מייד אחרי הטבח הנורא ב-7 באוקטובר כל הדיוט כבר הבין שלב העניין במלחמה שפרצה בעקבותיו היא ההונאה בה נפלה ישראל. התחלתי לדבר ולכתוב על ההונאה האסטרטגית הזו באמצע 2024.
ההונאה היא למעשה חלק מתחום המחקר שלי המכונה "לוחמת מידע" שכולל: לוחמת סייבר, לוחמה פסיכולוגית ולוחמה אלקטרונית, יחסי צבא-מדיה והונאה. עסקתי לרוב בלוחמה הפסיכולוגית – תחום שיש בו התקדמות מסוימת במערכת הביטחון, אך עדיין רחוק מהרצוי. אחד האתגרים הגדולים בתחום, וכנראה שגם הסיבה המרכזית לכך שהתחום לא צובר תאוצה היא המוגבלות במדידת האפקטיביות שלו. בכל מקרה, ללא ספק, מערכת הביטחון שלנו התמקדה באופן מסורתי בעיקר בצד הקינטי של הלוחמה.
בשונה מהלוחמה הפסיכולוגית, לעיסוק בתחום ההונאה אין התנגדות במערכת הביטחון ובציבור, מאחר שגם במערב זו נורמה לגיטימית לשקר בשעת מלחמה לשם קידום יעדים מבצעיים ואסטרטגיים. זאת למרות שלא קל ליישם הונאה, במיוחד כשלעיתים נדרש להונות גם את הכוחות שלנו במסגרת הונאת האויב.
ככל הנראה העיסוק בהונאה, לכל הפחות במדינות המערב, צריך להיות במודעות רחבה של הכוחות בשטח כדי שלא ליפול במניפולציות. כך ניתן ללמוד ממדריך ההונאה של צבא ארה"ב FM 3-13.4 שבהקדמתו כתוב "אל לו לקצין האחראי לשכוח שמדריך ההונאה נמצא באינטרנט…". המדריך הישראלי, במידה והוא קיים, הוא ככל הנראה מסווג. בפומביות שצבא ארה"ב נותן לעיסוק בהונאה יש היגיון רב, מכיוון שהסיווג מסרבל, או בכלל מחבל ביכולת הפעלת ההונאה הטקטית. בישראל, כתפיסה, הסיווג גובר על הכל, כשהנרטיב המוביל הוא "הסוד הוא המפתח לביטחון". תפיסה זו עוצבה עוד בימי הפלמ"ח ("זקס") וכמו במקרים רבים היא ממשיכה להשפיע על תפיסת הביטחון עד עצם היום הזה.
מדריך ההונאה האמריקאי מסביר את מרכיבי ההונאה באמצעות שני מקרי בוחן, הממחישים את העקרונות התיאורטיים של ההונאה. אחד הוא מבצע ההונאה הבריטי בפלישה לנורמנדי, והשני הוא מהזירה שלנו – מלחמת יום הכיפורים. אלא שכפי שאראה, ההונאה החמאסו- איראנית עולה באלף מונים בהיקפה על ההונאה המצרית במלחמת יום הכיפורים.
חשוב לשים לב לכך שאין חידוש בהונאה לדורותיה, כמו שאין חידוש בתחום הלוחמה הפסיכולוגית. שתיהן מבוססות על אותם עקרונות חשיבה אנושיים בסיסיים. החידושים בתחומים הללו הם רק כלי העברת המסרים העומדים לרשות מפעיל ההונאה – הם משתנים ולא התפיסה האנושית.
