לאחר חודשים של דיונים גלובליים סביב מלחמת רוסיה-אוקראינה, שיחות בין הנשיא דונלד טראמפ לעמיתו ולודימיר זלנסקי, בין זלנסקי לנאט"ו, וגם בין נציגי שני הצדדים בערב הסעודית, הגיע הרגע המכריע: שיחת טלפון בין טראמפ לבין נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. השיחה, שהתקיימה ביום שלישי, 18 במרץ, עוררה ספקולציות עוד בטרם התרחשה, כאשר הנשיא האמריקני פיזר רמזים בנוגע אליה בדרכו חזרה מפלורידה לוושינגטון במטוסו, Air Force One, לאחר שהורה על תקיפת החות'ים בתימן. לאחר כל הציפיות והתחזיות, זמן קצר לאחר שהסתיימה, פורסמו "תוצאות" השיחה: פוסט קצר של טראמפ ברשת Truth, דיווח מפורט יותר מדוברת הבית הלבן קרוליין לוויט, והצהרה מקיפה מהקרמלין.

הודעת הבית הלבן נפתחה בהדגשת הצורך בשלום ובהפסקת אש במלחמה באוקראינה. טראמפ הציע הפסקת אש בת שלושים יום ואוקראינה הסכימה לה, בעוד שפוטין דגל ב"שלום מוחלט" – עמדה המשתלבת עם אמירותיו הקודמות. נראה כי טראמפ מאמץ כאן את עמדת הקרמלין לסיום הסכסוך באופן מקיף. ההודעה המשיכה בחיזוק היחסים הבילטרליים בין ארה"ב לבין רוסיה, תוך ציון המחיר הכבד שגבתה המלחמה משתי המדינות – בדם ובכסף – והצורך לסיימה לטובת העמים משני עברי הגבול.

ההודעה שיצאה מוושינגטון חזרה לרטוריקה המוכרת של טראמפ, שלפיה המלחמה לא הייתה פורצת תחת ממשלו – אמירה שמקבלת משמעות נוספת לאור ההסכמות עם פוטין ומכינה את הקרקע לוויתורים משמעותיים מצד אוקראינה, תוך ערעור על לגיטימיות המלחמה ומימונה מלכתחילה. בין ההסכמות הבולטות: הפסקת אש על תשתיות ומתקני אנרגיה – נושא הקריטי יותר לרוסיה מאשר לאוקראינה – והסכמה על שיתוף פעולה בים השחור ובמזרח התיכון לייצוב המצב. נקודה מעניינת, שאינה מופיעה בהצהרת הקרמלין, היא הסכמת שני המנהיגים כי "לאיראן לעולם לא תהיה היכולת להשמיד את ישראל". ההודעה הסתיימה בהבטחה לשיפור היחסים בין המדינות.

״עבור טראמפ, הדגש על נושאים גיאופוליטיים רחבים מחזק את מדיניות "אמריקה קודם", שבה אוקראינה היא בעיה שנייה בחשיבותה לעומת יציבות היחסים עם רוסיה והתמודדות עם איומים כמו איראן. עבור פוטין, הדיון המורחב מאפשר להציג את רוסיה כמעצמה שוות ערך, שדנה עם ארה"ב על גורל העולם כולו – בעוד אוקראינה לא שותפה לשיח״

