לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הנכונים לתחילת 2024, מחיר דירה בישראל עומד בממוצע על 1.974 מיליון שקלים ואילו ממוצע השכר עומד על 12,492 שקלים. לפיכך, נדרשות 158 משכורות לקניית דירה בישראל. לפי נתוני הבנק העולמי וגורמים ממשלתיים אחרים, המעובדים על ידי אתר NUMBEO הוותיק, לשם רכישת דירה בת 90 מ"ר בממוצע ארצי, נדרשות 14.2 שנות עבודה (170 חודשים) של משק בית (החישוב נעשה לפי נוסחה מסוימת המשקללת הכנסה פנויה של משק בית). בהשוואה עולמית מדובר בנתון לא מעודד: לפי אותו מדד, בארה"ב נדרשות 4.1 שנים; באיטליה – 10.2 שנים; בריטניה – 9.9 שנים; גרמניה – 9.8 שנים; ספרד – 7.4 שנים; דנמרק ובלגיה – 6.8 שנים. מדובר בפערים דרמטיים שמשמעותם היא שבישראל נדרשות שנות עבודה רבות נוספות על הנדרש במדינות מערביות רבות.

ב-30 במרץ 1995 קיבלה הממשלה ה-25 של מדינת ישראל, בראשות ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל, החלטה דרמטית: "להוביל להורדה במחירי הדירות". בהחלטה נכתב כי הדרך להגשמת היעד תהיה "זירוז הבנייה על קרקעות הנמצאות בידי גופים שלטוניים". בהחלטה דובר על פוטנציאל בנייה של 290,000 יחידות דיור. החלטת ממשלת רבין בזמנו התקבלה בתגובה לדו"ח מבקרת המדינה בזמנו, שופטת העליון בדימוס מרים בן פורת, שכותרתו "תכנון ושיווק של קרקע המיועדת לבניה למגורים".

29 שנים חלפו מאז – אך נראה שהדבר היחיד שהשתנה הוא שמות השחקנים: מבקר המדינה מפרסם דוח נוקב וחריף על מחדל הדיור, הממשלה מאמצת את מסקנותיו – אך כמעט דבר לא משתנה: נכון לסוף שנת 2022 חסרות בישראל כ-200 אלף דירות למגורים נוכח צרכי הדיור כש-14% בלבד מהדירות שאושרו בין השנים 2017-2021 ביוזמת גורמי ציבורי אכן שווקו לציבור (לא כולל יוזמות פרטיות). יש לציין שבינתיים מדד מחירי הדיור זינק ביותר מ-200% ב-15 השנים האחרונות.

במילים אחרות, מאז ימי ממשלת רבין – חלום הדירה של הישראלים רק הלך והתרחק ואלו שבכל זאת הצליחו להשיג לעצמם קורת גג נאלצים להיפרד מסכומי עתק, עם התחייבויות של משכנתה לעשרות שנים שמשכורותיהם הצנועות מתקשות מאוד לכסות.

"כל מי שמוכר לכם ניסים, משקר – אין איזה טריק ששולפים מהשרוול ומוריד את מחירי הדיור, צריך לעבוד בזה", אמר בשנת 2015 שר האוצר לשעבר יאיר לפיד במהלך קמפיין הבחירות שנערכו באותה שנה. לפיד אמר את הדברים זמן קצר לאחר שפוטר מתפקידו על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדצמבר 2014.

לפיד צדק. נס לא קרה למחירי הדיור והם אכן לא צונחים מטה במחי טריק מהשרוול. לפיד עצמו ניסה "טריק מהשרוול" בדמות תכנית "מע"מ אפס" שהגה כשר אוצר ונחלה כשלון חרוץ, אחרי שאף כלכלן לא הסכים לתמוך בה – "זו לא תכנית לכלכלנים", לפיד הגיב. תוכניתו של לפיד גררה ביקורת נוקבת מהרגע הראשון ואף הובילה להתפטרותו של הכלכלן הראשי של משרד האוצר, ד"ר מיכאל שראל.