לוחמה פסיכולוגית זו לא הונאה
עוד חשוב להדגיש את היחס בין לוחמה פסיכולוגית (ל"פ) להונאה. הבלבול הנובע בין שני התחומים הוא ששניהם עוסקים למעשה בפסיכולוגיה. יתרה מכך, יש נטייה להחשיב את ההונאה כמעין תחום מרכזי ואת הל"פ כתת תחום של "הונאה". זו טעות בסיסית שעלולה להסב נזק רב בהגדרת הכוחות ובתיקנון כח אדם בביצוע הפרקטי. שתיהן אכן מפעילות פסיכולוגיה ושתיהן מבוססות על העברת מסרים לקהל יעד. כמו הל"פ ההונאה עושה שימוש בטכניקת שכנוע, לפיה גורמים לקהל היעד לחשוב שהוא קיבל את ההחלטה מרצונו החפשי. ההונאה מתבססת על שיטת שכנוע זו1. הל"פ וגם הונאה מוכוונות לקהל יעד, אבל בעוד שהלוחמה פסיכולוגית עוסקת בכל קהלי היעד האפשריים – קהלי הבית, האויב והציבור הניטרלי – הרי שההונאה מכוונת למקבלי ההחלטות בלבד. כמובן שאין מניעה לשכנע בעזרת לוחמה פסיכולוגית קהלים נוספים שילחצו בתורם על מקבלי ההחלטות של האויב לאמץ תמונת מציאות הנוחה למפעיל ההונאה, אך המטרה הסופית של ההונאה היא מקבלי ההחלטות.
ההונאה (כמו הל"פ) מתבצעת באופן סכמטי בשלושה סדרי גודל – טקטי, אופרטיבי ואסטרטגי, כאשר בכל אחד מהם המטרה היא ליצור תמונת מצב כוזבת וכמובן שהמסרים של כל אחד מהם ירכיבו פאזל אחד המתאים למפעילי ההונאה2. כך ראינו שההונאה האיראנית פעלה בשלושת המישורים הללו – מקבלי ההחלטות בצה"ל, מקבלי ההחלטות במישור המדיני ומעצבי דעה בעולם – כולל המדיה העולמית. קהל היעד הממוקד ביותר הם מנגנוני ההערכה של צה"ל, במיוחד חטיבת המחקר באמ"ן, השב"כ ובמידה פחותה המוסד. במעגל הגדול יותר, ההונאה כוונה למעריכים האזרחיים של ישראל דהיינו מכוני המחקר האזרחיים, המחווים דעתם על נושאים צבאיים, לאקדמיה ולמדיה. המעגל השלישי כולל צוותי חשיבה (THINK TANKS) בעולם, העוסקים במזרח התיכון. קהל היעד במעגל הגדול מכולם הוא התקשורת הבינלאומית.
עיקרון נוסף שניתן ללמוד ממדריך ההונאה האמריקני הוא שהונאה אינה מתיימרת לשכנע שהשחור הוא לבן, אלא להשחיר מעט את הלבן, או להבהיר את השחור, בהתאם לצורך, או במילים אחרות ליצור את התחום האפור. הכוונה ב"אפור" היא לכך שכמבוגרים אנו לרוב תופסים את המציאות כמורכבת ורבת צדדים. תפקיד ההונאה הוא לחזק את אחד הצדדים הללו ולהוביל את מקבלי ההחלטות משם למטרה המיועדת.
אחד מענפי ההונאה הוא הסתרת הכוונות האמיתיות – מהלך המכונה בדוקטרינה הסובייטית מתחילת המאה ה-20 "מאסקירובקה" (MASKIROVKA), ולענייננו מדובר בהסתרת מפעל המנהרות הענק מעיני ישראל. מדובר במפעל הנדסי רחב היקף הכולל הצטיידות בהיקפי ענק, עבודות נרחבות של כרייה, פינוי, דיפון ובנייה. וכל המפעל הענק הזה הועלם מעיני ישראל והעולם באופן מעורר התפעלות. ההסתרה הזו לא יכלה להצליח רק באופן פאסיבי, היא לוותה בהפצת "מידע עזר" שנועד לטשטש את העקבות וליצור תפיסה הפוכה של המציאות באמצעות הדלפת מידע על קשיים מוגזמים בחפירת מנהרות, על השכר הנמוך שמקבלים הפועלים, על העסקת קטינים, על מקרי התמוטטות וכשלים נוספים שכביכול אינם מאפשרים לחפור מנהרות באופן מאסיבי, כפי שבוצע למעשה. כל אלו יצרו תמונה של התקדמות איטית שלא עוררה דאגה.
