"מערכת הרתעת התוקפנות" הוא השם שבחרו הפלגים האיסלאמיסטיים למבצע שחרור סוריה מהרודנות ארוכת השנים של הנשיא בשאר אסד. אותם פלגים, בראשות אחמד אל-שרע המכונה אבו מחמד אל-ג'ולאני, הצליחו החל מ־27 בנובמבר, בתוך ימים ספורים בלבד, לכבוש חלקים גדולים מסוריה. מדוע נבחר התזמון הזה? ניתן להעריך שתבוסת חיזבאללה במלחמת "חרבות ברזל" – לצד התחושה שגם איראן הולכת ונחלשת – היא שעודדה אותם לנצל את שעת הכושר.
הפלגים התקדמו והצליחו לכבוש תחילה את חלב, לאחר מכן את חומס וכהמשך טבעי לכך נפלה במהרה גם הבירה דמשק. צבאו של אסד התמוטט תוך שעות מספר. בכירים רבים בממשל הסורי ברחו ללבנון, חלקם לעיראק ואחרים התפזרו לכמה מדינות שבמפרץ. הנשיא אסד, על פי הודעת הקרמלין, הגיע יחד עם בני משפחתו למוסקבה אחרי שעמיתו, הנשיא ולדימיר פוטין, העניק להם מקלט פוליטי מטעמים הומניטאריים. לא ברור עדיין מה עלה בגורל אחיו של הנשיא, מאהר, מפקד הדיוויזיה הרביעית ורודן לא פחות מאחיו, המבוקש בשל פשעי מלחמה רבים נגד העם הסורי.
כך למעשה הסתיימה תקופת שלטון העלאווים בסוריה אשר נמשכה 55 שנים. מאז 1970, עם השתלטותו של חאפז אל-אסד על המדינה, שלטה המשפחה ביד רמה וביססה את שלטונה על נאמנות אישית ועדתית. לא עוד. במתקפת הפתע בנובמבר התמוטט הצבא של אסד כמו דומינו. סרטוני החיילים הסורים שפשטו מדים וסירבו להילחם הפכו ויראליים ברשת, ואפילו הצו הנשיאותי האחרון של אסד, אשר הורה להעלות את שכרם של החיילים ב־50 אחוזים כדי לשכנעם שלא לנטוש, לא עזר. החיילים עזבו את המוצבים בזה אחר זה תוך שהם פושטים את מדיהם, אבל למעשה לא רק צבא סוריה נטש את אסד ואת המוצבים שלו. גם רוסיה נטשה את הנשיא המודח ופגעה בברית ההיסטורית בין שתי המדינות שנרקמה לפני יותר משישים שנה. בניגוד לשנת 2013, הפעם רוסיה לא הפעילה את מטוסיה למען צבא אסד או למען שלטונו. חביות נפץ לא הושלכו על הפלגים האיסלאמיסטיים ומכאן נסללה הדרך לכיבוש סוריה ולנסיגת מה שנשאר מהצבא העלאווי אל מישור החוף הסורי, מחוז לטקיה, שם מתגוררים רוב בני העדה.
העיניים תמיד היו אל דמשק
כדי להבין מי עומד מאחורי ההפיכה, רצוי להבין תחילה מהיכן צמח הגוף שהוביל אותה – המטה לשחרור אלשאם, שנוסד ב־28 בינואר 2017. מדובר במיזוג של חמישה פלגים סלפים איסלאמיסטים אשר נלחמו במשך שנים רבות נגד שלטונו של אסד, עד שנאלצו לנוע לאדליב שבצפון סוריה, שם המתינו לשעת הכושר לביצוע המתקפה. טורקיה השכנה אימנה וחימשה אותם לא רק בציוד ואמל"ח אלא גם במידע מודיעיני ובמימון, עד השגת המטרה. אלו הם חמשת הפלגים המרכיבים את המטה, הנחשב לפרוקסי של טורקיה:
- ג'בהת פתח אלשאם – החזית לכיבוש הלבנט.
- חרכת נור אלדין אלזנכי – תנועת נור אלדין אלזניכי.
- לוואי אלחק – חטיבת הצדק.
- ג'בהת אנצאר אלדין – חזית תומכי הדת.
- ג'יש אלסנה – צבא הסונים.