נדרש לתכנן 2.6 מיליון יח"ד

בניגוד לטריקים מהשרוול, תכנון נכון וארוך טווח הוא כמובן תנאי הכרחי ואפקטיבי במיוחד להפחתה דרמטית במחירי הדיור – בפריפריה ובמרכז כאחד. אך תכנון, כך נראה, הוא כמעט מילה גסה במדינת ישראל ובענף הנדל"ן בפרט. עיון מעמיק בדוחות מבקר המדינה ובמחקרים רבים שנכתבו בנושא מובילים למסקנה חד-משמעית: הדירות בישראל יקרות להחריד, לא רק בגלל היצע וביקוש, אלא במידה רבה כי המדינה, בדגש על מערך הפקידות הבלתי נבחר, מתעקשת לשמר את תחום הנדל"ן במצב הכאוטי.

מדיניות אי-התכנון מובילה לתלות גוברת בגחמות ובאג'נדות של פקידים אלו ואחרים, הנכנסים בנעלי הציבור, וקובעים בשמו איזה פרויקט "ראוי" לקום, לאיזו קבוצת אוכלוסייה "נכון" להעניק הנחות מפליגות – ולאלו לא. נבחרי הציבור במקרה הטוב נעדרים ובמקרה הרע מגבים את שלטון הפקידים – שכמובן נהנים מהסמכות הרחבה, אך משתמטים מלקיחת אחריות לפעולותיהם ומגלגלים אותה לפוליטיקאים. במילים אחרות, המדינה עושה כל שביכולתה להותיר את המחירים גבוהים ככל האפשר – ומשם, כפרפרזה ל'קרמבו' (רמי הויברגר) מהסרט האלמותי 'מבצע סבתא', הם לאט לאט מגבירים.

בשנת 2017 העבירה הממשלה את 'התוכנית האסטרטגית לדיור' שנועדה להגדיר למנהל התכנון ולגורמי התכנון, לרבות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), המחזיקה ברוב הקרקעות במדינה, את היעדים הכמותיים הנדרשים לספק את צורכי הדיור של האוכלוסייה. לפי התוכנית, בשנים 2017 – 2040 נדרש לתכנן כ-2.6 מיליון יחידות דיור (יח"ד). חלק ניכר מיעדי התכנון המפורט התבססו על תכנון על רמ"י ובמסגרת התחדשות עירונית.

במאי 2023 פרסם מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, דו"ח ביקורת נוקב בעל שם זהה לזה שפרסמה המבקרת בן פורת 28 שנים קודם לכן – "תכנון ושיווק קרקעות למגורים". הדוח אמור היה לטלטל את אמות הסיפים במדינה וממנו עולה כי התוכנית הממשלתית נותרה במידה רבה על הנייר. "רמ"י ומשרד הבינוי לא גיבשו תוכנית פעולה לייזום תכנון מפורט, לפי תוכנית הפעולה לתכנון האסטרטגי", קובע המבקר ומוסיף: "משרד הבינוי, מטה הדיור ואגף תקציבים במשרד האוצר, בתיאום עם רמ"י, לא גיבשו תוכנית פעולה להתחדשות עירונית בהתאם להחלטת הממשלה. באזורי הביקוש תוכננו יח"ד בשיעור נמוך מיעדי התוכנית האסטרטגית, ואילו בפריפריה נוצרו עודפי תכנון". עוד עולה מהדו"ח כי מינהל התכנון – הגוף האחראי במדינת ישראל על תכנון פרויקטים פיסיים (כפוף למשרד הפנים) – לא דיווח באופן סדיר לקבינט הדיור על התוכנית האסטרטגית כנדרש בהחלטת הממשלה ומועצת מקרקעי ישראל – הגוף המפקח על רמ"י – לא דנה בתוכנית האסטרטגית, וממילא לא הנחתה את רמ"י לגבש תוכנית עבודה ארוכת טווח על פי יעדי התוכנית. כפועל יוצא מתת-התפקוד של כלל הגופים, קרוב ל-30% מהתוכניות שהובאו לאישור ועדות התכנון בשנים 2017-2021 – לא אושרו.

מחירי הדיור עלו ב-200%; ההכנסות ב-50%

הדו"ח המפורט והמעמיק של המבקר הסתכל בלבן של עיני הישראבלוף התכנוני והצליח לפרק אותו לגורמים. כלי התקשורת השונים הסתפקו בהעתק-הדבק של חלק קטן מתקציר הדוח ומלבד כותרות מפוצצות וסיסמאות דרמטיות – לא העשירו את קוראיהם בידע המהותי.