גם "פרשת המטרו" – התקיפה בה צה"ל תקף רשת מנהרות וחיסל מחבלי נוחבא בתוכן, במרץ 2022 – הפכה לחלק מאותה מזימת הטעיה, כשהיא הוצגה, הן על ידי מערכת הביטחון שלנו והן על ידי האויב, כפגיעה אנושה במפעל המנהרות של חמאס. בדיעבד, ברור שלחמאס היה אינטרס להאדיר את ההצלחה של צה"ל ולהסכים שמדובר ב"פגיעה אנושה", למרות שבפועל חוסל רק חלק קטן מאותה רשת שממדיה התגלו ככל שהמלחמה נמשכה. שאלה גדולה נוספת שעולה מההטעיה המוצלחת הזו של חמאס, היא כיצד הם "העלימו" את כמויות העפר שנכרו ממאות הקילומטרים של המנהרות שנכרו. ההשערה הרווחת מגורמים לא רשמיים, כפי שעולה מהרשתות החברתיות, העפר הזה נמכר לקבלני עפר בישראל. במילים אחרות, ישראל מימנה בעקיפין את מפעל הכרייה הזה שנועד למטרות התקפיות נגדה. מובן מאליו שהשאלה הזו וההשערה הזו צריכות להיבדק במסגרת חקירת המחדל והמלחמה.
- ידוע המקרה של מיינרצהאגן הבריטי במלחמת עזה 1917. קצין מודיעין יצא לסיור ונתגלה על ידי משמר טורקי. בבריחתו נפל תיקו האישי שבו היו הסנדוויצ'ים שהכין עטופים בנייר שמשמש בסיס לסימון מפות. קציני המודיעין הטורקיים הסיקו מסקנה שאלו המפות של התקיפה, אלא שכל המבצע הזה היה מבצע הונאה מתוכנן. העיקרון שאנו לומדים מתוך האנקדוטה ההיסטורית הזו זה לגרום לאויב. "להבין" דבר מתוך דבר. גם במכירות נעשה שימוש בטכניקה דומה כאשר המוכר מעריך מראש מה יבחר הצרכן ונותן לו פריטים יקרים וזולים המכוונים אותו לקחת את הממוצע על מנת שיחשוב שהוא עצמו קיבל את ההחלטה במה לבחור.
- בקמפיין ההונאה בנורמנדי ניתן לראות את הדמאים של טנקים ומטוסים מקרטון מול קאלה הונאה טקטית, מבצעים כמו מבצע קציצה ומבצעי הונאה שנחשפו (בכוונה) בדרג אופרטיבי ואימוני צליחה במתאם קאלה ותשומת לב מודיעינית אינטנסיבית מול קאלה כאסטרטגית.
הונאה של רבבות אנשי מקצוע
מדינות חופשיות מגבשות תפיסה לא רק באמצעות גורמי הביטחון ומקבלי ההחלטות בממשל. יש מאות גורמים נוספים מתחומי האקדמיה והחברה האזרחית שתורמים את תרומתם לגיבוש דעה וסדר יום. בראש ובראשונה מובילים הגופים המעריכים בישראל. מדובר בכמה גופים גדולים שבראשם חטיבת המחקר של אמ"ן. מדובר בגוף גדול מאוד המחולק לזירות ולתחומים שלהם יש ענפים ומדורים. אך יש בצה"ל גופים נוספים שעוסקים באיסוף מידע: מידע שמעבר לגבולות המדינה נאסף על ידי יחידה 504 וענפי המחקר של הזרועות – יבשה, אוויר וים. בנוסף יש זרוע גדולה מאוד של יחידת 8200, שממונה על מודיעין אותות (סיגינט) שגם לה יש זרוע מחקרית, כך שהיא לא רק מעבירה את מה שהיא קולטת, אלא היא גם מנתחת את האותות בעצמה. הגוף השני שמבצע הערכה הוא השב"כ, שגם לו יש מערכת מחקר גדולה המחולקת לדסקים, שהאוריינטציה הכללית שלהם היא מניעת טרור. הגוף השלישי הוא המוסד, שמפעיל מערכת מחקר לפי פריסה עולמית וממילא גם על הסביבה הקרובה.