אל-ג'ולאני (43), העומד בראש המטה, נולד בסעודיה למשפחה סורית. הוא הצטרף לארגון אל-קאעידה ב־2003 והיה מקורב לטרוריסט הבינלאומי אבו מצעב אל-זרקאווי, לצידו נלחם באמריקנים בעיראק. הוא נעצר על ידם ונכלא בין השנים 2006 עד 2011, ואחרי שחרורו ייסד יחד עם אבו בכר אל-בגדאדי את ג'ובהת אלנוסרה, במסגרתה נלחם בשלטונו של אסד. עם זאת, הוא התנגד למיזוג החזית שלו עם ארגון דאע"ש וזו הסיבה של היריבות בינו לבין אל-בגדדי, מנהיג הארגון. ב־2016 פרש אל-ג'ולאני מג'ובהת אלנצרה והקים את המטה לשחרור הלבנט. מאז ועד לאחרונה היה מוגדר כמבוקש בקרב האמריקנים אשר הציעו פרס של 10 מיליון דולר על ראשו.
מאות אלפי המורדים החילונים והאיסלאמיסטים אשר נלחמו בצבאו של אסד במהלך האביב הערבי, התרכזו באדליב שבצפון מערב סוריה, כ־60 ק"מ מהעיר חלב ורק כ־40 ק"מ מהגבול הטורקי. שם הם קיבלו במשך שנים הדרכה, חימוש, אימון וסיוע מהשלטונות הטורקים. עם השנים הקימו הלוחמים הסורים סוג של מדינה עצמאית באזור וניהלו את ענייניהם באופן עצמאי.
אך העיניים שלהם היו תמיד נשואות אל דמשק. עם התלות והמימון הטורקי הם הפכו לשכירי חרב, כך למשל כאשר נלחמו הלוחמים הסורים נגד הכורדים וסייעו לחיילים הטורקים בכיבוש עפרין בתחילת 2018 וגם בלחימה לצידם בלוב ב־2019, במסגרת המעורבות הטורקית בלוב. במילים אחרות – הלוחמים הסורים נהיו פרוקסי ואף שכירי חרב שמשרתים תחת המטרייה הטורקית ועושים כדברה של טורקיה. בתמיכה זו הצליחו הפלגים האיסלאמסיטיים לכבוש עיר אחרי עיר בתוך שבוע ולהפיל את שלטונו של אסד.
הפנים החדשות של סוריה
אחרי שכבש את רוב סוריה וביסס את מנהיגותו, הפך אל-ג'ולאני למנהיגה בפועל של המדינה ומשלחות מארה"ב, מגרמניה ומכמה מדינות ערב כבר ביקרו אותו בשבועות האחרונים. כדי לבסס את שלטונו מינה את חבר התנועה הסלפית, מחמד אל-בשיר, לראש הממשלה הזמנית אשר תכהן עד ה־1 במרץ. המטרה – להחזיר את היציבות לסוריה ובהמשך לערוך בחירות דמוקרטיות. הממשלה שמונתה כוללת 13 שרים (בהם אשה אחת) המצביעים כמקשה אחת ולמעשה מתפקדים על תקן ממשלת טכנוקרטים. אחת הטענות שעלו בקרב הסורים היא כי מדובר בממשלה הומוגנית למדי, שבה כל השרים דתיים ושייכים לקבוצות הסלפיות. אין ייצוג למיעוטים כמו דרוזים, עלאווים, שיעים, כורדים ונוצרים ויותר מזה – אין ייצוג למיליוני הסורים שחיים בחו"ל. המנהיג החדש פשוט דילג על עשרות הפוליטיקאים והמשכילים הסורים הגולים, איש מהם לא קיבל הזמנה להשתתף בממשלה הזאת.
בדומה לצעדי הדהֵּ־נָאצִיפִיקַצְיָה שעשתה גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה, ניכר כי סוריה תתמקד בטווח הזמן הקרוב בעיקר במשימות הבאות:
- פירוק כל המילציות החמושות, לרבות הפלשתיניות, והקמה מחדש של מנגנוני הביטחון של סוריה, כולל של הצבא.
- הסדרת מעמדם של החיילים והעובדים במנגנוני הביטחון אשר לא ביצעו פשעים או התעללו באזרחים סורים.
- הכנת רשימה של מבוקשים אשר יעמדו למשפט בסוריה. הרשימה תכלול את הנשיא בשאר ובני משפחתו, בהם אחיו מאהר, ועשרות גנרלים ואנשי ביטחון, לרבות סוהרים בבתי הכלא אשר היו אחראים להתעללויות ולפשעים נגד האנושות.
- הקמת בתי משפט מיוחדים לפושעי המלחמה.
- ביטול חוק הטרור משנת 2012 המקנה סמכויות יתר למנגנוני הביטחון לעצור כל מי שחשוד בטרור, בהקמת תאי טרור או במימון טרור. חוק זו נוצל לרעה על מנת לדכא את העם הסורי, כך נטען בקרב הסורים ופעילי זכויות אדם.