"מינואר 2007 ועד יולי 2022 עלה מדד מחירי הדיור בכ-208%", מבשר הדוח שסקר תקופה משמעותית של כ-15 שנים. עיקר עליית המחירים התרחש בעשור האחרון, החל מינואר 2012, במהלכו זינק מדד מחירי הדיור בכ-90%. לשם השוואה, מדד המחירים לצרכן באותה עת עלה רק ב-11%, כלומר מחירי הדיור קפצו כמעט פי תשעה יותר ממחירי סלי המוצרים והשירותים – מה שהופך את העלייה במחירי הדיור לקיצונית במיוחד.

חמור מכך, הזינוק המטאורי במחירי הדיור גבוה דרמטית מההכנסות של אזרחי ישראל: בין 2007-2019 ההכנסה הממוצעת ברוטו של משקי הבית עלתה רק ב-50%. גם אם לוקחים בחשבון את ההון השחור וההכנסות הנוספות שאינן מעבודה (השקעות, ירושות וכדומה), מדובר בפער בלתי נתפס שמסביר יותר מכל את הנטל העצום המונח על כתפי הישראלי הממוצע, בעיקר על העשירונים התחתונים ועל מעמד הביניים.

במדינה הנהנית ממנהל תקין, ניתן היה לפטור את הנושא ב"שוק החופשי" – קרי עליית המחירים נובעת מהכללים הקשיחים של ביקוש והיצע – ולכן אם הביקוש לנדל"ן כה גבוה, יתכבדו היזמים הפרטיים להיכנס לעובי הקורה ולפצוח בבולמוס בנייה ממנו יקצרו רווחים עד שיתאזנו המחירים. אך תרחיש זה תקף רק כשהמדינה מתפקדת ומחילה על אזרחיה מדיניות שוק חופשי. בפועל, מדיניות הקרקע בישראל היא הריכוזית ביותר בעולם המערבי, ואולי בין הריכוזיים ביותר בעולם כולו: רק כ-10% מהקרקעות בישראל נתונות בידיים פרטיות, כלומר 9 מכל 10 דונמים בישראל נשלט על ידי המדינה. ברצותה של המדינה, המחירים ירדו; ברצותה, ימשיכו ויזנקו. במה בחרה המדינה? ניחשתם נכונה. על פי נתוני המועצה הלאומית לכלכלה שבמשרד ראש הממשלה, חסרות בישראל לפחות 189 אלף יח"ד "וזאת משום שמספר יח"ד שנבנו היה קטן מהנדרש לפי צורכי הדיור".

המחסור המשמעותי ביותר הוא במחוז המרכז (נפות השרון, פ"ת, רחובות) המאוכלס ביותר בישראל ומונה כ-2.4 מיליון תושבים. במחוז זה חסרות כ-55 אלף יחידות דיור. במחוז ירושלים, הבא אחריו, יש חוסר של כ-46 אלף יח"ד. במחוזות דרום ותל-אביב המחסור עומד על 34 ו-25 אלף יח"ד בהתאמה. בחיפה והצפון מדובר על מחסור של כ-15 אלף יחידות בכל אחד מהמחוזות, אך נתונים אלו אינם בהכרח משקפים את המצב לאשורו, כפי שעולה מהנתונים שיתבררו בהמשך.

במילים אחרות, מונופול הקרקעות הקרוי 'מדינת ישראל' בנה משמעותית פחות יחידות דיור מצרכי האזרחים. באופן טבעי, כשהביקוש לדירות גבוה והיצע הדירות נמוך – המחירים נוסקים. ומי מרוויחה מעליית המחירים? המדינה, כמובן.

הכנסות רמ"י זינקו ב-700%

בשנת 2022, במקביל לעליית המחירים המטאורית, 'חגגו' ברמ"י שיא הכנסות של כל הזמנים – 41 מיליארד שקלים. מדובר בנתון שעד לפני שנים ספורות היה בגדר דמיון פרוע. רק כדי לסבר את האוזן, עד לשנת 2016 הכנסות רמ"י עמדו על נתון חד-ספרתי: מ-6 מיליארד ב-2013 עד 9.5 מיליארד ב-2016. ב-2017 קפצו ל-16 מיליארד שקלים ועד 2020 הם התיצבו על כ-13 מיליארד. בשנת 2021 חלה התפנית המשמעותית, עם הכנסות עתק של 31.5 מיליארד שקלים – זינוק של פי 2.5 משנים קודמות. עיקר העלייה התרחשה בשלהי שנת 2021. בשנת 2022 כאמור נשבר שיא נוסף ונחצה רף ה-40 מיליארד.