מחוץ למערכת הביטחון פועלות הן יחידות מחקר משיקות והן זרוע המחקר של המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) – גוף שהיה עליו להיאבק קשות כדי למצוא את מקומו במארג המערכת הביטחונית בישראל. יש גם גוף מחקר של המשטרה במסגרת המודיעין של המשטרה ואף זרוע מודיעין של שירות בתי הסוהר. כל אחד עם הראייה של הגזרה שבתחום אחריותו, אך בכל המקרים הללו מדובר בגופי מחקר ממוסדים עם אנשים הקוראים ודוברים ערבית.
מלבד גופי הביטחון יש את המחלקה למחקר מדיני (ממ"ד) במשרד החוץ, שמקבלת מידע מיותר ממאה שגרירויות ומקורות מידע נוספים שלה הפרוסים ברחבי העולם והיא גם נהנית מיוקרה רבה. זו מוקפת במכוני מחקר ובראשם ה-– INSS המכון למחקרי למחקר ביטחון לאומי, מרכז דיין, שהוא גוף מחקר באוניברסיטת ת"א, והעולם האקדמי-המזרחני באוניברסיטאות הגדולות ובמכללות השונות, כגון מכללת הגליל המערבי. בסך הכל מדובר באלפי אנשים המועסקים בתחום. בין הועסקים קצינים במילואים בדרגים שונים, בדרגות אלוף ומטה, כולל אלופי משנה רבים וסגני אלופים. אלה חוקרים, כותבים ומרצים לצד פרופסורים, מרצים בכירים, הנעזרים בעוזרי מחקר, שחלקם דוברים את שפות המזה"ת. במעגל נוסף ניתן למנות גופים כמו מחלקת המחקר של נאט"ו, צוותי החשיבה (THINK TANKS) הבינלאומיים, כמו תאגיד ראנד האמריקאי, שהוא תאגיד ותיק שנוסד כבר במהלך המלחמה הקרה בין המעצמות ונועד לקשר בין התעשייה לדרג הפוליטי והמחקרי, כדי לקדם את הביטחון של ארה"ב.
בוושינגטון פועלים מאות מכוני מחקר בגדלים שונים, שלכל אחד מהם אינטרס וזווית הראייה שלו. גם באירופה פועלים מכוני חשיבה ומחקר רבים ומחלקות אקדמיות העוסקים בחקר המזה"ת. מרכזי המחקר הידועים בבריטניה, כגון ה-IISS, CHATHAM HOUSE, ביה"ס ללימודי אסיה ואפריקה SOAS היוקרתי, קולג' ANTHONYS ST. באוקספורד וכך בצרפת ובגרמניה. מסביבם יש מעטפת של התקשורת הבינלאומית בכל מדינה ומדינה. בישראל יש לכל כלי תקשורת כתב לענייני ערבים וכתבים לענייני שטחים, לעיתים יותר מאחד. כך גם בעיתונות האיכות כמו הניו יורק טיימס והטיימס הלונדוני. וכמובן שיש גם סוכנויות ידיעות בינלאומיות כמו AP, שבהן עובדים עורכים מנוסים ביותר שעבדו וחיו באזורי המזרח התיכון.
בהערכה זהירה, מדובר בעשרות אלפי אנשים, שכולם היו יעד התקיפה של איראן והיא אכן הצליחה להונות את מרביתם, במה שהתקבע כמושג פופולארי "החמאס מורתע”.
כיצד ההונאה הצליחה באופן פנומנלי?
