו להתחזק לקראת העימות הבא.
אם ישראל לא תצליח לשכנע את ארצות הברית בנחיצות לשנות את הפרמטרים לעסקת החטופים, או אז, לא תהייה ברירה אלא לעמוד על האינטרסים הביטחוניים שלה ולפעול באופן חד צדדי להבטחתם. האינטרס של משפחות החטופים לשחרור יקיריהם "עכשיו ובכל מחיר" ברור לחלוטין ואין לדון אותן לכף חובה על כך. מאידך גיסא, לממשלה ולדרג המדיני יש אחריות כוללת ורחבה יותר. אלו מחויבים לשחרור כל החטופים ולהבטחת ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל, לשינוי המציאות הביטחונית ולסיכול איומים חמורים נוספים ולבניית העוצמה וההרתעה לשנים רבות. האחריות הכוללת של הממשלה והדרג המדיני לכלל החטופים נשענת גם על עיקרון מוסרי וערכי. ראש הממשלה ובכירי הדרג המדיני יצטרכו לעמוד מול משפחות החטופים שיוותרו ברצועת עזה, כשברור שדינם נגזר לשנות סבל ארוכות, שמשמעותם היא אף גזר דין מוות, ולהסביר מדוע נכון, צודק ומוסרי היה להסכים לעסקה שבה הועדפו חטופים מהקטגוריה המוגדרת "הומניטרית" על פני האחרים. הדרישה לשחרור כל החטופים בפעימה אחת תתקבל גם על ידי רוב משפחות החטופים ועל ידי רוב הציבור הישראלי כדרישה מוסרית ולגיטימית.