משמעות הנתונים ברורה: בתוך פחות מעשור נסקו הכנסות רמ"י כמעט ב-700% – בעלייה שרובה לינארית. הנתונים הרשמיים של 2023 טרם פורסמו, אך ידוע שלמרות ירידה קלה שחלה לעומת 2022, בשל המשבר הכלכלי העולמי והמלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023, הכנסות רמ"י מסתכמות לפחות ב-30 מיליארדי שקלים.

אם חשבתם ששטף הכספים שזרם לקופת רמ"י הוא תוצר של תכנון תקציבי דקדקני – ההיפך הוא הנכון. הפרוטוקולים של דיוני המנהל מגלים כיצד עבר תקציב רמ"י ללא פיקוח ואישור מוקדם, לכאורה בניגוד לחוק. ב-16 בדצמבר 2021 התקיימה ישיבה של מועצת מקרקעי ישראל – הגוף המפקח על רמ"י, שבראשו עמד שר השיכון בזמנו, ח"כ זאב אלקין. המועצה התכנסה לדון בתקציב רמ"י, אך מדובר היה בדיון סרק: תקציב המדינה, ובתוכו תקציב רמ"י, אושרו על ידי ממשלת בנט כחודש וחצי לפני ישיבת המועצה – בנובמבר 2021. "זה קצת הזוי בעיניי", הודה אלקין בפני הנוכחים, והוסיף: "לא נעשה מעצמנו צחוק שאנחנו מאשרים משהו שכבר אושר בפועל, בלעדינו".

אלקין ומנכ"ל רמ"י, יעקב קוינט, ניסו להתנער מאחריות ולהאשים את הממשלות הקודמות במחדל ("זה היה נוהג גם בעבר… לפחות שני עשורים"), אך מדובר בהטעיה: תקציב רמ"י הקודם, שעבר בתחילת 2018, הוצג ואושר בידי מועצת מקרקעי ישראל לפני אישור התקציב בכנסת – בהתאם לחוק. הכאוס לא הסתיים שם: איש הכספים של רמ"י, יאיר כרמל, חזה שהכנסות הרשות לשנת 2021 יסתכמו בכ-16 מיליארד שקלים. בפועל, ההכנסות היו גבוהות כמעט פי 2. בסופו של דבר, ברמ"י חרגו במאות ואף באלפי אחוזים בהיקף הגבייה מהאזרחים: בעוד עודפי ההכנסות (הרווחים) של רמ"י היו אמורים להסתכם בכ-6.2 מיליארד שקלים – בסופו של דבר הם הסתכמו ב-21 מיליארד – פער של 250%.

אלקין אמנם הבטיח בסוף 2021 שייערך דיון "רציני" על תקציב רמ"י לשנת 2022, אך הבטחה זו לא מומשה. לאורך כל אותה שנה לא התקיים ולו דיון בודד על התקציב. חוסר הפיקוח עשה את שלו – כשרמ"י העשירה קופתה בממדים מפלצתיים, ללא קשר לתכנון התקציבי: בעוד שספר התקציב הקצה לרמ"י עודפי הכנסות בגובה של פחות מ-3 מיליארד שקלים – במציאות הנתון עמד על כ-25 מיליארד, לפחות פי 10 יותר. נתונים אלו נחשפו במחקר שחיבר עו"ד רון רוגין, מומחה למדיניות קרקעות ומרצה מן החוץ באוניברסיטת חיפה. "למיטב הידיעה, אין לכך אח ורע בתולדות חוקי התקציב של מדינת ישראל", קובע רוגין, שמכנה את הסיטואציה הנוכחית "קטסטרופה היסטורית". לצעירי ישראל ולצערם של רוכשי הדירות "עודפי הגבייה האדירים אל מול חוק התקציב היא תקלה אסטרטגית מהותית המצביעה על מדיניות של הטלת עומס כספי מכביד על ציבור רוכשי הדירות בישראל".

רכיב הקרקע זינק מ-140 ל-550 אלף שקל

עיקר עודפי ההכנסות של רמ"י מועברים למשרד האוצר. דהיינו, המדינה מנצלת כוחה המונופוליסטי כדי לגזור רווחי עתק על גבם של אזרחיה – רובם מהמגזרים היצרניים שמשרתים בצבא ביחידות קרביות ומשלמים מיסים גבוהים. בצד השני של המשוואה, סכומי העתק בקושי חוזרים לציבור בדמות דירות חדשות.