נתחיל בפסיכולוגיה פשוטה, עקרון החשיבה הקבוצתית GROUP THINK. ראשיתו של המושג בראשית המלחמה הקרה, בניתוח החשיבה האסטרטגית האמריקאית ב"פרשת מפרץ החזירים". כיצד מגיעים לחשיבה כזו? המטרה היא להציג תיזה ובהדרגה להניע ספירלה גדלה והולכת של "הוכחות" תומכות שלכאורה אינן נראות קשורות. לפי אותה פרקטיקה יש להחדיר באופן רציף דיווחים דרך אמצעי התקשורת כגון פרטים המעידים על התבטאויות בחמאס ובאיראן על כך שהתנועה עוסקת יותר ויותר בפוליטיקה מאשר בצבא. במקביל יש לדחות בנועם כל חשיבה אחרת. מאוחר יותר, לעבור ולדכא בתקיפות, לעתים דרך הגחכה, כל ניסיונות כפירה באותה צורת החשיבה. דבר זה יכול להתבצע בקלות יחסית בעולם מרושת גלובלית שבו אנו חיים, שבו קל להעביר ביקורת, ללגלג, לבייש ולחסל יוקרה של אויבים לדעה. ברגע הגעה ל"אמת" אופנתית, כל ערעור עליה הוא מכשול. גורם לאובדן יוקרה, לאובדן הכנסה וכדומה. את התהליך הזה צריך לנהל באיטיות, בסבלנות, מכיוונים שונים ובעזרת משאבים רבים.
איראן התמחתה בהונאה מסוג זה – היא יישמה אותו בעניין החמאס והיא מיישמת אותו בעניין הגרעין שהיא השיגה וממשיכה לפתח בקלות יחסית. יישום פרקטיקת הונאה שכזו דורשת כוח אדם רב וניהול מרכזי. מדובר בחמ"ל גדול יחסית, אך לא יקר במונחים של מדינה. בחמ"ל כזה מועסקים רפרנטים לתחום האקדמיה, רפרנטים לתקשורת העולמית, רפרנטים צבאיים, ורפרנטים כלכליים. הם כוללים את כל תוצרי התקשורת ("ראיון בלעדי עם נציג חמאס") מאמרים באקדמיה, כנסים, סמינרים בינלאומיים ומקומיים. פרסומים, מאמרים, מאמרי דעה, מאמרי סקירה, ספרים וכותרים נוספים. בחברה הגלובלית כולם מזינים את כולם. המדיה, שהיא הכי מהירה וקלה לחדירה, שאינה יודעת שבע וצורכת מסרים ומידע 24/7, אנשי האקדמיה, המשתמשים במידע שנצבר במאגרים, אנשי הביטחון שטובעים במידע הנצבר בארגוניהם ומסתמכים על שיטות מחקר שבהם משתמשים אקדמאים לארגן את ים המידע… קיצורו של דבר – כולם מזינים את כולם.
אם ניקח את המקרה הישראלי – נראה שמדובר בחפיפה גדולה של אותם אנשים, שעוברים עם הזמן ממעגל למעגל. כך מאמ"ן לתקשורת, או לאקדמיה, ומשניהם לפוליטיקה. בצורה זו נוצר מה שהבריטים מכנים OLD BOYS NETWORK של חשיבה ביטחונית, שהיא המבוא לסטגנציה מחשבתית, בשל חוסר האיתגור שבה. עם הזמן המסרים הולכים ומתקבעים, כאשר בוגרי האקדמיה הולכים ללמד בבתי ספר האינדוקטרינציה מתחילה בגיל צעיר3. לכן כבר בסוף התיכון ובראשית האוניברסיטה צריך להחדיר לסטודנטים את האמת הרצויה וכאשר הם מסיימים את התואר הם משוכנעים שהם גילו אותה בעצמם.
