במהלך מלחמת העצמאות התקשר משה שרת בהתרגשות אל דוד בן גוריון, יריבו האידאולוגי, וקרא בהתרגשות "הם (הערבים) עוזבים!". אחרי מלחמת ששת הימים ובריחה המונית מאיו"ש לירדן, הקים ראש הממשלה לוי אשכול ועדה קצרת ימים לעידוד הגירה מרצון, אך היא פורקה כעבור זמן לא רב, קרוב לוודאי עקב שחיתות כספית.
הרעיון היה שימוש במגזר הפרטי (דרך סוכני נסיעות ביהודה ושומרון) לאיתור מועמדים להגירה ורתימת מדינות המעוניינות בהגירה אליהן. הוועדה הצליחה לקבל הסכמת מדינה דרום אמריקאית וזו העבירה עשרות אלפי דרכונים ריקים למילוי מיידי מצד היוצאים, כך שיגיעו ליעדם עם דרכון בידם. גם בנק ישראל עזר בהמרת המטבע לזה של ארץ היעד. ההערכה המרחיבה ביותר היתה שמספר היוצאים עמד על שלושים אלף, אך אין לדעת את המספר המדויק.
מקור המונח "טרנספר" בשיח המשפטי והדיפלומטי בשנות העשרים של המאה הקודמת, בעקבות חילופי האוכלוסין בתום מלחמת העולם הראשונה. המונח קיבל את משמעותו השלילית במהלך מלחמת העולם השניה בעקבות ההונאה של גרמניה הנאצית, שבמסגרתה הושמדה האוכלוסייה היהודית ולא הועברה למקום אחר. מפלגת "מולדת" של אלוף פיקוד המרכז לשעבר, רחבעם (גנדי) זאבי, ששאפה לעודד טרנספר מרצון, זכתה לביקורת רבה ונמחקה מהמפה הפוליטית בישראל. ועדות ממשלתיות שונות (כגון ועדת בן פורת) קמו לטפל בנושא וכל מסקנותיהן נגנזו.
המילה "טרנספר" הפכה להיות מוקצה מחמת מיאוס בלקסיקון הישראלי באופן מוחלט. על כן, הצהרתו של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ על העברת האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה למצרים ולירדן, מעלה תסריט חדש ובלתי צפוי בסכסוך הישראלי-ערבי המדמם. לכאורה הרעיון פשוט: התשתית ברצועת עזה נהרסה, מרבית האוכלוסייה חיה בתנאים קשים לאחר מלחמה של 15 חודשים ונשלטת ביד ארגון טרור אלים. אם תינתן לאוכלוסייה זו אפשרות הגירה למקום בטוח עם אפשרות לרווחה כלכלית – יקפצו העזתים על המציאה.
כדרכו של כל חידוש, רבים המתנגדים – כל סקטור וסיבותיו הוא. במאמר זה אבקש למפות את המתנגדים ולהתוות קווי מחשבה ראשוניים שיעזרו ליוזמת טראמפ לצלוח קשיים ראשוניים.
לא מחכים לעזתים בזרועו פתוחות
ראשון המתנגדים ליוזמה הוא חמאס. ארגון הטרור לא יוותר בקלות על שליטתו ברצועה ויפגע באלימות בכל מי שיפגין בגידה ברעיון הלאומי הפלסטיני. די להיזכר כיצד במלחמת לבנון השנייה (2006) ירה חיזבאללה בתושבי דרום לבנון שבקשו לנוס צפונה, וזה בסבירות גבוהה יהיה התסריט בעת עזיבת הפלסטינים את עזה. לכן, כדי לתת סיכוי להגשמת תוכנית טראמפ (ולא רק בגלל זה כמובן) יש להפיל את שלטון חמאס סופית, מה שיחייב לחימה נוספת.
קושי נוסף צפוי בשל הכבוד הערבי. מצרים וירדן יראו בדרישה לקלוט מיליון וחצי פלסטינים פגיעה בריבונותן ובעיקר בכבודן. הפיתויים הכלכליים שיציע טראמפ – לא בטוח שישכנעו אותן מאחר ובעולם הערבי הכבוד הוא שיקול הראשון במעלה בסדר העדיפויות. הפיתוי יצטרך להגיע גם עם מקל – מה שיחייב התערבות צבאית שממנה כאמור מתחמק הנשיא ככל יכולתו.
ההתנגדות הציבורית תגיע מתוך ישראל, מצרים, ירדן והמפרץ – משום שבכל המדינות הללו יש גורמים רבים בעלי השפעה שנהנים שנים רבות מפירות הסכסוך. לפלסטינים ברצועה יש קשרים ארוכי שנים עם גורמים כלכליים בישראל, חלקם אנשי מערכת הביטחון בעברם. למצרים ולירדן יש דאגות פוליטיות רבות עם אוכלוסייה רדיקלית וכלכלה על פי תהום. אין להם כל צורך בעוד מיליון וחצי או שני מיליון פיות להאכיל. במפרץ מממנת קטאר את האחים המוסלמים ואיראן תשמח להסיט את תשומת הלב העולמית מעליה. קל יהיה לכל הגורמים הללו לגייס יחד או לחוד גורמים אסטרטגים ולהפעיל קמפיין רגשי בקנה מידה גלובלי שיכלול תימות של "נטישת בית בפעם השנייה", "הישראלים עושים לפלסטינים מה שהנאצים עשו ליהודים", "אין זו דרכה של היהדות" וכדומה. קמפיין אפשרי יפעל להלהיט את הרוחות בציבור הפלסטיני על ההונאה לכאורה של השטן הגדול והשטן הקטן וידגיש כי מדובר בהבטחות ריקות כתובות על הקרח.