רמ"י מיהרה להתגאות בנתוני ההכנסות הפנטסטיים, וצירפה לצידם נתונים המצביעים כביכול על כך שהכנסות העתק אינן על חשבון האזרחים, אלא למענם: "רמ"י שברה שיא בשיווקים", נכתב בהודעה לעיתונות בתחילת 2023, שמיד עשתה דרכה למרבית כלי התקשורת. מנכ"ל רמ"י, ינקי קוינט, אף התגאה כי "שיווקנו ברחבי הארץ יותר יחידות דיור ממה שיש בכל חיפה". אך העובדות מצביעות על מציאות שונה בתכלית ולפיהן הגידול בהכנסות של רמ"י לא נבע מגידול בשיווקים, כי אם מזינוק במחירי הקרקע. במילים אחרות, הישראלים משלמים על אותה פיסת קרקע מאות אחוזים יותר – וברשות מקרקעי ישראל חוגגים.

לפי המחקר של רוגין, בשנת 2014 שילמו הרוכשים לרמ"י כ-140 אלף שקל לרכיב קרקע עבור יחידות דיור למגורים. בשנים 2015-16 עלה הסכום לכ-175 אלף שקלים ובשנת 2019 כבר נדרשו רוכשי הקרקעות להיפרד מ-240 אלף שקלים לרכיב קרקע ליח"ד – עלייה של כ-70% בתוך 5 שנים. משם המחירים רק הלכו והאמירו ובשנת 2021 זינק הנתון ל-450 אלף שקלים. בשנת 2022 מדובר כבר על כ-550 אלף שקלים – הכפלה של התשלום בתוך שנתיים וקפיצה של כמעט פי 4 בתוך פחות מעשור. נתונים בלתי נתפסים אלו מלמדים שברמ"י קוצרים רווחים, אך מעגל הישראלים שנהנים מהם לא גדל.

המחקר של רוגין זוכה לרוח גבית מגורמי המקצוע הבכירים ביותר, בראשם נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון. "קצב השיווק ירד, שיעור המכרזים שנסגרים ללא הצלחה עלה והתופעה הזאת עלולה להוביל להאטה בקצב התחלות הבניה", אמר הנגיד בחודש יולי 2023 במסגרת דיון בכנסת על משבר הדיור. הנגיד מבקר דרך קבע את רמ"י על אוזלת ידה בשיווק קרקעות – כשל שמוביל באופן ישיר להעלאת מחירי הדיור. בתחילת השנה הבהיר פרופ' ירון, כי רמ"י אשמה במחירי הדיור לא פחות מהמלחמה. "מחירי הקרקעות צריכים להתאים עצמם כדי שהתשואה לקבלנים תהייה שווה", הסביר הנגיד בדיון נוסף בכנסת, "זה צריך להיות על ידי התאמת מחירי קרקעות, זה צריך להיות מכרזים עם תשתיות, ועם הורדת מחירי המינימום. כמות המכרזים המוצלחים ירדה באופן מהותי, לכן גם ללא המלחמה היינו מגיעים לצמצום מסוים. המפתח הוא הגדלת ההיצע, בכל התהליכים, מהתכנון והלאה".

הנגיד אינו יוצא דופן בדעתו וגם מבקר המדינה לא חסך מילים כדי לשים זרקור על הכישלונות החוזרים של רמ"י. מבדיקה של המבקר עולה, כי לא פחות מ-35% מהמכרזים הפומביים שפרסמה רמ"י לשיווק קרקעות בשנים 2017 – 2021 נחלו כישלון חרוץ. כמחצית מהמכרזים שלא הצליחו פורסמו בפריפריה – הדרום, הצפון והגולן ויהודה ושומרון. לפי המבקר, באותן שנים חלה צניחה של כ-20% בעסקאות שביצעה רמ"י בפועל, וזאת לאחר שרמ"י החליטה באופן עצמאי להוריד בשליש את יעד העסקאות, מ-45 ל-30 אלף יח"ד, מבלי שקיבלה אישור, או בכלל יידעה את הממשלה. "לרמ"י אין מידע כולל ומעודכן על היקף הקרקעות למגורים שתוקף ההסכמים שנחתמו לגביהן עם יזמים פג וטרם נבנו עליהן יח"ד", קובע המבקר. "רמ"י אינה עוקבת אחר מידת עמידתם של היזמים בתנאי ההסכם בעניין השלמת הבנייה, וממילא אין לה תמונת מצב מלאה המשקפת את סטטוס הבינוי על הקרקעות שהקצתה". התוצאה של התנהלות שערורייתית זו היא ששיעור יח"ד ששווקו מכלל יח"ד שאושרו בתוכניות של מקרקעי ישראל עמד בשנת 2019 על 2% בלבד. "מדובר בשיעור נמוך של ניצול קרקעות מתוכננות לצורכי שיווק, בייחוד בשנים 2019 – 2021", נכתב בדוח. על כן, הפוטנציאל התכנוני הקיים למגורים אינו מנוצל דיו לשיווק.