הסכמות סלקטיביות מצד הקרמלין

הקרמלין הציג את השיחה כ"דיון מפורט וכנה" על המצב באוקראינה. על פניו, נראה כי פוטין למעשה הגיב להצעות טראמפ, אך ניתוח מעמיק חושף הסכמה סלקטיבית להצעות המשרתות את האינטרסים הרוסיים. פוטין הודה לטראמפ על מאמציו לסיים את העוינות, אך הדגיש כי שלום חייב להיות "מקיף, אמין ומתמשך", תוך התחשבות ב"שורשי הבעיה" – התרחבות נאט"ו, "נאציפיקציה" של אוקראינה, והאינטרסים הביטחוניים של רוסיה. פוטין דחה את ההצעה להפסקת האש בת שלושים יום, בטענה כי היא חייבת לכלול את הפסקת חימוש אוקראינה, לאור "היסטוריה של הפרות הסכמים" מצד קייב (למשל, הסכמי מינסק). לעומת זאת, פוטין נענה לבקשת טראמפ לחוס על חיילים אוקראינים המוקפים בקורסק, תוך התחייבות לטפל בהם בהתאם לחוק הבינלאומי והרוסי – מהלך המשרת את הנרטיב הרוסי של שליטה בשטח.

בהמשך, הסכים פוטין להפסקת אש על תשתיות אנרגיה ואף הורה על יישומה המיידי – צעד המשקף את חשיבותן לרוסיה. הצהרת הקרמלין הוסיפה כי יום למחרת השיחה יתקיימו חילופי שבויים (175 מכל צד), וכי פוטין ישחרר 23 שבויים אוקראינים פצועים כ"מחווה של רצון טוב". המנהיגים דנו גם בנושאים גיאופוליטיים נוספים, הנוגעים למזרח התיכון ולים האדום, כאשר טראמפ הצהיר בעבר כי פעולות החות'ים ייחשבו כפעולות איראניות ישירות – רמז לפוטין לתווך מסר לטהרן. בניגוד להצהרת הבית הלבן, ישראל לא הוזכרה בהודעת הקרלמין אך הודגש שיתוף פעולה למניעת הפצת נשק גרעיני.

פוטין מעניק לטראמפ את הכדור הרשמי של המונדיאל, 2018: ׳מאחורי היוזמה למשחק הוקי קרח מסתתר חזונם של שני המנהיגים לסדר עולמי חדש׳
צילום: Kremlin.ru

הוקי קרח כמראה גיאופוליטית

לקראת סיום הצהרת הקרמלין העלה פוטין הצעה ספורטיבית שטמונה בה משמעות עמוקה יותר משנראה לעין: משחקי הוקי קרח בין ליגת ההוקי הלאומית (NHL) של ארה"ב וקנדה לבין ליגת ההוקי הקונטיננטלית (KHL) של רוסיה, קזחסטן, בלארוס וסין. טראמפ נענה בחיוב, אך מאחורי המחווה מסתתרת תפיסה גיאופוליטית שמשקפת את שאיפותיהם של שני המנהיגים ואת חזונם לסדר עולמי חדש.

ההצעה אינה מקרית – היא מיקרוקוסמוס של היחסים הבינלאומיים כפי ששני המנהיגים תופסים אותם. הבחירה בהוקי קרח אינה שרירותית. זהו ספורט שפוטין מקדם כסמל לגאווה רוסית ולכוח, בעוד עבור טראמפ הוא מתחבר לאהבתו לתחרות ולהצגה. המשמעות האמיתית טמונה בליגות: ה-NHL מהדהדת את אמירותיו של הנשיא האמריקני על סיפוח קנדה כ"מדינה ה-51", ופוטין מאשרר זאת וממצב את טראמפ כמנהיג צפון אמריקה מורחבת. לעומת זאת, ה-KHL ממצבת את רוסיה כאימפריה השולטת בחצר האחורית שלה, כפי שטראמפ רואה את קנדה. הכללת סין שולחת מסר נוסף: פוטין כגשר בין ארה"ב לבין המעצמה האסייתית, מה שמעניק לנשיא הרוסי יתרון במשולש הכוחות הגלובלי.

ההצעה משקפת גם תפיסה של עולם דו-קוטבי: טראמפ נסוג מהגמוניה חד-קוטבית לטובת "אמריקה קודם", ופוטין רואה ברוסיה מעצמה שוות ערך. היעדר נאט"ו מהמשוואה אינו מקרי – שניהם מעדיפים דיאלוג ישיר בין מעצמות על פני מוסדות רב-לאומיים.