- ניסוח חוקה חדשה וחיזוק מערכת המשפט. במהלך התקופה הקרובה יבוטלו חוקים, יעשו שינויים ויחוקקו חוקים אחרים. הפרלמנט יוקפא על מנת להסדיר את כל הנקודות האלה.
- רדיפתם, כליאתם ושפיטתם של אנשי מפלגת הבעת' ואנשי הביטחון שיש להם דם על הידיים ופסילת מפלגת הבעת' – מפלגתו של הנשיא המודח.
- פסילת דגל סוריה והחלפתו בדגל הירוק המסמל את המהפכה. הדגל, כפי שניתן היה לראות בצילומים מסוריה, כבר הוחלף מהיום הראשון להפלתו של אסד.
- עריכת בחירות כלליות בסוף תקופת הביניים – אם היציבות תחזור למדינה. אם תקופה זו תתארך, ייערכו הבחירות הכלליות כאשר המצב במדינה יתייצב.
- היערכות לקליטת מאות אלפי סורים שהיו פליטים באירופה ובמדינות באזור, לרבות טורקיה וירדן.
הפרוזדור השיעי נסגר
בעידן בשאר אסד הפכה סוריה למעשה למחוז איראני. טהרן הקימה בסוריה מפעלי טילים, פיתחה מעבדות, ייצרה אמצעי לחימה והעבירה דרכה אמל"ח ונשק רב לחיזבאללה. חיל האוויר הישראלי ביצע מעל 500 מתקפות אוויריות בשנים האחרונות, כמעט כולן כנגד חיזבאללה ומפקדות של משמרות המהפכה, אולם צה"ל כמעט ולא פגע בצבאו של אסד. העימות בין ישראל לבין איראן התחולל על שטחי סוריה, כאשר הנשיא אסד הוא שייצר את הפרוזדור השיעי מטהרן לבגדד ועד דמשק ולבנון.
מיליציות עיראקיות ושיעיות התמקמו בדמשק בתירוץ שהן שומרות על המקומות הקדושים של השיעים. תהליך השיעיזציה הגיע לשיאו בשנים האחרונות כאשר האיראנים התבססו בסוריה, רכשו בתים ושכונות שלמות בדמשק ואף תרמו כספים רבים למי שקיבלו עליהם את הדת השיעית. סוריה בעידן אסד הבן שינתה את פניה והפכה לדמויית איראן. אחד המרוויחים הגדולים של ההתקרבות הזו היה חיזבאללה אשר שגשג בעידן אסד, ואנשיו קיבלו נשק ואמצעי לחימה מהפטרון בטהרן, שהחזיק מפקדות בסוריה.
אולם ניכר כי כיום, אחרי סילוקו של אסד, חיזבאללה ספג מהלומה קשה והפך לאחד המפסידים הגדולים של המערכה. הוא הפסיד את החמצן שלו, את נתיב ההברחות שלו דרך סוריה ויצא מובס, פצוע ומושפל ממלחמתו עם ישראל. זהו כבר לא אותו ארגון טרור שהיה בעידן שהסתיים גם הוא לא מזמן, תחת הנהגתו של המזכ"ל חסן נסראללה.
ישראל? לא מחפשים צרות. כרגע
מאז הפלת שלטון אסד ועד כתיבת מאמר זה, השמידה ישראל כמעט את כל הצבא הסורי לרבות חיל הים, התותחנים וחיל האוויר. צה"ל הסב נזקים רבים לצבא סוריה המתפרק ממילא ולא רק שישראל כבשה את אזור החיץ בין שתי המדינות אלא גם כבשה מספר כפרים סמוכים לגבול. שר הביטחון, ישראל כ"ץ, הזהיר כי "אם המשטר החדש יפעל נגד ישראל, או יתיר לאיראן להתבסס מחדש במדינה ולפעול נגד ישראל משטחה – נתקוף בעוצמה ובנחישות נגד ניסיונות אלה ונגבה מחיר יקר וכואב".
מדובר במהלכים אסטרטגיים והצהרות המופנות למפקד הפלגים האיסלאמיסטיים, אל-ג'ולאני. ישראל העבירה לו מסר ברור – אל תשחקו איתנו, כל מי שיעשה זאת או יילך בדרכו של אסד יספוג מהלומה.
השאלה הנשאלת היא האם מלכתחילה לאל-ג'ולאני יש כוונות להלחם בישראל. האם הוא ירצה להשמיע הצהרות אנטי-ישראליות כמו "לשחרר את הגולן", "לשחרר את פלסטין הכבושה" או שמא יפנה לסיוע לאנשי חמאס בעזה. לא בטוח שמנהיג הפלגים ירצה לפתוח חזית נוספת, לפחות לא בשלב הזה. מי שמכהן כמפקד העליון של ממשלת ההצלה ומנהיגה בפועל של סוריה החדשה יהיה עסוק בתקופה הקרובה בענייניה הפנימיים של המדינה וכפי שאמר לתקשורת כאשר נשאל אודות המתקפות של ישראל: "אנחנו לא מחפשים מלחמה".