כדי לקדם את היוזמה האמריקנית לכדי היתכנות, כדאי אולי לקחת בחשבון גורמים אלו ולהיערך בהתאם. כדאי לציין שהיציאה של ישראל מהעיר עזה ואחר כך מהרצועה – החל מהסכמי אוסלו – נבעה מהתפישה הבטחונית שהונחלה בקמפיינים גדולים לפיהם לא ניתן לשלוט ברצועה בשלטון צבאי או אזרחי ולכן יש להעביר בכל מחיר את השליטה שם לפלסטינים. תפישה זו עמדה בבסיס הנסיגות השונות והיא מכתיבה ברובה את ההתנהלות של מערכת הביטחון כיום – לפני, במשך וככל הנראה גם אחרי מלחמת חרבות הברזל.
הלקח מחמאס: מעקב צמוד אחר התקציבים
הניסיון הישראלי המצומצם של שיפור איכות החיים בעזה בשנות השבעים באמצעות הממשל הצבאי, נקטע באיבו בשל מסורת שבטית של מגורים צפופים מבחירה ולאור אלימות של אש"ף שפעל לפי הדוקטרינה המהפכנית הוויאטנמית לסכל כל קשר עם האויב. היישוב-מחדש שהוגה הנשיא טראמפ במצרים ובלבנון יחייב חשיבה אורבנית, ארכיטקטונית, סוציולוגית וכלכלית וכמובן בטחונית עמוקה, וכל טעות – גם אם היא נובעת מכוונות טובות – תהיה קטלנית בסופו של חשבון ותביא נזק הן לפלסטינים והן למדינה הקולטת.
נתחיל באספקט הקל מכולם – הכלכלי. צעד של עידוד הגירה בקנה מידה זה מחייב סכומים גדולים שיושקעו באוכלוסייה. עבור מעצמה כמו ארה"ב לא מדובר בסכומים גדולים אך אחד הלקחים שיש ללמוד משיקום עזה אחרי המלחמות הקודמות מראה שרוב מוחלט של הכסף אבד בדרכו למי שנזקק לו באמת. לכן, הלקח הראשון הוא שימוש בסקטור הפרטי לביצוע הפרויקט. בשום מקרה אסור להעביר את הכסף לממשלות או לארגונים בין לאומיים כמו האו"ם, ואמנם גם חברות פרטיות הן בסיכון של דליפה אבל שם ניתן לפעול בשקיפות רבה יותר ותוך שימוש באבני דרך (תשלום בשלבים על פי התקדמות) מה שמצמצם את סכנת התאדות התקציבים.
חלק מהתקציב צריך להיות מיועד לקמפיינים פנים מדינתיים במדינות הקולטות, אשר יעסקו ברווח הטמון בקליטת העזתים בקרבן תוך מתן פיתויים מוחשיים. יש לשער שהשכנוע האמריקאי לא יבוא רק בכפייה אלא בנוסף למענקים והטבות אחרות לכלכלת המדינה הקולטת. הניסיון הישראלי של מעורבות חברות בנייה אמריקאיות בפרויקטים (צבאיים) בישראל הוא סיפור הצלחה ויש ליישמו גם בפרויקט הרילוקיישן הנוכחי.
המדינות הקולטות ישאפו לכנס את האורחים החדשים כדי לשלוט בהם וזהו רגש טבעי – אך אסור שיתבצע. יש לשמור על מבנה חמולתי עקרוני אם רוצים שההגירה תצליח ולא – תתחיל מצוקה חדשה שסופה הפוליטי מי ישורנו.
בהיבט המנהלתי – כדי למנוע שחיתויות יאלצו המארגנים לבצע רישום אוכלוסין עם זיהוי ביולוגי. בעלי "תעודת מהגר" יתחייבו לשמור על חוקי המדינה המארחת כתנאי לקבלת מענק ואישור כניסה. מאגר זה יאפשר שליטה בטחונית מצד אותה מדינה על מנת להשקיט את חששותיה ולמנוע התארגנות איסלמית רדיקלית חדשה במקום זו שפורקה. המדינה המארחת תאפשר לבנקים פרטיים לטפל במענקים האישיים למהגרים החדשים, ותתיר הקמת מערך של תמיכה נפשית שיכלול הכשרה מתאימה של כוח אדם (לא דתי) לסיוע נפשי במהלך הקליטה. על המארגנים להבין שלא מדובר רק באירוע נדל"ני גרידא, אך עם זאת להישמר מלהפוך לפרה חולבת.
יש להקים מערך הכשרה מקצועית והשמה לאוכלוסייה המהגרת בגילאים המתאימים, ובתחום החינוך יש לאפשר למדינה הקולטת הקמת בתי ספר מעורבים של הקולטים והנקלטים. הקמת התשתית תהיה על ידי חברות מהמגזר הפרטי ובפיקוחן.
מבחינת התכנון האורבני – חלק מהתקציבים יחויבו לרכישת שטחים עבור האוכלוסייה החדשה. במהלך היישוב מחדש, במבנים זמניים, יש להציג לתושבים את צורת מבני הקבע ולערבם בתהליך התכנון והבנייה.
אלו הם רק מקצת מהמרכיבים שיש לתת עליהם את הדעת בתכנון המבצע הענק שישנה את פני המזרח התיכון באופן רדיקלי והפעם, יש לקוות, לטובה.