הכללת סין ב-KHL מרמזת על נכונות פוטין לשלב שחקנים נוספים, אך תחת חסותו, מה שעשוי להפחית מתיחות בין וושינגטון לבין בייג'ינג תוך חיזוק מעמדו כמתווך. משחקי הוקי, אם יתקיימו, יהיו כלי תעמולה: ניצחון דיפלומטי לטראמפ, והדגשת כוחה התרבותי של רוסיה לפוטין. אלא ששחקנים כמו אוקראינה, נאט"ו וסין עלולים לראות בכך חלוקת עולם שדוחקת אותם לשוליים.

ההתמקדות בספורט עשויה להסוות חילוקי דעות עמוקים, כמו היחס לאיראן, שנותר שונה בין ההצהרות. ההצעה של פוטין היא יותר ממחווה ידידותית. היא משקפת חזון שבו ארה"ב ורוסיה מחלקות ביניהן את העולם, תוך הכרה בשאיפות ההתפשטות שלהן – קנדה לטראמפ, מדינות הסביבה לפוטין – ומציבה את האחרון כציר מרכזי ביחסים עם סין. זו תחרות שהיא גם שיתוף פעולה, כשהמגרש הוא העולם כולו.

אוקראינה ככלי משחק

לבסוף, השיחה – שנבעה, כאמור, ממלחמת רוסיה-אוקראינה והייתה אמורה להתמקד בה – הפכה לדיון גלובלי רחב שהקיף כמעט כל מדינה אפשרית, מאיראן וישראל ועד סין וקנדה, תוך שהיא ממקמת את אוקראינה עצמה כשחקן משני בלבד. השימוש הזה באוקראינה ככלי להצגת עולם דו-קוטבי משרת את הנרטיבים של טראמפ ופוטין. עבור טראמפ, הדגש על נושאים גיאופוליטיים רחבים מחזק את מדיניות "אמריקה קודם", שבה אוקראינה היא בעיה שנייה בחשיבותה לעומת יציבות היחסים עם רוסיה והתמודדות עם איומים כמו איראן. עבור פוטין, הדיון המורחב מאפשר להציג את רוסיה כמעצמה שוות ערך, שדנה עם ארה"ב על גורל העולם כולו – בעוד אוקראינה נותרת חפץ על השולחן, ולא שותפה לשיח.

הדינמיקה הזו ממחישה את מעמדה המוחלש של אוקראינה: במקום לשבת כשווה בין שווים ליד שולחן הדיונים, היא מוצגת כשטח שמועבר מיד ליד, מחולק בין שתי מעצמות שקובעות את גורלה. הסכמתו של טראמפ להפסקת אש מוגבלת, לצד דחייתו של פוטין לכל הסדר שלא מבטיח את האינטרסים הרוסיים, מדגישות כיצד שני המנהיגים משתמשים בסכסוך כמנוף להשגת מטרותיהם הרחבות יותר.

שיחת טראמפ-פוטין חשפה הסכמות מפתיעות – מהפסקת אש על תשתיות ועד שיתוף פעולה במזרח התיכון – לצד חילוקי דעות. בעוד הבית הלבן הדגיש את המחויבות למנוע מאיראן להשמיד את ישראל, הקרמלין התמקד במניעת הפצת נשק גרעיני באופן כללי, מה שחושף גישות שונות כלפי טהראן. ההצעה של משחקי ההוקי ממחישה שאיפה משותפת לעולם שבו שתי המעצמות מחלקות ביניהן את ההגמוניה, תוך הכרה הדדית בתחומי השפעה. השאלה נותרת: האם שיתוף פעולה זה יוביל ליציבות גלובלית, או שיעמיק את הקרע עם שחקנים כמו סין, איראן ונאט"ו?

׳השימוש באוקראינה ככלי להצגת עולם דו-קוטבי משרת את הנרטיבים של טראמפ ופוטין׳
מפה: Basque mapping