בשנה האחרונה נחשפה אך מעט מההתערבות האסלאמית באקדמיה האמריקאית4, – זהו רק קצה הקרחון. ההשקעה באקדמיה המערבית החלה עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת והיא חלק מאותה פרקטיקה שנועדה לשתול את זרעי הרעיונות ולשמש פלטפורמה להנחלת המסרים. חלק מהבוגרים נשאר באקדמיה והתקדם לתארים מתקדמים וחלקם להצבה אקדמית. חלקם נקלט במוסדות מחקר – אזרחיים או צבאיים, או בכתיבת ספרים. חלק לא מבוטל הגיע למדיה. אפשר להרחיב רשימה זו לכלול גם מוסדות שנותנים שירותי תחקיר לסופרים, חוקרים ועיתונאים. העיקרון החשוב בתיאור זה הוא, שכל המערכת הזו שתוארה כאן, היא שכולם מזינים את כולם וכולם משתמשים בכולם. החוקר משתמש באקדמיה, האקדמיה משתמשת בתקשורת. העיתונאי משתמש באקדמיה, האקדמיה משתמשת בארכיון העיתונים. החוקר, האנליסט בצוות חשיבה משתמש באקדמיה ובתקשורת ואיש הצבא משתמש במידע שמגיע אליו בדרכים צבאיות ובתקשורת ובאקדמיה.
עיקרון נוסף הקשור לתרבות הארגונית במערב הוא, שלא מקובל לחלוק על מי שבכיר ממך, בוודאי שלא במערכת הצבאית ובאקדמיה. בצבא, אתה מקבל את המידע והדעה של הקצין שמעליך היא בגדר עובדה – כתורה מסיני. בישראל המצב לא היה כזה עד לפני כעשרים שנה. אז קצין צעיר יכול היה לקום ולסתור את דברי האוגדונר בתום התרגיל והאחרון לא היה נפגע ולרוב הדיון היה ענייני. כיום אסור לסתור קצין בכיר ממך זה לא טוב בשיבוץ לסבב הבא. זו אופנה ארגונית שיובאה מהשתלמויות עומק בצבא ארצות הברית. המצב בישראל כיום הוא קיצוני עד יותר מכיוון שמדובר במדינה קטנה ובמעגלים חברתיים הרבה יותר מצומצמים. במלחמת יום הכיפורים מפקדים לא יכלו לפעול נגד מפקדים אחרים, גם מתוך ידיעה ברורה שהללו טעו. מפקדים בכירים הסבירו בשיחות סגורות, כי מדובר במפקד ש"ישב על סיר בשכבה מעלי, בקיבוץ".
על כל אלה ניתן להוסיף שהתפקידים הבכירים בצבא מאוישים לתקופות קצרות מאוד – של שנה שנתיים. הקידום דורש יציאה ללימודים של שנה או יותר ואז מוקדשים עוד חודשים ארוכים להתמודדות לתפקיד הבא, כשכל הקריירה הצבאית מסתיימת בגיל צעיר יחסית למקובל בעולם. באופן זה לא מתאפשרת התמקצעות של ממש בתפקיד וגם יכולת הלמידה הארגונית מוגבלת, כמו גם הזיכרון הארגוני.
רק מספר מועט של מכוני מחקר דלי תקציב בישראל יכולים לומר "אמרנו לכם", כמו זה של יוצא מערכת הביטחון דר' מרטין שרמן5, פרופ' אפרים ענבר שפרש ממכון בס"א בבר אילן בשנת 2017 והמכון לחקר המזה"ת של דוד בדין (בהמשך). אם נאחד את כל הגורמים הללו נבין את המכניזם – את האנטי-מוביליות של החשיבה הישראלית.
- הסעודים השקיעו בקרנות חינוך אמריקאיות כבר משנות השבעים סכומים ניכרים כדי להשפיע על ספרי הלימוד על האיסלם.
- באוניברסיטת קורנל בלבד מצא מכון ISGAP הושקע סכום של 10 מיליארד דולר.
- המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים IISS
הנחלת הקונספציה – גם בגל"צ
לפי המסמכים שנתפסו וחלקם נחשפו לציבור, החמאס בתיאום עם איראן החל לפעול להנחלת התפיסה לפיה הוא מורתע כשלוש שנים לפני השבעה באוקטובר. זו לא היתה משימה קלה לארגון שמצהיר באמנתו שהוא מחוייב להשמדת ישראל ופעל צבאית בכמה סבבי מלחמה מול ישראל מאז עלה לשלטון בעזה. מחד היה על החמאס לשדר תדמית לוחמנית, לחדור לישראל דרך מנהרות כדוגמת המנהרה בחטיפת גלעד שליט, לשדר עוצמה דרך מצעדים ותצוגות תכלית כמו ניסויי ירי טילי לכיוון הים ומעל לכל, להסתיר את פרוייקט החפירות הענק שניהל. המסרים היו "החיים הטובים בעזה", הדלפות למשפיענים ישראלים שכלל לא הבינו שהם משרתים מטרה צבאית של האויב. כפי שצויין, לא מדובר בהפיכת מציאות משחור ללבן – החמאס כארגוני טרור אחרים, כמו אש"ף, חי במציאות מורכבת. הארגון המורכב הזה העסיק את רוב אנשיו בתפקידי לחימה וטרור וחלקו הועסק בוושינגטון, בארגוני לובי כמו 6CAIR או THE HOLYLAND FUND. גם מי שמתנהל מול בנקאים בהעברת מאות מיליוני הדולרים מקטאר לרצועת עזה, או משם למצריים, לא מצופה ממנו לאורח חיים צנוע, כך שקל מאוד להראות את החיים הטובים, במיוחד אם אפשר להראות ביקורת של אנשי הרשות על סגנון החיים הראוותני של הנהגת החמאס. ייתכן מאוד שהחמאס הפעילו את אנשי הרשות הפלסטינית בכוונת מכוון וייתכן שהדבר נעשה מתוך שיתוף פעולה מלא בהבלטת אורח החיים הראוותני במפרציות של הדרג המדיני שלו. בסופו של דבר החמאס היה מעוניין שגם בפריצה ב-7 באוקטובר אנשי הרשות יפרצו לתוך ישראל, במטרה להעסיק את ישראל בחזית נוספת שלא לדבר על התשתיות שגילה צה"ל בלבנון. בבדיקה ראשונית של דיווחי התקשורת הישראלית שבועיים לפני השבעה באוקטובר סינוואר עוד הודיע על המשך המגעים להחזרת הגופות של אורון ושאול ממבצע צוק איתן. מדובר בטכניקת "הרגלה" – להרגיל את אויבך לחשוב בתבנית מסוימת, מכיוון שבמילא אנשים אוהבים להיצמד להרגלים7. זהו עיקרון פסיכולוגי שפועל היטב בהונאה והוא כשל גדול מאוד לכל אנליסט.
החמאס ואיראן מנצלות גם את דרך החשיבה השונה של אנשי המערב, ובתוכם הישראלים, שכלל לא יכולים להבין מדוע אנשים שניתנת להם בחירה בין הפיכת עזה לסינגפור לבין התמקדות במלחמה ובהרג המוני מעדיפים את האפשרות השנייה. לכן לאנשי המערב, שוחרי השלום קל לקבל את התפיסה לפיה העשירים בעזה מובילים להתמקדות ביצירת העושר ובחיים הטובים וזונחים את תוכניות הלחימה ואת הבטחותיהם לאוכלוסייה בעזה לפיה הם הולכים להשמיד את ישראל. רסיסי המידע על התברגנות הנהגת החמאס ברצועה עשו את שלהם ותרמו לבניית התפיסה הזו8.
- COUNCIL FOR AMERICAN ISLAMIC RELATIONS ארגון חזית של האחים המוסלמים, ארגון עם גישה לישירה לבית הלבן החל מעידן הנשיא בוש.
- צ'רלס דוהיג, כוחו של הרגל, כינרת זמורה ביתן 2013.
- כך גם היה קשה לצפות את פתיחת האינתיפדה השניה על ידי ערפאת לאחר שהשקיע מיליארדים בבניית תעשיית תיירות ברשות הפלסטינית.
איך אפשר לצאת מהקופסה?
כלי התקשורת הישראלים המרכזיים נמצאים בקשר עם החמאס שנים רבות. כך היה גם בחטיפת גלעד שליט, שהייתה מבוא למבצע החטופים הנוכחי. גם בתחנת גלי צה"ל ראיינו בגלוי דוברים של תנועת החמאס בעברית שוטפת. גם כך הועברו המסרים של "העניינים כרגיל".