הצגה מניפולטיבית של נתונים

עוד עלה מדוח המבקר, כי ב-35% מתוך 328 תוכניות שאושרו בשנים 2017 – 2021 יש חסמים – ברובן המוחלט בשלב השיווק. רמ"י, מסתבר, משחקת בנתונים כדי לייצר מצג שווא של הישגים באופן שלא משקף את המציאות בפועל. "בתוכניות שבהן יש חסם, רמ"י מסווגת את כלל יח"ד בתוכנית כ-'חסומות', אף שבפועל רק חלקן חסומות", קובע המבקר. "במצב דברים כזה, יש קושי לקבל מידע מהימן על היקף חסם כזה או אחר, לתעדף את הטיפול בו ולקבוע תוכנית פעולה מתאימה לצורך הסרתו".

המניפולציות במספרים לא נעצרות שם. על פי הדיווח שרמ"י מסרה בדוחות השנתיים שלה, היא עמדה ביעדי הממשלה וביעדים שקבעה לעצמה לשיווק קרקעות, למעט בשנת 2019. אלא שמסתבר שהנתונים הוורודים אינם אמיתיים. "יח"ד שמתפרסמות במכרז לשיווק קרקע בשנה מסוימת ודווח עליהן כמשווקות באותה שנה אך שיווקן נכשל, ידווחו שוב כמשווקות אם שווקו במכרז אחר בשנה אחרת", כך חושף המבקר את הישראבלוף של רשות מקרקעי ישראל. "מכאן", קובע הדוח, "שהמספר המצטבר המדווח של יח"ד ששווקו בכל השנים ביחד, גדול מהמספר המצטבר שהתווסף בפועל לשוק". הנתונים המדווחים כללו גם שיווקים שנעשו בפטור ממכרז, אף שהיעדים שקבעה הממשלה לרמ"י התייחסו רק לשיווקים במכרזים. לעיתים, מסתבר, רמ"י מפרסמת בסוף השנה מכרזים שבפועל אינם בשלים דיים וכוללים חסמים שהיו ידועים כבר במעמד פרסומם. מסיבה זו חלקם נדחים פעם אחר פעם, וחלקם מתבטלים ושוב מפורסמים. "יח"ד במכרזים אלה נספרות לעיתים במניין יח"ד שרמ"י שיווקה גם בשנים ששיווקן בוטל או נכשל וגם בשנה שפורסמו שוב", מסכם המבקר.

למרבה הצער, אלמלא המבקר, אף אחד לא היה מצליח לעלות על הבלוף של רמ"י. הסיבה היא שמועצת מקרקעי ישראל – אותו גוף פיקוח ש"עשה מעצמו צחוק", כדברי השר לשעבר אלקין – לא ביצעה עבודתה: "בשנים 2017 – 2022 המועצה לא דנה בנושא ולא בחנה אם רמ"י ביצעה המוטל עליה על פי התוכנית האסטרטגית ואם יעדיה עומדים בהלימה ליעדי התוכנית".

הצטברות הנתונים מובילה למסקנה כואבת: הגוף שאמור יותר מכל לדאוג לרווחת האזרחים – דואג בעיקר לעצמו, משל מדובר היה בגוף עסקי שנועד למקסם רווחים. מדובר במקרה ייחודי בו ככל ש'העסק' מצליח יותר – כך הבוס (ממשלת ישראל) והלקוחות (תושבי המדינה) פחות מרוצים ממנו. הבעיה היא שיכולת ההשפעה של הממשלה והאזרחים על רמ"י מוגבלת, במקרה הטוב.

״חלום הדירה של הישראלים רק הולך ומתרחק״
צילום: ArieStudio / Shutterstock.com