איראן בחוץ, מי ימלא את מקומה?
הפלגים האיסלאמיסטיים שכבשו את סוריה מתכוננים לשלוט בה במשך שנים רבות. סוריה תשנה את פניה ותהפוך ממחוז איראני-שיעי למדינה איסלאמית-סונית ולראייה – מאז ההפיכה כבר נעשו שינויים במערכת החינוך עם הפרדה בין המינים, כיסוי ראש לבנות, הוספת תכנים איסלאמיים ועוד שינויים לקראת האיסלאמיזציה המתוכננת. גם מעשי הנקמה כלפי המיעוטים, בעיקר נגד העלאווים – כפי שניתן היה לראות בסרטוני הזוועה שהגיעו מסוריה – צפויים להימשך עוד זמן רב, משום שמבחינת השלטון החדש לא ניתן לשכוח או למחול על יותר מחמישים שנות דיכוי.
הרושם שהותירו עד כה הפלגים על המערב בהחלט סביר, אבל מדובר עדיין בתעלומה. האם למשל הם יהיו טובים לישראל? הדעות על כך חלוקות, אם בוחנים את המצב באופן אובייקטיבי. עם הפלתו של אסד אין סיכוי שמישהו בסוריה ישתף פעולה עם איראן. אלפי המיליציות העיראקיות ולוחמי משמרות המהפכה עזבו את המדינה ואל-ג'ולאני הגדיר את איראן כאויב, לא פחות, משום שברור לכולם כי הברית בין אסד לבין טהרן היא שהביאה לחורבנה של סוריה. ואלו חדשות מעודדות עבור ישראל.
בדיווח ב־7 בינואר ב"וול סטריט ז'ורנל" נכתב כי איראן הסיגה את מרבית כוחותיה מסוריה, הכוללים את המיליציות שהפעילה שם במשך שנים. על פי הדיווח, אנשי כוח אל-קודס של משמרות המהפכה נמלטו בחזרה לאיראן, והמיליציות השיעיות התפרקו כליל. "זהו כישלון קטסטרופלי עבור איראן", קבע אנדרו טאבלר, לשעבר מנהל תיק סוריה במועצה לביטחון לאומי האמריקנית. ברברה ליף, בכירה במחלקת המדינה האמריקאית לענייני המזרח התיכון, אמרה בהתייחסה לנסיגה האיראנית כי "סוריה הפכה לשטח עוין מבחינת איראן. זה לא אומר שהם לא ינסו לחזור, אבל כרגע זה שטח מאוד עוין עבורם".
במציאות הנוכחית, אם כן, נדמה כי חיל האוויר הישראלי לא ייאלץ לתקוף בזמן הקרוב מצבורי נשק איראניים על אדמת סוריה או את משלוחי הנשק שיגיעו מאיראן או מעיראק, וסוריה לא תהווה עוד תחנת מעבר ללבנון. עם זאת, יש לזכור כי אסד נמנע מלתקוף ישירות את ישראל והקפיד שלא להתגרות בה. בעידן האב, חאפז אל אסד, ולאחר מכן עד שנת 2011, חזית הגולן הייתה שקטה ביותר. חאפז ובשאר לא דרשו את הגולן בחזרה ולא נלחמו לקבל אותו ולישראל היה את כל הזמן והביטחון שבעולם להשקיע באזור זה, לפתח אותו ולבנות אותו מחדש. השאלה היא אם המנהיגים החדשים של סוריה ידרשו חלקים מהגולן או אפילו יילחמו נגד ישראל כדי לקבלו בחזרה.
ומלבד שאלת העימות מול ישראל – האם הפלגים האיסלאמיסטיים יתמכו בסוגייה הפלשתינית? האם הציר השיעי יוחלף בציר סוני-קטארי-טורקי? טורקיה, שהיא המרוויחה הגדולה מהמהפכה, מחזיקה בקשרים רבים עם תנועות איסלמאיות בתוך ישראל ובקרב הפלשתינים, וקיים חשש כי הציר החדש ינצל את ערביי ישראל כדי לבצע פרובוקציות ואף לתמוך בפעילות טרור נגד ישראלים. ובנוסף – האם הציר הסוני הזה יתמוך בחמאס ובארגוני הטרור או שמא ייכנס לתהליך של נורמליזציה עם ישראל? עוד מוקדם לענות על שאלות אלו, אבל אפשר לומר בוודאות שאתגרים רבים עומדים בפנינו בגזרה הסורית.