כאמור, רק מעטים העזו להציג תזה שונה מהמקובל והתבררו בדיעבד כצודקים. אך מעטים הקשיבו להם. כך במקרה של מכון מחקר קטן בשם "המכון לחקר המזרח התיכון". בעוד שמכוני המחקר הגדולים טעו לכל אורך הדרך מאז הסכמי אוסלו, המכון לחקר המזרח התיכון של בדין צדק לכל אורך הדרך. ייתכן מאוד שהמבטא האמריקני שלו, היותו חובש כיפה והייותו מתנחל תושב אפרת הביאו לקטלוגו מחוץ לזרם ולדחיית מאמריו מהחוגים המרכזיים. בדין הוא תלמידו של סול אלינסקי9. יליד ארה"ב דור שלישי, מכיר היטב את הסצנה הפוליטית והחברתית והאקדמית בארצות הברית. בדיעבד הוא הבין היטב את המניפולציה שעושים הפלסטינים על התקשורת הזרה באינתיפאדה הראשונה, ובתקופת אוסלו הוא הבין את המשחק הכפול של ערפאת, אבל לקריאותיו לא היה מענה. במשך עשרות שנים, עקב אחרי ספרי הלימוד של הפלסטינים, שלח צוותי צילום מדי קיץ לצלם את מחנות האימונים של בתי הספר של אונר"א, אבל למעט מעט הבלחות בתקשורת זרה ובתקשורת בארץ, מעולם לא קיבל את תשומת הלב למסריו. זוהי כמובן דוגמה להתכנסות העדרית סביב הקונספט, שהוזנה בידי הפלסטינים ובהנחיית איראן.
הנפילה בהונאה הזו והאסון שהיא המיטה עלינו מחייבים שינוי באקוסיסטם החונק – במכוני המחקר, באקדמיה ובצבא. שינוי כזה עשוי לכלול שילוב חרדים ובוגרי מכינות בחטיבת המחקר ומשם לזלוג גם לאקדמיה ולחברה האזרחית – מכוני מחקר ומכוני חשיבה. החרדים למדנים ורגילים להתווכח כדי להרבות דעות, בסגנון הייחודי שהתלמוד הביא לעולם. בעולם התורני ממנו הם באים מותר לתלמיד חכם לחלוק על מגיד השיעור שלו. לימוד הגמרא גם מתבסס על בניית קונסטרוקציות תיאורטיות והריסתן במחי מילה. חשיבה מהסוג הזה יכולה לעזור מאוד בחשיבה נגד (ה"איפכא מסתברא" עליו המליצה ועדת אגרנט). בחורי ישיבה ומכינות רגילים להתמודדות עם כמות מידע גדולה כדבר שבשגרה, אך גיוסם יחייב חשיבה חדשה גם במציאת מיקום מתאים ותנאי עבודה מותאמים. ראוי שניירות העמדה של שלל המכונים בארץ ובעולם יובאו לידיעת האנליסטים במערכת עם מפגשים קבועים עם נציגיהם כדי לשמוע דיעות אחרות. חשיבה חדשה נדרשת גם להפעלת האוכלוסיה הנפגשת תדיר עם ערבים פלסטיניים, כמו המתנחלים והסוחרים עם פלסטינים. ראוי ללמוד מהנסיון המהפכני והמוצלח של גיוס גדוד "ספר המדבר" בקריאת תנאי שטח באיזורי הגבולות ובאיו"ש. מהפכה כזו נעשתה בעבר עם גיוס פצחנים (האקרים) לצה"ל, תוך אי התעקשות על שגרת גילוח ציחצוח וכומתה בכותפת.
- סוציאליסט אמריקאי, אבי הדוקטרינה של גיוס החברה האזרחית לצרכים של שינוי פוליטי. לא ניתן להבין את המאבק החברתי בישראל בשנים האחרונות ללא היכרות עם תורתו.
